1
מִצות עשֵה לקדֵש כֹהֵן העוֹבֵד ידיו ורגליו ואחר כך יעבֹד,
שנאמר: "ורחצוּ אהרֹן וּבניו מִמנוּ את ידיהם ואת רגליהם" .
וכֹהֵן שעבד ולֹא קִדֵש ידיו ורגליו שחרית חיב מיתה בידי שמים,
שנאמר: "ירחצוּ מים ולֹא ימוּתוּ" ,
ועבוֹדתוֹ פסוּלה,
בין כֹהֵן הדיוֹט בין כֹהֵן גדוֹל.
2
וּמִנין שעבוֹדתוֹ פסוּלה? שנאמר:
"חוּקת עוֹלם לוֹ וּלזרעוֹ" ,
וּבבִגדי כהוּנה הוּא אוֹמֵר:
"חוּקת עוֹלם" :
מה מחוּסר בגדים מחלֵל עבוֹדה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אף מי שלֹא רחץ ידיו ורגליו מחלֵל עבוֹדה.
3
אין הכֹהֵן צריך לקדֵש בין כל עבוֹדה ועבוֹדה,
אלא פעם אחת מקדֵש בבֹקר ועוֹבֵד והוֹלֵך כל היוֹם כוּלוֹ וכל הלילה.
והוּא שלֹא יֵצֵא מִן המִקדש,
ולֹא יישן,
ולֹא יטיל מים,
ולֹא יסיח דעתוֹ.
ואִם עשה אחד מֵארבעתן צריך לחזֹר וּלקדֵש.
4
יצא מִן המִקדש וחזר ועבד ולֹא קִדֵש,
אִם לֹא הִסיח דעתוֹ עבוֹדתוֹ כשֵרה.
וזה הכלל היה במִקדש:
אין אדם נִכנס לעזרה לעבוֹדה אף על פי שהוּא טהוֹר עד שהוּא טוֹבֵל,
5
וכל המֵסיך את רגליו טעוּן טבילה,
וכל המטיל מים טעוּן קִדוּש ידים ורגלים.
:יצא חוּץ לחוֹמת העזרה:
אִם לִשהוֹת בחוּץ יצא כשחוֹזֵר טעוּן טבילה; ואִם לחזֹר מיד יצא כשחוֹזֵר טעוּן קִדוּש ידים ורגלים בִלבד.
ואִם לֹא טבל ולֹא קִדֵש ועבד,
הוֹאיל ולֹא הִסיח דעתוֹ ולֹא הֵסיך רגליו ולֹא הִטיל מים עבוֹדתוֹ כשֵרה.
:הוֹציא ידיו חוּץ לחוֹמת העזרה אינוֹ צריך לחזֹר וּלקדֵש.
6
נִטמאוּ ידיו מטבילן והֵן טהוֹרין,
ואינוֹ צריך לחזֹר וּלקדֵש.
נִטמא גוּפוֹ באכילת אכלין טמֵאין אוֹ שתית משקין טמֵאין וטבל,
אף על פי שאינוֹ צריך הערֵב שמש חוֹזֵר וּמקדֵש אחר טבילה,
שכל טוֹבֵל מקדֵש ידיו ורגליו ואחר כך עוֹבֵד.
ואִם לֹא קִדֵש,
הוֹאיל ולֹא הִסיח דעתוֹ לֹא חִלֵל.
7
כֹהֵן גדוֹל שלֹא טבל ולֹא קִדֵש ידיו ורגליו בין בגדים לִבגדים וּבין עבוֹדה לעבוֹדה ביוֹם הכִפוּרים ועבד עבוֹדתוֹ כשֵרה,
הוֹאיל ואוֹתן הטבילוֹת והקִדוּשים אינן שוים באהרֹן וּבבניו; נאמר:
"ורחצוּ מִמנוּ אהרֹן וּבניו" דבר השוה בכל הכֹהנים מעכֵב,
שהוּא קִדוּש רִאשוֹן.
8
קִדֵש ידיו היוֹם צריך לחזֹר וּלקדֵש למחר,
אף על פי שלֹא ישן כל הלילה,
שהידים נִפסלוֹת בלינה.
קִדֵש בלילה והִקטיר החלבים כל הלילה צריך לחזֹר וּלקדֵש ביוֹם לעבוֹדת היוֹם.
9
קִדֵש ידיו ורגליו לִתרוּמת הדשן,
אף על פי שהוּא מקדֵש קֹדם שתעלה השמש אינוֹ צריך לחזֹר וּלקדֵש אחר שהֵאיר היוֹם,
שהרי בִתחִלת עבוֹדת היוֹם קִדֵש.
10
מִצוה לקדֵש מִמי הכיוֹר,
ואִם קִדֵש מֵאחד מִכלי השרֵת הרי זה כשֵר.
אבל כלי החֹל אינן מקדשין.
קִדֵש בִכלי שרֵת בחוּץ אוֹ בִכלי חֹל בִפנים,
ועבד עבוֹדתוֹ פסוּלה.
ואין מקדשין בתוֹך הכיוֹר אוֹ בתוֹך כלי השרֵת,
אלא מֵהן,
שנאמר: "ורחצוּ אהרֹן וּבניו מִמנוּ" ,
לֹא בתוֹכוֹ.
ואִם קִדֵש בתוֹכוֹ ועבד לֹא חִלֵל.
11
הִטביל ידיו ורגליו במי מִקוה,
אפִלוּ במעין אין זה קִדוּש כלל,
עד שיִרחֹץ בִכלי.
וּבכל כלי הקֹדש מקדשין,
בין שיֵש בהן רביעית בין שאין בהן כדי רביעית.
12
כל המימוֹת כשֵרים לקִדוּש,
בין מים חיים בין מי מִקוה,
וּבִלבד שלֹא ישתנה מראיהן,
אלא יהיוּ כמים הכשֵרים לִטבילה.
טיט הנרוֹק שהפרה שוֹחה ושוֹתה מִמנוּ משלים למי כיוֹר.
זה הכלל:
כל המשלים למי מִקוה,
משלים למי כיוֹר.
13
כמה מים צריכין לִהיוֹת בכיוֹר? אין פחוֹת מִכדי לקדֵש מִמנוּ ארבעה כֹהנים,
שנאמר: "אהרֹן וּבניו" ,
והיוּ אלעזר ואיתמר,
וּפינחס עִמהן,
הרי ארבעה.
14
מי כיוֹר נִפסלין בלינה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכיצד היוּ עוֹשין? משקיעין אוֹתוֹ במי מִקוה אוֹ במעין וּלמחר מעלין אוֹתוֹ,
אוֹ ממלאין אוֹתוֹ בכל יוֹם בבֹקר.
15
הים שעשה שלֹמֹה היה כמִקוה,
מִפני שאמה של מים היתה עוֹברת בתוֹכוֹ מֵעין עיטם,
לפיכך לֹא היוּ מימיו נִפסלין בלינה כמי הכיוֹר,
וּמִמנוּ היוּ ממלאין הכיוֹר.
16
כיצד מִצות קִדוּש? מניח ידוֹ הימנית על גבי רגלוֹ הימנית וידוֹ השמאלית על גבי רגלוֹ השמאלית,
ושוֹחה וּמקדֵש.
וכל החוֹצֵץ בִטבילה חוֹצֵץ בקִדוּש ידים ורגלים.
ואינוֹ מקדֵש כשהוּא יוֹשֵב,
מִפני שהיא כעבוֹדה,
ואין עבוֹדה אלא מֵעוֹמֵד,
שנאמר: "לעמֹד לשרֵת בשֵם יי" וכו' .
17
וכל העוֹבֵד והוּא יוֹשֵב חִלֵל,
ועבוֹדתוֹ פסוּלה,
ואינוֹ לוֹקה,
מִפני שאזהרה שלוֹ מִכלל עשֵה היא.
:וכֵן כל העוֹסֵק בעבוֹדה מֵעבוֹדת המִקדש צריך שיִהיה עוֹמֵד על הרִצפה,
ואִם היה דבר חוֹצֵץ בינוֹ וּבין הקרקע,
כגוֹן שעמד על גבי כֵלים אוֹ בהֵמה אוֹ על רגלי חבֵרוֹ פסל.
וכֵן אִם היה חוֹצֵץ בין ידוֹ וּבין הכלי שעוֹבֵד בוֹ פסל.
18
ואין עבוֹדה אלא בימין,
ואִם עבד בִשמֹאל פסל,
ואינוֹ לוֹקה.
:רגלוֹ אחת על הכלי ורגלוֹ אחת על הרִצפה,
רגלוֹ אחת על האבן ורגלוֹ אחת על הרִצפה רוֹאין:
כל שאִלוּ ינטֵל הכלי אוֹ האבן יכוֹל לעמֹד על רגלוֹ אחת עבוֹדתוֹ כשֵרה; ואִם לאו עבוֹדתוֹ פסוּלה.
קִבֵל בימין וּשמֹאל מסיעתוֹ עבוֹדתוֹ כשֵרה,
שהמסיֵע אין משגיחין עליו.
19
נִתנדנדה אבן מֵאבני העזרה לֹא יעמֹד עליה בִשעת העבוֹדה עד שתחוּבר בארץ.
ואִם עבד עבוֹדתוֹ כשֵרה,
הוֹאיל וּבִמקוֹמה עוֹמדת.