1
שתי עִסוֹת שיֵש בִשתיהן שִעוּר החיב בחלה ואין באחת מֵהן כשִעוּר,
שנגעוּ זוֹ בזוֹ ונשכוּ זוֹ את זוֹ,
אִם היוּ של שנים,
אפִלוּ הֵן מִמין אחד פטוּרין מִן החלה,
שסתם שנים מקפידין.
ואִם ידוּע שאינן מקפידין על עֵרוּב העִסוֹת הרי אֵלוּ מִצטרפוֹת.
2
היוּ שתיהן של איש אחד:
אִם היוּ מִמין אחד מִצטרפין,
וחיבוֹת בחלה; ואִם היוּ שני מינין אין מִצטרפין,
שסתם אחד שאינוֹ מקפיד.
ואִם היה מקפיד שלֹא תִגע עִסה זוֹ בזוֹ ולֹא תִתערֵב עִמה,
אפִלוּ היוּ מין אחד אין מִצטרפוֹת.
3
וכיצד מִצטרפוֹת אִם היוּ של אחד מִמין אחד? עִסת החִטים שנגעה בעִסת הכוּסמין מִצטרפוֹת; נגעה בִשאר המינין אין מִצטרפוֹת.
וכֵן עִסת שעוֹרים שנגעה בעִסת כוּסמין אוֹ שִבֹלת שוּעל אוֹ שיפוֹן,
וכֵן עִסת כוּסמין ושל שִבֹלת שוּעל ושל שיפוֹן שנגעה כל אחת מִשלשתן בחברתה הרי אֵלוּ מִצטרפוֹת.
4
עִסת חדש אינה מִצטרפת לשל ישן,
אף על פי שהֵן מִמין אחד,
כדי שלֹא יֹאמרוּ:
תוֹרמין מִן החדש על הישן.
ולֹא יתרֹם מֵאמצע שתיהן,
אלא יביא עִסה אחרת חדש אוֹ ישן,
ויצרֵף להן להשלים השִעוּר.
:במה דברים אמוּרים? בעִסה שנגעה בעִסה אחרת.
אבל הבוֹלֵל קמח חמֵשת המינין ועשה מֵהן עִסה אחת הרי חמִשתן מִצטרפין לשִעוּר עִסת חלה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
עִסה שהיא פחוּתה מִכשִעוּר מִכאן,
ועִסה פחוּתה מִכשִעוּר מִכאן,
ועִסה שאינה חיבת בחלה באמצע,
כגוֹן עִסת אֹרז אוֹ עִסת תרוּמה אוֹ מדוּמע אוֹ עִסת גוֹי,
אף על פי שנוֹגעוֹת זוֹ בזוֹ אינן מִצטרפוֹת,
שהרי דבר הפטוּר מִן החלה מבדיל באמצע.
6
היה באמצע עִסה שהוּרמה חלתה מִצטרפוֹת,
שהעִסה שביניהן כבר היתה מחוּיבת בחלה.
וכֵן אִם היה ביניהן עִסת הקדֵש מִצטרפוֹת,
מִפני שראוּיה לִפדוֹתה ותִתחיֵב בחלה.
וכֵן אִם היה ביניהן עִסת מין אחֵר אוֹ עִסת איש אחֵר אוֹ עִסת חדש הרי שתי העִסוֹת שבצדדין מִצטרפוֹת לחלה.
7
שתי עִסוֹת שכל אחת מֵהן פחוּתה מִכשִעוּר שהִפריש מִזוֹ חלה וּמִזוֹ חלה,
וחזרוּ ונגעוּ זוֹ בזוֹ והרי בִשתיהן כשִעוּר חיב להפריש מֵהן חלה,
שהחלוֹת הרִאשוֹנוֹת אינן כלוּם.
8
שני גוֹים שעשוּ עִסה כשִעוּר וחלקוּ אוֹתה ואחר כך נִתגירוּ,
והוֹסיף כל אחד על חלקוֹ אחר שנִתגיֵר עד שהִשלימוֹ לשִעוּר הרי זוֹ חיבת,
שלֹא היתה לה שעת חוֹבה כשהיוּ גוֹים,
שהרי פחוֹת מִכשִעוּר היה ביד כל אחד מֵהן.
9
אבל שני ישראֵלים שעשוּ כֵן,
וחזר כל אחד אחר שחלק והוֹסיף על חלקוֹ עד שהִשלימוֹ לשִעוּר הרי זוֹ פטוּרה,
שכבר היתה לה שעת חוֹבה,
והיוּ פטוּרין באוֹתה שעה,
מִפני שעשוּ אוֹתה לחלֵק.
10
היתה העִסה בין הגוֹי והיִשראֵלי בשוּתפוּת,
וחלקוּ, ואחר כך נִתגיֵר הגוֹי,
והוֹסיף הגֵר על שלוֹ והיִשראֵלי על שלוֹ עד שהִשלים כל אחד עִסתוֹ לשִעוּר של ישראֵל חיבת,
ושל גוֹי פטוּרה.
11
הנוֹטֵל שאוֹר מֵעִסה שלֹא הוּרמה חלתה,
וּנתנוֹ לתוֹך עִסה שהוּרמה חלתה הרי זה מֵביא עִסה שניה שיִהיה בה עִם שאוֹר זה שִעוּר עִסה שחיבת בחלה,
ונוֹתֵן אוֹתה בצד העִסה שהוּרמה חלתה,
וּמפריש מִן העִסה השניה שִעוּר חלה עליה ועל השאוֹר,
כדי שיִטֹל מִן המוּקף.
ואִם אין לוֹ עִסה שניה נעשת זוֹ כוּלה טבל,
וּמפריש חלה על הכֹל,
שהטבל במינוֹ אוֹסֵר בכל שהוּא.
12
עִסה הטבוּלה לחלה אינה כחלה,
והרי היא כחוּלין לעִנין טוּמאה,
שאין השֵני עוֹשה שלישי בחוּלין,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
וּמוּתר לִגרֹם טוּמאה לחוּלין שבארץ ישראֵל.
לפיכך שתי עִסוֹת,
אחת טהוֹרה ואחת טמֵאה נוֹטֵל כדי חלת שתיהן מֵעִסה שלֹא הוּרמה חלתה,
ונוֹתנה באמצע סמוּך לעִסה הטהוֹרה,
וּמוֹשֵך מִן הטמֵאה לטהוֹרה כדי ביצה,
כדי לִתרֹם מִן המוּקף.
13
עוֹשה אדם עִסה טהוֹרה ואינוֹ מפריש חלתה,
וּמניחה אוֹ מניח מִקצתה לִהיוֹת מפריש עליה והוֹלֵך חלוֹת של עִסוֹת אחֵרוֹת,
ואפִלוּ נִטמאוּ העִסוֹת,
עד שתֵעשה העִסה שהִניח כוּלה חלה,
ויתננה לכֹהֵן.
והוּא שלֹא תִפסֵל מֵאֹכל אדם.
אבל מִשתִסרח אינוֹ מפריש עליה.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ אוֹתן העִסוֹת שמפריש עליהן ספֵק אִם הוּרמה מֵהן חלה אוֹ לֹא הוּרמה,
שחלת דמאי נִטלת מִן הטהוֹר על הטמֵא לכתחִלה,
ושלֹא מִן המוּקף.