1
מִצות עשֵה לִפדוֹת כל אדם מיִשראֵל פטר חמוֹר בשה.
ואִם לֹא רצה לִפדוֹתוֹ מִצות עשֵה לערפוֹ,
שנאמר: "וּפטר חמוֹר תִפדה בשה ואִם לֹא תִפדה וערפתוֹ" .
וּשתי מִצווֹת אֵלוּ נוֹהגוֹת בכל מקוֹם וּבכל זמן.
וּמִצות פדיה קוֹדמת למִצות עריפה.
2
השה שפוֹדין בוֹ נוֹתנוֹ לכֹהֵן,
שנאמר: "כל פטר רחם" וכו' .
3
"ואֵת בכוֹר הבהֵמה הטמֵאה תִפדה" בהֵמה טמֵאה האמוּרה כאן היא החמוֹר בִלבד.
4
פטר חמוֹר אסוּר בהניה עד שיִפדה,
ואִם מכרוֹ קֹדם פִדיוֹן דמיו אסוּרין.
ואִם מֵת קֹדם פִדיוֹן אוֹ שערפוֹ הרי זה יקבֵר,
מִפני שהוּא אסוּר בהניה אף לאחר עריפתוֹ,
הוֹאיל ולֹא נִפדה.
:לפיכך, אִם לֹא פדהוּ,
ונתן פטר החמוֹר בעצמוֹ לכֹהֵן אסוּר לכֹהֵן להִשתמֵש בוֹ עד שיִפדֵהוּ בשה ויקח השה לעצמוֹ,
אוֹ יערֹף אוֹתוֹ ויקבֵר.
והכֹהנים חשוּדין על דבר זה,
לפיכך אסוּר לישראֵל לִתֵן פטר חמוֹר לכֹהֵן,
אלא אִם כֵן פדהוּ הכֹהֵן בפניו.
5
הִפריש פִדיוֹן פטר חמוֹר וּמֵת השה קֹדם שיִתננוּ לכֹהֵן אינוֹ חיב באחריוּתוֹ,
ויתֵן הנבֵלה לכֹהֵן לֵהנוֹת בה.
מֵת פטר החמוֹר אחר שפדהוּ יתֵן הטלה לכֹהֵן,
וּמוּתר בהניתוֹ,
שכבר נִפדה.
6
מֵאימתי יתחיֵב לִפדוֹתוֹ? מיוֹם שיִוּלֵד ועד שלֹשים יוֹם.
וּמֵאחר שלֹשים יוֹם אִם רצה לערפוֹ,
עוֹרפוֹ, ואִם רצה לִפדוֹתוֹ,
פוֹדה, ואין כאן אלא עִכוּב מִצוה בִלבד.
7
לֹא רצה לִפדוֹתוֹ עוֹרפוֹ בקוּפיס מֵאחוֹריו,
שנאמר: "ואִם לֹא תִפדה וערפתוֹ" .
ואין ממיתין אוֹתוֹ לֹא במקֵל ולֹא בקנה ולֹא בקרדֹם ולֹא בִמגֵרה,
אלא בקוּפיס.
ולֹא יכניסנוּ לחדר וינעֹל הדלת בפניו עד שימוּת,
שנאמר: "וערפתוֹ".
8
אין פוֹדין לֹא בעֵגל ולֹא בחיה ולֹא בשה שחוּט ולֹא בִטרֵפה ולֹא בכִלאים ולֹא בכוֹי,
שנאמר: "תִפדה בשה" ,
ואין קרוּי שה אלא כבשים ועִזים חיים בִלבד.
9
אין פוֹדין בשה הדוֹמה למין אחֵר,
ואִם פדה פדוּי.
וּפוֹדין בבן פקוּעה.
ואין פוֹדין בִפסוּלי המוּקדשין,
שהרי נאמר בהן:
"כצבי וכאיל" מה צבי ואיל אין פוֹדין בהן,
אף הֵן אין פוֹדין בהן.
10
פוֹדין בשה,
בין זכרים בין נקֵבוֹת,
בין תמימין בין בעלי מוּמין,
בין קטנים בין גדוֹלים.
11
שה שלקחוֹ מִדמי שביעית אין פוֹדין בוֹ את הוּדאי,
אבל פוֹדין בוֹ את הספֵק.
:אין לוֹ שה לִפדוֹת פוֹדֵהוּ בשויוֹ,
ונוֹתֵן דמיו לכֹהֵן.
לֹא אמרה תוֹרה "שה" להחמיר עליו,
אלא להקֵל עליו,
שאִם היה לוֹ פטר חמוֹר ששוה עשר סלעים יֵש לוֹ לִפדוֹתוֹ בשה שוה דינר,
ולֹא יהיה זה חמוּר מִן ההקדֵש,
שנִפדה בכסף.
12
במה דברים אמוּרים? בשהיה דמי פטר חמוֹר מִשלֹשה זוּזים ומעלה.
אבל אִם היוּ דמיו פחוֹת מִשלֹשה זוּזים אין פוֹדין אוֹתוֹ אלא בשה אוֹ בִשלֹשה זוּזים.
ועין יפה לֹא יפחֹת מִסלע,
ועין רעה בחצי סלע,
וּבינוֹנית בִשלֹשה זוּזים.
13
והפוֹדה פטר חמוֹר של חבֵרוֹ הרי זה פדוּי,
והחמוֹר לִבעליו.
14
כֹהנים וּלויִם פטוּרין מִפטר חמוֹר,
שנאמר: "בכוֹר האדם ואֵת בכוֹר הבהֵמה הטמֵאה תִפדה" כל שישנוֹ בִבכוֹר אדם ישנוֹ בִבכוֹר בהֵמה טמֵאה,
והפטוּר מִבכוֹר אדם פטוּר מִבכוֹר בהֵמה טמֵאה.
15
הלוֹקֵח עוּבר חמוֹרוֹ של נכרי,
אוֹ המוֹכֵר עוּבר חמוֹרוֹ לנכרי אף על פי שאינוֹ רשאי הרי זה פטוּר מִן הבכוֹרה,
ואין קוֹנסין אוֹתוֹ על דבר זה.
היה הנכרי שוּתף באֵם אוֹ בבכוֹר,
אפִלוּ לֹא היה לוֹ אלא אחד מֵאלף בוֹ הרי זה פטוּר מִן הבכוֹרה.
היה לוֹ בוֹ אוֹ באִמוֹ אֵבר אחד,
כגוֹן ידוֹ אוֹ רגלוֹ,
אפִלוּ אזנוֹ:
כל שאילוּ יֵחתֵך יהיה בעל מוּם הרי זה פטוּר מִן הבכוֹרה; ואִם כשיֵחתֵך חֵלק הגוֹי לֹא יהיה בעל מוּם למִזבֵח הרי זה חיב.
:וכֵן המקבֵל חמוֹר מִן הנכרי לִהיוֹת מִטפֵל בה והוּלד ביניהן,
אוֹ נכרי שקִבֵל מיִשראֵל הכֹל פטוּר מִן הבכוֹרה,
שנאמר: "פטר רחם בִבני ישראֵל באדם וּבבהֵמה" עד שיִהיה הכֹל בישראֵל.
16
גֵר שנִתגיֵר,
ואין ידוּע אִם עד שלֹא נִתגיֵר ילדה חמוֹרוֹ אוֹ אחר שנִתגיֵר הרי זה חיב לערֹף אוֹ לִפדוֹת.
ואִם פדה בשה השה של גֵר,
שהמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
17
גוֹי שהִפריש פטר חמוֹר מוֹדיעין אוֹתוֹ שאינוֹ חיב,
והרי הוּא מוּתר בגִזה ועבוֹדה.
18
פרה שילדה כמין חמוֹר אוֹ חמוֹר שילדה כמין סוּס פטוּר,
שנאמר: "וּפטר חמוֹר" וּ"פטר חמֹר" ,
שני פעמים עד שיִהיה היוֹלֵד חמוֹר והנוֹלד חמוֹר.
ואִם יֵש בוֹ מִקצת סימני חמוֹר חיב בבכוֹרה.
19
חמוֹרוֹ שלֹא בִכרה,
וילדה שני זכרים נוֹתֵן טלה לכֹהֵן.
ילדה זכר וּנקֵבה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדוּשה מִמנוּ עד שיִהיה מוּתר בהניה,
שמא הזכר נוֹלד תחִלה,
וטלה זה שהִפריש לבעלים,
ואינוֹ לכֹהֵן,
שהמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
20
שתי חמוֹרוֹת שלֹא בִכרוּ,
וילדוּ שני זכרים נוֹתֵן שני טלאים לכֹהֵן.
זכר וּנקֵבה אוֹ שני זכרים וּנקֵבה נוֹתֵן טלה אחד לכֹהֵן.
21
ילדוּ שתי נקֵבוֹת וזכר אוֹ שני זכרים וּשתי נקֵבוֹת אין כאן לכֹהֵן כלוּם,
ואינוֹ צריך להפריש טלה לעצמוֹ,
לפי שיֵש כאן ספֵקוֹת הרבֵה:
שמא האחת ילדה זכר והשניה שתי נקֵבוֹת,
אוֹ שמא זוֹ ילדה נקֵבה והאחרת זכר ואחריו נקֵבה,
אוֹ נקֵבה ואחריה זכר.
וכֵן ספֵקוֹת הרבֵה יֵש בִשני זכרים וּשתי נקֵבוֹת.
:אחת בִכרה ואחת שלֹא בִכרה,
וילדוּ שני זכרים ונִתערבוּ נוֹתֵן טלה אחד לכֹהֵן.
זכר וּנקֵבה מפריש טלה אחד לעצמוֹ,
ואינוֹ לכֹהֵן,
מִפני שהוּא ספֵק,
והמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
22
וכֵן הלוֹקֵח חמוֹר מִן הגוֹי,
ואין ידוּע אִם בִכרה אוֹ לֹא בִכרה,
וילדה זכר פוֹדה אוֹתוֹ בשה,
והוּא לבעלים,
מִפני שהוּא ספֵק.
23
מי שהיוּ לוֹ עשר טלאים,
כל אחד מֵהן הִפרישוֹ על ספֵק פטר חמוֹר הרי הֵן כחוּלין לכל דבר,
וּמִתעשרין כִשאר הבהֵמה,
וּמפריש אחד מֵהן מעשֵר,
והשאר שלוֹ כשהיוּ.
24
ישראֵל שהיוּ לוֹ עשרה פִטרי חמוֹרים ודאין בתוֹך ביתוֹ,
שנפלוּ לוֹ מִבית אבי אִמוֹ כֹהֵן,
ואוֹתוֹ אבי אִמוֹ הכֹהֵן נפלוּ לוֹ מִבית אבי אִמוֹ ישראֵל הרי זה מפריש עליהן עשרה שיין,
והֵן שלוֹ,
וחיבין במעשֵר.
:בריך רחמנא דסיען