1
מִצות עשֵה להביא בִכוּרים למִקדש,
ואין הבִכוּרים נוֹהגין אלא בִפני הבית וּבארץ ישראֵל בִלבד,
שנאמר: "רֵאשית בִכוּרי אדמתך תביא בית יי אלֹהיך" .
וּמביאין בִכוּרים מִדִבריהם מֵערי סיחוֹן ועוֹג וּמִסוּריא,
שהקוֹנה בסוּריא כקוֹנה בירוּשלים.
:אבל עמוֹן וּמוֹאב וּמִצרים וּבבל,
אף על פי שהֵן חיבין בִתרוּמה וּמעשרוֹת מִדִבריהם אין מביאין מֵהן בִכוּרים.
ואִם הֵביא בִכוּרים מִחוּצה לארץ אינן בִכוּרים.
2
אין מביאין בִכוּרים אלא מִשִבעת המינין האמוּרים בשבח הארץ,
והֵן: החִטין,
והשעוֹרין, והענבים,
והתאֵנים, והרִמוֹנים,
והזיתים, והתמרים.
ואִם הֵביא חוּץ מִשִבעת המינים לֹא נִתקדשוּ.
3
אין מביאין לֹא מִתמרים שבהרים ולֹא מִפֵרוֹת שבעמקים ולֹא מִזיתי שמן,
שאינן מִן המוּבחר; אלא מִתמרים שבעמקים וּמִפֵרוֹת שבהרים,
לפי שהֵן מִן המוּבחר.
ואִם הֵביא שלֹא מִן המוּבחר,
כגוֹן תמרים שבהרים וּתאֵנים סוֹכוֹת וּמרוּקבוֹת וענבים מאוּבקוֹת וּמעוּשנוֹת לֹא נִתקדשוּ.
4
אין מביאין בִכוּרים משקין,
חוּץ מִזיתים וענבים בִלבד,
שנאמר: "פרי האדמה" .
ואִם הֵביא משקה אין מקבלין מִמנוּ.
5
הקרוֹבים לירוּשלים מביאין תאֵנים וענבים לחים,
והרחוֹקים מביאין אוֹתן גרוֹגרוֹת וצִמוּקין.
6
אין מביאין בִכוּרים קֹדם עצרת,
שנאמר: "וחג הקציר בִכוּרי מעשיך" .
ואִם הֵביא אין מקבלין מִמנוּ,
אלא יניחֵן שם עד שתבֹא עצרת,
ויקרא עליהן.
וכֵן אין מביאין בִכוּרים אחר חנוּכה,
שהבִכוּרים שבִכרוּ אחר חנוּכה הרי הֵן חשוּבין מִשנה הבאה,
ויניח אוֹתן עד אחר העצרת.
7
אין מביאין בִכוּרים לֹא מִן החדש על הישן ולֹא מִן הישן על החדש.
כיצד? לֹא יביא מִפֵרוֹת שחנטוּ קֹדם חמִשה עשר בִשבט על פֵרוֹת שחנטוּ אחר חמִשה עשר בוֹ.
:אחד הנטוּע ואחד העוֹלה מֵאֵליו,
שנאמר: "בִכוּרי כל אשר בארצם" .
8
וּפֵרוֹת של שוּתפין חיבין בבִכוּרים,
שנאמר: "כל אשר בארצם".
9
הגדֵל בעציץ,
אף על פי שהוּא נקוּב,
והגדֵל בספינה אינוֹ מֵביא מִמנוּ כל עִקר,
שנאמר: "בארצם".
אבל מֵביא מִן הגדֵל בגג וּבחוּרבה.
10
הנוֹטֵע אילן בתוֹך שדֵהוּ והִבריכוֹ לתוֹך שדֵה חבֵרוֹ אוֹ לִרשוּת הרבים,
אוֹ שהיה נטוּע בִשדֵה חבֵרוֹ אוֹ בִרשוּת הרבים והִבריכוֹ בתוֹך שדֵהוּ,
אוֹ שהיה עִקרוֹ בתוֹך שדֵהוּ והִבריך קצתוֹ בתוֹך שדֵהוּ,
ודרך הרבים אוֹ דרך היחיד מפסקת באמצע בין העִקר והצד המוּברך אינוֹ מֵביא בִכוּרים לֹא מִמה שהוֹציא בִרשוּת זוֹ ולֹא מִן הצד שברשוּת האחרת,
שנאמר: "בִכוּרי אדמתך" עד שיִהיוּ כל הגִדוּלין מֵאדמתך.
11
נתן לוֹ חבֵרוֹ רשוּת להבריך בתוֹך שלוֹ,
אפִלוּ לשעה הרי זה מֵביא.
וכֵן אִם היה האילן סמוּך למצר חבֵרוֹ אוֹ נוֹטה לִשדֵה חבֵרוֹ,
אף על פי שחיב להרחיק הרי זה מֵביא וקוֹרֵא,
שעל מנת כֵן הִנחיל יהוֹשוּע את הארץ.
12
האריסין, והחוֹכרין,
וּבעלי זרוֹע שאוֹנסין את הבעלים ולוֹקחין ארצוֹתם מֵהן בפחוֹת,
והגזלנין אינן מביאין בִכוּרים,
ואפִלוּ נִתיאשוּ הבעלים,
שנאמר: "בִכוּרי אדמתך" .
13
הקוֹנה אילן אחד בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ אינוֹ מֵביא,
לפי שאין לוֹ קרקע.
והקוֹנה שלֹשה אילנוֹת יֵש לוֹ קרקע,
ואף על פי שאין לוֹ אלא האילנוֹת בִלבד,
הרי הוּא כמי שקנה קרקע.
קנה אילן אחד וקרקעוֹ הרי זה מֵביא.
14
הלוֹקֵח פֵרוֹת תלוּשין,
ולקח הקרקע הרי זה מֵביא בִכוּרים,
שהרי יֵש לוֹ קרקע וּפֵרוֹתיה.
מכר לוֹ פֵרוֹת חוּץ מִן הקרקע,
אפִלוּ מחוּברין:
מוֹכֵר אינוֹ מֵביא,
שהרי אין לוֹ פֵרוֹת; ולוֹקֵח אינוֹ מֵביא,
שהרי אין לוֹ קרקע.
חזר המוֹכֵר ולקח הפֵרוֹת מִן הלוֹקֵח הרי זה מֵביא,
שהרי יֵש לוֹ קרקע וּפֵרוֹתיה.
15
המוֹכֵר שדֵהוּ לגוֹי וחזר וּלקחה מִמנוּ הרי זה מֵביא מִמנה בִכוּרים מִן התוֹרה,
שאינה נִפקעת מִן המִצווֹת בקִנין הגוֹי,
כמוֹ שבֵארנוּ.
16
אשֵרה שבטלה אין מביאין מִמנה בִכוּרים,
שהבִכוּרים כקדשי מִקדש הֵן.
17
הבִכוּרים אין להן שִעוּר מִן התוֹרה,
אבל מִדִבריהם צריך להפריש אחד מִשִשים.
והרוֹצה לעשוֹת כל שדֵהוּ בִכוּרים עוֹשה.
18
הִפריש בִכוּריו,
וחזר והוֹסיף עליהן אוֹ שעִטרן הרי התוֹספת כבִכוּרים.
:במה דברים אמוּרים? בשהֵביא מֵארץ ישראֵל.
אבל אִם הֵביא מֵעֵבר הירדֵן אוֹ מִסוּריא אין תוֹספת הבִכוּרים כבִכוּרים.
ואף על פי שאינה כבִכוּרים,
אינה נאכלת אלא בטהרה.
ואין מעטרין את הבִכוּרים בכל מקוֹם אלא מִשִבעת המינים.
19
כיצד מפרישין הבִכוּרים? יוֹרֵד אדם לתוֹך שדֵהוּ ורוֹאה תאֵנה שבִכרה,
אשכוֹל שבִכֵר,
רִמוֹן שבִכֵר קוֹשרן בגמי,
ואוֹמֵר: 'הרי אֵלוּ בִכוּרין',
והֵן נעשין בִכוּרים בִמחוּבר מִשקרא להם שֵם,
ואף על פי שעדין לֹא בשלוּ כל צרכן.
וּכשיִגמרוּ ויתלֹש אוֹתן מִן הקרקע אינוֹ צריך לחזֹר ולִקרוֹת להם שֵם.
:לֹא הִפרישן בִמחוּבר ולֹא קרא להן שֵם,
ותלש את הפֵרוֹת הרי זה מפריש אחר שנִתלשוּ.
ואִם נִטמאוּ הפֵרוֹת כוּלן אינוֹ מפריש בִכוּרים בטוּמאה,
אלא מפריש מִן הטהוֹר על הטמֵא לכתחִלה.
ואִם אין לוֹ פֵרוֹת אחֵרוֹת להפריש מֵהן יֵראה לי שאינוֹ מפריש בטוּמאה,
שאין מפרישין לאבֵד.
וכֵן יֵראה לי שהבִכוּרים שנִטמאוּ אינוֹ מסיק בהן התנוּר כִתרוּמה טמֵאה,
מִפני שהֵן כקדשי מִקדש.
20
המפריש בִכוּרים ונמקוּ אוֹ נִבזזוּ אוֹ אבדוּ אוֹ שנִגנבוּ אוֹ נִטמאוּ חיב להפריש אחֵרים תחתיהן,
שנאמר: "תביא בית יי אלֹהיך" מלמֵד שהוּא חיב באחריוּתן עד שיביאֵם להר הבית.
21
המפריש בִכוּריו להעלוֹתם בידוֹ לירוּשלים לֹא ישלחֵם ביד שליח.
ואִם לִקטן לכתחִלה על מנת לשלחם ביד שליח הרי זה מוּתר לשלחם.