הִלכוֹת חגיגה:
יֵש בִכללן שֵש מִצווֹת,
ארבע מִצווֹת עשֵה וּשתי מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) להֵראוֹת פני יי.
ב) לחֹג בִשלֹשה רגלים.
ג) לִשמֹח ברגלים.
ד) שלֹא יֵראה ריקם.
ה) שלֹא יעזֹב לֵוי מִלשמחוֹ ולִתֵן לוֹ מתנוֹתיו ברגלים.
ו) להקהיל את העם בחג הסוּכוֹת במוֹצאי שמִטה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
שלֹש מִצווֹת עשֵה נִצטוּוּ ישראֵל בכל רגל מִשלֹשה רגלים,
ואֵלוּ הֵן:
הראיה, שנאמר:
"יֵראה כל זכוּרך" ,
והחגיגה, שנאמר:
"תחֹג ליי אלֹהיך" ,
והשִמחה, שנאמר:
"ושמחת בחגך" .
:הראיה האמוּרה בתוֹרה הוּא שיראה פניו בעזרה ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג,
ויביא עִמוֹ קרבן עוֹלה,
בין מִן העוֹף בין מִן הבהֵמה.
וּמי שבא לעזרה ביוֹם רִאשוֹן ולֹא הֵביא עוֹלה לֹא דיוֹ שלֹא עשה מִצות עשֵה,
אלא שעבר על מִצות לֹא תעשה,
שנאמר: "ולֹא יֵראוּ פני ריקם" .
ואינוֹ לוֹקה על לאו זה,
שהרי לֹא עשה מעשה.
:החגיגה האמוּרה בתוֹרה הוּא שיקריב שלמים ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג כשיבֹא להֵראוֹת.
והדבר ידוּע שאין השלמים באין אלא מִן הבהֵמה.
וּשתי מִצווֹת אֵלוּ,
שהֵן הראיה והחגיגה אין הנשים חיבוֹת בהן.
:השִמחה האמוּרה ברגלים הוּא שיקריב שלמים יתֵר על שלמי חגיגה,
ואֵלוּ הֵן הנִקראין שלמי שִמחה,
שנאמר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לִפני יי אלֹהיך" .
ונשים חיבוֹת במִצוה זוֹ.
2
הראיה והחגיגה אין לה שִעוּר מִן התוֹרה,
שנאמר: "איש כמתנת ידוֹ כבִרכת יי" וכו' ,
אבל מִדִברי סוֹפרים שלֹא יהי קרבן עוֹלה לראיה פחוֹת מִשוה מעה כסף,
ולֹא שלמי חגיגה פחוֹת מִשוה שתי כסף.
וּמִצוה להביא כפי עשרוֹ,
שנאמר: "איש כמתנת ידוֹ" וכו'.
3
שלמי שִמחה לֹא נתנוּ חכמים בהן שִעוּר.
:בעֵת שיעלה אדם לירוּשלים לחֹג,
אִם היוּ בידוֹ קרבנוֹת הראיה,
אוֹ יעלה עִמוֹ כסף לִקנוֹת בוֹ הקרבן.
ואִם אין בידוֹ כסף לֹא יביא שוֵהוּ.
אפִלוּ היה בידוֹ שוה כמה זהוּבים אסוּר לוֹ לעלוֹת ריקם בלֹא כסף ולֹא קרבן.
ולמה אסרוּ שיעלה בידוֹ שוה כסף? גזֵרה שמא לֹא ימצא לִמכֹר,
אוֹ שמא ימצאוּ המעוֹת סיגים.
4
מי שלֹא הִקריב ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן עוֹלת ראיתוֹ ושלמי חגיגתוֹ הרי זה מקריבן בִשאר ימוֹת הרגל,
שנאמר: "שִבעת ימים תחֹג ליי" מלמֵד שכוּלן ראוּיין לחגיגה,
וכוּלן תשלוּמי רִאשוֹן הֵן.
5
וּמִצוה להקדים וּלהקריב ברִאשוֹן.
לֹא הִקריב ברִאשוֹן,
בין שוֹגֵג בין מֵזיד יקריב בשֵני.
וכל המאחֵר הרי זה מגוּנה,
ועליו נאמר:
"נוּגי מִמוֹעֵד אספתי" .
6
עבר הרגל ולֹא חג אינוֹ חיב באחריוּתוֹ,
ועל זה וכיוֹצֵא בוֹ נאמר:
"מעוּוּת לֹא יוּכל לִתקֹן" .
7
מי שלֹא חג ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג הסוּכוֹת:
חוֹגֵג את כל הרגל ויוֹם טוֹב האחרוֹן שהוּא שמיני,
ואף השמיני תשלוּמי רִאשוֹן הוּא.
וכֵן מי שלֹא חג ביוֹם חג השבוּעוֹת:
חוֹגֵג כל שִבעה,
ויֵש לוֹ תשלוּמין כל שֵשת הימים שלאחר חג השבוּעוֹת.
ודבר זה מִפי השמוּעה נאמר,
שחג השבוּעוֹת כחג המצוֹת לתשלוּמין.
8
עוֹלת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוֹחין לֹא את השבת ולֹא את הטוּמאה,
לפי שאין להן זמן קבוּע כקרבנוֹת הצִבוּר,
שאִם אינוֹ חוֹגֵג היוֹם חוֹגֵג למחר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל דוֹחין את יוֹם טוֹב; ואף על פי שאין מקריבין ביוֹם טוֹב נדרים וּנדבוֹת מקריבין עוֹלת ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שִמחה,
שאין אֵלוּ נדרים וּנדבוֹת אלא חוֹבוֹת.
9
כשמקריב המקריב עוֹלת ראיתוֹ ושלמי חגיגתוֹ ושִמחתוֹ ביוֹם טוֹב סוֹמֵך עליהן בכל כֹחוֹ כדרך שעוֹשה בִשאר הימים.
אף על פי שסמיכה אינה מעכבת,
כמוֹ שבֵארנוּ במעשֵה הקרבנוֹת לֹא גזרוּ עליה מִשוּם שבוּת.
10
המפריש עוֹלת ראיתוֹ וּמֵת יוֹרשים חיבין להביאה.
:מוּתר להקריב בחוּלוֹ של מוֹעֵד נדרים וּנדבוֹת,
שנאמר: "אֵלה תעשוּ ליי במוֹעדיכם לבד מִנִדריכם ונִדבֹתיכם" מִכלל שקרֵבין ברגל; "לעֹלֹתיכם" כגוֹן עוֹלת מצֹרע ועוֹלת יוֹלדת; "וּלמִנחֹתיכם" להביא מִנחת חוֹטֵא וּמִנחת קנאוֹת; "וּלשלמיכם" לרבוֹת שלמי נזיר; הכֹל קרֵבין במוֹעֵד ואין קרֵבין ביוֹם טוֹב.
11
מי שהיוּ לוֹ אוֹכלין מרוּבים וּנכסים מעוּטין מֵביא שלמי חגיגה מרוּבין ועוֹלוֹת ראיה מוּעטין.
היוּ לוֹ אוֹכלין מוּעטין וּנכסים מרוּבין מֵביא עוֹלוֹת ראיה מרוּבוֹת ושלמי חגיגה מוּעטוֹת.
היה זה וזה מוּעט על זה אמרוּ:
לֹא יפחֹת מִמעה לעוֹלה וּשתי כסף לִשלמים.
זה וזה מרוּבה על זה נאמר:
"כבִרכת יי אלֹהיך אשר נתן לך" .