1
אין כֹהֵן גדוֹל נִכנס לקֹדש הקדשים אלא מיוֹם הכִפוּרים ליוֹם הכִפוּרים,
וכֹהֵן הדיוֹט נִכנס בכל יוֹם לקֹדש לעבוֹדה.
2
והוּזהרוּ כל הכֹהנים שלֹא יכנסוּ לקֹדש אוֹ לקֹדש הקדשים שלֹא בִשעת עבוֹדה,
שנאמר: "ואל יבֹא בכל עֵת אל הקֹדש" זה קֹדש הקדשים,
"מִבית לפרֹכת" להזהיר על כל הבית.
3
כֹהֵן שנִכנס לקֹדש הקדשים בִשאר ימוֹת השנה,
בין כֹהֵן הדיוֹט בין כֹהֵן גדוֹל,
אוֹ כֹהֵן גדוֹל שנִכנס לוֹ ביוֹם הכִפוּרים שלֹא בִשעת העבוֹדה חיב מיתה בידי שמים,
שנאמר: "ולֹא ימוּת" .
וכמה פעמים הוּא נִכנס לשם ביוֹם הכִפוּרים? ארבע,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
אִם נִכנס חמישית חיב מיתה בידי שמים.
4
והנִכנס לקֹדש חוּץ לקֹדש הקדשים שלֹא לעבוֹדה אוֹ להִשתחויה,
בין הדיוֹט בין גדוֹל לוֹקה,
ואינוֹ חיב מיתה,
שנאמר: "אל פני הכפֹרת וכו' ולֹא ימוּת" על קֹדש הקדשים במיתה,
על שאר הבית בלאו,
ולוֹקה.
5
כֹהֵן שיצא מִן המִקדש בִשעת העבוֹדה בִלבד חיב מיתה,
בין כֹהֵן גדוֹל בין כֹהֵן הדיוֹט,
שנאמר: "וּמִפתח אֹהל מוֹעֵד לֹא תֵצאוּ פן תמוּתוּ" ,
כלוֹמר: לֹא תניחוּ עבוֹדה ותֵצאוּ מבֹהלים וּדחוּפים מִפני גזֵרה זוֹ.
וכֵן זה שנאמר בכֹהֵן גדוֹל:
"וּמִן המִקדש לֹא יֵצֵא" אינוֹ אלא בִשעת העבוֹדה בִלבד,
שלֹא יניח עבוֹדתוֹ ויֵצֵא.
6
אִם כֵן,
מִפני מה נִשתנת אזהרה זוֹ בכֹהֵן גדוֹל? שכֹהֵן הדיוֹט שהיה במִקדש בעבוֹדתוֹ ושמע שמֵת לוֹ מֵת שהוּא חיב להִתאבֵל עליו,
אף על פי שאינוֹ יוֹצֵא מִן המִקדש אינוֹ עוֹבֵד,
מִפני שהוּא אוֹנֵן,
ואִם עבד והוּא אוֹנֵן של תוֹרה חִלֵל עבוֹדתוֹ,
בין בקרבן יחיד בין בקרבן צִבוּר.
:אבל כֹהֵן גדוֹל עוֹבֵד כשהוּא אוֹנֵן,
שנאמר: "וּמִן המִקדש לֹא יֵצֵא ולֹא יחלֵל" ,
כלוֹמר יֵשֵב ויעבֹד עבוֹדה כשהיה עוֹסֵק בה,
ואינה מִתחללת.
7
וּמִנין שעבוֹדת האוֹנֵן פסוּלה? מִקל וחוֹמר:
אִם בעל מוּם,
שאוֹכֵל בקדשים אִם עבד חִלֵל; אוֹנֵן שהוּא אסוּר לאכוֹל בקדשים,
שנאמר: "לֹא אכלתי באֹני מִמנוּ" דין הוּא שיחלֵל.
8
ואף על פי שכֹהֵן גדוֹל עוֹבֵד אוֹנֵן אסוּר לאכֹל בקדשים,
שנאמר: "ואכלתי חטאת היוֹם הייטב בעיני יי" .
וכֵן אינוֹ חוֹלֵק לאכֹל לערב.
:אוֹנֵן שעבד אינוֹ לוֹקה,
וּמוּתר לִגע בקדשים אף על פי שלֹא טבל,
שלֹא עשוּ מעלה אלא באכילה,
אבל בִנגיעה הרי הוּא טהוֹר,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
9
אי זה הוּא אוֹנֵן? זה שמֵת לוֹ מֵת מִן הקרוֹבים שהוּא חיב להִתאבֵל עליהן.
ביוֹם המיתה בִלבד הוּא שנִקרא אוֹנֵן מִדין תוֹרה,
וּבלילה הוּא אוֹנֵן מִדִברי סוֹפרים.
10
וּמֵת ששהה ימים ואחר כך נִקבר כל אוֹתן הימים שאחר יוֹם המיתה הוּא אוֹנֵן מִדִבריהם,
וכֵן יוֹם הקבוּרה,
ואינוֹ תוֹפֵש לילוֹ.
:לפיכך, מי שמֵת לוֹ מֵת וּקברוֹ לאחר יוֹם המיתה כל יוֹם הקבוּרה אינוֹ מקריב ואינוֹ אוֹכֵל בקדשים מִדִבריהם,
וטוֹבֵל ואוֹכֵל לערב.
ויוֹם שמוּעה קרוֹבה ויוֹם לִקוּט עצמוֹת הרי הוּא כיוֹם קבוּרה,
שאינוֹ תוֹפֵש לילוֹ ואפִלוּ מִדִבריהם,
לפיכך טוֹבֵל ואוֹכֵל בקדשים לערב.
:אבל יוֹם המיתה כשֵם שאסוּר לאכֹל בוֹ קדשים מִן התוֹרה,
כך אסוּר לאכֹל בלילוֹ מִדִבריהם,
חוּץ מִן הפסח בִלבד,
שהוּא אוֹכֵל לערב,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
11
האבֵל אינוֹ משלֵח קרבנוֹתיו כל שִבעה,
אפִלוּ יין אוֹ עֵצים אוֹ לבוֹנה.
וכֵן המצֹרע אינוֹ משלֵח קרבנוֹתיו; כל זמן שאינוֹ ראוּי לביאה אל המחנה אינוֹ ראוּי להקרבה.
אבל המנוּדה יֵש בוֹ ספֵק אִם משלֵח אוֹ אינוֹ משלֵח,
לפיכך אִם הִקריבוּ עליו נִרצה.
12
טמֵא שרץ וכיוֹצֵא בוֹ,
והערֵל משלחין את קרבנוֹתיהן וּמקריבין עליהן,
חוּץ מִפסח,
שאין שוֹחטין אוֹתוֹ על טמֵא שרץ,
ואין שוֹחטין על הערֵל פסח,
כמוֹ שיִתבאֵר.
אבל טמֵא מֵת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיִטהר.