הִלכוֹת בכוֹרוֹת:
יֵש בִכללן חמֵש מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה ושלֹש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) להפריש בכוֹרוֹת.
ב) שלֹא יֵאכֵל בכוֹר תמים חוּץ לירוּשלים.
ג) שלֹא יפדה הבכוֹר.
ד) להפריש מעשר בהֵמה.
ה) שלֹא יגאֵל מעשר בהֵמה.
וכללתי המעשֵר עִם הבכוֹר לפי שמעשֵה שניהן אחד,
והכתוּב כללוֹ עִמוֹ,
שנאמר: "ואת דמם תִזרֹק" ; כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שזה דם מעשֵר ודם בכוֹר.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה להפריש כל פטר רחם הזכרים,
בין באדם בין בִבהֵמה טהוֹרה בין במין החמוֹר,
בין שהיוּ שלֵמים בין שהיוּ טרֵפוֹת,
שנאמר: "קדש לי כל בכוֹר פטר כל רחם בִבני ישראֵל באדם וּבבהֵמה" ,
וכוּלם לכֹהנים.
2
בכוֹר אדם וּבכוֹר חמוֹר נִפדין,
וּפִדיוֹנן לכֹהֵן,
וּבכוֹר בהֵמה טהוֹרה נִשחט בעזרה כִשאר קדשים קלין,
זוֹרקין דמוֹ וּמקטירין אֵמוּריו,
כמוֹ שבֵארנוּ במעשֵה הקרבנוֹת,
וּשאר הבשר נאכל לכֹהנים,
שנאמר: "אך פדֹה תִפדה אֵת בכוֹר האדם ואֵת בכוֹר הבהֵמה הטמֵאה תִפדה.
.. אך בכוֹר שוֹר וכו' לֹא תִפדה קֹדש הֵם וכו' וּבשרם יהיה לך" וכו' .
3
בכוֹר בהֵמה טהוֹרה שהוּא בעל מוּם,
בין שנוֹלד במוּמוֹ בין שנפל בוֹ מוּם אחר שהיה תמים הרי הוּא לכֹהֵן:
אִם רצה,
אוֹכלוֹ בכל מקוֹם אוֹ מוֹכרוֹ אוֹ מאכילוֹ למי שיִרצה,
אפִלוּ לגוֹי,
מִפני שהוּא חוּלין,
שנאמר: "וכי יהיה בוֹ מוּם פִסֵח אוֹ עִוֵּר וכו' הטמֵא והטהוֹר יחדו כצבי וכאיל" ,
והרי הוּא נִכסי כֹהֵן.
4
מִצוה להקדיש בכוֹר בהֵמה טהוֹרה,
ויֹאמר: 'הרי זה קֹדש',
שנאמר: "תקדיש ליי אלֹהיך" .
ואִם לֹא הִקדישוֹ הרי זה מִתקדֵש מֵאֵליו,
וּקדוּשתוֹ מֵרחם היא.
5
מִצות בכוֹר בהֵמה טהוֹרה נוֹהגת בארץ וּבחוּצה לארץ.
ואין מביאין בכוֹרוֹת מִחוּצה לארץ לארץ,
שנאמר: "ואכלת לִפני יי אלֹהיך.
.. מעשר דגנך תירֹשך ויצהרך וּבכֹרֹת בקרך וצֹאנך" מִמקוֹם שאתה מֵביא מעשר דגן אתה מֵביא בכוֹר בקר וצֹאן,
וּמִמקוֹם שאין אתה מֵביא מעשר דגן אין אתה מֵביא בכוֹר בקר וצֹאן,
אלא יֵאכֵל במוּמוֹ.
ואִם הֵביא אין מקבלין מִמנוּ,
ולֹא יקרב,
אלא יֵאכֵל במוּמוֹ.
6
מִצוה זוֹ נוֹהגת בין בִפני הבית בין שלֹא בִפני הבית,
כמוֹ מעשר דגן,
ואינה נוֹהגת במוּקדשין כשהֵן בִקדוּשתן קֹדם שיִפדוּ,
בין קדשי מִזבֵח בין קדשי בדק הבית.
7
הכֹל חיבין בִבכוֹר בהֵמה טהוֹרה,
כֹהנים וּלויִם כישראֵלים; ואף על פי שהבכוֹר לכֹהֵן,
אִם נוֹלד לוֹ בכוֹר מקריב דמוֹ ואֵמוּריו כמוֹ שבֵארנוּ,
ואוֹכֵל שאר הבשר בתוֹרת בכוֹר,
שנאמר: "כל הבכוֹר אשר יוּלֵד בִבקרך וּבצֹאנך" .
אבל בכוֹר אדם וּבכוֹר בהֵמה טמֵאה כֹהנים וּלויִם פטוּרים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מתנוֹת כהוּנה.
8
הבכוֹר נאכל בתוֹך שנתוֹ,
בין תמים בין בעל מוּם,
שנאמר: "לִפני יי אלֹהיך תֹאכלנוּ שנה בשנה.
.. וכי יהיה בוֹ מוּם וכו' בִשעריך תֹאכלנוּ" .
וּמֵאימתי מוֹנה לוֹ? אִם תם הוּא מוֹנה לוֹ מיוֹם שמיני,
שהוּא ראוּי להקרבה; ואִם נוֹלד בעל מוּם מוֹנה לוֹ מיוֹם שנוֹלד.
והוּא שכלוּ לוֹ חדשיו,
שהרי נִראה לאכילה ביוֹם לידתוֹ; אבל אִם לֹא ידע בודאי שכלוּ לוֹ חדשיו מוֹנה לוֹ מיוֹם שמיני.
9
נוֹלד לוֹ מוּם בתוֹך שנתוֹ רשאי לקימוֹ כל שנים עשר חֹדש.
נוֹלד לוֹ מוּם בסוֹף שנתוֹ מוּתר לקימוֹ שלֹשים יוֹם מיוֹם שנפל המוּם,
ואף על פי שהוּא מִתאחֵר לאחר שנתוֹ.
כיצד? כגוֹן שנפל בוֹ מוּם בחמִשה עשר יוֹם לִפני גמר שנתוֹ משלימין לוֹ חמִשה עשר אחר שנתוֹ.
נוֹלד לוֹ מוּם אחר שנתוֹ אינוֹ רשאי לקימוֹ אלא עד שלֹשים,
ויֵאכֵל.
10
הבכוֹר בזמן הזה מניחוֹ עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
ויֵאכֵל.
11
ועד שלֹא נִראה להראוֹתוֹ לחכם רשאי לקימוֹ שתים ושלֹש שנים.
וּמִשנִראה להראוֹתוֹ לחכם:
אִם נוֹלד בוֹ מוּם בתוֹך שנתוֹ רשאי לקימוֹ כל שנים עשר חֹדש; נוֹלד אחר שנתוֹ מקימוֹ שלֹשים יוֹם.
12
שנה של בכוֹר היא שנת לבנה תמימה,
שנים עשר חֹדש מיוֹם ליוֹם.
ואִם היתה שנה מעוּברת נִתעברה לוֹ,
וּמוֹנה שלֹשה עשר חֹדש.
נוֹלד לוֹ שני טלאים,
אחד בחמִשה עשר של אדר הרִאשוֹן ואחד ברֹאש חֹדש אדר שֵני:
זה שנוֹלד ברֹאש חֹדש אדר שֵני,
כיון שהִגיע יוֹם רִאשוֹן באדר של שנה הבאה עלתה לוֹ שנה; וזה שנוֹלד בחצי אדר רִאשוֹן לֹא עלתה לוֹ שנה עד חצי אדר של שנה הבאה; הוֹאיל ונוֹלד בחֹדש העִבוּר,
מוֹנין אוֹתוֹ לוֹ.
13
עבר ואִחֵר הבכוֹר לאחר שנתוֹ,
אף על פי שהוּא עוֹבֵר בלֹא תעשה אִם היה תם הרי זה לֹא נִפסל,
אלא מקריבוֹ; ואִם היה בעל מוּם שוֹחטוֹ בכל מקוֹם,
שנאמר: "מעשר דגנך תירֹשך ויצהרך וּבכֹרֹת בקרך וצֹאנך" :
מקיש בכוֹר למעשֵר,
מה מעשֵר אינוֹ נִפסל מִשנה לחברתה,
אף בכוֹר אינוֹ נִפסל מִשנה לחברתה.
14
אין נוֹתנין את הבכוֹר לכֹהֵן כשיִוּלֵד,
שאין זוֹ גדוּלה לכֹהֵן,
אלא יטפֵל בוֹ בעליו עד שיגדיל מעט,
ויתננוּ לכֹהֵן.
ועד כמה ישראֵל חיבין להִטפֵל בִבכוֹר בהֵמה דקה? שלֹשים יוֹם.
וּבגסה? חמִשים יוֹם.
ואִם אמר לוֹ הכֹהֵן:
'תנֵהוּ לי בתוֹך זמן זה ואני אטפֵל לעצמי' אינוֹ רשאי לִתנוֹ לוֹ,
שזה כמוֹ מסיֵע על מתנוֹתיו,
וּכבר בֵארנוּ בִתרוּמוֹת שהכֹהנים המסיעין בבית הגרנוֹת וּבבית המִטבחים וּבתוֹך הרוֹעים אין נוֹתנין להן מתנוֹתיהן בִשכרן.
15
היה הבכוֹר בעל מוּם,
ואמר לוֹ בתוֹך זמן זה:
'תנֵהוּ לי שאֹכלנוּ',
אוֹ שהיה תמים,
ואמר לוֹ:
'תנֵהוּ לי בתוֹך זמן זה שאקריבנוּ עתה' הרי זה נוֹתנוֹ לוֹ.
ויֵראה לי שהבכוֹר נִתן לכל כֹהֵן שיִרצה.
16
כֹהֵן שאכל כזית מִבכוֹר תמים חוּץ לירוּשלים לוֹקה מִן התוֹרה,
שנאמר: "לֹא תוּכל לאכֹל בִשעריך מעשר דגנך וכו' וּבכֹרֹת בקרך וצֹאנך" .
וכֵן זר שאכל כזית מִבכוֹר,
בין לִפני זריקה בין לאחר זריקה לוֹקה.
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה אף לזר שאכל בכוֹר,
בין לִפני זריקה בין לאחר זריקה.
17
הבכוֹר אין פוֹדין אוֹתוֹ,
שנאמר: "אך בכוֹר שוֹר אוֹ בכוֹר כשב אוֹ בכוֹר עֵז לֹא תִפדה" .
וכֵן אין מוֹכרין אוֹתוֹ כשהוּא תם,
שכיון שהוּא עוֹמֵד לקרבן אין לכֹהֵן בוֹ זכוּת כדי למכרוֹ.
וּבזמן הזה שאין בית,
הוֹאיל ולאכילה עוֹמֵד הרי זה מוּתר למכרוֹ ואף על פי שהוּא תמים,
בין לכֹהֵן בין לישראֵל.
18
בכוֹר בעל מוּם יֵש לכֹהֵן למכרוֹ בכל זמן,
בין שלֹא בִפני הבית בין בִפני הבית,
בין חי בין שחוּט.
וּכשהוּא מוֹכֵר בשר בכוֹר בעל מוּם מוֹכרוֹ בבית,
אבל לֹא בשוּק,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח.
אבל בשר בכוֹר תמים אינוֹ נִמכר,
מִפני שהוּא בשר קֹדש.
וכֹהנים שנִמנוּ על הבכוֹר מוּתרין לִשקֹל מנה כנגד מנה.
19
המפשיט בכוֹר בעל מוּם הרי זה מוּתר להפשיטוֹ באי זה דרך שיִרצה,
אִם רצה להרגיל מרגיל.
וכֵן שאר פסוּלי המוּקדשין,
אִם רצה להפשיטן מִן הרגל מפשיט.