1
זר שעבד במִקדש עבוֹדתוֹ פסוּלה,
וחיב מיתה בידי שמים,
שנאמר: "והזר הקרֵב יוּמת" nbsp; מִפי השמוּעה למדוּ שאין חיוּב זה אלא לקרֵב לעבוֹדה.
והיכן הִזהיר עליו? "וזר לֹא יקרב אליכם" .
:איזה הוּא זר? כל שאינוֹ מִזרע אהרֹן הזכרים,
שנאמר: "וערכוּ בני אהרֹן" ,
"והִקטירוּ... בני אהרֹן" nbsp; בני אהרֹן ולֹא בנוֹת אהרֹן.
2
אף על פי שהזרים מוּזהרין שלֹא יתעסקוּ בעבוֹדה מֵעבוֹדת הקרבנוֹת,
אינן חיבין מיתה אלא על עבוֹדה תמה,
לֹא על עבוֹדה שיֵש אחריה עבוֹדה.
ואין הזר חיב מיתה אלא על ארבע עבוֹדוֹת בִלבד:
על הזריקה,
ועל ההקטרה,
ועל נִסוּך המים בחג,
ועל נִסוּך היין תמיד.
3
כיצד על הזריקה? בין שזרק בִפנים בין שזרק בחוּץ,
בין שהִזה הזיה אחת מִכל הזיוֹת הדם,
בין שהִזה הזיה אחת מִכל הזיוֹת שבקרבנוֹת מצֹרע הרי זה חיב מיתה.
4
כיצד על ההקטרה? הִקטיר אֵברים אוֹ קֹמץ אוֹ לבוֹנה על המִזבֵח,
אפִלוּ הפך באֵברים שלֹא נִתאכלוּ וקֵרב שרֵפתן חיב מיתה,
והוּא שיקטיר כזית.
וכֵן אִם הִקטיר קטֹרת על מִזבח הזהב,
מִשיקטיר כזית חיב.
אבל המקטיר קטֹרת של יוֹם הכִפוּרים בקֹדש הקדשים אינוֹ חיב מיתה עליה עד שיקטיר מלֹא חפניו,
השִעוּר המפֹרש בתוֹרה.
5
והמסדֵר שני גִזרי עֵצים על המערכה הרי הוּא כמקטיר אֵברים וחיב מיתה,
שהעֵצים קרבן הֵן.
:אבל היוֹצֵק,
והבוֹלֵל, והפוֹתֵת,
והמוֹלֵח, והמֵניף,
והמגיש, והמסדֵר את לחם הפנים אוֹ את הבזיכין על השוּלחן,
והמֵטיב את הנֵרוֹת,
והמצית אֵש על המִזבֵח,
והקוֹמֵץ, והמקבֵל דמים,
אף על פי שפסל והרי הוּא מוּזהר על כל אֵלוּ ולוֹקה אינוֹ חיב מיתה,
מִפני שכל אחת מֵהן עבוֹדה שאחריה עבוֹדה,
ואינוֹ גמר מלאכה.
6
שחיטת הקדשים כשֵרה בזרים,
אפִלוּ קדשי קדשים,
בין קדשי יחיד בין קדשי צִבוּר,
שנאמר: "ושחט את בן הבקר לִפני יי והִקריבוּ בני אהרֹן" nbsp; מִקבלה ואילך מִצות כהוּנה.
:וכֵן ההפשֵט,
והנִתוּח, והוֹלכת עֵצים למִזבֵח כשֵרה בזרים,
שנאמר באֵברים:
"והִקריב הכֹהֵן את הכֹל והִקטיר המִזבֵחה" nbsp; זוֹ הוֹלכת אֵברים לכבש.
הוֹלכת אֵברים היא שצריכה כהוּנה,
אבל הוֹלכת עֵצים אינה צריכה כהוּנה.
7
וכֵן הדלקת הנֵרוֹת כשֵרה בזרים.
לפיכך, אִם הֵטיב הכֹהֵן הנֵרוֹת והוֹציאן לחוּץ מוּתר לזר להדליקן.
8
הרמת הדשן צריכה כֹהֵן,
שנאמר: "ולבש הכֹהֵן מִדוֹ בד" וכו' ,
ואִם הֵרים ישראֵל לוֹקה ואינוֹ חיב מיתה,
אף על פי שאין אחריה עבוֹדה,
שנאמר: "עבֹדת מתנה" וכו' nbsp; עבוֹדת מתנה הוּא שתִהיה בכֹהֵן לבדוֹ ואִם קרב לה הזר חיב מיתה,
אבל עבוֹדת סִלוּק אין חיבין עליה מיתה.
וכֵן אִם דִשֵן מִזבח הזהב והמנוֹרה אינוֹ חיב מיתה.
9
סִדֵר את המערכה פוֹרקה,
וחוֹזֵר הכֹהֵן וסוֹדרה,
מִפני שסִדוּרה פסוּל.
10
הטמֵא וּבעל מוּם ושלֹא רחוּץ ידים ורגלים ששִמשוּ במִקדש אינן חיבין אלא על עבוֹדוֹת שהזר חיב עליהן מיתה,
ועל שאר העבוֹדוֹת באזהרה.
11
כֹהֵן טבוּל יוֹם וּמחוּסר כיפוּרים שנִטמא,
והרי הוּא מחוּסר בגדים ושלֹא רחוּץ ידים ורגלים,
ועבד חיב על כל אחת ואחת.
ואִם היה זר אינוֹ לוֹקה אלא אחת,
מִשוּם זרוּת.
12
זר ששִמֵש בשבת חיב מִשוּם שבת וּמִשוּם זרוּת.
וכֵן בעל מוּם ששִמֵש בטוּמאה חיב מִשוּם טוּמאה וּמִשוּם בעל מוּם.
13
כל כֹהֵן שעבד עבוֹדה זרה,
בין במֵזיד בין בשוֹגֵג,
אף על פי שחזר בִתשוּבה גמוּרה הרי זה לֹא ישמֵש במִקדש לעוֹלם,
שנאמר: "לֹא יגשוּ אֵלי לכהֵן" .
אחד העוֹבֵד אוֹתה בשֵרוּת,
כגוֹן שנעשה כֹמר לעבוֹדה זרה,
אוֹ המִשתחוה לה,
אוֹ המוֹדה בה וקִבלה עליו באלוֹה הרי זה פסוּל לעוֹלם.
:עבר והִקריב אין קרבנוֹ ריח ניחוֹח,
אף על פי שהיה שוֹגֵג בעֵת ששֵרֵת אוֹ שהִשתחוה אוֹ שהוֹדה.
אבל השוֹחֵט לעבוֹדה זרה בשוֹגֵג,
אִם עבר והִקריב קרבנוֹ ריח ניחוֹח ונִתקבֵל,
שהרי לֹא שֵרֵת ולֹא נעשה כֹמר,
אלא שחט בִלבד והוּא שוֹגֵג.
ואף על פי כֵן,
לכתחִלה לֹא יעבֹד.
14
מי שעבר ועשה בית חוּץ למִקדש להקריב בוֹ קרבנוֹת לשֵם אינוֹ כבית עבוֹדה זרה.
ואף על פי כֵן כל כֹהֵן ששִמֵש בבית כזה לֹא ישמֵש במִקדש לעוֹלם.
וכֵן כֵלים שנִשתמֵש בהן שם,
לֹא ישתמשוּ בהן במִקדש לעוֹלם,
אלא יגנזוּ.
ויֵראה לי שאִם עבד כֹהֵן ששִמֵש שם במִקדש לֹא פסל.
15
נִמצאוּ כל הפסוּלין לעבוֹדה שמוֹנה עשר,
ואֵלוּ הֵן:
א)nbsp;העוֹבֵד עבוֹדה זרה.
ב)nbsp;הזר. ג)nbsp;בעל מוּם.
ד)nbsp;הערֵל. ה)nbsp;הטמֵא.
ו)nbsp;טבוּל יוֹם.
ז)nbsp;מחוּסר כִפוּרים.
ח)nbsp;האוֹנֵן. ט)nbsp;השִכוֹר.
י)nbsp;מחוּסר בגדים.
יא)nbsp;יתֵר בגדים.
יב)nbsp;פרוּם בגדים.
יג)nbsp;פרוּע רֹאש.
יד)nbsp;שלֹא רחוּץ ידים ורגלים.
טו)nbsp;היוֹשֵב. יו)nbsp;מי שיֵש בין רגליו וּבין הארץ דבר חוֹצֵץ.
יז)nbsp;מי שיֵש בין ידוֹ וּבין הכלי דבר חוֹצֵץ.
יח)nbsp;מי שעבד בִשמֹאלוֹ.
:כל אֵלוּ פסוּלין לעבוֹדה,
ואִם עבדוּ חִללוּ,
חוּץ מִפרוּע רֹאש וּקרוּע בגדים והשוֹחֵט לעבוֹדה זרה בשוֹגֵג,
שאִם עבדוּ עבוֹדתן כשֵרה.
:בריך רחמנא דסיען