1
מִצות עשֵה לִתֵן כל זוֹבֵח בהֵמה טהוֹרה לכֹהֵן הזרוֹע והלחיים והקֵבה,
שנאמר: "וזה יהיה מִשפט הכֹהנים" וכו' ,
ואֵלוּ הֵן הנִקראין מתנוֹת בכל מקוֹם.
וּמִצוה זוֹ נוֹהגת תמיד,
בין בִפני הבית בין שלֹא בִפני הבית,
וּבכל מקוֹם,
בין בארץ בין בחוּצה לארץ,
וּבחוּלין, אבל לֹא במוּקדשין.
2
כל הקדשים שקדם מוּם קבוּע להקדֵשן ונִפדוּ חיבין במתנוֹת.
ואִם קדם מוּם עוֹבֵר להקדֵשן אוֹ שהִקדישן תמימין ואחר כך נוֹלד בהן מוּם,
ונִפדוּ הרי אֵלוּ פטוּרין מִן המתנוֹת.
3
ספֵק בכוֹר חיב במתנוֹת מִכל צד:
אִם בכוֹר הוּא כוּלוֹ לכֹהֵן; ואִם אינוֹ בכוֹר מתנוֹתיו לכֹהֵן.
ואִם נִסתפֵק בִשנים,
ולקח הכֹהֵן האחד מִספֵק הרי השֵני פטוּר מִן המתנוֹת,
עשוּ אוֹתוֹ כמי שזכה בוֹ הכֹהֵן וּנתנוֹ במוּמוֹ לִבעליו.
אבל ספֵק המעשֵר פטוּר מִכל מקוֹם,
שהמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
4
בהמת קדשים שנִפסלה במוּמה ואינה חיבת במתנוֹת שנִתערבה בִבהֵמוֹת אחֵרוֹת,
אפִלוּ אחת במֵאה:
בִזמן שכל בהֵמה מֵהן לאחד כוּלן פטוּרין,
שכל אחד ואחד ספֵק,
והמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה; היה אחד הוּא השוֹחֵט את כוּלן פוֹטֵר מתנוֹת אחת מֵהן בִלבד.
5
אין חיב במתנוֹת אלא בהֵמה טהוֹרה בִלבד,
שנאמר: "אִם שוֹר אִם שה" .
כִלאים הבא מִכבש ועֵז חיב במתנוֹת.
והכוֹי, אף על פי שהוּא ספֵק מפרישין מִמנוּ כל המתנוֹת.
צבי הבא על העֵז וילדה הוּלד חיב בחצי מתנוֹת:
"אִם שה" אפִלוּ מִקצת שה.
אבל תיש הבא על הצביה הוּלד פטוּר מִן המתנוֹת.
6
אחד השוֹחֵט לאכילת אדם אוֹ השוֹחֵט לאכילת גוֹים אוֹ לאכילת כלבים אוֹ לִרפוּאה חיב במתנוֹת.
7
בהמת השוּתפין חיבת,
שנאמר: "זֹבחי הזבח" .
8
הלוֹקֵח בהֵמה מִפֵרוֹת שביעית חיבת במתנוֹת.
:כֹהנים וּלויִם פטוּרין מִן המתנוֹת,
שנאמר: "מֵאֵת העם" ,
וספֵק הֵן הלויִם אִם הֵן בִכלל העם אוֹ אינן,
לפיכך אין נוֹטלין מֵהן.
ואִם נטל הכֹהֵן לֹא יחזיר.
9
במה דברים אמוּרים? בשוֹחֵט לעצמוֹ.
אבל כֹהֵן טבח ששוֹחֵט וּמוֹכֵר בשוּק ממתינין לוֹ שתים ושלֹש שבתוֹת,
מִכאן ואילך מוֹציאין מִמנוּ המתנוֹת ונוֹתנין אוֹתן לכֹהנים אחֵרים.
ואִם קבע בית מִטבחים לִמכֹר אין ממתינין לוֹ,
אלא מוֹציאין מִמנוּ מיד.
ואִם נִמנע מִלִתֵן מנדין אוֹתוֹ עד שיִתֵן.
10
השוֹחֵט לנכרי ולכֹהֵן פטוּר מִן המתנוֹת.
והמִשתתֵף עִם הכֹהֵן צריך שיִרשֹם חלקוֹ,
כדי שיניח המתנוֹת בחֵלק הכֹהֵן,
שאִם לֹא עיֵן חלקוֹ חיב במתנוֹת,
מִפני שאין הכֹל יוֹדעין שהכֹהֵן שוּתף לוֹ.
לפיכך, אִם היה הכֹהֵן עוֹמֵד עִמוֹ במִטבחים ונוֹשֵא ונוֹתֵן עִמוֹ אינוֹ צריך לִרשֹם.
והמִשתתֵף עִם הנכרי אינוֹ צריך לִרשֹם,
שסתם גוֹי מרבה דברים וּמוֹדיע לכֹל שהוּא שוּתף,
ואף על פי שאינוֹ עִמוֹ בִשעת מכירה.
11
הִתנה עִמוֹ הכֹהֵן שהוּא שוּתף חוּץ מִן המתנוֹת הרי המתנוֹת לכֹהֵן; כיון שאמר לוֹ 'חוּץ' הרי שיֵר לוֹ הכֹהֵן חֵלק במתנוֹת,
וּלפיכך הֵן שלוֹ.
אבל אִם אמר לוֹ הכֹהֵן:
'על מנת שהמתנוֹת שלי' הרי המתנוֹת של זה היִשראֵלי,
ונוֹתנן לכל כֹהֵן שיִרצה.
אף על פי שהִתנה עִמוֹ שהֵן שלוֹ,
לֹא נִפטר מִן המתנוֹת,
שהאוֹמֵר 'על מנת' לֹא שיֵר לוֹ בעצמן של מתנוֹת כלוּם,
והוֹאיל ולֹא שיֵר לוֹ בהן שוּתפוּת לֹא קנה אוֹתן בִתנאי זה.
12
היה הכֹהֵן שוּתף ברֹאש פטוּר מִן הלחי.
שוּתף ביד פטוּר מִן הזרוֹע.
שוּתף בִבני מֵעים פטוּר מִן הקֵבה.
אמר לוֹ הכֹהֵן:
'הרי הבהֵמה כוּלה שלי והרֹאש שלך' חיב בלחי,
שדבר החיב הרי הוּא של ישראֵל.
13
גֵר שנִתגיֵר והיתה לוֹ בהֵמה שחוּטה:
אִם נִשחטה עד שלֹא נִתגיֵר פטוּר; ואִם נִשחטה אחר שנִתגיֵר חיב; ואִם ספֵק פטוּר,
שהמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
14
בהֵמה שלֹא הוּרמוּ מתנוֹתיה מוּתר לאכֹל מִמנה,
שאינה דוֹמה לטבל,
שהרי מתנוֹת כהוּנה מוּבדלין.
והמתנוֹת עצמן אסוּר לישראֵל לאכלן אלא בִרשוּת כֹהֵן.
עבר ואכלן אוֹ הִזיקן אוֹ מכרן אינוֹ חיב לשלֵם,
מִפני שהוּא ממוֹן שאין לוֹ תוֹבֵע ידוּע.
והקוֹנה אוֹתן,
אף על פי שאינוֹ רשאי הרי זה מוּתר לאכלן,
מִפני שמתנוֹת כהוּנה נִגזלוֹת.
15
אמר לטבח:
'מכֹר לי בני מֵעיה של פרה',
והיוּ בה מתנוֹת נוֹתנן לכֹהֵן,
ואינוֹ מנכה לוֹ מִן הדמים.
לקחן מִמנוּ במִשקל נוֹתנן לכֹהֵן,
וּמנכה לטבח מִן הדמים.
16
המשלֵח בשר לחבֵרוֹ והיוּ בוֹ מתנוֹת אינוֹ חוֹשֵש שמא עבר זה וּגזלן.
:מקוֹם שאין בוֹ כֹהֵן מעלה המתנוֹת בדמים ואוֹכלן,
מִפני הפסֵד כֹהֵן,
ויתֵן הדמים לכל כֹהֵן שיִרצה.
17
הרוֹצה לִתֵן המתנוֹת לכֹהֵן אחד נוֹתֵן.
ואִם רצה לחלֵק אוֹתן לֹא יתֵן חצי קֵבה לאחד אוֹ חצי זרוֹע,
אלא זרוֹע לאחד וקֵבה לאחד וּלחיים לִשנים,
שנאמר: "תִתן לוֹ" שיִהיה בה כדי מתנה.
ואִם היוּ של שוֹר חוֹלֵק אוֹתן חתיכוֹת,
והוּא שיִהיה בכל חתיכה כדי מתנה.
18
אי זה הוּא הזרוֹע? זה זרוֹע של ימין,
מִן הפרק של ארכוּבה עד כף של יד,
שהֵן שני אֵברים זה מעֹרה בזה.
והלחיים מִן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת,
שהיא טבעת גדוֹלה,
עִם הלשוֹן שביניהן,
הכֹל לכֹהֵן.
19
אין מוֹלגין אוֹתן ואין מפשיטין אוֹתן,
אלא ינתנוּ לוֹ בעוֹרן וצמרן,
והקֵבה בחֵלב שעליה.
וּכבר נהגוּ הכֹהנים להניח חֵלב הקֵבה לבעלים.
20
הכֹהנת אוֹכלת המתנוֹת,
אף על פי שהיא נשוּאה לישראֵל,
מִפני שאין בהן קדוּשה.
ולֹא עוֹד,
אלא הבעל אוֹכֵל מתנוֹת בִגלל אִשתוֹ.
אבל חללה אינה אוֹכלת,
שאין חללים בִכלל כֹהנים.
ואִם רצה הכֹהֵן לִמכֹר המתנוֹת אוֹ לִתנם במתנה,
אפִלוּ לגוֹי,
אוֹ להאכילם לכלבים מאכיל,
שאין בהן קדוּשה כלל.
21
כֹהֵן שהיוּ לוֹ חבֵרים שנוֹתנין לוֹ המתנוֹת,
אִם רצה לזכוֹת בהן לישראֵל חבֵרוֹ הרי זה מזכה לוֹ בהן,
ואף על פי שלֹא באוּ לידוֹ,
ויהיוּ אוֹתן החבֵרים זוֹבחין ונוֹתנין המתנוֹת לזה היִשראֵלי שזכה בהן.
והוּא שיִהיה ישראֵלי זה בדֹחק ואין לוֹ לִקנוֹת בשר,
ויהיה הכֹהֵן שזכה לוֹ חבֵרוֹ.
אבל אִם היה הכֹהֵן שמשוֹ של ישראֵל זה אוֹ שכירוֹ וּלקיטוֹ אינוֹ מזכה לוֹ עד שיבֹאוּ לידוֹ,
שמא יזכה בעל כרחוֹ.
22
לֹא יחטֹף הכֹהֵן המתנוֹת ולֹא ישאל בפיו,
אלא אִם נִתנוּ לוֹ בכבוֹד נוֹטֵל.
וּבִזמן שהֵם רבים בבית המִטבחים,
הצנוּעין מוֹשכין ידיהן,
והגרגרנין נוֹטלין.
ואִם היה כֹהֵן צנוּע ואין מכירין אוֹתוֹ שהוּא כֹהֵן הרי זה נוֹטֵל,
כדי שיִוּדע לכֹל שהוּא כֹהֵן.
ואין הכֹהנים אוֹכלין המתנוֹת אלא צלי בחרדל,
שנאמר: "למשחה בהם" כדרך שהמלכים אוֹכלין.