1
הבִכוּרים נִתנין לאנשי מִשמר,
והֵן מחלקין אוֹתן ביניהן כקדשי המִקדש.
וּכבר בֵארנוּ שהֵן קרוּיין תרוּמה,
וּלפיכך זר שאכל בִכוּרים בכל מקוֹם חיב מיתה בידי שמים,
והוּא שיֹאכל אוֹתן מֵאחר שנִכנסוּ לחוֹמת ירוּשלים.
2
היוּ מִקצתן בִפנים וּמִקצתן בחוּץ זה שבִפנים חיבין עליו מיתה,
והרי הוּא הקדֵש לכל דבריו,
וזה שבחוּץ הרי הוּא כחוּלין לכל דבריו.
3
כֹהֵן שאכל הבִכוּרים חוּץ לירוּשלים מֵאחר שנִכנסוּ לִפנים מִן החוֹמה לוֹקה מִן התוֹרה,
שנאמר: "לֹא תוּכל לאכֹל בִשעריך מעשר דגנך וכו' וּתרוּמת ידך" והֵן הבִכוּרים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת תרוּמה.
:וכֵן אִם אכלן הכֹהֵן בירוּשלים קֹדם הנחה בעזרה לוֹקה מִן התוֹרה כמי שאכלן בחוּץ,
לפי שהֵן טעוּנין הנחה בעזרה,
שנאמר: "והִנחתוֹ לִפני מִזבח יי אלֹהיך" .
4
וּמִשיניחֵן המֵביא אוֹתן בעזרה הוּתרוּ לכֹהֵן,
ואף על פי שעדין לֹא הִתודה עליהן,
שאין הקריאה מעכבת אכילתן.
וּבִכוּרים שיצאוּ חוּץ לִמחִצתן וחזרוּ מוּתרין באכילה.
5
אכילת בִכוּרים כאכילת תרוּמה לכל דבר.
ויתֵר בבִכוּרים שהֵן אסוּרין לאוֹנֵן,
וּטעוּנין הבאת מקוֹם,
וכֹהֵן טהוֹר שאכל בִכוּרים טמֵאים לוֹקה,
כשֵם שלוֹקה ישראֵל טהוֹר שאכל מעשֵר שֵני טמֵא,
מה שאין כֵן בתרוּמה.
6
וּמִנין שהבִכוּרים אסוּרין לאוֹנֵן? שהרי נאמר בהן:
"ושמחת בכל הטוֹב" מִכלל שהוּא חיב לאכלן בשִמחה,
לֹא באנינוּת.
והאוֹכלן באנינוּת מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
7
הבִכוּרים טעוּנין כלי,
שנאמר: "ושמת בטנא" .
וּמִצוה מִן המוּבחר להביא כל מין ומין בִכלי בִפני עצמוֹ,
ואִם הִניחן בִכלי אחד יצא.
ולֹא יביאֵם בעִרבוּב,
אלא שעוֹרים מִלמטה,
וחִטים על גביהן,
וזיתים על גביהן,
וּתמרים על גביהן,
ורִמוֹנים על גביהן,
וּתאֵנים למעלה מִן הכֹל.
ויהיה דבר אחֵר מפסיק בין כל מין ומין,
כגוֹן הוּצין וחֵלף אוֹ עלים וכיוֹצֵא בהן.
וּמקיף לתאֵנים אשכוֹלוֹת של ענבים מִבחוּץ.
8
הביאם בִכלי מתכוֹת נוֹטֵל הכֹהֵן הבִכוּרים,
וחוֹזֵר הכלי לִבעליו.
ואִם הביאן בסלים של ערבה וחֵלף וכיוֹצֵא בהן הרי הבִכוּרים והסלים לכֹהנים.
ואִם נִטמאוּ הבִכוּרים אין הסלים לכֹהנים.
9
כשהיוּ מביאין את הבִכוּרים,
היוּ מביאין בידם תוֹרים וּבני יוֹנה,
וכֵן היוּ תוֹלים מִצִדי הסלים תוֹרים וּבני יוֹנה,
כדי לעטֵר את הבִכוּרים:
אֵלוּ שעִם הסלים היוּ קרֵבים עוֹלוֹת,
ואֵלוּ שבידיהן היוּ נִתנין לכֹהנים.
10
מִצות עשֵה להִתודוֹת על הבִכוּרים במִקדש בשעה שמביאן.
מתחיל וקוֹרֵא:
"הִגדתי היוֹם ליי אלֹהיך כי באתי אל הארץ אשר נִשבע יי לאבֹתינוּ לתת לנוּ.
.. ארמי אֹבֵד אבי ויֵרד מִצרימה" וכו' עד שגוֹמֵר כל הפרשה,
עד "אשר נתתה לי יי" .
ואין קוֹראין אוֹתה אלא בִלשוֹן הקֹדש,
שנאמר: "וענית ואמרת" בלשוֹן הזֹאת.
11
ברִאשוֹנה, כל מי שהיה יוֹדֵע לִקרוֹת קוֹרֵא,
וכל מי שאינוֹ יוֹדֵע לִקרוֹת מקרין אוֹתוֹ.
נִמנעוּ אֵלוּ שאין יוֹדעין לִקרוֹת מִלהביא,
כדי שלֹא יכלמוּ.
הִתקינוּ בית דין שיהוּ מקרין את מי שהוּא יוֹדֵע כמי שאינוֹ יוֹדֵע.
12
המֵביא את הבִכוּרים יֵש לוֹ רשוּת לִתנם לעבדוֹ וּקרוֹבוֹ בכל הדרך,
עד שמגיע להר הבית.
הִגיע להר הבית נוֹטֵל את הסל על כתֵפוֹ הוּא בעצמוֹ,
ואפִלוּ היה מלך גדוֹל בישראֵל,
ונִכנס עד שמגיע לעזרה,
וקוֹרֵא ועוֹדֵהוּ הסל על כתֵפוֹ:
"הִגדתי היוֹם ליי אלֹהיך כי באתי אל הארץ אשר נִשבע יי לאבֹתינוּ לתת לנוּ" ,
וּמוֹריד הסל מֵעל כתֵפוֹ ואוֹחֵז בִשפתיו,
והכֹהֵן מניח את ידוֹ תחתיו וּמֵניף,
וקוֹרֵא: "ארמי אֹבֵד אבי ויֵרד מִצרימה" וכו' עד שגוֹמֵר,
וּמניחוֹ בצד המִזבֵח בקרן דרוֹמית מערבית,
בִדרוֹמה של קרן,
וישתחוה ויֵצֵא.
:וּמִנין שהבִכוּרים טעוּנין תנוּפה? שנאמר:
"ולקח הכֹהֵן הטנא מידך" לרבוֹת הבִכוּרים לִתנוּפה.
וּכשֵם שטעוּנין תנוּפה,
כך טעוּנין קרבן שלמים ושיר,
שנאמר בהן:
"ושמחת בכל הטוֹב" ,
וּלהלן הוּא אוֹמֵר ברגלים:
"ושמחת בחגך" מה שִמחת החג בִשלמים,
אף כאן בִשלמים.
ואין הקרבן מעכֵב.
13
ואימתי קוֹראין בשיר עליהן? כשיגיעוּ לעזרה מתחילין היוּ הלויִם וקוֹראין:
"ארוֹמִמך יי כי דִליתני" וכו' .
14
הבִכוּרים טעוּנין לינה.
כיצד? הֵביא בִכוּריו למִקדש וקרא והִקריב שלמיו לֹא יֵצֵא באוֹתוֹ היוֹם מירוּשלים לחזֹר לִמקוֹמוֹ,
אלא ילין שם ויחזֹר למחר לעירוֹ,
שנאמר: "וּפנית בבֹקר והלכת לאֹהליך" כל פוֹנוֹת שאתה פוֹנה מִן המִקדש כשתבֹא לוֹ,
לֹא יהיוּ אלא בבֹקר.
15
נִמצֵאת אוֹמֵר שהבִכוּרים טעוּנין שִבעה דברים:
הבאת מקוֹם,
וּבִכלי, וּקריאה,
וקרבן, ושיר,
וּתנוּפה, ולינה שם בירוּשלים.