1
כל המֵביא בִכוּרים טעוּן קרבן ושיר וּתנוּפה ולינה.
אבל הוִּדוּי אינוֹ שוה בכֹל,
לפי שיֵש שחיבין להביא בִכוּרים ואינן קוֹראין עליהן.
2
ואֵלוּ מביאין ולֹא קוֹראין:
האִשה, והטוּמטוּם ואנדרגינס,
לפי שהֵן ספֵק אִשה,
ואינן יכוֹלין לוֹמר:
"אשר נתתה לי יי" .
:וכֵן האפִטרוֹפין והעבד והשליח אינן קוֹראין,
לפי שאינן יכוֹלין לוֹמר:
"אשר נתתה לי".
3
אבל הגֵר מֵביא וקוֹרֵא,
לפי שנאמר לאברהם:
"אב המוֹן גוֹים נתתיך" הרי הוּא אב לכל העוֹלם כוּלוֹ שנִכנסין תחת כנפוֹת השכינה,
וּלאברהם היתה השבוּעה תחִלה שיירשוּ בניו את הארץ.
וכֵן כֹהנים וּלויִם מביאין וקוֹראין,
מִפני שיֵש להן ערי מִגרש.
4
הקוֹנה שני אילנוֹת בתוֹך של חבֵרוֹ מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא,
לפי שהדבר ספֵק אִם יֵש לוֹ קרקע אוֹ אין לוֹ.
וכיצד עוֹשה? מקדיש אוֹתן תחִלה לבדק הבית,
מִפני שהֵן ספֵק חוּלין ואין מכניסין חוּלין לעזרה,
והכֹהֵן פוֹדה אוֹתן מיד ההקדֵש ואחר כך אוֹכלן.
וּמפריש מֵהן תרוּמה וּמעשרוֹת,
מִפני שהֵן ספֵק חוּלין,
ונוֹתֵן מעשרוֹת שלהן לכֹהנים,
שמא בִכוּרים הֵן ואסוּרין לזרים.
ואינוֹ מֵביא אוֹתן בעצמוֹ,
אלא משלֵח אוֹתן ביד שליח,
כדי שלֹא תעכֵב אוֹתם הקריאה מִלאכלן,
שכל שאינוֹ ראוּי לִקריאה מִפני הספֵק הקריאה מעכבת בוֹ.
5
הִפריש בִכוּריו וּמכר את שדֵהוּ מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא,
שאינוֹ יכוֹל לוֹמר:
"אשר נתתה לי",
שהרי אין לוֹ.
והלוֹקֵח אינוֹ חיב להפריש בִכוּרים אחֵרים מֵאוֹתוֹ המין,
שכבר הִפריש מִמנוּ המוֹכֵר,
ואִם הִפריש מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא.
אבל מִמין אחֵר מפריש וּמֵביא וקוֹרֵא.
6
המוֹכֵר את שדֵהוּ לפֵרוֹת הלוֹקֵח מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא,
שקִנין הפֵרוֹת אינוֹ כקִנין הגוּף.
אבל מֵביא אדם מִנִכסי אִשתוֹ בִכוּרים וקוֹרֵא,
אף על פי שאין לוֹ גוּף הקרקע,
שנאמר בהן:
"אשר נתן לך יי אלֹהיך וּלביתך" .
אף על פי שמֵתה אִשתוֹ אחר שהִפריש והוּא בדרך מֵביא וקוֹרֵא.
7
המוֹכֵר שדֵהוּ אוֹ שמכר אילנוֹת וקרקען בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג הרי זה מֵביא וקוֹרֵא ביוֹבֵל רִאשוֹן בִלבד,
שעדין לֹא סמכה דעתוֹ של מוֹכֵר שתחזֹר לוֹ הקרקע.
אבל אִם חזר וּמכרה ביוֹבֵל שֵני הרי זה מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא,
שכבר סמכה דעתוֹ שאין לוֹ אלא הפֵרוֹת,
וקִנין פֵרוֹת אינוֹ כקִנין הגוּף.
8
הִפריש בִכוּרים וחלה,
והרי הוּא מסוּכן זה שראוּי לירשוֹ מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא.
הִפריש בִכוּריו ושִלחן ביד אחֵר,
וּמֵת השליח בדרך,
אף על פי שחזר הוּא והביאן אינוֹ קוֹרֵא,
שנאמר: "ולקחת.
.. וּבאת" עד שתִהיה לקיחה והבאה כאחד.
9
הִפריש בִכוּריו,
ואבדוּ קֹדם שיגיע להר הבית,
והִפריש אחֵרים תחתיהן מֵביא השניים ואינוֹ קוֹרֵא,
לפי שאינוֹ יכוֹל לוֹמר:
"את רֵאשית כל פרי האדמה" ,
לפי שאינן רֵאשית.
ואֵלוּ השניים אין חיבין עליהן חֹמש כבִכוּרים.
10
הֵביא בִכוּריו ונִטמאוּ בעזרה נוֹפֵץ אוֹתם שם ואינוֹ קוֹרֵא.
11
הֵביא בִכוּריו מֵאחד מִן המינים וקרא,
וחזר והֵביא בִכוּרים מִמין אחֵר אינוֹ קוֹרֵא עליהן,
שנאמר: "הִגדתי היוֹם" פעם אחת בשנה הוּא מגיד,
ואינוֹ מגיד וחוֹזֵר וּמגיד בשנה אחת.
12
הִפריש בִכוּריו ויבש המעין אוֹ שנִקצץ האילן מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא,
לפי שזה כמי שאין לוֹ קרקע,
שהרי אבדה.
13
המֵביא בִכוּרים מֵאחר חג הסוּכוֹת ועד חנוּכה,
אף על פי שהִפרישן קֹדם החג מֵביא ואינוֹ קוֹרֵא,
שנאמר: "ושמחת בכל הטוֹב" וכו' אין קריאה אלא בִשעת שִמחה,
מֵחג השבוּעוֹת עד סוֹף חג הסוּכוֹת.
וּשאר כל המביאין חוּץ מֵאֵלוּ מביאין וקוֹראין.
14
הבִכוּרים והתרוּמוֹת והחלה והקרן והחֹמש וּמתנוֹת בהֵמה הֵן נִכסי הכֹהֵן:
יֵש לוֹ לִקנוֹת מֵהן עבדים וקרקעוֹת וּבהֵמה טמֵאה,
וּבעל חוֹב נוֹטלן בחוֹבוֹ,
והאִשה בִכתוּבתה,
וקוֹנה בהן סֵפר תוֹרה,
15
ואף על פי שהתרוּמוֹת והבִכוּרים אסוּרין להֵאכֵל לזרים.
:אף על פי שהבִכוּרים עוֹלין באחד וּמֵאה כתרוּמה,
אִם נִתערבוּ בחוּלין בירוּשלים אוֹסרין כל שהֵן במינן כמעשֵר שֵני; מִפני שהוּא מקוֹם אכילתן,
עשוּ אוֹתן כדבר שיֵש לוֹ מתירין.
ואף על פי שהבִכוּרים אסוּרין לזרים אף בירוּשלים הרי הֵן אוֹסרין בכל שהֵן.
אפִלוּ זרע הבִכוּרים אחר שנִכנסוּ לירוּשלים הרי הגִדוּלין אסוּרין,
ואוֹסרין בכל שהֵן אִם נִתערבוּ בירוּשלים.
אבל הזוֹרֵע בִכוּרים קֹדם שיִכנסוּ לירוּשלים הגִדוּלין חוּלין.
16
כיצד מעלים את הבִכוּרים? כל העירוֹת שבמעמד מִתכנסוֹת לעירוֹ של מעמד,
כדי שלֹא יעלוּ יחידים,
שנאמר: "ברב עם הדרת מלך" ,
וּבאים ולנים בִרחוֹבה של עיר,
ולֹא יכנסוּ לבתים,
מִפני אֹהל הטוּמאה.
וּבשחר הממוּנה אוֹמֵר:
"קוּמוּ ונעלה ציוֹן אל יי אלֹהינוּ" .
:והשוֹר הוֹלֵך לִפניהם,
וקרניו מצוּפוֹת זהב,
ועטרה של זית ברֹאשוֹ להוֹדיע שהבִכוּרים מִשִבעת המינים.
והחליל מכה לִפניהן,
עד שהֵן מגיעין קרוֹב לירוּשלים.
והֵן הוֹלכין בכל הדרך וקוֹראין:
"שמחתי באֹמרים לי בית יי נֵלֵך" וכו' .
ולֹא היוּ מהלכין כל היוֹם,
אלא שתי ידוֹת ביוֹם.
:הִגיעוּ קרוֹב לירוּשלים שלחוּ לִפניהן שלוּחים להוֹדיע לאנשי ירוּשלים,
ועִטרוּ את בִכוּריהן וּפִרכסוּ אוֹתן,
ואִם היה להן לח ויבֵש מראין את הלח מִלמעלה.
והפחוֹת והסגנים והגִזברין יוֹצאין לִקראתן מירוּשלים.
לפי הבאין הֵן יוֹצאין:
אִם באוּ אנשים הרבֵה יוֹצאין לִקראתם רבים,
ואִם מעט מעט.
וּכשיִכנסוּ כוּלם בשערי ירוּשלים,
יתחילוּ לִקרוֹת:
"עֹמדוֹת היוּ רגלינוּ בִשעריך ירוּשלִם" וכו' .
17
כל בעלי אוּמנוּיוֹת שבירוּשלים עוֹמדין לִפניהן ושוֹאלין בִשלוֹמן:
'אחינוּ אנשי מקוֹם פלוֹני,
באתם בשלוֹם',
והֵן מהלכין בתוֹך ירוּשלים והחליל מכה לִפניהן עד שהֵן מגיעין להר הבית.
:הִגיעוּ להר הבית נוֹטֵל כל אחד ואחד סלוֹ על כתֵפוֹ,
ואוֹמרין: "הללוּ יה הללוּ אֵל בקדשוֹ" וכו' עד "כֹל הנשמה תהלֵל יה הללוּיה" ,
והֵן מהלכין בהר הבית וקוֹראין,
עד שמגיעין לעזרה.
הִגיעוּ לעזרה דִברוּ הלויִם בשיר:
"ארוֹמִמך יי כי דִליתני" וכו' .