הִלכוֹת ביאת המִקדש:
יֵש בִכללן חמֵש עשרֵה מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;שלֹא יכנֵס כֹהֵן שִכוֹר למִקדש.
ב)nbsp;שלֹא יכנֵס לוֹ כֹהֵן פרוּע רֹאש.
ג)nbsp;שלֹא יכנֵס לוֹ כֹהֵן קרוּע בגדים.
ד)nbsp;שלֹא יכנֵס כֹהֵן בכל עֵת אל ההיכל.
ה)nbsp;שלֹא יֵצֵא כֹהֵן מִן המִקדש בִשעת העבוֹדה.
ו)nbsp;לשלֵח טמֵאים מִן המִקדש.
ז)nbsp;שלֹא יכנֵס טמֵא למִקדש.
ח)nbsp;שלֹא יכנֵס טמֵא להר הבית.
ט)nbsp;שלֹא ישמֵש טמֵא.
י)nbsp;שלֹא ישמֵש טבוּל יוֹם.
יא)nbsp;לקדֵש העוֹבֵד ידיו ורגליו.
יב)nbsp;שלֹא יכנֵס בעל מוּם להיכל ולמִזבֵח.
יג)nbsp;שלֹא יעבֹד בעל מוּם.
יד)nbsp;שלֹא יעבֹד בעל מוּם עוֹבֵר.
טו)nbsp;שלֹא יעבֹד זר.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל כֹהֵן הכשֵר לעבוֹדה,
אִם שתה יין אסוּר לוֹ להִכנֵס מִן המִזבֵח ולִפנים,
ואִם נִכנס ועבד עבוֹדתוֹ פסוּלה,
וחיב מיתה בידי שמים,
שנאמר: "ולֹא תמוּתוּ" .
והוּא שיִשתה רביעית יין חי בבת אחת מיין שעברוּ עליו ארבעים יוֹם.
אבל אִם שתה פחוֹת מֵרביעית יין,
אוֹ ששתה רביעית יין והִפסיק בה,
אוֹ מזגה במים,
אוֹ ששתה יין מִגִתוֹ בתוֹך ארבעים יוֹם אפִלוּ יתֵר מֵרביעית פטוּר,
ואינוֹ מחלֵל עבוֹדה.
:שתה יתֵר מֵרביעית מִן היין,
אף על פי שהיה מזוּג ואף על פי שהִפסיק ושתה מעט מעט חיב מיתה וּפוֹסֵל העבוֹדה.
2
היה שִכוֹר מִשאר המשכירין אסוּר להִכנֵס למִקדש.
ואִם נִכנס ועבד והוּא שִכוֹר מִשאר המשכרין,
אפִלוּ מִן החלב אוֹ מִן הדבֵלה הרי זה לוֹקה,
ועבוֹדתוֹ כשֵרה,
שאין חיבין מיתה אלא על היין בִשעת העבוֹדה,
ואין מחלֵל עבוֹדה אלא שִכוֹר מִן היין.
3
וּכשֵם שאסוּר לכֹהֵן להִכנֵס למִקדש מִפני השִכרוּת,
כך אסוּר לכל אדם,
בין כֹהֵן בין ישראֵל,
להוֹרוֹת כשהוּא שתוּי.
אפִלוּ אכל תמרים אוֹ שתה חלב ונִשתבשה דעתוֹ מעט אל יוֹרה,
שנאמר: "וּלהוֹרֹת את בני ישראֵל" .
ואִם הוֹרה בדבר שהוּא מפֹרש בתוֹרה עד שיֵדעוּהוּ הצדוֹקין מוּתר,
כגוֹן שהוֹרה שהשרץ טמֵא והצפרדֵע טהוֹר והדם אסוּר,
וכיוֹצֵא בזה.
4
וּמוּתר לשִכוֹר ללמֵד תוֹרה,
ואפִלוּ הלכוֹת וּמִדרשוֹת,
והוּא שלֹא יוֹרה.
ואִם היה חכם קבוּע להוֹריה לֹא ילמֵד,
שלִמוּדוֹ הוֹריה היא.
5
שתה כדי רביעית בִלבד והיה בה מים כל שהוּא,
אוֹ ישן מעט,
אוֹ הלך כדי מיל כבר עבר היין,
וּמוּתר לעבֹד.
אבל אִם שתה יתֵר מֵרביעית,
אפִלוּ מזוּג שינת מעט אוֹ הדרך מוֹסיפין בשִכרוּתוֹ,
אלא ישהה לפי השִכרוּת עד שלֹא ישאֵר מִשִכרוּתוֹ שוּם דבר בעוֹלם.
6
אנשי מִשמר מוּתרין לִשתוֹת יין בלילוֹת,
אבל לֹא בימי שבתן,
ואפִלוּ שאר בתי אבוֹת של מִשמר שאין עבוֹדתן היוֹם,
שמא תִכבד העבוֹדה על אנשי בית אב של יוֹם ויצרכוּ לאחֵרים מֵאנשי מִשמרן לסיעם.
ואנשי בית אב של אוֹתוֹ היוֹם אסוּרין לִשתוֹת בין ביוֹם בין בלילה,
שמא ישתה בלילה וישכים לעבוֹדתוֹ ועדין לֹא סר יינוֹ מֵעליו.
7
כל כֹהֵן שיוֹדֵע מֵאי זה מִשמר הוּא וּמֵאי זה בית אב הוּא,
ויוֹדֵע שבתי אבוֹתיו קבוּעין הֵן בעבוֹדה היוֹם אסוּר לוֹ לִשתוֹת כל אוֹתוֹ היוֹם.
היה יוֹדֵע מֵאי זה מִשמר הוּא ואינוֹ מכיר בית אב שלוֹ אסוּר לִשתוֹת כל אוֹתה שבת שמִשמרתוֹ עוֹבדין בה.
:לֹא היה מכיר מִשמרתוֹ ולֹא בתי אבוֹתיו הדין נוֹתֵן שאסוּר לִשתוֹת לעוֹלם,
אבל תקנתוֹ קלקלתוֹ והרי הוּא מוּתר לִשתוֹת תמיד,
שאינוֹ יכוֹל לעבוֹד עד שיִקבע בבית אב שלוֹ וּבמִשמרתוֹ.
8
כֹהֵן שגִדֵל שערוֹ אסוּר לוֹ להִכנֵס מִן המִזבֵח ולִפנים.
ואִם נִכנס ועבד חיב מיתה בידי שמים כשִכוֹר שעבד,
שנאמר: "ויין לֹא ישתוּ כל כֹהֵן" וכו' ,
"ורֹאשם לֹא יגלֵחוּ וּפרע לֹא ישלֵחוּ" מה שתוּי יין במיתה,
אף מגדלי פרע במיתה.
9
ואין פרוּעי הרֹאש מחללין עבוֹדה; אף על פי שהוּא במיתה עבוֹדתוֹ כשֵרה.
10
כשֵם שאין הכֹהנים מוּזהרין על היין אלא בִשעת ביאה למִקדש,
כך אין אסוּרין לגדֵל פרע אלא בִשעת ביאה למִקדש.
במה דברים אמוּרים? בכֹהֵן הדיוֹט.
אבל כֹהֵן גדוֹל אסוּר לגדֵל פרע ולִקרֹע בגדיו לעוֹלם,
שהרי תמיד הוּא במִקדש,
וּלכך נאמר בוֹ:
"את רֹאשוֹ לֹא יפרע" .
11
כמה הוּא גִדוּל הפרע? שלוֹשים יוֹם,
כנזיר שנאמר בוֹ:
"גדֵל פרע" ,
ואין נזירוּת פחוּתה מִשלוֹשים יוֹם.
לפיכך, כֹהֵן הדיוֹט העוֹבֵד מגלֵח מִשלֹשים יוֹם לִשלֹשים יוֹם.
12
ואנשי מִשמר אסוּרין לספֵר וּלכבֵס בשבתן,
כדי שלֹא יעלוּ למִשמרן כשהֵן מנוּוּלין,
אלא מגלחין ורוֹחצין וּמכבסין קֹדם שיעלוּ.
13
מי ששלמה מִשמרתוֹ בתוֹך הרגל מוּתר לגלֵח ברגל.
אבל אִם שלמה בערב הרגל אינוֹ מגלֵח אלא בערב הרגל.
14
דין קרוּעי בגדים ודין פרוּעי רֹאש אחד הוּא,
שנאמר: "ראשיכם אל תִפרעוּ וּבִגדיכם לֹא תִפרֹמוּ ולֹא תמוּתוּ" ,
הא אִם עבד והוּא קרוּע בגדים חיב מיתה בידי שמים,
אף על פי שעבוֹדתוֹ כשֵרה ולֹא חִללה.
15
יֵראה לי שכל כֹהֵן הכשֵר לעבוֹדה,
אִם נִכנס מִן המִזבֵח ולִפנים והוּא שתוּי יין אוֹ שִכוֹר מִשאר המשכירין אוֹ פרוּע רֹאש אוֹ קרוּע בגדים כדרך שקוֹרעין על המֵתים,
אף על פי שלֹא עבד עבוֹדה הרי זה לוֹקה; הוֹאיל והוּא ראוּי לעבוֹדה ונִכנס בִשעת העבוֹדה מנוּוּל ככה,
והרי הוּא מוּזהר שלֹא יכנֵס לוֹקה.
16
ודין הנִכנס ככה מִן המִזבֵח ולִפנים ודין היוֹצֵא מִשם אחד הוּא.
כיצד? כגוֹן ששתה רביעית יין בין האוּלם ולמִזבֵח אוֹ קרע בגדיו שם ויצא לוֹקה.
וכֵן אִם עבד ביציאתוֹ חיב מיתה.
17
וכֵן אסוּר לכל אדם,
בין כֹהֵן בין ישראֵל,
להִכנֵס למִקדש כוּלוֹ,
מִתחִלת עזרת ישראֵל ולִפנים,
כשהוּא שתוּי יין אוֹ שִכוֹר אוֹ פרוּע רֹאש דרך נִוּוּל אוֹ קרוּע בגדים,
אף על פי שאינוֹ באזהרה,
שאין זה כבוֹד וּמוֹרא לבית הגדוֹל והקדוֹש שיִכנֵס לוֹ מנוּוּל.
אבל ישראֵל שגִדֵל שערוֹ עד שנעשה מחלפת ולֹא היה דרך נִוּוּל הרי זה מוּתר להִכנֵס לעזרת ישראֵל.