1
רחֵל שלֹא בִכרה וילדה שני זכרים,
אפִלוּ יצאוּ שני ראשיהם כאחד,
אי אפשר שלֹא קדם אחד,
והוֹאיל ואין ידוּע אי זה יצא רִאשוֹן הכֹהֵן נוֹטֵל את הכחוּש,
והשֵני ספֵק בכוֹר.
מֵת אחד מֵהן אין לכֹהֵן כלוּם,
שזה החי ספֵק הוּא,
והמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
:וכֵן אִם ילדה זכר וּנקֵבה הרי הזכר ספֵק,
שמא הנקֵבה יצאת תחִלה,
לפיכך אין לכֹהֵן כלוּם,
שהמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
2
שתי רחֵליו שלֹא בִכרוּ וילדוּ שני זכרים שניהן לכֹהֵן.
זכר וּנקֵבה הזכר לכֹהֵן.
שני זכרים וּנקֵבה הכֹהֵן נוֹטֵל את הכחוּש,
והשֵני ספֵק בכוֹר; ואִם מֵת אחד מֵהם אין לכֹהֵן כלוּם,
שזה הזכר החי ספֵק בכוֹר הוּא,
והמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
:ילדוּ שתי נקֵבוֹת וזכר אוֹ שני זכרים וּשתי נקֵבוֹת הרי הזכרים ספֵק בכוֹר,
שאני אוֹמֵר:
שמא הנקֵבה נוֹלדה תחִלה ואחר כך הזכר; לפיכך אין כאן לכֹהֵן כלוּם,
שהמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
:אחת בִכרה ואחת שלֹא בִכרה וילדוּ שני זכרים אחד לוֹ ואחד לכֹהֵן,
וכל אחד מֵהן ספֵק בכוֹר,
והכֹהֵן נוֹטֵל את הכחוּש.
מֵת אחד מֵהן אין כאן לכֹהֵן כלוּם,
שזה החי ספֵק הוּא.
וכֵן אִם ילדוּ זכר וּנקֵבה אין כאן לכֹהֵן כלוּם,
שזה הזכר ספֵק בכוֹר הוּא.
3
כל בכוֹר שהוּא ספֵק דינוֹ שיִרעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
ויֵאכֵל לִבעליו.
ואִם תפש אוֹתוֹ הכֹהֵן אין מוֹציאין אוֹתוֹ מידוֹ,
ויֹאכל אוֹתוֹ במוּמוֹ,
אבל אינוֹ מקריבוֹ,
שאין מקריב לעוֹלם אלא בכוֹר ודאי,
שמא ישחט חוּלין בעזרה.
4
מי שהיה בעדרוֹ מבכרוֹת ושאינן מבכרוֹת,
וילדוּ, ואין שם אדם,
ונִכנס וּמצא את המבכרוֹת מניקוֹת נקֵבוֹת ואת שאינן מבכרוֹת מניקוֹת זכרים אינוֹ חוֹשֵש שמא בנה של זוֹ בא לוֹ אֵצל זוֹ וּבנה של זוֹ בא לוֹ אֵצל זוֹ,
אלא הרי הדבר בחזקתוֹ שכל אחת מניקה בנה.
5
שנים שהִפקידוּ שני זכרים אֵצל רוֹעה,
האחד בכוֹר והשֵני פשוּט,
וּמֵת אחד מֵהן מניח הרוֹעה השֵני ביניהן וּמִסתלֵק,
והרי הוּא ספֵק בכוֹר,
וּשניהן חוֹלקין אוֹתוֹ,
שאין אחד מֵהן מכיר את שלוֹ.
6
הִפקיד בכוֹר אֵצל בעל הבית,
והִניחוֹ בעל הבית עִם פשוּט שלוֹ,
וּמֵת אחד מֵהן ואין ידוּע אי זה הוּא המוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה,
והרי הוּא ספֵק בכוֹר.
ואפִלוּ רוֹעה כֹהֵן שהִניח בכוֹרוֹ בחצר בעל הבית עִם פשוּט של בעל הבית,
וּמֵת אחד מֵהן המוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה,
ואין מוֹציאין מֵחצר בעל הבית אלא בִראיה,
שהרי מִדעת בעל הבכוֹר הִניחוֹ עִם הפשוּט של בעל הבית.
7
לֹא נחשדוּ ישראֵל על הבכוֹרוֹת.
לפיכך נאמן היִשראֵלי לוֹמר:
'זה ספֵק בכוֹר הוּא',
ורוֹאין לוֹ מוּמוֹ,
ואוֹכֵל אוֹתוֹ במוּמוֹ.
8
כל הקדשים שקדם מוּם קבוּע להקדֵשן,
ונִפדוּ חיבין בִבכוֹרה.
ואִם קדם מוּם עוֹבֵר להקדֵשן אוֹ שהִקדישן תמימין,
ואחר כך נוֹלד להן מוּם קבוּע,
ונִפדוּ פטוּרין מִן הבכוֹרה,
שהרי לֹא יצאוּ לחוּלין לכל דבר,
מִפני שהֵן אסוּרין בגִזה ועבוֹדה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מעילה.
9
הלוֹקֵח בהֵמה מִמעוֹת מעשֵר שֵני בירוּשלים חיבת בִבכוֹרה.
אבל הלוֹקֵח בהֵמה מִפֵרוֹת שביעית הרי זוֹ פטוּרה מִן הבכוֹרה,
לפי שאינוֹ רשאי לִסחֹר בפֵרוֹת שביעית,
שהרי נאמר בה:
"והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ,
ולֹא לִסחוֹרה,
ואִם תִהיה חיבת בִבכוֹרה הרי זה מִשתכֵר בִבכוֹר,
שהרי יצא מִתוֹרת פֵרוֹת שביעית.
:כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מאכלוֹת שאסוּר לעשוֹת סחוֹרה בִדברים האסוּרין באכילה.
וכֵן בֵארנוּ בִתרוּמוֹת שאסוּר לעשוֹת סחוֹרה בִתרוּמוֹת.
וכֵן אסוּר לעשוֹת סחוֹרה בִבכוֹרוֹת,
אף על פי שמוּתר למכרן על דרך שבֵארנוּ.
10
לקח בכוֹר למִשתֵה בנוֹ אוֹ לרגל,
ולֹא צרך לוֹ מוּתר למכרוֹ.
11
אין שמין בכוֹרוֹת תמימין לישראֵל,
אבל שמין להן בכוֹרוֹת בעלי מוּמין.
ושמין בכוֹרוֹת תמימין לכֹהנים בזמן הזה,
שהֵן עוֹמדין להֵאכֵל במוּמן,
ואין צריך לוֹמר ששמין להן בעלי מוּמין.