1
האִשה שאמרה לבעלה:
'גֵרשתני בִפני פלוֹני וּפלוֹני',
וּבאוּ אוֹתן העֵדים והִכחישוּה,
ואחר כך הלכה היא וּבעלה,
ושלוֹם בעוֹלם,
וּבאה ואמרה:
'מֵת בעלי' אינה נאמנת; שזוֹ הוּחזקה שקרנית ורוֹצה להִשמֵט מִתחת בעלה.
בא עֵד אחד והֵעיד לה שמֵת בעלה לֹא תִנשֵא,
שמא היא שכרה אוֹתוֹ; ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא,
שהרי יֵש לה עֵד.
2
וכֵן אִם היתה מִלחמה בעוֹלם,
וּבאה ואמרה:
'מֵת בעלי במִלחמה' אינה נאמנת,
ואף על פי שהיה שלוֹם בינה לבינוֹ; שמא תִסמֹך דעתה על דברים שרוּבן למיתה,
ותֹאמר: 'מֵת',
כגוֹן שנהרגוּ הרִאשוֹנים והאחרוֹנים שהיה באמצען,
שהרי היא אוֹמרת:
מֵאחר שנהרגוּ אֵלוּ ואֵלוּ,
נהרג בִכללן לפיכך אינה נאמנת,
ואפִלוּ אמרה:
'מֵת במִלחמה וּקברתיו'.
אבל אִם אמרה:
'מֵת על מִטתוֹ' נאמנת.
3
לֹא הוּחזקה מִלחמה בעוֹלם,
באה ואמרה:
'מִלחמה היתה במקוֹם פלוֹני וּמֵת במִלחמה' לֹא תִנשֵא לכתחִלה; ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא.
4
וכֵן האִשה שאמרה:
'מֵת בעלי תחת המפֹלת' אינה נאמנת.
וכֵן אִם היה שִלוּח נחשים ועקרבים,
ואמרה: 'נשכוֹ נחש' אוֹ 'עקרב' 'וּמֵת' אינה נאמנת,
שמא תִסמֹך דעתה על רֹב אנשים שמֵתוּ כך בִנשיכה.
5
אמרה: 'עִשנוּ עלינוּ בית אוֹ מערה,
הוּא מֵת ואני נִצלתי' אינה נאמנת; כשֵם שנעשה לה נֵס כך נעשה לוֹ.
היתה שנת רעבוֹן,
ואמרה: 'מֵת בעלי' אינה נאמנת; 'מֵת וּקברתיו' נאמנת.
6
אמרה: 'נפלוּ עלינוּ גוֹים' אוֹ 'ליסטים',
'הוּא נהרג ואני נִצלתי' נאמנת,
שאין דרכן להרֹג נשים כדי שנֹאמר:
כשֵם שנִצלה היא כך נִצל הוּא.
7
היה דבר בעוֹלם,
וּבאה ואמרה:
'מֵת בעלי' נאמנת,
שדבר פשוּט בפי כל אדם שבִשנת הדבר זה חיה וזה מֵת,
ואפשר שימוּתוּ בדבר נערים חזקים וינצלוּ הזקֵנים החוֹלים.
וּלפיכך אין חוֹששין לה שמא סמכה דעתה על רֹב המֵתים.
8
כבר אמרנוּ שעֵד מִפי עֵד כשֵר לעֵדוּת אִשה.
במה דברים אמוּרים? ששמע מִפי בן דעת שמֵת פלוֹני,
כגוֹן עבד אוֹ שִפחה.
אבל אִם שמע מִפי שוֹטה אוֹ קטן אינוֹ מֵעיד,
ואין סוֹמכין על דִבריהם.
9
שמע מִן התינוֹקוֹת שהֵן אוֹמרין:
'עכשו באנוּ מֵהספֵד פלוֹני,
כך וכך ספדנים היוּ שם,
וּפלוֹני החכם וּפלוֹני עלה אחר מִטתוֹ,
כך וכך עשוּ במִטתוֹ' הרי זה מֵעיד מִפיהם על פי הדברים האֵלוּ וכיוֹצֵא בהם,
וּמשיאין את אִשתוֹ.
10
ישראֵל שאמר:
'הרגתי את פלוֹני' הרי זוֹ תִנשֵא על פיו,
שאין אדם מֵשים עצמוֹ רשע,
והרי הֵעיד שמֵת.
11
כבר אמרנוּ שהגוֹי שהֵשיח לפי תוּמוֹ משיאין על פיו.
כיצד? היה הגוֹי מֵשיח ואוֹמֵר:
'אוֹי לִפלוֹני שמֵת,
כמה היה נאה וכמה עשה טוֹבה עִמי',
אוֹ שהיה מֵשיח לפי תוּמוֹ ואוֹמֵר:
'כשהייתי בא בדרך נפל פלוֹני שהיה מהלֵך עִמנוּ וּמֵת,
ותמהנוּ לדבר זה כיצד מֵת פִתאֹם?',
וכיוֹצֵא בדברים האֵלוּ,
שהֵן מראין שאין כוּנתוֹ להעיד הרי זה נאמן.
12
וישראֵל ששמע מִגוֹי המֵשיח לפי תוּמוֹ מֵעיד ששמע מִמנוּ,
ותִנשֵא על פיו.
:במה דברים אמוּרים? שלֹא היתה שם אמתלא בשיחת הגוֹי,
שמא לֹא יתכוֵּן אלא לדבר אחֵר; כגוֹן שאמר לאחד:
'עשֵה לי כך וכך,
שלֹא אהרֹג אוֹתך כדרך שהרגתי לִפלוֹני' אין זה מֵשיח לפי תוּמוֹ,
שכוּנתוֹ להטיל אימה על זה.
13
וכֵן אִם שמע מֵערכאוֹת של גוֹים שאמרוּ:
'הרגנוּ פלוֹני' אין נאמנין,
שהֵן מחזקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
14
גוֹי שהִתחיל להשיח לפי תוּמוֹ תחִלה,
אף על פי ששאלוּ אוֹתוֹ אחר כֵן וּבדקוּהוּ עד שיפרֵש כל המאֹרע הרי זה נאמן,
וּמשיאין על פיו.
15
כבר הוֹדענוּ שהעֵד שאמר:
'שמעתי שמֵת פלוֹני',
אפִלוּ שמע מֵאִשה ששמעה מֵעבד הרי זה כשֵר לעֵדוּת אִשה,
וּמשיאין על פיו.
אבל אִם אמר העֵד אוֹ האִשה אוֹ העבד:
'מֵת פלוֹני,
ואני ראיתיו שמֵת' שוֹאלין אוֹתוֹ:
'היאך ראיתה,
וּבמה ידעתה שמֵת?':
אִם הֵעיד בדבר ברוּר נאמן; ואִם הֵעיד בִדברים שרוּבן למיתה אין משיאין את אִשתוֹ,
שאין מעידין על האדם שמֵת אלא בשראוּהוּ שמֵת ודאי,
ואין בוֹ ספֵק.
16
כיצד? ראוּהוּ שנפל לים,
אפִלוּ טבע בים הגדוֹל אין מעידין עליו שמֵת,
שמא יצא במקוֹם אחֵר.
ואִם נפל למים מקוּבצים,
כגוֹן בוֹר אוֹ מערה,
שעוֹמֵד ורוֹאה כל סביביו,
ושהה כדי שתֵצֵא נפשוֹ ולֹא עלה מֵעיד עליו שמֵת,
וּמשיאין את אִשתוֹ.
:וכֵן אִם הִשליכוּהוּ בים והִשליכוּ מצוּדה אחריו,
והעלוּ מִמנוּ אֵבר שאי אפשר שיִנטֵל מִן החי ויחיה הרי זה מֵעיד עליו שמֵת,
וּמשיאין את אִשתוֹ.
17
ראוּהוּ שנפל לגֹב אריוֹת וּנמֵרים וכיוֹצֵא בהן אין מעידין עליו,
אפשר שלֹא יֹאכלוּהוּ.
נפל לחפירת נחשים ועקרבים,
אוֹ לתוֹך כִבשן האֵש,
אוֹ לתוֹך יוֹרה רוֹתחת מלֵאה יין אוֹ שמן,
אוֹ ששחטוּ שני סימניו אוֹ רֹב שני הסימנין,
אפִלוּ עמד וּברח מעידין עליו שמֵת,
שוּדאי סוֹפוֹ למוּת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִדברים שאי אפשר שיִחיה אלא ימוּת מיד בִזמן קרוֹב הרי אֵלוּ מעידין עליו.
18
ראוּהוּ צלוּב והעוֹף אוֹכֵל בוֹ,
אף על פי שדקרוּהוּ אוֹ ירוּ בוֹ חִצים אינוֹ מֵעיד עליו.
ואִם ראוּ העוֹף אוֹכֵל במקוֹם שהנפש יוֹצאה בִנטילתוֹ,
כגוֹן מֹחוֹ אוֹ לִבוֹ אוֹ בני מֵעיו הרי זה מעידין עליו שמֵת.
19
עֵד אחד שאמר:
'ראיתיו שמֵת במִלחמה' אוֹ 'במפֹלת',
אוֹ 'שטבע בים הגדוֹל וּמֵת',
וכיוֹצֵא באֵלוּ מִדברים שרוּבן למיתה:
אִם אמר:
'קברתיו' נאמן,
ותִנשֵא על פיו; ואִם לֹא אמר:
'קברתיו' לֹא תִנשֵא,
ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא.
20
וכֵן האִשה שהֵעיד לה עֵד אחד שטבע בעלה במים שאין להן סוֹף ולֹא עלה,
ואבד זִכרוֹ ונִשתקע שמוֹ הרי זוֹ לֹא תִנשֵא על עֵדוּת זוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ; ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא.
ואפִלוּ היה הגוֹי הוּא שהֵשיח לפי תוּמוֹ,
ואמר: 'טבע פלוֹני בים' ונִשֵאת על פיו הרי זוֹ לֹא תֵצֵא.
וחכם שהוֹרה להשיא אוֹתה לכתחִלה מנדין אוֹתוֹ.
21
מצאוּהוּ הרוּג אוֹ מֵת:
אִם פדחתוֹ וחטמוֹ וּפרצוּף פניו קימין,
והִכירוּהוּ בהם שהוּא פלוֹני מעידין עליו; ואִם נִטל אחד מֵאֵלוּ,
אף על פי שיֵש להם סימנין בגוּפוֹ וּבכֵליו,
ואפִלוּ שוּמא אין מעידין,
שמא אחֵר הוּא.
במה דברים אמוּרים? שראוּהוּ בתוֹך שלֹשה ימים אחר הריגתוֹ אוֹ מיתתוֹ.
אבל אחר שלֹשה ימים אין מעידין עליו,
מִפני שפרצוּף פניו מִשתנה.
22
טבע בים והִשליכוֹ הים ליבשה,
אפִלוּ אחר כמה ימים:
אִם הִכירוּ פניו וחטמוֹ מעידין עליו,
שאינוֹ מִשתנה במים אלא אחר זמן מרוּבה; ואִם שהה ביבשה אחר שהוּשלך מִן הים שעוֹת,
ונִתפח אין מעידין עליו,
שהרי נִשתנה.
:כשמִסתכלין בצוּרתוֹ כדי להכירוֹ להעיד עליו,
בוֹדקין אוֹתוֹ ורוֹאין אוֹתוֹ ואפִלוּ בלילה לאוֹר הנֵר אוֹ לאוֹר הלבנה.
23
ראוּ אחד עוֹמֵד מֵרחוֹק ואוֹמֵר שהוּא פלוֹני בן פלוֹני מִמקוֹם פלוֹני,
והרי נשכוֹ נחש והרי הוּא מֵת,
והלכוּ וּמצאוּהוּ שנִשתנה ולֹא הִכירוּהוּ הרי אֵלוּ משיאין את אִשתוֹ.
24
בא אחד ואמר:
'אמרוּ לי בית דין' אוֹ 'אנשים':
'כשתֵלֵך למקוֹם פלוֹני אמֹר להם שמֵת יצחק בן מיכאֵל',
וּבא השליח ואמר לנוּ,
והשליח אינוֹ יוֹדֵע מי הוּא זה,
הוֹאיל ואנוּ יוֹדעין פלוֹני הידוּע בשֵם זה הרי אִשתוֹ מוּתרת,
ואין אוֹמרין:
שמא יצחק בן מיכאֵל אחֵר הוּא שמֵת.
25
יצא ישראֵלי וגוֹי מֵעִמנוּ למקוֹם אחֵר,
וּבא הגוֹי והֵשיח לפי תוּמוֹ,
ואמר: 'איש שיצא עִמי מִכאן מֵת' משיאין את אִשתוֹ,
ואף על פי שאין הגוֹי יוֹדֵע אוֹתוֹ האיש; והוּא שיֹאמר:
'קברתיו'.
26
וכֵן אִם יצאוּ עשרה בני אדם כאחד מִמקוֹם למקוֹם והֵן אסוּרין בקוֹלר אוֹ נוֹשאין גמלים וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
והֵשיח הגוֹי לפי תוּמוֹ ואמר ש'עשרה אנשים שהלכוּ מִמקוֹם פלוֹני למקוֹם פלוֹני,
והֵן נוֹשאין כך וכך,
מֵתוּ כוּלם,
וּקברנוּם' משיאין את נשוֹתיהן.
27
ישראֵל שאמר:
'מֵת איש יהוּדי עִמנוּ במקוֹם פלוֹני,
כך וכך צוּרתוֹ וכך היוּ סימניו' אין אוֹמרין באוּמדן הדעת הוּא פלוֹני,
עד שיעיד העֵד שהוּא פלוֹני ויכיר שמוֹ ושֵם עירוֹ.
אבל אִם אמר:
'אחד יצא עִמנוּ מֵעיר פלוֹנית,
וּמֵת' מחפשין באוֹתה העיר; אִם לֹא יצא מִשם אלא הוּא,
תִנשֵא אִשתוֹ.
28
מצאוּ כתוּב בִשטר:
'מֵת איש פלוֹני בן פלוֹני' אוֹ 'נהרג איש פלוֹני',
ונוֹדע שזה כתב ישראֵלי הרי זוֹ תִנשֵא אִשתוֹ.
וכֵן מי שנִשתתֵק,
וּבדקוּ אוֹתוֹ כדרך שבוֹדקין לגִטין,
ונִמצֵאת דעתוֹ מכוּוּנת,
וכתב שמֵת פלוֹני בן פלוֹני סוֹמכין על כתיבתוֹ,
ותִנשֵא. ואין בוֹדקין עֵדי אִשה בִדרישה וחקירה,
שלֹא אמרוּ חכמים בדבר להחמיר אלא להקֵל,
מִשוּם התרת עגוּנה.
29
אל יקשה בעיניך שהִתירוּ חכמים הערוה החמוּרה בעֵדוּת אִשה,
אפִלוּ שִפחה,
ועֵד מִפי עֵד,
וּמִפי הכתב,
וּבלֹא דרישה וחקירה,
כמוֹ שבֵארנוּ; שלֹא הִקפידה תוֹרה על עֵדוּת שני עֵדים וּשאר מִשפטי העֵדוּת אלא בדבר שאין אתה יכוֹל לעמֹד על בוּריוֹ אלא מִפי העֵדים וּבעֵדוּתם,
כגוֹן שהֵעידוּ שזה הרג זה אוֹ הִלוה את זה.
:אבל דבר שאפשר לעמֹד על בוּריוֹ שלֹא מִפי העֵד הזה,
ואין העֵד יכוֹל להִשמֵט אִם אין הדבר אמת,
כגוֹן זה שהֵעיד שמֵת פלוֹני לֹא הִקפידה תוֹרה עליו,
שדבר רחוֹק הוּא שיעיד בוֹ העֵד בשקר.
לפיכך הֵקֵלוּ חכמים בדבר זה,
והאמינוּ בוֹ עֵד אחד מִפי שִפחה וּמִן הכתב וּבלֹא דרישה וחקירה,
כדי שלֹא ישארוּ בנוֹת ישראֵל עגוּנוֹת.
:בריך רחמנא דסיען פרק שֵני:
פרק שִשי:
פרק שמיני:
פרק אחד עשר:
פרק שלֹשה עשר