1
אין מניחין שני עֵרוּבין אחד במִזרח ואחד במערב כדי שיהלֵך במִקצת היוֹם על אחד מִשני העֵרוּבין וּבִשאר היוֹם על העֵרוּב השֵני,
שאין מערבין שני עֵרוּבין ליוֹם אחד.
טעה ועֵרֵב לִשתי רוּחוֹת,
כִמדוּמה הוּא שמערבין לִשתי רוּחוֹת,
אוֹ שאמר לִשנים:
'צאוּ וערבוּ עלי',
אחד עֵרֵב עליו לצפוֹן ואחֵר עֵרֵב עליו לדרוֹם מהלֵך כרגלי שניהם.
2
כיצד מהלֵך כרגלי שניהם? שאינוֹ יכוֹל להלֵך אלא במקוֹם שיֵש לִשניהן להלֵך בוֹ.
נתן האחד עֵרוּבוֹ ברִחוּק אלף אמה לרוּח מִזרח,
והִניח השֵני מֵהם עֵרוּבוֹ ברִחוּק חמֵש מֵאוֹת אמה לרוּח מערב אין זה שעֵרבוּ עליו מהלֵך במערב אלא אלף אמה כרגלי מי שעֵרֵב עליו במִזרח,
ולֹא יהלֵך במִזרח אלא אלף וחמֵש מֵאוֹת כרגלי מי שעֵרֵב עליו במערב.
לפיכך, אִם עֵרֵב אוֹ עֵרבוּ עליו שני עֵרוּבין אֵלוּ אחד ברִחוּק אלפים למִזרח ואחד ברִחוּק אלפים למערב הרי זה לֹא יזוּז מִמקוֹמוֹ.
3
מערֵב אדם שני עֵרוּבין בִשתי רוּחוֹת,
וּמתנה ואוֹמֵר:
'אִם אֵרע לי דבר מִצוה אוֹ נִלחצתי למחר ונִצרכתי לרוּח זוֹ זה העֵרוּב הוּא שאני סוֹמֵך עליו,
והעֵרוּב שברוּח השֵנית אינוֹ כלוּם; ואִם נִצרכתי לרוּח זוֹ השֵנית זה העֵרוּב הוּא שאני סוֹמֵך עליו,
ושברוּח הרִאשוֹנה אינוֹ כלוּם; ואִם נִצרכתי לִשתי הרוּחוֹת יֵש לי לִסמֹך על איזה עֵרוּב שארצה,
וּלאיזה שארצה אֵלֵך; ואִם לֹא אֵרע לי דבר ולֹא נִצרכתי לרוּח מִשתיהן אין שני העֵרוּבין אֵלוּ עֵרוּב,
ואיני סוֹמֵך על אחד מֵהן,
אלא הריני כִבני עירי שיֵש לוֹ אלפים אמה לכל רוּח מִחוּץ לחוֹמה'.
4
כשֵם שאסוּר לצֵאת חוּץ לתחוּם בשבת,
כך אסוּר ביוֹם טוֹב וּביוֹם הכִפוּרים.
וּכשֵם שהמוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת בשבת חיב,
כך המוֹציא ביוֹם הכִפוּרים חיב.
אבל ביוֹם טוֹב מוּתר להוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת.
לפיכך מערבין עֵרוּבי חצֵרוֹת וּמִשתתפין במבוֹאוֹת ליוֹם הכִפוּרים כשבת,
וּמערבין עֵרוּבי תחוּמין ליוֹם הכִפוּרים וּלימים טוֹבים כדרך שמערבין לשבת.
5
יוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת סמוּך לשבת,
בין מִלפניה בין מִלאחריה,
אוֹ שני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת:
יֵש לוֹ לערֵב שני עֵרוּבין לִשתי רוּחוֹת,
וסוֹמֵך על איזה מֵהם שיִרצה ליוֹם הרִאשוֹן,
ועל העֵרוּב שברוּח השניה ליוֹם השֵני; אוֹ מערֵב עֵרוּב אחד לרוּח אחת וסוֹמֵך עליו לאחד מִשני ימים,
וּביוֹם השֵני יהיה כִבני העיר וּכאִלוּ לֹא עשה עֵרוּב,
ויֵש לוֹ אלפים אמה לכל רוּח.
במה דברים אמוּרים? בִשני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת.
אבל בִשני ימים טוֹבים של רֹאש השנה הרי הֵן כיוֹם אחד,
ואינוֹ מערֵב לִשני הימים אלא לרוּח אחת.
6
וכֵן מתנה אדם על עֵרוּבוֹ ואוֹמֵר:
'עֵרוּבי לשבת זוֹ,
אבל לֹא לשבת אחרת',
'לשבת אחרת,
לֹא לזוֹ',
'לשבתוֹת, לֹא לימים טוֹבים',
'לימים טוֹבים,
לֹא לשבתוֹת'.
7
אמר לחמִשה:
'הריני מערֵב על איזה מִכם שארצה,
רציתי יֵלֵך,
לֹא רציתי לֹא יֵלֵך',
אף על פי שרצה מִשחשֵכה יֵלֵך; דבר שהוּא מִדִברי סוֹפרים,
יֵש בוֹ ברֵרה.
וכֵן המערֵב לשבתוֹת של כל השנה,
ואמר: 'רציתי אֵלֵך,
לֹא רציתי לֹא אֵלֵך,
אלא אהיה כִבני עירי' כל שבת שיִרצה יֵלֵך,
אף על פי שרצה מִשתחשך.
8
המערֵב לִשני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת אוֹ לשבת ויוֹם טוֹב,
אף על פי שהוּא עֵרוּב אחד לרוּח אחת לִשני הימים צריך שיִהיה העֵרוּב בִמקוֹמוֹ מצוּי בליל רִאשוֹן וּבליל שֵני כל בין השמשוֹת.
כיצד הוּא עוֹשה? מוֹליכוֹ בערב יוֹם טוֹב אוֹ בערב שבת וּמחשיך עליו,
ונוֹטלוֹ בידוֹ וּבא לוֹ אִם היה ליל יוֹם טוֹב.
וּלמחר מוֹליכוֹ לאוֹתוֹ מקוֹם וּמניחוֹ שם עד שתחשך,
ואוֹכלוֹ אִם היה ליל שבת אוֹ מביאוֹ אִם היה ליל יוֹם טוֹב.
מִפני שהֵן שתי קדוּשוֹת,
ואינן כיוֹם אחד כדי שנֹאמר:
מִליל רִאשוֹן קנה העֵרוּב לִשני ימים.
9
נאכל העֵרוּב ברִאשוֹן קנה עֵרוּב לרִאשוֹן,
ואין לוֹ עֵרוּב לשֵני.
עֵרֵב ברגליו ברִאשוֹן צריך לערֵב ברגליו בשֵני,
והוּא שיֵלֵך ויעמֹד באוֹתוֹ מקוֹם ויחשֹב בלִבוֹ שיִקנה שם שביתה.
:עֵרֵב בפת ברִאשוֹן:
אִם רצה לערֵב ברגליו בשֵני הרי זה עֵרוּב; ואִם רצה לערֵב בפת צריך לערֵב באוֹתה הפת עצמה שעֵרֵב בה ברִאשוֹן.
10
יוֹם הכִפוּרים שחל לִהיוֹת ערב שבת אוֹ לאחר שבת בִזמן שמקדשין על הראיה יֵראה לי שהֵן כיוֹם אחד,
וּקדוּשה אחת הֵם.
11
זה שאמרנוּ שיֵש לוֹ לאדם לערֵב שני עֵרוּבין בִשתי רוּחוֹת לִשני הימים והוּא שיִהיה אפשר לוֹ להגיע לכל אחד מִשני העֵרוּבין ביוֹם הרִאשוֹן; אבל אִם אי אפשר לוֹ להגיע לעֵרוּב של יוֹם השֵני ביוֹם הרִאשוֹן אין עֵרוּב השֵני עֵרוּב,
שעֵרוּב מִצותוֹ שיִהיה בִסעוּדה הראוּיה מִבעוֹד יוֹם,
וזה הוֹאיל ואינוֹ יכוֹל להגיע לזה העֵרוּב ביוֹם הרִאשוֹן,
הרי זוֹ אינה ראוּיה מִבעוֹד יוֹם.
12
כיצד? הרי שהִניח עֵרוּבוֹ ברִחוּק אלפים אמה מִביתוֹ לרוּח מִזרח וסמך עליו ליוֹם רִאשוֹן,
והִניח עֵרוּב שֵני ברִחוּק אמה אחת אוֹ מֵאה אוֹ אלף ברוּח מערב וסמך עליו ליוֹם שֵני אין זה השֵני עֵרוּב,
שהרי ביוֹם הרִאשוֹן אין זה העֵרוּב השֵני ראוּי לוֹ מִבעוֹד יוֹם,
לפי שאינוֹ יכוֹל להגיע אֵליו,
שהרי לֹא נִשאר לוֹ ברוּח מערב כלוּם.
13
אבל אִם הִניח עֵרוּב ברִחוּק אלף וחמֵש מֵאוֹת אמה מִביתוֹ ברוּח מִזרח וסמך עליו ליוֹם רִאשוֹן,
והִניח עֵרוּב שֵני רחוֹק מִביתוֹ לרוּח מערב בתוֹך חמֵש מֵאוֹת אמה וסמך עליו ליוֹם שֵני הרי זה עֵרוּב,
שהרי אפשר לוֹ שיגיע לוֹ ביוֹם הרִאשוֹן.
14
יוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת ערב שבת אינוֹ עוֹשה עֵרוּב ביוֹם טוֹב,
לֹא עֵרוּבי חצֵרוֹת ולֹא עֵרוּבי תחוּמין,
אבל מערֵב הוּא ביוֹם חמישי שהוּא ערב יוֹם טוֹב.
ואִם חלוּ שני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת בחמישי וערב שבת מערֵב מיוֹם רביעי עֵרוּבי תחוּמין ועֵרוּבי חצֵרוֹת.
ואִם שכח ולֹא עֵרֵב הרי זה מערֵב עֵרוּבי חצֵרוֹת בחמישי וּבערב שבת וּמתנה,
אבל לֹא עֵרוּבי תחוּמין.
15
כיצד מתנה? אוֹמֵר בחמישי:
'אִם היוֹם יוֹם טוֹב אין בִדברי כלוּם; ואִם לאו הרי זה עֵרוּב',
וּלמחר חוֹזֵר וּמערֵב ואוֹמֵר:
'אִם היוֹם יוֹם טוֹב כבר עֵרבתי מֵאמש,
ואין בִדברי היוֹם כלוּם; ואִם אמש היה יוֹם טוֹב הרי זה עֵרוּב'.
במה דברים אמוּרים? בִשני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת.
אבל בִשני ימים טוֹבים של רֹאש השנה הרי הֵן כיוֹם אחד,
ואינוֹ מערֵב להן אלא מֵערב יוֹם טוֹב.
:בריך רחמנא דסיען