1
טמֵא שעבד במִקדש חִלֵל עבוֹדתוֹ,
וחיב מיתה בידי שמים על עבוֹדתוֹ,
אף על פי שלֹא שהה,
שנאמר: "וינזרוּ מִקדשי בני ישראֵל ולֹא יחללוּ את שֵם קדשי" הרי זוֹ אזהרה לעוֹבֵד בטוּמאה.
וּלהלן הוּא אוֹמֵר:
"וּמֵתוּ בוֹ כי יחללוּהוּ" מה חִלוּל האמוּר כאן מיתה בידי שמים,
אף כאן מיתה בידי שמים.
וכל לאו שחיבין עליו מיתה בידי שמים,
לוֹקין עליו.
2
אף על פי שאִם עבד בטוּמאה אינוֹ חיב בבית דין אלא מלקוּת,
אחיו הכֹהנים לֹא היוּ מביאין אוֹתוֹ לבית דין,
אלא מוֹציאין אוֹתוֹ לחוּץ וּפוֹצעין את מוֹחוֹ בידן,
ואין ממחין עליהן בכך.
3
והיאך אפשר לוֹ לעבֹד ולֹא ישהה עד שיִתחיֵב כרֵת,
אלא מיתה בידי שמים? כגוֹן שנִטמא בעזרה ויצא בקצרה,
וּביציאתוֹ היה צִנוֹר בידוֹ והפך בוֹ אֵבר על גבי האֵש במִזבֵח וקֵרֵב שרֵפתוֹ,
שכל קֵרוּב עבוֹדה הרי הוּא כעבוֹדה.
4
וכֵן טמֵא שטבל ועבד קֹדם שיעריב שִמשוֹ עבוֹדתוֹ פסוּלה,
וחיב מיתה בידי שמים,
שנאמר: "ולֹא יחללוּ שֵם אלֹהיהם" מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לִטבוּל יוֹם שעבד,
שעדין טמֵא הוּא,
שנאמר: "וּבא השמש וטהֵר" מִכלל שעדין לֹא טהר.
:אבל מחוּסר כִפוּרים שעבד,
אף על פי שעבוֹדתוֹ פסוּלה וחִלֵל הרי זה פטוּר.
5
וּמִנין שעבוֹדתוֹ פסוּלה? שנאמר:
"וכִפר עליה הכֹהֵן וטהֵרה" מִכלל שעדין לֹא נִגמרה טהרתה,
והוּא הדין לכל מחוּסרי כִפוּרים.
6
כֹהֵן שעבד ואחר כך נוֹדע שהיה טמֵא:
אִם היא טוּמאה ידוּעה כל הקרבנוֹת שהִקריב פסוּלין,
שהרי עבוֹדתוֹ חוּלין; ואִם היא טוּמאת התהוֹם הציץ מרצה,
וכל הקרבנוֹת שהִקריב נִרצוּ.
ואפִלוּ נוֹדע לוֹ שהוּא טמֵא קֹדם שיִזרֹק הדם,
וזרק הוּרצה,
שהציץ מרצה על טוּמאת התהוֹם אף על פי שהוּא מֵזיד.
וּכבר בֵארנוּ טוּמאת התהוֹם בִנזירוּת.
7
וכֵן הציץ מרצה על טוּמאת דברים הקרֵבין,
שנאמר: "והיה על מֵצח אהרֹן ונשא אהרֹן את עוֹן הקדשים" .
אבל אינוֹ מרצה על טוּמאת הנאכלין,
ולֹא על טוּמאת האדם שנִטמא בטוּמאה ידוּעה,
אלא אִם כֵן היתה הטוּמאה הדחוּיה בצִבוּר,
שהציץ מרצה עליה.
8
ואין הציץ מרצה אלא בִזמן שהוּא על מִצחוֹ,
שנאמר: "והיה על מִצחוֹ תמיד לרצוֹן להם לִפני יי" .
9
כל קרבן שאין קבוּע לוֹ זמן אינוֹ דוֹחה לֹא את השבת ולֹא את הטוּמאה,
שאִם לֹא יקרב היוֹם יקרב למחר,
וּלמחר מחר.
וכל קרבן שקבוּע לוֹ זמן,
בין קרבן צִבוּר בין קרבן יחיד דוֹחה את השבת ודוֹחה את הטוּמאה.
ולֹא כל הטוּמאוֹת הוּא דוֹחה,
אלא טוּמאת המֵת לבדה.
10
כל קרבנוֹת הצִבוּר קבוּע זמנן,
לפיכך כוּלן דוֹחין את השבת ואת טוּמאת המֵת.
11
וכל קרבן מֵהן שקרב בטוּמאה אינוֹ נאכל,
אלא מקטירין מִמנוּ דברים הראוּיין להקטרה,
והשאר הראוּי לאכילה נִשרף,
כִשאר קדשים שנִטמאוּ.
12
כיצד דוֹחה את הטוּמאה? הִגיע זמנוֹ של אוֹתוֹ הקרבן והיוּ רֹב הקהל שמקריבין אוֹתוֹ טמֵאים למֵת,
אוֹ שהיוּ הקהל טהוֹרים והיוּ הכֹהנים המקריבין טמֵאים למֵת,
אוֹ שהיוּ אֵלוּ ואֵלוּ טהוֹרים והיוּ כלי השרֵת טמֵאים למֵת הרי זה יֵעשה בטוּמאה,
ויתעסקוּ בוֹ הטמֵאים והטהוֹרים כאחד,
ויכנסוּ כוּלן לעזרה.
:אבל הטמֵאים בטוּמאה אחרת,
כגוֹן זבין וזבוֹת ונִדוֹת וּטמֵאי שרץ וּנבֵלה וכיוֹצֵא בהן לֹא יתעסקוּ בוֹ ולֹא יכנסוּ לעזרה,
ואף על פי שנעשה בטוּמאה.
ואִם עברוּ ועשוּ אוֹ נִכנסוּ לעזרה חיבין כרֵת על הביאה וּמיתה על העבוֹדה,
שלֹא נִדחת אלא טוּמאת המֵת בִלבד.
13
וּפסח שבא בטוּמאה,
ודחקוּ טמֵאי מֵת ונִכנסוּ להיכל פטוּרין; אף על פי שלֹא הוּתרוּ אלא לעזרה,
הוֹאיל ואין אני קוֹרֵא בהם "אל מִחוּץ למחנה תשלחוּם" ,
הרי אֵלוּ פטוּרין.
14
היוּ מִקצת בית אב טמֵאין וּמִקצתן טהוֹרין,
אף על פי שרוּבם טמֵאי מֵת לֹא יקריבוּ אלא הטהוֹרים.
היה כל בית האב טמֵאי מֵת יבֹאוּ בית אב אחֵר.
היתה כל המִשמרה טמֵאי מֵת מחזרין על מִשמרה אחרת.
אִם היוּ רֹב הכֹהנים הנִמצאין שם בירוּשלים בזמן הקבוּע טמֵאים יעשוּ בטוּמאה.
15
וּמִפני מה מחזרין על הטהוֹרים מִבית אב אחֵר? מִפני שהטוּמאה לֹא הוּתרה בצִבוּר,
אלא באִסוּרה עוֹמדת וּדחוּיה היא עתה מִפני הדחק,
ואין דוֹחין כל דבר הנִדחה אלא במקוֹם שאי אפשר.
וּמִפני זה צריכה ציץ לרצוֹת עליה.
16
וּמִנין שטוּמאת מֵת דחוּיה בצִבוּר? שנאמר:
"ויהי אנשים אשר היוּ טמֵאים לנפש אדם" וכו' כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שאנשים יחידים הֵם שיִדחוּ לפסח שֵני אִם היוּ טמֵאים,
אבל צִבוּר שהיוּ טמֵאי מֵת אינן נִדחין,
אלא הטוּמאה תִדחה מִפניהם ויעשוּ הפסח בטוּמאה.
והוּא הדין לכל קרבן שקבוּע לוֹ זמן כפסח,
שהוּא דוֹחה את הטוּמאה.
17
והרי הדבר מפֹרש בכתוּבים,
שנאמר שם:
"כי רבת בקהל אשר לֹא הִתקדשוּ והלויִם על שחיטת הפסחים לכֹל לֹא טהוֹר.
.. כי מרבית העם רבת מֵאפרים וּמנשה יששכר וּזבוּלוּן לֹא הִטהרוּ" .
:וּמה הוּא זה שנאמר שם:
"כי אכלוּ את הפסח בלֹא ככתוּב" ? מִפני שעִבֵר את אוֹתה שנה מִפני הטוּמאה,
שנאמר: "ויִוּעץ המלך ושריו וכל הקהל בירוּשלִם לעשוֹת הפסח בחֹדש השֵני,
כי לֹא יכלוּ לעשֹתוֹ בעֵת ההיא כי הכֹהנים לֹא הִתקדשוּ למדי" ,
וּכבר בֵארנוּ בקִדוּש החֹדש שאין מעברין את השנה לכתחִלה מִפני הטוּמאה.
18
ועוֹד אחרת היתה שם באוֹתה השנה,
שעִבֵר יחִזקיה המלך את השנה ביוֹם שלֹשים של אדר שראוּי לִהיוֹת רֹאש חֹדש ניסן,
ועשה אוֹתוֹ החֹדש אדר שֵני,
ולֹא הוֹדוּ לוֹ חכמים,
שאין מעברין ביוֹם זה,
כמוֹ שבֵארנוּ בקִדוּש החֹדש.
:וּמִפני דברים אֵלוּ שעשה שלֹא כהלכה נאמר:
"כי אכלוּ את הפסח בלֹא ככתוּב" ,
וּבִקֵש על עצמוֹ רחמים ועל החכמים שהִסכימוּ על מעשיו,
שנאמר: "כי הִתפלֵל יחִזקיה עליהם לֵאמֹר יי הטוֹב יכפֵר בעד" ,
ונאמר: "ויִשמע יי אל יחִזקיה ויִרפא את העם" זה שנִרצה קרבנם.