1
כל המוּמין הקבוּעין הפוֹסלין את הקדשים ונִפדין עליהן,
אִם נפל אחד מֵהן בבכוֹר הרי זה נִשחט עליו בכל מקוֹם.
וּכבר בֵארנוּ אוֹתן המוּמין בהִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח,
ושהראוּי מֵהן לִהיוֹת בזכר שִבעה ושִשים.
2
וכל הדברים שמנינוּ שם שאין הקרבן מֵהן מִן המוּבחר,
ואין הקדשים קרֵבין בהן ולֹא נִפדין עליהן כך אין הבכוֹר נִשחט עליהן ולֹא קרֵב,
אלא יהיה עוֹמֵד עד שיִוּלֵד לוֹ מוּם קבוּע.
וכֵן אִם נוֹלד בבכוֹר מוּם עוֹבֵר הרי זה אינוֹ נִשחט בכל מקוֹם ולֹא קרֵב,
אלא יהיה רוֹעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם קבוּע,
וישחֵט עליו.
3
וכֵן אִם נעברה בוֹ עבֵרה אוֹ שהרג בעֵד אחד אוֹ על פי הבעלים,
אוֹ שהוּקצה אוֹ נעבד ירעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח.
4
יוֹצֵא דֹפן והבא אחריו שניהן אינן בכוֹר:
הרִאשוֹן מִפני שאינוֹ פטר רחם,
והאחרוֹן מִפני שקדמוֹ אחֵר.
אפִלוּ יצאת נקֵבה דרך דֹפן וזכר דרך רחם אינוֹ בכוֹר.
5
בכוֹר שהוּא אנדרגינס אין בוֹ קדוּשה כלל,
והרי הוּא כִנקֵבה,
שאין בוֹ לכֹהֵן כלוּם,
ועוֹבדין בוֹ וגוֹזזין אוֹתוֹ כִשאר החוּלין.
נוֹלד טוּמטוּם הרי זה ספֵק בכוֹר,
ויֵאכֵל במוּמוֹ לִבעליו,
בין שהִטיל מים בִמקוֹם זכרוּת בין שהִטיל מִמקוֹם נקבוּת.
6
רחֵל שילדה כמין עֵז,
אוֹ עֵז שילדה כמין רחֵל פטוּר מִן הבכוֹרה,
שנאמר: "אך בכוֹר שוֹר" עד שיִהיה הוּא שוֹר וּבכוֹרוֹ שוֹר.
ואִם היה בוֹ מִקצת סימני אִמוֹ הרי זה בכוֹר,
והוּא בעל מוּם קבוּע,
שאין לך מוּם גדוֹל מִשִנוּי בריתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח.
:אפִלוּ פרה שילדה כמין חמוֹר,
ויֵש בוֹ מִקצת סימני פרה הרי זה בכוֹר לכֹהֵן,
הוֹאיל וּמין החמוֹר יֵש בוֹ דין בכוֹרה.
אבל אִם ילדה מין סוּס אוֹ גמל,
אף על פי שיֵש בוֹ מִקצת סימני פרה הרי הוּא ספֵק בכוֹר,
לפיכך יֵאכֵל לִבעליו.
ואִם תפסוֹ כֹהֵן אין מוֹציאין מידוֹ.
7
המטיל מוּם בִבכוֹר,
הוֹאיל ועשה עבֵרה קוֹנסין אוֹתוֹ,
ואינוֹ נִשחט על מוּם זה,
עד שיִפֹל בוֹ מוּם אחֵר מֵאֵליו.
ואִם מֵת זה החוֹטֵא מוּתר לִבנוֹ לִשחֹט אוֹתוֹ על מוּם שעשה אביו,
שלֹא קנסוּ בנוֹ אחריו.
8
הִרגיל לבכוֹר שיִפֹל בוֹ מוּם,
כגוֹן שנתן דבֵלה על אזנוֹ עד שבא כלב וּנטלה וחתך אזנוֹ,
אוֹ שהלך בוֹ בין ברזל ועששיוֹת של זכוּכית כדי שתִקטע ידוֹ ונִקטעה,
אוֹ שאמר לגוֹי להטיל בוֹ מוּם הרי זה לֹא ישחֵט עליו.
זה הכלל:
כל מוּם שנעשה לדעתוֹ אסוּר לוֹ לִשחֹט עליו; ואִם נעשה שלֹא לדעתוֹ הרי זה שוֹחֵט עליו.
9
אמר: 'אִלוּ נפל בִבכוֹר זה מוּם הייתי שוֹחטוֹ',
ושמע הגוֹי ועשה בוֹ מוּם הרי זה שוֹחֵט עליו,
שהרי לֹא נעשה בדעתוֹ.
10
ראינוּהוּ שעשה מעשה המרגיל להטיל מוּם,
ונפל בוֹ מוּם,
ואין אנוּ יוֹדעין אִם נִתכוֵּן למוּם אוֹ לֹא נִתכוֵּן הרי זה לֹא ישחֵט עליו.
כיצד? כגוֹן שנתן לוֹ שעוֹרים במקוֹם דחוּק מסֹרג בעֵצים,
וכיון שאכל נחלקה שפתוֹ,
אפִלוּ היה חבֵר הרי זה לֹא ישחֵט עליו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
היה בכוֹר רוֹדֵף את האדם,
וּבעטוֹ כדי לטרדוֹ,
ואפִלוּ בעט בוֹ מִפני שרדפוֹ מִקֹדם,
ונעשה בוֹ מוּם בִבעיטה זוֹ הרי זה ישחֵט עליו.
12
קטנים שהִטילוּ מוּם בִבכוֹר דרך שחוֹק,
וכֵן הגוֹי שעשה לדעתוֹ הרי זה ישחֵט עליו.
ואִם עשוּ כדי להתירוֹ לֹא ישחֵט עליו.
13
בכוֹר שאחזוֹ דם יקיז,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן לעשוֹת בוֹ מוּם.
ואִם נעשה בוֹ מוּם בהקזה הרי זה נִשחט עליו.
14
מוּתר להטיל מוּם בִבכוֹר קֹדם שיֵצֵא לאויר העוֹלם,
וישחֵט עליו.
במה דברים אמוּרים? בזמן הזה שאין שם בית,
מִפני שסוֹפוֹ להֵאכֵל במוּמוֹ.
אבל בִזמן שהמִקדש קים אסוּר.
15
עֵד שהֵעיד מִפי עֵד אחֵר שמוּם זה נפל שלֹא לדעת נאמן.
אפִלוּ אִשה נאמנת לוֹמר:
'בפני נפל מוּם זה מֵאֵליו',
וישחֵט עליו.
16
כל המוּמין הראוּיין לבֹא בידי אדם נאמן הרוֹעה עליהן לוֹמר:
'מֵאֵליהן נפלוּ,
ולֹא נעשוּ בכוּנה',
וישחֵט עליהן.
במה דברים אמוּרים? בשהיה הרוֹעה ישראֵלי והבכוֹר ביד הכֹהֵן.
אבל אִם היה הרוֹעה כֹהֵן,
והבכוֹר עדין הוּא ביד בעליו היִשראֵלים הרי זה אינוֹ נאמן,
וחוֹשדין אוֹתוֹ שמא הוּא הִטיל בוֹ מוּם כדי שיִתננוּ לוֹ.
17
כֹהֵן שהֵעיד לכֹהֵן אחר שמוּם זה מֵאֵליו נפל נאמן,
ואין חוֹששין להן שמא הֵן גוֹמלין זה את זה; שכל הכֹהנים חשוּדין להטיל מוּם בִבכוֹר כדי לאכלוֹ בחוּץ,
וּלפיכך אין נאמנין על ידי עצמן,
אבל חבֵרוֹ מֵעיד לוֹ,
שאין אדם חוֹטֵא לאחֵר.
אפִלוּ בניו וּבני ביתוֹ של כֹהֵן מעידין על הבכוֹר,
אבל לֹא אִשתוֹ,
מִפני שהיא כגוּפוֹ.
18
בכוֹר שהיה ביד כֹהֵן ונפל בוֹ מוּם,
והֵעיד עליו עֵד אחד שזה המוּם מֵאֵליו נפל,
ואין אנוּ יוֹדעין אִם מוּם זה שוֹחטין עליו את הבכוֹר אוֹ אין שוֹחטין עליו,
וּבא הכֹהֵן שהוּא בידוֹ ואמר:
'הראיתי מוּם זה למוּמחה והִתירוֹ לִשחיטה' הרי זה נאמן,
ואין חוֹששין שמא לֹא הראהוּ ושמא בכוֹר תם הוּא,
שלֹא נחשדוּ לִשחֹט קדשים בחוּץ,
מִפני שהוּא עוֹן כרֵת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
וכֵן נאמן הכֹהֵן לוֹמר על בכוֹר בעל מוּם:
'בכוֹר זה נתנוֹ לי ישראֵל במוּמוֹ,
ולֹא נפל בִרשוּתי',
כדי לחוּש לוֹ שמא הוּא הִטילוֹ,
שהדבר עשוּי להִגלוֹת,
והוּא מִתירֵא שמא ישאלוּ בעליו,
ויֹאמרוּ: תמים היה בעֵת שנתנוּהוּ לוֹ.