1
מִצות עשֵה לשלֵח כל הטמֵאים מִן המִקדש,
שנאמר: "וישלחוּ מִן המחנה כל צרוּע וכל זב וכֹל טמֵא לנפש" :
2
זה המחנה האמוּר כאן הוּא מחנֵה שכינה,
שהוּא מִפתח עזרת ישראֵל ולִפנים.
:שוֹמֵע אני שהמצֹרע והזב וּטמֵא מֵת,
שלשתם במקוֹם אחד? תלמוּד לוֹמר במצֹרע:
"בדד יֵשֵב,
מִחוּץ למחנה מוֹשבוֹ" זה מחנֵה ישראֵל,
שהוּא מִפתח ירוּשלים ולִפנים; מה מצֹרע שטוּמאתוֹ חמוּרה,
חמוּר שִלוּחוֹ מִשִלוּח חבֵרוֹ,
אף כל שטוּמאתוֹ חמוּרה,
חמוּר שִלוּחוֹ מִשִלוּח חבֵרוֹ.
:לפיכך משלחין את המצֹרע חוּץ לשלֹש מחנוֹת,
שהוּא חוּץ לירוּשלים,
מִפני שהוּא מטמֵא בביאה,
מה שאין הזב מטמֵא.
3
וּמשלחין זבים וזבוֹת נִדוֹת ויוֹלדוֹת חוּץ לִשתי מחנוֹת,
שהוּא חוּץ להר הבית,
מִפני שהֵן מטמאין המִשכב והמוֹשב אפִלוּ מִתחת האבן,
מה שאין המֵת מטמֵא.
4
טמֵא מֵת,
אפִלוּ המֵת עצמוֹ מוּתר להִכנֵס להר הבית,
שנאמר: "ויִקח מֹשה את עצמוֹת יוֹסֵף עִמוֹ" עִמוֹ במחנֵה לויה.
5
החיל משלחין מִמנוּ גוֹים וּטמֵאי מֵת וּבוֹעלי נִדוֹת,
אבל טבוּל יוֹם נִכנס לשם,
שכבר טבל.
6
עזרת הנשים משלחין מִמנה טבוּל יוֹם,
אבל לֹא מחוּסר כִפוּרים,
שמחוּסר כִפוּרים העריב שִמשוֹ.
ואִסוּר טבוּל יוֹם במחנֵה לויה מִדִברי סוֹפרים.
7
מֵעזרת ישראֵל ולִפנים אפִלוּ מחוּסר כִפוּרים לֹא יכנֵס לשם,
שעדין לֹא טהר טהרה גמוּרה,
שנאמר: "וכִפר עליה הכֹהֵן וטהֵרה" מִכלל שעדין לֹא גמרה טהרתה.
8
הטמֵא המשוּלח מֵהר הבית,
אִם נִכנס עוֹבֵר בלֹא תעשה ולוֹקה,
שנאמר: "ויצא אל מִחוּץ למחנה" זה מחנֵה שכינה; "לֹא יבֹא אל תוֹך המחנה" זה מחנֵה לויה.
:וכֵן מצֹרע שנִכנס לירוּשלים לוֹקה.
אבל אִם נִכנס לִשאר הערים המוּקפוֹת חוֹמה,
אף על פי שאינוֹ רשאי,
לפי שנאמר:
"בדד יֵשֵב" אינוֹ לוֹקה.
9
נִכנס המצֹרע להר הבית לוֹקה שמוֹנים.
אבל טמֵא מֵת אוֹ טבוּל יוֹם שנִכנס לעזרת הנשים,
אוֹ מחוּסר כִפוּרים שנִכנס לעזרת ישראֵל,
אף על פי שאינוֹ לוֹקה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
10
וּכשֵם ששִלוּח טמֵאים מִן המִקדש בעשֵה,
כך אִם נִכנסוּ עוֹברין בלֹא תעשה,
שנאמר: "ולֹא יטמאוּ את מחניהם" זה מחנֵה שכינה.
11
וּמִנין שאינוֹ עוֹבֵר אלא אִם נִכנס,
אבל אִם נגע בעזרה מֵאחוֹריה פטוּר? תלמוּד לוֹמר ביוֹלדת:
"ואל המִקדש לֹא תבֹא" .
12
טמֵא שנִכנס למִקדש:
במֵזיד ענוּש כרֵת,
שנאמר: "ואִם לֹא יכבֵס וּבשרוֹ לֹא ירחץ ונשא עוֹנוֹ" ; בשוֹגֵג מֵביא קרבן עוֹלה ויוֹרֵד,
שנאמר: "אוֹ נפש אשר תִגע בכל דבר טמֵא" .
ואין חיבין כרֵת אוֹ קרבן אלא מֵעזרת ישראֵל ולִפנים,
אוֹ על תוֹספת העזרה שנִתקדשה קִדוּש גמוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
ואי זה הוּא הטמֵא שחיב כרֵת על המִקדש? כל שנִטמא בטוּמאוֹת מִן המֵת שהנזיר מגלֵח עליהן,
שכבר נִתפרֵש בִנזירוּת,
אוֹ שיִגע באדם אוֹ בכֵלים שנִטמאוּ באוֹתן הטוּמאוֹת שהנזיר מגלֵח עליהן,
שהרי הוּא שֵני לרִאשוֹן שנגע במֵת,
אוֹ שנִטמא בִשאר אבוֹת הטוּמאוֹת של תוֹרה,
שיִתפרשוּ בִמקוֹמן.
14
כללוֹ של דבר:
כל הטעוּן ביאת מים מִן התוֹרה חיב כרֵת על ביאת המִקדש,
ואפִלוּ אחר שטבל,
עד שיעריב שִמשוֹ.
אבל המִתטמֵא בטוּמאוֹת מִן המֵתים שאין הנזיר מגלֵח עליהן,
שאף על פי שהוּא טמֵא טוּמאת שִבעה הרי זה פטוּר על ביאת המִקדש.
15
וכֵן הנוֹגֵע בכֵלים שנגעוּ באדם שנגע במֵת,
אוֹ שנגע באדם שנגע בכֵלים הנוֹגעים במֵת,
אף על פי שהוּא טמֵא רִאשוֹן לעִנין תרוּמה וּלטמֵא בשר הקדשים הרי זה פטוּר על ביאת המִקדש,
שדברים אֵלוּ הלכה מִפי הקבלה.
ואף על פי שהוּא פטוּר מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
16
המכניס שרץ וכיוֹצֵא בוֹ למִקדש,
אוֹ שהִכניס אדם טמֵא למִקדש הרי זה חיב כרֵת,
שהרי טִמֵא מִקדש יי.
אבל הזוֹרֵק כֵלים טמֵאים למִקדש,
אפִלוּ היוּ כֵלים שנגעוּ במֵת פטוּר מִן הכרֵת,
אבל חיב מלקוּת,
שנאמר: "ואִם לֹא יכבֵס" וכו' ,
מִפי השמוּעה למדוּ:
על רחיצת גוּפוֹ ענוּש כרֵת,
על כִבוּס בגדיו לוֹקה ארבעים.
17
יֵראה לי שאינוֹ לוֹקה אלא על בגדים שהֵן אב טוּמאה,
כגוֹן בגדים שנגע בהן זה הטמֵא למֵת,
שהֵן אב טוּמאה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
אבל בגד שהוּא רִאשוֹן,
אִם הִכניסוֹ למִקדש אינוֹ לוֹקה עליו,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
18
וכֵן טמֵא שהִכניס ידיו למִקדש מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
וכֵן כל הטמֵא באב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת של דִבריהם,
אוֹ שאכל אכלין טמֵאין ושתה משקין טמֵאין,
ונִכנס למִקדש במֵזיד קוֹדם שיִטבֹל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
19
טמֵא שנִכנס למִקדש דרך גגוֹת פטוּר,
שנאמר: "ואל המִקדש לֹא תבֹא" דרך ביאה חיבה תוֹרה.
ואף על פי שהוּא פטוּר מִכרֵת,
מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
אפִלוּ נִכנס במִגדל הפוֹרֵח באויר מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
בין שנִכנס במִגדל דרך גגוֹת בין שנִכנס בוֹ דרך פתחים.
20
כל מקוֹם שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ קרבן,
אִם נִמצֵאת שם טוּמאה בשבת מוֹציאין אוֹתה,
וּשאר המקוֹמוֹת כוֹפין עליו כלי עד אחר השבת.
וּכשהֵן מוֹציאין,
אין מוֹציאין אוֹתוֹ אלא בִפשוּטי כלי עֵץ שאין מקבלין טוּמאה,
שלֹא לרבוֹת את הטוּמאה.
21
אחד טמֵא שנִכנס למִקדש טהוֹר,
אוֹ טהוֹר שנִכנס למִקדש שיֵש בוֹ טוּמאה,
כגוֹן שהיה מֵת תחת אֹהל במִקדש ונִכנס הוּא תחת האֹהל הרי זה חיב כרֵת,
שהרי ביאתוֹ וטוּמאתוֹ באין כאחת.
:נִכנס למִקדש ונִטמא שם אחר שנִכנס,
אפִלוּ טִמֵא עצמוֹ שם במֵזיד ימהֵר ויבהֵל ויֵצֵא בדרך קצרה.
22
ואסוּר לִשהוֹת אוֹ להִשתחווֹת אוֹ לצֵאת בדרך ארוּכה.
ואִם שהה,
אוֹ שיצא בארוּכה אף על פי שלֹא שהה,
אוֹ שהחזיר פניו להיכל והִשתחוה אף על פי שלֹא שהה חיב כרֵת,
ואִם היה שוֹגֵג מֵביא קרבן.
23
לֹא החזיר פניו,
אלא הִשתחוה דרך יציאתוֹ כלפי חוּץ פטוּר,
אלא אִם כֵן שהה כשִעוּר.
וכמה שִעוּר שהיתוֹ? כדי לִקרוֹת:
"ויִכרעוּ אפים ארצה על הרִצפה ויִשתחווּ והֹדוֹת ליי כי טוֹב כי לעוֹלם חסדוֹ" ,
וזה הוּא שִעוּר הִשתחויה.
24
ואיזוֹ היא דרך ארוּכה? כל שאפשר לוֹ לצֵאת מִן המִקדש בדרך קצרה מִמנה.
:יצא בקצרה,
אף על פי שלֹא רץ אלא הלך עקֵב בצד גוּדל,
אפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ פטוּר.
יצא בארוּכה,
אף על פי שרץ ודחק עצמוֹ בכל כֹחוֹ,
ונִמצא שִעוּר זמן שהלך בוֹ הארוּכה פחוֹת מִשִעוּר הזמן שמהלֵך כל אדם בקצרה הוֹאיל ויצא בארוּכה,
חיב.:יצא בקצרה,
והלך מעט ועמד ושהה מעט,
וחזר והלך ושהה מעט,
עד שנִצטרֵף מִכל השהיוֹת כדי הִשתחויה במֵזיד אינוֹ לוֹקה,
בשוֹגֵג אינוֹ מֵביא קרבן,
מִפני שהדבר ספֵק,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.