1
אנשי חצֵר שהיוּ כוּלן אוֹכלים על שוּלחן אחד תמיד,
אף על פי שכל אחד ואחד יֵש לוֹ בית בִפני עצמוֹ אין צריכין עֵרוּב,
מִפני שהֵן כאנשי בית אחד.
וּכשֵם שאין אִשתוֹ של אדם וּבניו וּבני ביתוֹ ועבדיו אוֹסרין עליו ואינוֹ צריך לערֵב עִמהן,
כך אֵלוּ כוּלן כאנשי בית אחד הֵן,
מִפני שהֵן כוּלן סוֹמכין על שוּלחן אחד.
2
וכֵן אִם צרכוּ לעשוֹת עֵרוּב עִם אנשי חצֵר אחרת עֵרוּב אחד לכוּלן,
וּפת אחת בִלבד מוֹליכין לאוֹתוֹ מקוֹם שמערבין עִמוֹ.
ואִם היה העֵרוּב בא אצלן אינן צריכין לערֵב,
כמוֹ הבית שמניחין בוֹ העֵרוּב שאינוֹ צריך לִתֵן את הפת,
שכל אֵלוּ הבתים כבית אחד הֵן חשוּבין.
3
וכֵן אנשי חצֵר שעֵרבוּ נעשוּ כוּלן כבית אחד.
ואִם צרכוּ לערֵב עִם חצֵר שניה כִכר אחד בִלבד היא שמוֹליכין על ידי כוּלן למקוֹם שמערבין בוֹ.
ואִם היה עֵרוּב בא אצלן אינן צריכין לִתֵן פת.
4
חמִשה שגבוּ את העֵרוּב להוֹליכוֹ למקוֹם שמניחין בוֹ העֵרוּב,
כשהֵן מוֹליכין אינן צריכין להוֹליך על ידי חמִשתן אלא כִכר אחד,
שכיון שגבוּ,
כוּלן נעשוּ כאנשי בית אחד.
5
האב וּבנוֹ והרב ותלמידוֹ שהֵן שרוּיין בחצֵר אינן צריכין לערֵב,
מִפני שהֵן כבית אחד.
ואף על פי שפעמים אוֹכלים על שוּלחן אחד וּפעמים אינן אוֹכלים הרי הֵן כבית אחד.
6
האחים שכל אחד מֵהן יֵש לוֹ בית בִפני עצמוֹ ואינן סוֹמכין על שוּלחן אביהם,
וכֵן הנשים אוֹ העבדים שאינן סוֹמכין על שוּלחן בעלן אוֹ רבן תמיד,
אבל אוֹכלין הֵן על שוּלחנוֹ בִשכר מלאכה שעוֹשין לוֹ אוֹ בטוֹבה ימים ידוּעים,
כמי שסוֹעֵד אֵצל חבֵרוֹ שבוּע אוֹ חֹדש:
אִם אין עִמהן דיוּרין אחֵרים בחצֵר אינן צריכין לערֵב,
ואִם עֵרבוּ עִם חצֵר אחרת עֵרוּב אחד לכוּלן,
ואִם בא העֵרוּב אצלן אין נוֹתנין פת; ואִם היוּ דיוּרין עִמהן בחצֵר צריכין פת לכל אחד ואחד כִשאר אנשי החצֵר,
מִפני שאינן סוֹמכין על שוּלחן אחד תמיד.
7
חמֵש חבוּרוֹת ששבתוּ בִטרקלין אחד:
אִם היה מפסיק בין כל חבוּרה וחבוּרה מחִצה המגעת לתִקרה הרי כל חבוּרה מֵהן כאִלוּ היא בחדר בִפני עצמוֹ אוֹ בעליה בִפני עצמה,
לפיכך צריכין פת מִכל חבוּרה וחבוּרה; ואִם אין המחִצוֹת מגיעוֹת לתִקרה כִכר אחד לכוּלן,
שכוּלן כאנשי בית אחד הֵן חשוּבין.
8
מי שיֵש לוֹ בחצר חבֵרוֹ בית שער שהרבים דוֹרסין בוֹ,
אוֹ אכסדרה אוֹ מִרפסת אוֹ בית הבקר אוֹ בית התבן אוֹ בית העֵצים אוֹ אוֹצר הרי זה אינוֹ אוֹסֵר עליו,
עד שיִהיה לוֹ עִמוֹ בחצֵר מקוֹם דירה שהוּא סוֹמֵך עליו לאכֹל בוֹ פִתוֹ,
ואחר כך יהיה אוֹסֵר עליו עד שיערֵב עִמוֹ; אבל מקוֹם לינה אינוֹ אוֹסֵר.
לפיכך, אִם קבע לוֹ מקוֹם לאכֹל בוֹ בבית שער אוֹ באכסדרה וּמִרפסת אינוֹ אוֹסֵר עליו,
לפי שאינוֹ מקוֹם דירה.
9
עשרה בתים זה לִפנים מִזה,
זה לִפנים מִזה הבית הפנימי והשֵני לוֹ הֵן שנוֹתנין את העֵרוּב,
והשמוֹנה בתים החיצוֹנים אינן נוֹתנין את העֵרוּב; הוֹאיל ורבים דוֹרסין בהם,
הרי הֵן כבית שער,
והדר בבית שער אינוֹ אוֹסֵר.
אבל התשיעי אין דוֹרסין בוֹ רבים,
לפיכך אוֹסֵר עד שיִתֵן עֵרוּבוֹ.
10
שתי חצֵרוֹת וּביניהן שלֹשה בתים,
פתוּחוֹת זה לזה וּפתוּחים לחצֵרוֹת,
והֵביאוּ בני חצֵר זה עֵרוּבן דרך הבית הפתוּח להן והִניחוּהוּ בבית אמצעי,
וכֵן הֵביאוּ בני חצֵר האחרת עֵרוּבן דרך הבית הפתוּח להן והִניחוּהוּ בבית האמצעי אוֹתן השלֹשה בתים אינן צריכין לִתֵן את הפת:
האמצעי מִפני שהִניחוּ בוֹ העֵרוּב,
והשנים שמִצדדיו מִפני שכל אחד מֵהן בית שער לאנשי חצֵר.
11
שתי חצֵרוֹת וּשני בתים פתוּחים זה לזה ביניהן,
והֵביאוּ אֵלוּ עֵרוּבן דרך הבית הפתוּח להן והִניחוּהוּ בבית השֵני סמוּך לחצֵר האחרת,
והֵביאוּ אֵלוּ עֵרוּבן דרך הפתח הסמוּך להן והִניחוּהוּ בבית האחֵר שתיהן לֹא קנוּ עֵרוּב,
שכל אחת מֵהן הִניחה עֵרוּבה בבית שער של חצֵר האחרת.
12
אחד מִבני החצֵר שהיה גוֹסֵס,
אף על פי שאינוֹ יכוֹל לִחיוֹת בוֹ ביוֹם הרי זה אוֹסֵר על בני החצֵר עד שיזכוּ לוֹ בפת ויערבוּ עליו.
וכֵן קטן,
אף על פי שאינוֹ יכוֹל לאכֹל כזית הרי זה אוֹסֵר עד שיערבוּ עליו.
אבל האוֹרֵח אינוֹ אוֹסֵר לעוֹלם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
אחד מִבני חצֵר שהִניח ביתוֹ והלך ושבת בחצֵר אחרת,
אפִלוּ היתה סמוּכה לחצֵרוֹ,
אִם הִסיע מִלִבוֹ ואין דעתוֹ לחזֹר לביתוֹ בשבת זוֹ הרי זה אינוֹ אוֹסֵר עליהן.
במה דברים אמוּרים? בישראֵל.
אבל גוֹי,
אפִלוּ הלך לִשבֹת בעיר אחרת אוֹסֵר עליהן עד שיִשכרוּ מִמנוּ מקוֹמוֹ,
שהרי אפשר שיבֹא בשבת.
14
בעל החצֵר שהִשכיר מִבתי חצֵרוֹ לאחֵרים,
והִניח לוֹ כֵלים אוֹ מיני סחוֹרה בכל בית מֵהן אינן אוֹסרין עליו,
הוֹאיל ויֵש לוֹ תפוּסת יד בכל בית מֵהן נעשוּ הכֹל כאוֹרחין אצלוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשהִניח שם דבר שאסוּר לטלטלוֹ בשבת,
כגוֹן טבל ועששיוֹת.
אבל אִם נִשאר לוֹ בכל בית מֵהן כֵלים שמוּתר לטלטלן,
הוֹאיל ואפשר שיוֹציאֵם היוֹם ולֹא ישאֵר לוֹ שם תפוּסת יד הרי אֵלוּ אוֹסרין עליו עד שיערבוּ.
15
אנשי חצֵר ששכחוּ ולֹא עֵרבוּ אין מוֹציאין מִבתים לחצֵר ולֹא מֵחצֵר לבתים.
אבל מטלטלין הֵם כֵלים ששבתוּ בחצֵר בכל החצֵר וּבכל הנחשב עִם החצֵר.
ואִם היתה שם מִרפסת אוֹ עליה,
ועֵרבוּ אנשי החצֵר לעצמן ואנשי המִרפסת לעצמן אנשי המִרפסת אוֹ אנשי העליה מטלטלין כֵלים ששבתוּ בבתיהן בכל המִרפסת וּבכל הנחשב עִמה אוֹ בכל רֹחב העליה וּבכל הנחשב עִמה,
ואנשי החצֵר מטלטלין בכל החצֵר וּבכל הנחשב עִמה.
וכֵן אִם היה יחיד דר בחצֵר ויחיד דר בעליה,
ושכחוּ ולֹא עֵרבוּ זה מטלטֵל בכל העליה והנחשב עִמה,
וזה מטלטֵל בכל החצֵר והנחשב עִמה.
16
כיצד? הסלע אוֹ תֵל וכיוֹצֵא בוֹ שבתוֹך החצֵר:
אִם אינן גבוֹהין עשרה טפחים הרי אֵלוּ נחשבין בין החצֵר וּבין המִרפסת,
וּשניהן אסוּרין להוֹציא שם כֵלים שבבתים; ואִם גבוֹהין עשרה והיה ביניהן וּבין המִרפסת פחוֹת מֵארבעה טפחים הרי אֵלוּ נחשבין עִם המִרפסת,
שהרי הֵן שוים לה,
וּבני מִרפסת מוּתרין בהן; ואִם היוּ רחוֹקין מִן המִרפסת ארבעה טפחים אוֹ יתֵר על כֵן,
אף על פי שגבוֹהין עשרה הרי אֵלוּ בִכלל החצֵר והמִרפסת,
לפי ששניהם אפשר להם להִשתמֵש בהן על ידי זריקה,
לפיכך שניהם אסוּרין להוֹציא לשם כלי הבתים עד שיערבוּ.
היתה מצֵבה רחבה ארבעה טפחים לִפני המִרפסת אין המִרפסת אוֹסרת על בני החצֵר,
שהרי נחלקה מֵהן.
17
זיזין היוֹצאין מִן הכתלים:
כל שהוּא למטה מֵעשרה טפחים הרי זה נחשב מִן החצֵר,
וּבני חצֵר מִשתמשין בוֹ; וכל שהוּא בתוֹך עשרה טפחים העליוֹנים הסמוּכין לעליה אנשי עליה מִשתמשין בוֹ; והנִשאר בין עשרה התחתוֹנים עד תחִלת עשרה העליוֹנים מִן הזיזין היוֹצאין שם שניהם אסוּרין בוֹ,
ואין מִשתמשין בהן בכֵלים שבבתים,
אלא אִם כֵן עֵרבוּ.
18
בוֹר שבחצֵר:
אִם היה מלֵא פֵרוֹת טבלים שאסוּר לטלטלן בשבת וכיוֹצֵא בהן הרי הוּא וחוּליתוֹ כסלע אוֹ תֵל שבחצֵר:
אִם היה גבֹה עשרה והיה סמוּך למִרפסת הרי הוּא נחשב עִם המִרפסת.
אבל אִם היה מלֵא מים אין בני חצֵר ולֹא בני מִרפסת מכניסין מִמנוּ לבתים עד שיערבוּ.
19
שתי חצֵרוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ,
ואנשי הפנימית יוֹצאין ונִכנסין ועוֹברין על החיצוֹנה:
עֵרבה הפנימית ולֹא עֵרבה החיצוֹנה הפנימית מוּתרת והחיצוֹנה אסוּרה.
עֵרבה החיצוֹנה ולֹא עֵרבה הפנימית שתיהן אסוּרוֹת:
הפנימית מִפני שלֹא עֵרבה,
והחיצוֹנה מִפני אֵלוּ שלֹא עֵרבוּ שעוֹברין עליהן.
עֵרבה זוֹ לעצמה וזוֹ לעצמה זוֹ מוּתרת בִפני עצמה וזוֹ מוּתרת בִפני עצמה,
אבל אין מטלטלין מִזוֹ לזוֹ.
20
שכח אחד מִן החיצוֹנה ולֹא עֵרֵב הפנימית בהתֵרה עוֹמדת.
שכח אחד מִבני הפנימית ולֹא עֵרֵב עִמהם אף החיצוֹנה אסוּרה,
מִפני אֵלוּ בני הפנימית שלֹא עלה להן עֵרוּב שהֵן עוֹברין עליהן.
21
עשוּ שתיהן עֵרוּב אחד:
אִם הִניחוּהוּ בחיצוֹנה,
ושכח אחד מֵהן ולֹא עֵרֵב,
בין שהיה מִבני החיצוֹנה בין מִבני הפנימית שתיהן אסוּרוֹת עד שיבטֵל להן,
שהרי בֵארנוּ שמבטלין מֵחצֵר לחצֵר; ואִם הִניחוּ עֵרוּבן בפנימית,
ושכח אחד מִבני החיצוֹנה ולֹא עֵרֵב חיצוֹנה אסוּרה וּפנימית מוּתרת בִמקוֹמה.
שכח אחד מִבני הפנימית ולֹא עֵרֵב שתיהן אסוּרוֹת עד שיבטֵל להן.
22
היה אחד דר בחצֵר זוֹ ואחד דר בחצֵר זוֹ אינן צריכין לערֵב,
אלא כל אחד מֵהן מִשתמֵש בכל חצֵרוֹ.
ואִם היה גוֹי בפנימית,
אף על פי שהוּא אחד הרי הוּא כרבים,
ואוֹסֵר על החיצוֹנה עד שיִשכרוּ מקוֹמוֹ.
23
שלֹש חצֵרוֹת הפתוּחוֹת זוֹ לזוֹ ורבים בכל חצֵר מֵהן,
עֵרבוּ שתים החיצוֹנוֹת עִם האמצעית היא מוּתרת עִמהן והֵן מוּתרוֹת עִמה,
וּשתים החיצוֹנוֹת אסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ,
עד שיעשוּ שלשתן עֵרוּב אחד.
היה בכל חצֵר מֵהן אחד,
אף על פי שרבים דוֹרסין בחיצוֹנה אינן צריכין לערֵב,
שכל אחד מֵהן מוּתר בִמקוֹמוֹ.
היוּ שנים בפנימית הוֹאיל והֵן אסוּרין בִמקוֹמן עד שיערבוּ,
הרי הֵן אוֹסרין על היחידים שבאמצעית ושבחיצוֹנה עד שיערבוּ שנים שבפנימית.
זה הכלל:
רגל האסוּרה בִמקוֹמה אוֹסרת שלֹא בִמקוֹמה; ורגל המוּתרת בִמקוֹמה אינה אוֹסרת שלֹא בִמקוֹמה מִפני שעוֹברת עליהן.
24
שתי כצוּצריוֹת זוֹ למעלה מִזוֹ שהֵן למעלה מִן המים,
אף על פי שעשת כל אחת מֵהן מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים יוֹרדת מִכל אחת ואחת:
אִם היוּ שתי הכצוּצריוֹת בתוֹך עשרה טפחים הרי אֵלוּ אסוּרין למלֹאות עד שיערבוּ שתיהן עֵרוּב אחד,
מִפני שהֵן כִגצוּצרה אחת; ואִם היה בין העליוֹנה וּבין התחתוֹנה יתֵר על עשרה טפחים,
ועֵרבה זוֹ לעצמה וזוֹ לעצמה שתיהן מוּתרוֹת למלֹאות.
25
לֹא עשת העליוֹנה מחִצה ועשת התחתוֹנה אף התחתוֹנה אסוּרה למלֹאות,
מִפני דלי של בני העליוֹנה שהֵן אסוּרין,
שעוֹבֵר עליה.
עשת העליוֹנה מחִצה ולֹא עשת התחתוֹנה העליוֹנה מוּתרת למלֹאות והתחתוֹנה אסוּרה; ואִם נִשתתפוּ בני התחתוֹנה עִם בני העליוֹנה במחִצה שעשוּ שתיהן אסוּרוֹת למלֹאות עד שיערבוּ עֵרוּב אחד.
26
שלֹש דיאטוֹת זוֹ למעלה מִזוֹ,
עליוֹנה ותחתוֹנה של אחד ואמצעית של אחד לֹא ישלשֵל מִן העליוֹנה לתחתוֹנה דרך אמצעית,
שאין משלשלין מֵרשוּת לִרשוּת דרך רשוּת; אבל משלשֵל הוּא מִן העליוֹנה לתחתוֹנה שלֹא דרך אמצעית.
27
שתי דיאטוֹת זוֹ כנגד זוֹ וחצֵר אחת תחתיהן ששוֹפכין לתוֹכה מים לֹא ישפכוּ לתוֹכה עד שיערבוּ שתיהן עֵרוּב אחד.
עשוּ מִקצתן עוּקה בחצֵר לִשפֹך בה המים וּמִקצתן לֹא עשוּ אֵלוּ שעשוּ עוּקה שוֹפכין לעוּקה שלהן,
ואֵלוּ שלֹא עשוּ לֹא ישפכוּ לחצֵר עד שיערבוּ.
ואִם עשוּ אֵלוּ עוּקה ועשוּ אֵלוּ עוּקה כל אחת ואחת מִשתיהן שוֹפכת לעוּקה שלה,
אף על פי שלֹא עֵרבוּ.