1
אנשי מבוֹי שהיה ביניהן שִתוּף במאכל אחד לעִנין סחוֹרה,
כגוֹן שקנוּ יין בשוּתפוּת אוֹ שמן אוֹ דבש וכיוֹצֵא בהן אינן צריכין שִתוּף אחֵר לעִנין שבת,
אלא סוֹמכין על שִתוּף של סחוֹרה; והוּא שיִהיה המין שהֵן שוּתפין בוֹ מין אחד וּבִכלי אחד.
אבל אִם היה אחד מֵהן שוּתף לזה ביין וּלאחֵר בשמן,
אוֹ שהיה הכֹל יין והיה בִשני כֵלים הרי אֵלוּ צריכין להִשתתֵף לעִנין שבת.
2
אחד מִבני מבוֹי שבִקֵש מֵחבֵרוֹ יין אוֹ שמן קֹדם השבת ולֹא נתן לוֹ בטל השִתוּף,
שהרי גִלה דעתוֹ שאינן כוּלן כשוּתפין שאין מקפידין זה על זה.
ואחד מִבני המבוֹי שרגיל להִשתתֵף עִם בני המבוֹי ולֹא נִשתתֵף בני מבוֹי נִכנסין לתוֹך ביתוֹ ונוֹטלין מִמנוּ שִתוּף בעל כרחוֹ.
ואחד מִבני המבוֹי שאינוֹ רוֹצה להִשתתֵף כלל עִם בני המבוֹי כוֹפין אוֹתוֹ להִשתתֵף עִמהן.
3
אחד מִבני מבוֹי שהיה לוֹ אוֹצר של יין אוֹ שמן וכיוֹצֵא בהן הרי זה מזכה מִמנוּ מעט לכל בני המבוֹי להִשתתֵף בוֹ וּמערֵב בוֹ עליהן; ואף על פי שלֹא הִפרישוֹ ולֹא יחדוֹ אלא הרי הוּא מעֹרב באוֹצר,
הרי זה שִתוּף.
4
חצֵר שיֵש לה שני פתחים פתוּחין לִשני מבוֹאוֹת,
אִם נִשתתפה עִם אחד מֵהן בִלבד נאסרה במבוֹי השֵני,
ואינה מוֹציאה וּמכניסה בוֹ.
לפיכך, אִם זִכה אחד בשִתוּף לכל בני המבוֹי ושִתֵף עליהם צריך להוֹדיע לאנשי חצֵר זוֹ; שאינן מִשתתפין אלא מִדעתן,
שאינה זכוּת להם,
שמא במבוֹי השֵני רוֹצין להִשתתֵף,
לֹא בזה.
5
אִשתוֹ של אדם מערבת לוֹ שלֹא מִדעתוֹ,
והוּא שלֹא יאסֹר על שכֵניו.
אבל אִם אוֹסֵר אינה מערבת עליו ולֹא מִשתתפת עליו אלא מִדעתוֹ.
כיצד אוֹסֵר? כגוֹן שאמר:
'איני מערֵב עִמכם' אוֹ 'איני מִשתתֵף עִמכם'.
6
נִשתתפוּ אנשי חצֵר זוֹ עִם אחד מִשני המבוֹאוֹת:
אִם במין אחד נִשתתפוּ,
אפִלוּ כלה אוֹתוֹ המין הרי זה עוֹשה שִתוּף אחֵר וּמזכה להן,
ואינוֹ צריך להוֹדיעם פעם שניה; ואִם בִשני מינין נִשתתפוּ ונִתמעֵט האֹכל מוֹסיף וּמזכה ואינוֹ צריך להוֹדיע,
ואִם כלוּ מזכה להם וצריך להוֹדיעם.
נִתוֹספוּ שכֵנים בחצֵר זוֹ מזכה להם וצריך להוֹדיעם.
7
נִשתתפה חצֵר זוֹ עִם בני מבוֹי זה מִפתח זה,
ועִם בני המבוֹי השֵני מִן הפתח האחֵר מוּתרת עִם שניהם והֵם מוּתרין עִמה,
וּשני המבוֹאוֹת אסוּרין זה עִם זה.
לֹא עֵרבה עִם אחד מֵהן אוֹסרת על שניהן.
8
היתה חצֵר זוֹ רגילה בפתח אחד,
והפתח השֵני אינה רגילה בוֹ:
זה שרגילה בוֹ אוֹסֵר,
ושאינה רגילה בוֹ אינוֹ אוֹסֵר.
עֵרבה עִם מבוֹי שאינה רגילה בוֹ הוּתר המבוֹי האחֵר לעצמוֹ,
ואינוֹ צריך לערֵב עִמה.
9
עֵרבוּ בני המבוֹי שהיא רגילה בוֹ לעצמן,
והיא לֹא עֵרבה עִמוֹ ולֹא עִם בני המבוֹי האחֵר שאינה רגילה בוֹ,
וגם לֹא עֵרבוּ בני המבוֹי שאינה רגילה בוֹ דוֹחין אוֹתה אֵצל זה המבוֹי שאינה רגילה בוֹ,
מִפני שלֹא עֵרֵב; הוֹאיל והיא לֹא עֵרבה והוּא לֹא עֵרֵב דוֹחין אוֹתה אצלוֹ,
כדי שלֹא תאסֹר על מבוֹי זה שעֵרֵב לעצמוֹ.
10
חצֵר שיֵש לה פתח למבוֹי וּפתח אחֵר לבִקעה אוֹ לקרפֵף יתֵר מִבית סאתים,
הוֹאיל ואסוּר לטלטֵל מֵחצֵר לאוֹתוֹ הקרפֵף אינוֹ סוֹמֵך אלא על פתח של מבוֹי,
לפיכך אוֹסֵר על בני המבוֹי עד שיִשתתֵף עִמהן.
אבל אִם היה הקרפֵף בית סאתים אוֹ פחוֹת אינוֹ אוֹסֵר על בני המבוֹי,
שעל הפתח המיוּחד לוֹ סוֹמֵך,
הוֹאיל וּמוּתר לטלטֵל בכל הקרפֵף.
11
אחד מִבני מבוֹי שהלך לִשבֹת במבוֹי אחֵר אינוֹ אוֹסֵר עליהן.
וכֵן אחד מִבני מבוֹי שבנה מצֵבה רחבה ארבעה טפחים על פִתחוֹ אינוֹ אוֹסֵר עליהן,
שהרי הִפריש עצמוֹ מֵהן וחלק רשוּתוֹ.
12
אנשי מבוֹי שנִשתתפוּ מִקצתן ושכחוּ מִקצתן ולֹא נִשתתפוּ מבטלין רשוּתן לאֵלוּ שנִשתתפוּ,
ודינם לעִנין בִטוּל רשוּת כדין אנשי חצֵר ששכח אחד מֵהן אוֹ שנים ולֹא עֵרבוּ.
וּכבר אמרנוּ שכל אדם עִם אנשי ביתוֹ הסוֹמכין על שוּלחנוֹ כאיש אחד הֵן חשוּבין,
בין לעֵרוּבי חצֵרוֹת בין לשִתוּפי מבוֹאוֹת.
13
מבוֹי שעֵרבוּ כל חצֵרוֹת שבוֹ כל חצֵר וחצֵר בִפני עצמה,
ואחר כך נִשתתפוּ כוּלן במבוֹי:
שכח אחד מִבני חצֵר ולֹא עֵרֵב עִם בני חצֵרוֹ לֹא הִפסיד כלוּם,
שהרי כוּלן נִשתתפוּ,
ועל השִתוּף סוֹמכין,
ולֹא הִצריכוּ לערֵב בחצֵרוֹת עִם השִתוּף אלא שלֹא לשכֵח התינוֹקוֹת,
והרי עֵרבוּ בחצֵרוֹת; אבל אִם שכח אחד מִבני מבוֹי ולֹא נִשתתֵף אסוּרין במבוֹי,
וּמוּתרין בני כל חצֵר לטלטֵל בחצֵרן,
שהמבוֹי לחצֵרוֹת כחצֵר לבתים.
14
נִשתתפוּ במבוֹי ושכחוּ כוּלן לערֵב בחצֵרוֹת אִם אין מקפידין על פרוּסתן,
סוֹמכין על השִתוּף בשבת הרִאשוֹנה בִלבד.
ואין מתירין להן דבר זה אלא מִדֹחק.
15
מבוֹי שלֹא נִשתתפוּ בוֹ:
אִם עֵרבוּ חצֵרוֹת עִם הבתים אין מטלטלין בוֹ אלא בארבע אמוֹת ככרמלית; מֵאחר שעֵרבוּ חצֵרוֹת עִם הבתים,
נעשה המבוֹי כאִלוּ אין פתוּח לוֹ אלא בתים בִלבד בלֹא חצֵרוֹת,
וּלפיכך אין מטלטלין בכוּלוֹ; ואִם לֹא עֵרבוּ אנשי החצֵרוֹת מטלטלין בכוּלוֹ כֵלים ששבתוּ בתוֹכוֹ,
כחצֵר שלֹא עֵרבוּ בה.
16
גוֹי אוֹ צדוֹקי השרוּי בחצֵר שבמבוֹי דינוֹ עִם בני המבוֹי כדינוֹ עִם בני החצֵר,
ששוֹכרין מִן הגוֹי אוֹ מֵאחד מִבעלי ביתוֹ רשוּתוֹ שבמבוֹי,
אוֹ מבטֵל להן הצדוֹקי.
ואִם היה במבוֹי גוֹי וישראֵל אחד אינוֹ צריך שִתוּף.
ודין ישראֵל אחד ודין רבים שהֵן סוֹמכין על שוּלחן אחד דין אחד הוּא.
17
גוֹי שהיה דר במבוֹי,
אִם יֵש לוֹ בחצֵרוֹ פתח אחד לבִקעה אינוֹ אוֹסֵר על בני המבוֹי.
ואפִלוּ היה פתח קטן ארבעה על ארבעה,
ואף על פי שמוֹציא גמלים וּקרוֹנוֹת דרך הפתח שבמבוֹי אינוֹ אוֹסֵר עליהן,
שאין דעתוֹ אלא על פתח המיוּחד לוֹ,
שהוּא לבִקעה.
וכֵן אִם היה פתח לקרפֵף שהוּא יתֵר על בית סאתים הרי זה כפתוּח לבִקעה,
ואינוֹ אוֹסֵר עליהן.
היה בית סאתים אוֹ פחוֹת אינוֹ סוֹמֵך עליו,
ואוֹסֵר עליהן עד שיִשכרוּ מִמנוּ.
18
מבוֹי שצִדוֹ אחד גוֹים וצִדוֹ אחד ישראֵלים,
והיוּ חלוֹנוֹת פתוּחוֹת מֵחצֵר לחצֵר של ישראֵל ועֵרבוּ כוּלן דרך חלוֹנוֹת,
אף על פי שנעשוּ כאנשי בית אחד וּמוּתרין להוֹציא וּלהכניס דרך חלוֹנוֹת הרי אֵלוּ אסוּרין להִשתמֵש במבוֹי דרך פתחים עד שיִשכרוּ מִן הגוֹים,
שאין רבים נעשים כיחיד בִמקוֹם גוֹי.
19
כיצד מִשתתפין במדינה? כל חצֵר וחצֵר מערבת לעצמה,
שלֹא לשכֵח התינוֹקוֹת,
ואחר כך מִשתתפין כל אנשי המדינה כדרך שמִשתתפין במבוֹי.
ואִם היתה המדינה קִנין ליחיד,
אפִלוּ נעשית של רבים מִשתתפין כוּלן שִתוּף אחד,
ויטלטלוּ בכל המדינה.
וכֵן אִם היתה של רבים ויֵש לה פתח אחד מִשתתפין כוּלן שִתוּף אחד.
20
אבל אִם היתה של רבים,
ויֵש לה שני פתחים שהעם נִכנסין בזה ויוֹצאין בזה,
אפִלוּ נעשית של יחיד אין מערבין את כוּלה,
אלא מניחין מִמנה מקוֹם אחד,
אפִלוּ בית אחד בחצֵר אחת,
וּמִשתתפין השאר,
ויהיוּ אֵלוּ המִשתתפין כוּלן מוּתרין בכל המדינה חוּץ מֵאוֹתוֹ מקוֹם ששירוּ,
ויהיוּ אוֹתן הנִשארין מוּתרין בִמקוֹמן בשִתוּף שעוֹשין לעצמן,
אִם היוּ המשֹארין רבים,
ואסוּרין לטלטֵל בִשאר כל המדינה.
21
ודבר זה מִשוּם הכֵר הוּא,
כדי שיֵדעוּ שהעֵרוּב הִתיר להן לטלטֵל בִמדינה זוֹ שרבים בוֹקעין בה,
שהרי המקוֹם שנִשאר ולֹא נִשתתֵף עִמהן אין מטלטלין בוֹ אלא אֵלוּ לעצמן ואֵלוּ לעצמן.
22
מדינה של רבים שיֵש לה פתח אחד וסוּלם במקוֹם אחד מערבין את כוּלה ואינה צריכה שיוּר,
שאין הסוּלם שבחוֹמה חשוּב כפתח.
בתים שמניחין אוֹתן שיוּר,
אף על פי שאינן פתוּחין לעיר,
אלא אחוֹריהן לעיר וּפניהן לחוּץ עוֹשין אוֹתן שיוּר,
וּמערבין את השאר.
23
המזכה בשִתוּף לִבני המדינה,
אִם עֵרבוּ כוּלן עֵרוּב אחד אינוֹ צריך להוֹדיען,
שזכוּת היא להן.
ודין מי ששכח ולֹא נִשתתֵף עִם בני המדינה,
אוֹ מי שהלך לִשבֹת בעיר אחרת,
אוֹ גוֹי שהיה עִמהן במדינה דין הכֹל כדינם בחצֵר שבמבוֹי.
24
מדינה שנִשתתפוּ כל יוֹשביה חוּץ מִמבוֹי אחד הרי זה אוֹסֵר על כוּלן; ואִם בנוּ מצֵבה על פתח המבוֹי אינוֹ אוֹסֵר עליהן.
לפיכך אין מערבין מדינה לחציין,
אלא אוֹ כוּלה אוֹ מבוֹי מבוֹי.
וּבוֹנה כל מבוֹי מצֵבה על פִתחוֹ אִם רצה לחלֹק רשוּתוֹ מֵהן,
כדי שלֹא יאסֹר על שאר המבוֹאוֹת.