1
אֵלוּ הֵן הצרוֹת של צִבוּר שמִתענין וּמתריעין עליהן:
על הצרת שוֹנאי ישראֵל לישראֵל,
ועל החרב,
ועל הדבר,
ועל חיה רעה,
ועל הארבה,
ועל החסיל,
ועל השִדפוֹן,
ועל היֵרקוֹן,
ועל המפֹלת,
ועל החליים,
ועל המזוֹנוֹת,
ועל המטר.
2
כל עיר שיֵש בה צרה מִכל אֵלוּ אוֹתה העיר מִתענה וּמתרעת עד שתעבֹר הצרה,
וכל סביבוֹתיה מִתענוֹת ולֹא מתריעוֹת,
אבל מבקשים עליהם רחמים.
וּבכל מקוֹם אין צוֹעקין ולֹא מתריעין בשבת כמוֹ שאמרנוּ,
חוּץ מִצרת המזוֹנוֹת,
שצוֹעקין עליה אפִלוּ בשבת,
אבל אין מתריעין עליה בחצוֹצרוֹת בשבת.
3
על הצרת שוֹנאי ישראֵל לישראֵל כיצד? גוֹים שבאוּ לערֹך מִלחמה עִם ישראֵל,
אוֹ לִטֹל מֵהם מס,
אוֹ לִקח מידם ארץ,
אוֹ לִגזֹר עליהם שמד אפִלוּ במִצוה קלה הרי אֵלוּ מִתענין וּמתריעין עד שירוּחמוּ,
וכל הערים שסביבוֹתיהם מִתענין אבל אין מתריעין,
אלא אִם כֵן תקעוּ להִתקבֵץ לעזרתן.
4
על החרב כיצד? אפִלוּ חרב של שלוֹם,
כגוֹן שערכוּ מִלחמה גוֹים עִם גוֹים ועברוּ בִמקוֹם ישראֵל,
אף על פי שאין ביניהן וּבין ישראֵל מִלחמה הרי זוֹ צרה,
וּמִתענין וּמתריעין עליה,
שנאמר: "וחרב לֹא תעבֹר בארצכם" ,
מִכלל שראית המִלחמה צרה.
5
איזה הוּא דבר? עיר שיֵש בה חמֵש מֵאוֹת רגלי,
ויצאוּ מִמנה שלֹשה מֵתים בִשלֹשה ימים זה אחר זה.
יצאוּ ביוֹם אחד אוֹ בארבעה ימים אין זה דבר.
היוּ בה אלף ויצאוּ מִמנה שִשה מֵתים בִשלֹשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר.
יצאוּ ביוֹם אחד אוֹ בארבעה ימים אין זה דבר.
וכֵן לפי חשבוֹן זה.
ואין הנשים והקטנים והזקֵנים ששבתוּ מִמלאכה בִכלל מִנין אנשי המדינה לעִנין זה.
6
היה דבר בארץ ישראֵל מִתענין שאר גלוּיוֹת ישראֵל עליהם.
היה דבר בִמדינה,
ושירוֹת הוֹלכוֹת וּבאוֹת מִמנה לִמדינה אחרת שתיהן מִתענוֹת,
אף על פי שהֵן רחוֹקוֹת זוֹ מִזוֹ.
7
אין מִתענין על חיה רעה אלא בִזמן שהיא משוּלחת.
כיצד? נִראתה בעיר ביוֹם הרי זוֹ משוּלחת.
נִראתה בשדה ביוֹם:
אִם ראתה שני בני אדם ולֹא ברחה מִפניהם הרי זוֹ משוּלחת.
ואִם היתה שדה הסמוּכה לאגם,
וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זוֹ משוּלחת; לֹא רדפה אחריהם אינה משוּלחת.
ואִם היתה באגם אפִלוּ רדפה אחריהם,
אינה משוּלחת,
אלא אִם כֵן טרפה שניהם ואכלה אחד מֵהן.
אבל אִם אכלה שניהם באגם אינה משוּלחת,
מִפני שזה הוּא מקוֹמה,
וּמִפני הרעבוֹן טרפה,
לֹא מִפני שהיא משוּלחת.
8
בתים הבנוּיים במִדברוֹת וּבארצוֹת הנשמוֹת,
הוֹאיל והֵן מקוֹם גדוּדי חיה:
אִם עלתה לגג ונטלה תינוֹק מֵעריסה הרי זוֹ משוּלחת; ואִם לֹא הִגיעה למִדה זוֹ אינה משוּלחת,
שאֵלוּ בני אדם הֵם שסִכנוּ בעצמן וּבאוּ לִמקוֹם החיוֹת.
9
שאר מיני רמש הארץ ורמש העוֹף ששוּלחוּ והִזיקוּ,
כגוֹן שִלוּח נחשים ועקרבים,
ואין צריך לוֹמר צרעין ויתוּשין והדוֹמה להן אין מִתענין עליהן ולֹא מתריעין,
אבל זוֹעקין בלֹא תרוּעה.
10
על הארבה ועל החסיל,
אפִלוּ לֹא נִראה מֵהן אלא כנף אחד בכל ארץ ישראֵל מִתענין וּמתריעין עליהן,
ועל הגוֹבי בכל שהוּא.
אבל החגב אין מִתענין עליו ולֹא מתריעין,
אלא זוֹעקין בִלבד.
11
על השִדפוֹן ועל היֵרקוֹן מִשיתחיל בתבוּאה.
ואפִלוּ לֹא הִתחיל אלא במקוֹם קטן כִמלֹא פי תנוּר גוֹזרין עליו תענית וּמתריעין.
12
על המפֹלת כיצד? הרי שרבתה בעיר מפֹלת כתלים בריאים שאינן עוֹמדין בצד הנהר הרי זוֹ צרה,
וּמִתענים וּמתריעין עליה.
וכֵן על הרעש ועל הרוּחוֹת שהֵן מפילין הבִנין והוֹרגין מִתענין וּמתריעין עליהן.
13
על החליים כיצד? הרי שירד חֹלי אחד לאנשים הרבֵה באוֹתה העיר,
כגוֹן אסכרה אוֹ חרחוּר וכיוֹצֵא בהן,
והיוּ מֵתים באוֹתוֹ החֹלי הרי זוֹ צרת צִבוּר,
וגוֹזרין לה תענית וּמתריעין.
וכֵן חִכוּך לח הרי הוּא כִשחין פוֹרֵח,
ואִם פשט ברֹב הצִבוּר,
מִתענין וּמתריעין עליו.
אבל חִכוּך יבֵש צוֹעקין עליו בִלבד.
14
על המזוֹנוֹת כיצד? הרי שהוּזלוּ דברים של סחוֹרה שרֹב חיי אנשי אוֹתה העיר מֵהן,
כגוֹן כלי פִשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראֵל,
ונִתמעֵט המשא והמתן עד שיִצטרֵך התגר לִמכֹר שוה עשרה בשִשה ואחר כך ימצא לוֹקֵח הרי זוֹ צרת צִבוּר,
וּמתריעין עליה וזוֹעקין עליה בשבת.
15
על המטר כיצד? הרי שרבוּ עליהן גשמים עד שיצֵרוּ להן הרי אֵלוּ מִתפללין עליהן,
שאין לך צרה יתֵרה מִזוֹ,
שהבתים נוֹפלים,
ונִמצאוּ בתיהן קִבריהן.
וּבארץ ישראֵל אין מִתפללין על רֹב הגשמים,
מִפני שהיא ארץ הרים וּבתיהם בנוּיים באבנים,
ורֹב הגשמים טוֹבה להן,
ואין מִתענין להעביר הטוֹבה.
16
תבוּאה שצמחה,
ונִמנע המטר והִתחילוּ צמחים ליבש הרי אֵלוּ מִתענין וזוֹעקין עד שיֵרדוּ גשמים אוֹ עד שייבשוּ הצמחים.
וכֵן אִם הִגיע זמן הפסח אוֹ קרוֹב לוֹ בארץ ישראֵל,
שהוּא זמן פריחת האילנוֹת שם,
ולֹא ירדוּ גשמים הרי אֵלוּ מִתענין וזוֹעקין עד שיֵרדוּ גשמים הראוּיין לאילנוֹת,
אוֹ עד שיעבֹר זמנם.
17
וכֵן אִם הִגיע זמן חג הסוּכוֹת ולֹא ירדוּ גשמים הרבֵה כדי למלֹאות מֵהן הבוֹרוֹת והשיחין והמערוֹת הרי אֵלוּ מִתענין עד שיֵרֵד גשם הראוּי לבוֹרוֹת.
ואִם אין להן מים לִשתוֹת מִתענים על הגשמים בכל עֵת שלֹא יהיה להם מים לִשתוֹת,
ואפִלוּ בימוֹת החמה.
18
פסקוּ הגשמים בין גשם לגשם ארבעים יוֹם בימוֹת הגשמים הרי זוֹ מכת בצֹרת,
וּמִתענין וזוֹעקין עד שיֵרדוּ הגשמים אוֹ עד שיעבֹר זמנם.