1
אנשי חצֵר שעֵרבוּ כוּלן חוּץ מֵאחד מֵהן שלֹא עֵרֵב עִמהן,
בין במֵזיד בין שוֹכֵח הרי זה אוֹסֵר עליהן,
ואסוּר לכוּלן להוֹציא מִבתיהן לחצֵר אוֹ מֵחצֵר לבתיהן.
בִטֵל להן זה שלֹא עֵרֵב רשוּת חצֵרוֹ בִלבד הרי אֵלוּ מוּתרין להוֹציא וּלהכניס מִבתיהם לחצֵר וּמֵחצֵר לבתיהם,
אבל לביתוֹ אסוּר.
בִטֵל להן רשוּת ביתוֹ וּרשוּת חצֵרוֹ הרי כוּלן מוּתרין:
הֵן מוּתרין מִפני שעֵרבוּ,
והרי בִטֵל להן רשוּת ביתוֹ וחצֵרוֹ,
וגם הוּא מוּתר מִפני שלֹא נִשאר לוֹ רשוּת,
והרי הוּא כאוֹרֵח אצלם,
והאוֹרֵח אינוֹ אוֹסֵר.
2
המבטֵל רשוּתוֹ סתם רשוּת חצֵרוֹ בִטֵל,
רשוּת ביתוֹ לֹא בִטֵל.
והמבטֵל רשוּתוֹ לִבני חצֵר צריך לבטֵל לכל אחד ואחד בפֵרוּש,
ואוֹמֵר: 'רשוּתי מבוּטלת לך וּלך וּלך'.
והיוֹרֵש מבטֵל רשוּת,
אף על פי שמֵת מוֹרישוֹ בשבת,
שהיוֹרֵש תחת מוֹרישוֹ הוּקם לכל דבר.
וּבִטוּל רשוּת בשבת מוּתר לכתחִלה.
3
בִטלוּ אֵלוּ המערבין רשוּתם לזה שלֹא עֵרֵב הוּא מוּתר,
שהרי נִשאר לבדוֹ,
והֵן אסוּרין,
שלֹא נִשאר להן רשוּת.
ואין אוֹמרין:
יהיוּ כאוֹרחין אצלוֹ,
שאין רבים אוֹרחים הוֹלכין אֵצל אחד.
4
היוּ אֵלוּ שלֹא עֵרבוּ שנים אוֹ יתֵר,
אִם בִטלוּ רשוּתם למערבין המערבין מוּתרין,
ואֵלוּ שלֹא עֵרבוּ אסוּרין.
ואין המערבין יכוֹלין לבטֵל רשוּתם לשנים שלֹא עֵרבוּ,
שכל אחד מֵהן אוֹסֵר על חבֵרוֹ.
ואפִלוּ חזר האחד שלֹא עֵרֵב וּבִטֵל רשוּתוֹ לשֵני שלֹא עֵרֵב הרי זה אסוּר,
שבשעה שבִטלוּ לוֹ המערבין אסוּר היה.
אחד שעֵרֵב אינוֹ מבטֵל רשוּתוֹ לאחד שלֹא עֵרֵב,
אבל האחד שלֹא עֵרֵב מבטֵל רשוּתוֹ לאחד שעֵרֵב.
5
כשֵם שבעל בית זה מבטֵל רשוּתוֹ לבעל בית זה בחצֵר אחת,
כך מבטלין מֵחצֵר לחצֵר.
וּמבטלין וחוֹזרין וּמבטלין.
כיצד? שנים ששרוּיין בחצֵר ולֹא עֵרבוּ אחד מֵהן מבטֵל רשוּתוֹ לשֵני,
ונִמצא השֵני מטלטֵל בִרשוּתוֹ שבִטֵל לוֹ חבֵרוֹ עד שיעשה צרכיו; וחוֹזֵר השֵני וּמבטֵל רשוּתוֹ לרִאשוֹן,
וּמטלטֵל הרִאשוֹן בִרשוּתוֹ שבִטֵל לוֹ; וכֵן כמה פעמים.
ויֵש בִטוּל רשוּת בחוּרבה,
כדרך שהיא בחצֵר.
6
מי שבִטֵל רשוּתוֹ וחזר וטִלטֵל ברשוּת שבִטֵל:
אִם במֵזיד הוֹציא הרי זה אוֹסֵר עליהן,
שהרי לֹא עמד בבִטוּלוֹ; ואִם בשוֹגֵג הוֹציא אינוֹ אוֹסֵר עליהן,
שהרי הוּא עוֹמֵד בבִטוּלוֹ.
במה דברים אמוּרים? שלֹא קדמוּ והחזיקוּ אֵלוּ שבִטֵל להן.
אבל אִם קדמוּ והחזיקוּ והוֹציאוּ,
אִם חזר הוּא והוֹציא,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד אינוֹ אוֹסֵר עליהן.
7
שני בתים בִשני צִדי רשוּת הרבים והִקיפוּם גוֹים מחִצה בשבת אין מבטלין זה לזה,
הוֹאיל ואי אפשר להן לערֵב מֵאמש.
:אחד מִבני חצֵר שמֵת והִניח רשוּתוֹ לאחד מִן השוּק:
אִם מֵת מִבעוֹד יוֹם הרי היוֹרֵש שאינוֹ מִבני החצֵר אוֹסֵר עליהן; ואִם מֵת מִשחשֵכה אינוֹ אוֹסֵר עליהן.
אחד מִן השוּק שמֵת והִניח רשוּתוֹ לאחד מִבני החצֵר:
אִם מִבעוֹד יוֹם מֵת אינוֹ אוֹסֵר,
שהרי כוּלן מעֹרבין; ואִם מֵת מִשחשֵכה אוֹסֵר עליהן,
עד שיבטֵל להן רשוּת מוֹרישוֹ.
8
ישראֵל וגֵר ששרוּיין בִמערה אחת,
וּמֵת הגֵר מִבעוֹד יוֹם,
אף על פי שלֹא החזיק ישראֵל אחֵר בִנכסיו עד שחשֵכה הרי זה המחזיק אוֹסֵר עד שיבטֵל,
שהרי הוּא כיוֹרֵש.
ואִם מֵת הגֵר מִשחשֵכה,
אף על פי שהחזיק ישראֵל אחֵר בִנכסיו אינוֹ אוֹסֵר עליו,
אלא בהתֵרוֹ הרִאשוֹן הוּא עוֹמֵד.
9
ישראֵל הדר עִם הנכרי אוֹ עִם גֵר תוֹשב בחצֵר אינוֹ אוֹסֵר עליו,
שדירת הגוֹי אינה דירה,
אלא כִבהֵמה הוּא חשוּב.
ואִם היוּ שני ישראֵלים אוֹ יתֵר וגוֹי שוֹכֵן עִמהן הרי זה אוֹסֵר עליהן.
ודבר זה גזֵרה,
כדי שלֹא ישכנוּ גוֹי עִמהן,
שלֹא ילמדוּ מִמעשיו.
ולמה לֹא גזרוּ בישראֵל אחד וגוֹי אחד? מִפני שאינוֹ דבר מצוּי,
שהרי יפחד שמא יתיחֵד עִמוֹ ויהרגנוּ,
וּכבר אסרוּ להִתיחֵד עִם הגוֹי.
10
שני ישראֵלים וגוֹי השוֹכנים בחצֵר אחת,
ועֵרבוּ היִשראֵלים לעצמן לֹא הוֹעילוּ כלוּם.
וכֵן אִם בִטלוּ לגוֹי אוֹ בִטֵל להם אוֹ בִטלוּ היִשראֵלים זה לזה ונעשוּ כיחיד עִם הגוֹי לֹא הוֹעילוּ כלוּם,
שאין עֵרוּב מוֹעיל בִמקוֹם גוֹי,
ואין בִטוּל רשוּת מוֹעיל בִמקוֹם גוֹי.
ואין להם תקנה אלא שיִשכרוּ מִמנוּ רשוּתוֹ,
ויֵעשה הגוֹי כאִלוּ הוּא אוֹרֵח עִמהן.
וכֵן אִם היוּ גוֹים רבים משכירים רשוּתם ליִשראֵלים,
והיִשראֵלים מערבין וּמוּתרין.
וישראֵל אחד ששכר מִן הגוֹי מערֵב עִם שאר היִשראֵלים ויוּתרוּ כוּלם,
ואין כל אחד ואחד צריך לִשכֹר מִן הגוֹי.
11
שתי חצֵרוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ,
וישראֵל אחד וגוֹי דרין בפנימית וישראֵל אחד בחיצוֹנה,
אוֹ שהיה ישראֵל וגוֹי בחיצוֹנה וישראֵל אחד בפנימית הרי זה אוֹסֵר על החיצוֹנה עד שיִשכֹר מִמנוּ,
שהרי רגלי שני ישראֵלים וגוֹי מצוּיים שם,
והפנימי מוּתר בפנימית.
12
שוֹכרין מִן הגוֹי אפִלוּ בשבת,
שהשכירוּת כבִטוּל רשוּת היא,
שאינה שכירוּת ודאית אלא הכֵר בִלבד.
לפיכך שוֹכרין מִן הגוֹי אפִלוּ בפחוֹת מִשוה פרוּטה,
ואִשתוֹ של גוֹי משכרת שלֹא מִדעתוֹ,
וכֵן שכירוֹ ושמשוֹ משכירין שלֹא מִדעתוֹ.
ואפִלוּ היה שכירוֹ אוֹ שמשוֹ ישראֵלי הרי זה משכיר שלֹא מִדעתוֹ.
שאל מִן הגוֹי מקוֹם להניח בוֹ חפציו והִשאילוֹ הרי נִשתתֵף עִמוֹ בִרשוּתוֹ,
וּמשכיר שלֹא מִדעתוֹ.
היוּ לגוֹי זה שכירים אוֹ שמשים אוֹ נשים רבים אִם הִשכיר אחד מֵהן,
דיוֹ.
13
שני ישראֵלים וגוֹי הדרים בחצֵר אחת,
ושכרוּ מִן הגוֹי בשבת חוֹזֵר האחד וּמבטֵל רשוּתוֹ לשֵני,
וּמוּתר. וכֵן אִם מֵת הגוֹי בשבת מבטֵל היִשראֵלי לישראֵל האחֵר,
ויהיה מוּתר לטלטֵל.
14
גוֹי שהִשכיר מִגוֹי:
אִם אין הרִאשוֹן יכוֹל להוֹציא הגוֹי השֵני עד שישלים זמן שכירוּתוֹ שוֹכרין מִזה הגוֹי השֵני,
שהרי נִכנס תחת הבעלים; ואִם יֵש רשוּת לרִאשוֹן להוֹציא את הגוֹי השוֹכֵר מִמנוּ בכל עֵת שיִרצה,
אִם לֹא היה השֵני עוֹמֵד,
ושכרוּ היִשראֵלים מִן הרִאשוֹן הרי אֵלוּ מוּתרין.
15
חצֵר שיִשראֵלים וגוֹי שרוּיין בה,
והיוּ חלוֹנוֹת פתוּחוֹת מִבית ישראֵלי זה לבית ישראֵלי זה,
ועשוּ עֵרוּב דרך חלוֹנוֹת אף על פי שהֵן מוּתרין להוֹציא מִבית לבית דרך חלוֹנוֹת,
הרי הֵן אסוּרין להוֹציא מִבית לבית דרך פתחים,
מִפני הגוֹי,
עד שישכיר,
שאין רבים נעשים בעֵרוּב כיחיד בִמקוֹם גוֹי.
16
ישראֵל שהוּא מחלֵל שבת בפרהסיא אוֹ שהוּא עוֹבֵד עבוֹדה זרה הרי הוּא כגוֹי לכל דבריו,
ואין מערבין עִמוֹ,
ואינוֹ מבטֵל רשוּת,
אלא שוֹכרין מִמנוּ כגוֹי.
אבל אִם היה מִן המינים שאינן עוֹבדין עבוֹדה זרה ואין מחללין שבת,
כגוֹן צדוֹקים וּביתוֹסין וכל הכוֹפרים בתוֹרה שבעל פה,
כללוֹ של דבר כל מי שאינוֹ מוֹדה במִצות עֵרוּב אין מערבין עִמוֹ,
לפי שאינוֹ מוֹדה בעֵרוּב,
ואין שוֹכרין מִמנוּ לפי שאינוֹ כגוֹי.
אבל מבטֵל הוּא רשוּתוֹ לישראֵל הכשֵר,
וזוֹ היא תקנתוֹ.
וכֵן אִם היה ישראֵל אחד כשֵר וזה הצדוֹקי בחצֵר הרי זה אוֹסֵר עליו עד שיבטֵל לוֹ.