1
מִצוה להפריש אחד מֵעשרה מִכל בהֵמוֹת טהוֹרוֹת שיִוּלדוּ לאדם בכל שנה ושנה,
ואין מִצוה זוֹ נוֹהגת אלא בבקר וצֹאן בִלבד,
שנאמר: "וכל מעשר בקר וצֹאן" וכו' .
2
מעשר בהֵמה נוֹהֵג בחוּלין,
אבל לֹא במוּקדשין,
ונוֹהֵג בארץ וּבחוּצה לארץ,
בִפני הבית ושלֹא בִפני הבית.
אבל חכמים אסרוּ לעשֵר בהֵמה בזמן הזה,
ותִקנוּ שאין מעשרין אלא בִפני הבית,
גזֵרה שמא יֹאכלוּהוּ תמים,
ונִמצא בא לידי אִסוּר כרֵת שהוּא שחיטת קדשים בחוּץ.
ואִם עבר ועִשֵר בזמן הזה הרי זה מעשֵר,
ויֵאכֵל במוּמוֹ.
3
הכֹל חיבין במעשר בהֵמה,
כֹהנים לויִם וישראֵלים.
4
ודין מעשר בהֵמה שהוּא נִשחט בעזרה,
וזוֹרקין דמוֹ זריקה אחת כנגד היסוֹד,
וּמקטירין אֵמוּריו,
וּשאר הבשר נאכל לבעלים בירוּשלים כִשאר קדשים קלים.
ואין לכֹהנים בוֹ כלוּם,
אלא כוּלוֹ לבעלים כפסח.
ואִם היה בעל מוּם,
בין שנפל בוֹ מוּם בין שהִפרישוֹ בתחִלה במוּמוֹ הרי זה נאכל בכל מקוֹם.
5
מעשר בהֵמה אסוּר לִמכֹר אוֹתוֹ כשהוּא תמים,
לפי שנאמר בוֹ:
"לֹא יגאֵל" .
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר:
"לֹא יגאֵל",
אף אִסוּר מכירה בִכללוֹ,
שאינוֹ נִגאל ואינוֹ נִמכר כלל.
ויֵראה לי שהמוֹכֵר מעשֵר לֹא עשה כלוּם,
ולֹא קנה לוֹקֵח,
וּלפיכך אינוֹ לוֹקה,
כמוֹכֵר חרמי כֹהנים,
שלֹא קנה לוֹקֵח,
וּכמוֹכֵר יפת תֹאר,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
6
מִדִברי סוֹפרים שאסוּר לִמכֹר אוֹתוֹ בעל מוּם,
ואפִלוּ שחוּט,
גזֵרה שמא ימכרנוּ חי.
לפיכך אין שוֹקלין מנה כנגד מנה במעשֵר כדרך ששוֹקלין בבכוֹר,
מִפני שהוּא נִראה כמוֹכֵר.
7
וּמעשר בהֵמה של יתוֹמים שנִשחט במוּמוֹ מוּתר למכרוֹ כדרכוֹ.
מִפני השֵב אבֵדה ליתוֹמים לֹא גזרוּ עליו.
8
מעשֵר שנִשחט במוּמוֹ מוּתר לִמכֹר חלבוֹ וגידיו ועוֹרוֹ ועצמוֹתיו,
ולֹא אסרוּ לִמכֹר אלא בשרוֹ בִלבד.
ואִם הִבליע דמי הבשר בִדמי העוֹר והחֵלב והגידים,
וּמכר הכֹל בהבלעה מוּתר.
ואִם היוּ דמי העצמוֹת יקרים,
והִבליע דמי הבשר בִדמי העצמוֹת מוּתר.
9
הכֹל נאמנין על מוּמי מעשֵר לוֹמר:
'מוּם זה מֵאֵליו בא,
ולֹא נעשה לדעת'.
אפִלוּ אֵלוּ שאינן נאמנין על הבכוֹר נאמנין על המעשֵר.
ורוֹאה אדם מוּמי מעשֵר שלוֹ,
וּמתירוֹ אִם היה מוּמחה,
שאִם ירצה,
יטיל מוּם בכל עדרוֹ ואחר כך יעשֵר,
ונִמצא המעשֵר בעל מוּם מִתחִלתוֹ.
10
הלוֹקֵח טלאים שנוֹלדוּ בשנה זוֹ,
אוֹ שנִתנוּ לוֹ במתנה הרי הֵן פטוּרין מִן המעשֵר,
עד שיִוּלדוּ בִרשוּתוֹ.
לפיכך, השוּתפין שנִשתתפוּ בבהֵמוֹת,
והֵביא זה מֵאה טלאים והֵביא זה מֵאה טלאים,
ועֵרבוּ אוֹתן ונִשתתפוּ בהן הרי המאתים פטוּרין מִן המעשֵר,
שכל טלה מֵהן כמכוּר.
וכֵן האחים שירשוּ טלאים מֵאביהן הרי הֵן פטוּרין מִן המעשֵר.
אבל הנוֹלדין להם בשוּתפוּת לאחר מִכאן מֵאֵלוּ הבהֵמוֹת,
בין לשוּתפין בין לאחים חיבין במעשֵר.
:וכֵן אִם היוּ שוּתפין במעוֹת,
וקנוּ בהֵמוֹת מִמעוֹת השוּתפוּת,
והאחים שקנוּ בהֵמוֹת מִמעוֹת הירוּשה הרי הנוֹלדין מֵהן לאחר מִכאן חיב במעשֵר,
שהרי בִרשוּתן נוֹלדוּ,
והרי הֵן כאיש אחד.
:חלקוּ האחין והשוּתפין אחר שנוֹלדוּ להן הבהֵמוֹת בִרשוּתן,
וחזרוּ ונִשתתפוּ הרי אֵלוּ פטוּרין מִן המעשֵר,
שבשעה שחלקוּ נעשוּ הכֹל לקוּחין,
והלקוּח פטוּר,
וּכשחזרוּ הרי נִשתתפוּ בבהֵמוֹת ועדין לֹא ילדוּ להן בִרשוּתן אחר שִתוּף זה השֵני.
ואף על פי שחלקוּ גדיים כנגד גדיים,
וּטלאים כנגד טלאים,
ועשרה כנגד עשרה הכֹל פטוּרין מִן המעשֵר,
והרי הֵן כִלקוּחין.
11
האחים והשוּתפין שחלקוּ בכספים ולֹא חלקוּ בבהֵמה חיבין במעשֵר,
שעדין לֹא נעשוּ הבהֵמוֹת לקוּחין.
אבל אִם חלקוּ הבהֵמוֹת,
אף על פי שעדין לֹא חלקוּ הכספים הרי אֵלוּ פטוּרין.
12
הלוֹקֵח עשרה עוּברין בִמעי אִמן כוּלן נִכנסין לדיר להִתעשֵר,
שהרי בִרשוּתוֹ נוֹלדוּ.
13
כֹהֵן שנפלוּ לוֹ עשר בהֵמוֹת בגזל הגֵר פטוּרין מִן המעשֵר,
שמתנוֹת כהוּנה מתנוֹת הֵן,
וּכבר בֵארנוּ שהנִתן במתנה פטוּר מִן המעשֵר.
14
הכֹל נִכנסין לדיר להִתעשֵר,
בין תמימין בין בעלי מוּמין,
וכל אִסוּרי מִזבֵח,
חוּץ מִן הכִלאים והטרֵפה ויוֹצֵא דֹפן וּמחוּסר זמן,
שכל אֵלוּ פטוּרין מִן המעשֵר.
וכֵן היתוֹם שמֵתה אִמוֹ אוֹ נִשחטה עִם לֵדתוֹ אינוֹ מִתעשֵר.
וּדברים אֵלוּ מִפי השמוּעה הֵן.
15
אין הלקוּח פטוּר אלא אִם נִלקח אחר שנִראה להִתעשֵר.
לפיכך, הלוֹקֵח טלאים בתוֹך שִבעת ימי הלֵדה,
כשיגיע זמנן חיב לעשרן,
שכיון שאין מחוּסר זמן ראוּי להִתעשֵר,
הרי זה כמי שלקח עוּברין ונוֹלדוּ בִרשוּתוֹ.
16
כל בהֵמה שהיא ספֵק אִם בת מעשֵר היא אוֹ אינה בת מעשֵר הרי היא פטוּרה מִן המעשֵר.
לפיכך, טלאים שנִתערֵב בהן יתוֹם אוֹ לקוּח וכיוֹצֵא בהן הרי כוּלן פטוּרין,
שכל אחד מֵהן ספֵק הוּא.