1
מי שיצא מֵערב שבת חוּץ למדינה ועמד במקוֹם בתוֹך התחוּם אוֹ בסוֹפוֹ,
ואמר 'שביתתי במקוֹם זה',
וחזר לעירוֹ ולן שם יֵש לוֹ להלֵך למחר מֵאוֹתוֹ מקוֹם אלפים אמה לכל רוּח.
וזה הוּא עִקר עֵרוּבי תחוּמין לערֵב ברגליו.
ולֹא אמרוּ לערֵב בהנחת מזוֹן שתי סעוּדוֹת בִלבד במקוֹם אף על פי שלֹא יצא ולֹא עמד שם,
אלא להקֵל על העשיר שלֹא יֵצֵא,
אלא ישלח עֵרוּבוֹ ביד אחֵר ויניחנוּ לוֹ.
2
וכֵן אִם נִתכוֵּן לִקבֹע שביתתוֹ במקוֹם ידוּע אצלוֹ,
כגוֹן אילן אוֹ בית אוֹ גדֵר שהוּא מכיר מקוֹמוֹ,
ויֵש בינוֹ וּבינוֹ כשחשֵכה אלפים אמה אוֹ פחוֹת,
והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאוֹתוֹ מקוֹם ויקנה בוֹ שביתה,
אף על פי שלֹא הִגיע ולֹא עמד שם אלא החזירוֹ חבֵרוֹ ללוּן אצלוֹ אוֹ שחזר מֵעצמוֹ ללוּן אוֹ נִתעכֵב למחר יֵש לוֹ להלֵך עד מקוֹם שנִתכוֵּן לוֹ וּמֵאוֹתוֹ מקוֹם אלפים אמה לכל רוּח,
שכיון שגמר בלִבוֹ לִקבֹע שם שביתתוֹ והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם אוֹ שהִניח עֵרוּבוֹ שם.
3
במה דברים אמוּרים? בעני,
שאין מטריחין אוֹתוֹ להניח עֵרוּב,
אוֹ בדחוּק,
כגוֹן מי שהיה בא בדרך והיה ירֵא שמא תחשך; והוּא שיִשאֵר מִן היוֹם כדי להגיע לאוֹתוֹ מקוֹם שקבע בוֹ שביתה קֹדם שתחשך אִם רץ בכל כֹחוֹ,
ויהיה בינוֹ וּבין אוֹתוֹ מקוֹם כשתחשך אלפים אמה אוֹ פחוֹת.
אבל אִם לֹא היה דחוּק ולֹא עני,
אוֹ שלֹא נִשאר מִן היוֹם כדי שיגיע אפִלוּ רץ בכל כֹחוֹ,
אוֹ שהיה בין המקוֹם שנִתכוֵּן לִשבֹת בוֹ וּבין המקוֹם שהוּא עוֹמֵד בוֹ כשחשֵכה יתֵר מֵאלפים אמה,
אוֹ שלֹא כִוֵּן המקוֹם שקנה בוֹ שביתה הרי זה לֹא קנה שביתה ברִחוּק מקוֹם,
ואין לוֹ אלא אלפים אמה לכל רוּח מִמקוֹם שהוּא עוֹמֵד בוֹ כשחשֵכה.
4
מי שעמד מִבעוֹד יוֹם בִרשוּת יחיד וקנה שם שביתה,
אוֹ שהיה בא בדרך ונִתכוֵּן לִשבֹת בִרשוּת יחיד הידוּעה אצלוֹ וקבע שם שביתתוֹ הרי זה מהלֵך את כוּלה וחוּצה לה אלפים אמה לכל רוּח.
ואִם היתה רשוּת היחיד זוֹ מקוֹם שלֹא הוּקף לדירה אוֹ תֵל אוֹ נקע:
אִם היה בה בית סאתים אוֹ פחוֹת מהלֵך את כוּלה וחוּצה לה אלפים אמה לכל רוּח; ואִם היתה יתֵר על בית סאתים אין לוֹ בה אלא ארבע אמוֹת וחוּצה מֵהן אלפים אמה לכל רוּח.
וכֵן אִם הִניח עֵרוּבוֹ במקוֹם שלֹא הוּקף לדירה.
5
הקוֹנה שביתה ברִחוּק מקוֹם ולֹא סיֵם מקוֹם שביתתוֹ לֹא קנה שביתה שם.
כיצד? היה בא בדרך ואמר:
'שביתתי בשדה פלוֹנית' אוֹ 'בבִקעה פלוֹנית' אוֹ 'ברִחוּק אלף אמה' אוֹ 'אלפים מִמקוֹמי זה' הרי זה לֹא קנה שביתה ברִחוּק,
ואין לוֹ אלא אלפים אמה לכל רוּח מִמקוֹם שהוּא עוֹמֵד בוֹ כשחשֵכה.
6
אמר: 'שביתתי תחת אילן פלוֹני' אוֹ 'תחת סלע פלוֹנית':
אִם יֵש תחת אוֹתוֹ האילן אוֹ אוֹתוֹ סלע שמוֹנה אמוֹת אוֹ יתֵר לֹא קנה שביתה,
שהרי לֹא כִוֵּן מקוֹם שביתתוֹ,
שאִם בא לִשבֹת בארבע אמוֹת אֵלוּ,
שמא בארבע אמוֹת אֵלוּ האחֵרוֹת הוּא שקנה.
7
לפיכך צריך להִתכוֵּן לִשבֹת בעִקרוֹ אוֹ בארבע אמוֹת שבִדרוֹמוֹ אוֹ שבִצפוֹנוֹ; ואִם היה תחתיו פחוֹת מִשמוֹנה אמוֹת ונִתכוֵּן לִשבֹת תחתיו קנה,
שהרי אין שם שִעוּר שני מקוֹמוֹת,
והרי מִקצת מקוֹמוֹ מסוּים.
:היוּ שנים באים בדרך,
אחד מֵהן מכיר אילן אוֹ גדֵר אוֹ מקוֹם שהוּא קוֹבֵע בוֹ שביתה,
והשֵני אינוֹ מכיר זה שאינוֹ מכיר מוֹסֵר שביתתוֹ למכיר,
והמכיר מִתכוֵּן לִשבֹת הוּא וחבֵרוֹ במקוֹם שהוּא מכיר.
8
אנשי העיר ששלחוּ אחד מֵהן להוֹליך להן עֵרוּבן למקוֹם ידוּע והחזיק בדרך,
והחזירוֹ חבֵרוֹ ולֹא הוֹליך עֵרוּבן:
הֵן לֹא קנוּ שביתה באוֹתוֹ מקוֹם,
שהרי לֹא הוּנח שם עֵרוּבן,
ואין להן להלֵך מִמדינתן אלא אלפים אמה לכל רוּח; והוּא קנה שם עֵרוּב,
שהרי הוּא בא בדרך ונִתכוֵּן לִשבֹת שם והחזיק בדרך,
לפיכך יֵש לוֹ למחר להלֵך לאוֹתוֹ מקוֹם,
וּלהלֵך מִמנוּ אלפים לכל רוּח.
9
זה שאמרנוּ שצריך הקוֹנה שביתה ברִחוּק מקוֹם שיחזיק בדרך לֹא שיֵצֵא ויֵלֵך בשדה,
אלא אפִלוּ ירד מִן העליה לילֵך לאוֹתוֹ מקוֹם,
וקֹדם שיצא מִפתח החצֵר החזירוֹ חבֵרוֹ הרי זה החזיק,
וקנה שביתה.
וכֵן כל הקוֹנה שביתה ברִחוּק מקוֹם אינוֹ צריך לוֹמר:
'שביתתי במקוֹם פלוֹני',
אלא כיון שגמר בלִבוֹ והחזיק בדרך כל שהוּא קנה שם שביתה.
ואין צריך לוֹמר מי שיצא ברגליו ועמד במקוֹם שקוֹנה בוֹ שביתה,
שאינוֹ צריך לוֹמר כלוּם,
אלא כיון שגמר בלִבוֹ קנה.
10
התלמידים שהוֹלכין ואוֹכלין בלילי שבת בשדוֹת וּבכרמים אֵצל בעלי הבתים שפִתן מצוּיה לעוֹברי דרכים הבאים שם,
וּבאים ולנים בבית המִדרש מהלכים אלפים אמה לכל רוּח מִבית המִדרש,
לֹא מִמקוֹם האכילה; שאִלוּ מצאוּ סעוּדתן בבית המִדרש,
לֹא היוּ יוֹצאין לשדה,
ואין דעתן סוֹמכת לדירה אלא על בית מִדרשם.