1
מי שיצא מִן המדינה בערב שבת,
והִניח מזוֹן שתי סעוּדוֹת רחוֹק מִן המדינה בתוֹך התחוּם וקבע שביתתוֹ שם,
אף על פי שחזר למדינה ולן בביתוֹ נחשֹב אוֹתוֹ כאִלוּ שבת במקוֹם שהִניח בוֹ שתי הסעוּדוֹת,
וזה הוּא הנִקרא עֵרוּבי תחוּמין.
2
ויֵש לוֹ להלֹך מִמקוֹם עֵרוּבוֹ אלפים אמה לכל רוּח.
לפיכך, כשהוּא מהלֵך מִמקוֹם עֵרוּבוֹ למחר אלפים אמה כנגד המדינה אינוֹ מהלֵך במדינה אלא עד סוֹף מִדתוֹ.
ואִם היתה המדינה מוּבלעת בתוֹך מִדתוֹ תֵחשֵב המדינה כוּלה כארבע אמוֹת,
וישלים מִדתוֹ חוּצה לה.
3
כיצד? הרי שהִניח את עֵרוּבוֹ ברִחוּק אלף אמה מִן ביתוֹ שבמדינה לרוּח מִזרח נִמצא מהלֵך למחר מִמקוֹם עֵרוּבוֹ אלפים אמה למִזרח,
וּמהלֵך מִמקוֹם עֵרוּבוֹ אלפים לרוּח מערב,
אלף שמִן העֵרוּב עד ביתוֹ ואלף אמה מִביתוֹ בתוֹך המדינה,
ואינוֹ מהלֵך במדינה אלא עד סוֹף האלף.
:היה מִביתוֹ עד סוֹף המדינה פחוֹת מֵאלף אפִלוּ אמה אחת,
שנִמצֵאת מִדתוֹ כלת חוּץ למדינה תֵחשֵב המדינה כוּלה כארבע אמוֹת,
ויהלֵך חוּצה לה תשע מֵאוֹת שִשה ותִשעים אמה,
תשלוּם האלפים.
4
לפיכך, אִם הִניח עֵרוּבוֹ ברִחוּק אלפים מִביתוֹ שבמדינה הִפסיד את כל המדינה כוּלה,
ונִמצא מהלֵך מִביתוֹ עד עֵרוּבוֹ אלפים אמה,
וּמֵעֵרוּבוֹ אלפים עד ביתוֹ,
ואינוֹ מהלֵך מִביתוֹ במדינה לרוּח מערב אפִלוּ אמה אחת.
:המניח את עֵרוּבוֹ בִרשוּת יחיד,
אפִלוּ היתה מדינה גדוֹלה כנינוֵה,
ואפִלוּ עיר חרֵבה אוֹ מערה הראוּיה לדיוּרין מהלֵך את כוּלה וחוּצה לה אלפים אמה לכל רוּח.
5
המניח עֵרוּבוֹ בתוֹך המדינה ששבת בה לֹא עשה כלוּם,
ואין מוֹדדין לוֹ מִמקוֹם עֵרוּבוֹ,
אלא הרי הוּא כִבני המדינה כוּלן שיֵש להן אלפים אמה לכל רוּח חוּץ למדינה.
וכֵן אִם נתן עֵרוּבוֹ במקוֹמוֹת המִצטרפין לעיר שמוֹדדין התחוּם חוּץ מֵהן הרי זה כנוֹתנוֹ בתוֹך העיר.
נתן עֵרוּבוֹ חוּץ לתחוּם אינוֹ עֵרוּב.
6
אין מערבין עֵרוּבי תחוּמין אלא לִדבר מִצוה,
כגוֹן שהיה רוֹצה לילֵך לבית האֵבל אוֹ למִשתה של נִשוּאין אוֹ להקביל פני רבוֹ אוֹ חבֵרוֹ שבא מִן הדרך וכיוֹצֵא באֵלוּ; אוֹ מִפני היִראה,
כגוֹן שהיה רוֹצה לִברֹח מִן הגוֹים אוֹ מִן הלִסטים וכיוֹצֵא בזה.
ואִם עֵרֵב שלֹא לאחד מִכל אֵלוּ אלא לדִברי הרשוּת הרי זה עֵרוּב.
7
כל שמִשתתפין בוֹ מערבין בוֹ עֵרוּבי תחוּמין,
וכל שאין מִשתתפין בוֹ אין מערבין בוֹ עֵרוּבי תחוּמין.
וכמה שִעוּר עֵרוּבי תחוּמין? מזוֹן שתי סעוּדוֹת לכל אחד ואחד.
ואִם היה לִפתן כדי לאכֹל בוֹ שתי סעוּדוֹת,
כמוֹ השִתוּף.
8
וצריך שיִהיה הוּא ועֵרוּבוֹ במקוֹם אחד,
כדי שיִהיה אפשר לוֹ לאכלוֹ בין השמשוֹת.
לפיכך, אִם נִתכוֵּן לִשבֹת בִרשוּת הרבים והִניח עֵרוּבוֹ בִרשוּת היחיד,
אוֹ בִרשוּת היחיד והִניח עֵרוּבוֹ בִרשוּת הרבים אינוֹ עֵרוּב,
שאי אפשר לוֹ להוֹציא מֵרשוּת היחיד לִרשוּת הרבים בין השמשוֹת,
אלא בעבֵרה.
9
אבל אִם נִתכוֵּן לִשבֹת בִרשוּת היחיד אוֹ בִרשוּת הרבים והִניח עֵרוּבוֹ בכרמלית,
אוֹ שנִתכוֵּן לִשבֹת בכרמלית והִניח עֵרוּבוֹ בִרשוּת היחיד אוֹ בִרשוּת הרבים הרי זה עֵרוּב,
שבִשעת קנית העֵרוּב,
שהיא בין השמשוֹת,
מוּתר להוֹציא וּלהכניס מִכל אחת מִשתי הרשוּיוֹת לכרמלית לִדבר מִצוה,
שכל דבר שהוּא מִדִברי סוֹפרים לֹא גזרוּ עליו בין השמשוֹת בִמקוֹם מִצוה אוֹ בִשעת דֹחק.
10
נתנוֹ במִגדל ונעל ואבד המפתֵח,
אִם יכוֹל להוֹציאוֹ בלֹא עשית מלאכה הרי זה עֵרוּב,
שאין אסוּר לעשוֹת בין השמשוֹת בִמקוֹם מִצוה אלא מלאכה.
נתנוֹ ברֹאש הקנה אוֹ ברֹאש הקוּנדס הצוֹמחין מִן הארץ אינוֹ עֵרוּב,
גזֵרה שמא יתלֹש.
ואִם היוּ תלוּשין וּנעוּצין הרי זה עֵרוּב.
11
כל המניח עֵרוּבוֹ במקוֹם יֵש לוֹ בִמקוֹם עֵרוּבוֹ ארבע אמוֹת.
לפיכך, המניח עֵרוּבי תחוּמין שלוֹ בסוֹף התחוּם,
ונִתגלגֵל העֵרוּב ויצא חוּץ לתחוּם:
בתוֹך שתי אמוֹת הרי זה עֵרוּב,
וּכאִלוּ לֹא יצא מִמקוֹמוֹ; ואִם יצא חוּץ לִשתי אמוֹת אינוֹ עֵרוּב,
שהרי נעשה חוּץ לתחוּם,
והמניח עֵרוּבוֹ חוּץ לתחוּם אינוֹ עֵרוּב,
מִפני שאינוֹ יכוֹל להגיע אל עֵרוּבוֹ.
12
נִתגלגֵל העֵרוּב ויצא שתי אמוֹת חוּץ לתחוּם,
אוֹ אבד אוֹ נִשרף אוֹ שהיה תרוּמה ונִטמא:
מִבעוֹד יוֹם אינוֹ עֵרוּב; מִשחשֵכה הרי זה עֵרוּב,
שקנית העֵרוּב בין השמשוֹת; ואִם ספֵק הרי זה עֵרוּב,
שספֵק העֵרוּב כשֵר.
לפיכך, אִם נאכל העֵרוּב בין השמשוֹת הרי זה עֵרוּב.
13
אמרוּ לוֹ שנים:
'צֵא וערֵב עלינוּ',
אחד עֵרֵב עליו מִבעוֹד יוֹם ואחד עֵרֵב עליו בין השמשוֹת:
זה שעֵרֵב עליו מִבעוֹד יוֹם נאכל עֵרוּבוֹ בין השמשוֹת,
וזה שעֵרֵב עליו בין השמשוֹת נאכל עֵרוּבוֹ מִשחשֵכה שניהם קנוּ עֵרוּב,
שבין השמשוֹת ספֵק הוּא,
וּספֵק העֵרוּב כשֵר.
ואף על פי כֵן,
ספֵק חשֵכה ספֵק לֹא חשֵכה אין מערבין עֵרוּבי תחוּמין לכתחִלה,
ואִם עֵרֵב הרי זה עֵרוּב.
14
נפל על העֵרוּב גל מִבעוֹד יוֹם,
אִם יכוֹל להוֹציאוֹ בלֹא עשית מלאכה הרי זה כשֵר,
לפי שמוּתר להוֹציאוֹ בין השמשוֹת,
שהיא שעת קנית העֵרוּב.
ואִם נפל עליו גל מִשחשֵכה הרי זה עֵרוּב,
ואף על פי שאי אפשר להוֹציאוֹ אלא בעשית מלאכה.
ספֵק מִבעוֹד יוֹם נפל אוֹ מִשחשֵכה הרי זה כשֵר,
שספֵק העֵרוּב כשֵר.
15
אבל אִם עֵרֵב בִתרוּמה שהיא ספֵק טמֵאה אינוֹ עֵרוּב,
שאינה סעוּדה הראוּיה.
וכֵן אִם היוּ לפניו שתי כִכרוֹת של תרוּמה,
אחת טהוֹרה ואחת טמֵאה,
ואינוֹ יוֹדֵע אי זוֹ היא מִשתיהן,
ואמר: 'עֵרוּבי בטהוֹרה,
בכל מקוֹם שהיא' אינוֹ עֵרוּב,
שאין כאן סעוּדה הראוּיה לאכילה.
16
אמר: 'כִכר זוֹ היוֹם חֹל וּלמחר קֹדש',
ועֵרֵב בה עֵרוּבוֹ עֵרוּב,
שבין השמשוֹת עדין לֹא נִתקדשה ודאי,
וּראוּיה היתה מִבעוֹד יוֹם.
אבל אִם אמר:
'היוֹם קֹדש וּלמחר חֹל' אין מערבין בה,
שאינה ראוּיה עד שתחשך.
וכֵן אִם הִפריש תרוּמה והִתנה עליה שלֹא תִהיה תרוּמה עד שתחשך אין מערבין בה,
שהרי היא טבל כל בין השמשוֹת,
וצריך שתִהיה הסעוּדה ראוּיה מִבעוֹד יוֹם.
17
הנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בבית הקברוֹת אינוֹ עֵרוּב,
לפי שבית הקברוֹת אסוּר בהניה,
וכיון שרוֹצה בקיוּם העֵרוּב שם אחר קניה הרי נהנה בוֹ.
נתנוֹ בבית הפרס הרי זה עֵרוּב,
ואפִלוּ היה כֹהֵן,
מִפני שיכוֹל לִכנֵס שם במִגדל הפוֹרֵח,
אוֹ ינפֵח ויהלֵך.
18
רבים שרצוּ להִשתתֵף בעֵרוּבי תחוּמין מקבצין כוּלן עֵרוּבן שתי סעוּדוֹת לכל אחד ואחד,
וּמניחין אוֹתוֹ בִכלי אחד במקוֹם שיִרצוּ.
ואִם עשה אחד עֵרוּב על ידי כוּלן צריך לזכוֹת להן על ידי אחֵר.
וצריך להוֹדיעם,
שאין מערבין לוֹ לאדם עֵרוּבי תחוּמין אלא לדעתוֹ,
שמא אינוֹ רוֹצה לערֵב באוֹתה הרוּח שרצה זה בה.
ואִם הוֹדיעוֹ מִבעוֹד יוֹם,
אף על פי שלֹא רצה אלא מִשתחשך הרי זה עֵרוּב.
ואִם לֹא הוֹדיעוֹ עד שחשֵכה אינוֹ יוֹצֵא בוֹ,
שאין מערבין מִשתחשך.
19
כל הזוֹכה בעֵרוּבי חצֵרוֹת מזכין על ידוֹ בעֵרוּבי תחוּמין,
וכל מי שאין מזכין על ידוֹ עֵרוּבי חצֵרוֹת אין מזכין על ידוֹ עֵרוּבי תחוּמין.
20
נוֹתֵן אדם מעה לבעל הבית כדי שיִקח לוֹ בה פת ויערֵב לוֹ בה עֵרוּבי תחוּמין.
אבל אִם נתן לחנוני אוֹ לנחתוֹם ואמר לוֹ:
'זכה לי במעה זוֹ' אינוֹ עֵרוּב.
ואִם אמר לוֹ:
'ערֵב עלי במעה זוֹ' הרי זה לוֹקֵח בה פת אוֹ אֹכל מִן האכלין וּמערֵב עליו.
ואִם נתן לוֹ כלי ואמר לוֹ:
'תֵן לי בזה אֹכל וזכה לי בוֹ' הרי זה לוֹקֵח אֹכל וּמערֵב עליו בוֹ.
21
מערֵב אדם עֵרוּבי תחוּמין על ידי בנוֹ וּבִתוֹ הקטנים ועל ידי עבדוֹ ושִפחתוֹ הכנענים,
בין מִדעתן בין שלֹא מִדעתן.
לפיכך, אִם עֵרֵב עליהן ועֵרבוּ לעצמן יוֹצאין בשל רבן.
אבל אינוֹ מערֵב לֹא על ידי בנוֹ וּבִתוֹ הגדוֹלים ולֹא על ידי עבדוֹ ושִפחתוֹ העִברים ולֹא על ידי אִשתוֹ אלא מִדעתן,
ואף על פי שהֵן אוֹכלין על שוּלחנוֹ.
ואִם עֵרֵב עליהן ושמעוּ ושתקוּ ולֹא מִחוּ יוֹצאין בעֵרוּבוֹ.
עֵרֵב על אחד מֵהן ועֵרבוּ הֵן לעצמן אין לך מחאה גדוֹלה מִזוֹ,
ויוֹצאין בעֵרוּב עצמן.
קטן בן שֵש שנים אוֹ פחוֹת יוֹצֵא בעֵרוּב אִמוֹ,
ואין צריך להניח עליו מזוֹן שתי סעוּדוֹת לעצמוֹ.
22
הרוֹצה לשלֵח עֵרוּבוֹ ביד אחֵר להניחוֹ לוֹ במקוֹם שהוּא רוֹצה לִקבֹע שביתתוֹ שם הרשוּת בידוֹ.
וּכשהוּא משלחוֹ אינוֹ משלחוֹ ביד חֵרֵש שוֹטה וקטן ולֹא ביד מי שאינוֹ מוֹדה במִצות עֵרוּב,
ואִם שִלח אינוֹ עֵרוּב.
ואִם שִלחוֹ ביד אחד מֵאֵלוּ הפסוּלים להוֹליכוֹ לאדם כשֵר,
כדי שיוֹליכוֹ הכשֵר ויניחוֹ בִמקוֹם העֵרוּב הרי זה כשֵר,
ואפִלוּ שִלחוֹ על הקוֹף אוֹ על הפיל,
והוּא שיִהיה עוֹמֵד מֵרחוֹק עד שיִראה זה הפסוּל אוֹ הבהֵמה הִגיעוּ אֵצל הכשֵר שאמר לוֹ להוֹליך את העֵרוּב.
וכֵן רבים שנִשתתפוּ בעֵרוּבי תחוּמין ורצוּ לשלֵח עֵרוּבן ביד אחֵר הרי אֵלוּ משלחין.
23
אחד אוֹ רבים שאמרוּ לאחד:
'ערֵב עלינוּ',
ועֵרֵב עליהן באי זה רוּח שרצה הרי זה עֵרוּב,
ויוֹצאין בוֹ,
שהרי לֹא יחדוּ לוֹ רוּח.
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'ערֵב עלי בִתמרים' ועֵרֵב עליו בִגרוֹגרוֹת,
'בִגרוֹגרוֹת' ועֵרֵב עליו בִתמרים,
אמר לוֹ:
'הנח עֵרוּבי במִגדל' והִניחוֹ בשוֹבך,
'בשוֹבך' והִניחוֹ במִגדל,
'בבית' והִניחוֹ בעליה,
'בעליה' והִניחוֹ בבית אינוֹ עֵרוּב.
אבל אִם אמר לוֹ:
'ערֵב עלי' סתם,
ועֵרֵב עליו בין בִתמרים בין בִגרוֹגרוֹת,
בין בבית בין בעליה הרי זה עֵרוּב.
24
כשֵם שמברכין על עֵרוּבי חצֵרוֹת ושִתוּפי מבוֹאוֹת,
כך מברֵך על עֵרוּבי תחוּמין.
ואוֹמֵר: 'בזה העֵרוּב יהיה מוּתר לי להלֵך מִמקוֹם זה אלפים אמה לכל רוּח'.
ואִם היה אחד מערֵב על ידי רבים,
אוֹמֵר: 'בזה העֵרוּב יהיה מוּתר לִפלוֹני וּפלוֹני' אוֹ 'לִבני מקוֹם פלוֹני' אוֹ 'לִבני עיר זוֹ' 'להלֵך מִמקוֹם זה אלפים אמה לכל רוּח'.