1
אין נוֹשאין קטנה.
והנוֹשֵא קטנה יתוֹמה,
ולֹא רצת בבעל הרי זוֹ ממאנת והוֹלכת,
ואינה צריכה מִמנוּ גֵט,
שאין קִדוּשי קטנה קִדוּשין גמוּרין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן קטנה שהִשיאה אביה,
ונִתאלמנה אוֹ נִתגרשה כשהיא קטנה הרי היא כיתוֹמה בחיי האב,
ואִם נִשֵאת כשהיא קטנה בחיי אביה הרי זוֹ ממאנת.
2
החֵרשת, אף על פי שנִשוּאיה מִדִברי סוֹפרים כנִשוּאי קטנה לֹא תִקנוּ לה שתמאֵן,
כדי שלֹא ימנעוּ מִלנשאה.
3
ממאנת היא הקטנה,
בין מִן האֵרוּסין בין מִן הנִשוּאין,
בין בִפני בעלה בין שלֹא בפניו.
וּכשֵם שממאנת בבעל,
כך ממאנת ביבם.
וּממאנת בבעל זה ונִשֵאת לאחֵר,
וּממאנת בשֵני,
וכֵן בשלישי,
אפִלוּ כמה פעמים; כל זמן שהיא קטנה יֵש לה למאֵן.
וּקטנה שלֹא מֵאנה,
אף על פי שהיא נשוּאה,
והלכה ונִתקדשה לאחֵר כשהיא קטנה קִדוּשיה הֵן הֵן מֵאוּניה.
4
ועד מתי הבת ממאנת? כל זמן שהיא קטנה עד שתִהיה נערה,
אוֹ עד שיִוּדע שהיא אילוֹנית.
במה דברים אמוּרים? בשלֹא בא עליה הבעל אחר שנעשת בת שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד.
אבל אִם הִגיעה לִזמן זה ונִבעלה,
הוֹאיל והבעילה קוֹנה מִן התוֹרה,
כמוֹ שבֵארנוּ הרי זוֹ אינה ממאנת.
ואינה צריכה בדיקה למֵאוּן,
שחזקתה שהֵביאה סימנין.
5
הרי שנִבדקה ולֹא נִמצאוּ לה סימנין,
הוֹאיל ונִבעלה אחר הגיעה לזמן הראוּי לסימנין הרי זוֹ חוֹששין לה שמא הֵביאה ונשרוּ,
וּלפיכך צריכה גֵט מִספֵק.
ואִם מֵאנה אחר שנִבדקה ונִתקדשה לאחֵר צריכה מִמנוּ גֵט מִספֵק.
ואִם נִשֵאת תֵצֵא מִזה וּמִזה,
והוּלד ספֵק ממזֵר מִשניהם.
6
קטנה שלֹא מֵאנה והִגדילה,
אף על פי שלֹא בעלה בעלה מִשנעשית בת שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד הרי זוֹ אינה ממאנת,
שהרי הִגדילה; וּצריכה גֵט מִדִברי סוֹפרים,
שהרי לֹא בא עליה אחר שהִגיעה לִשני נערוּת עד שנחוּש לה שמא הֵביאה סימנין ותִהיה ספֵק מקוּדשת,
ולֹא בא עליה אחר שגדלה כדי שתִהיה אֵשת איש גמוּרה,
ונִמצֵאת שאינה צריכה גֵט אלא מִנִשוּאי קטנוּת,
שהֵן מִדִברי סוֹפרים.
:לפיכך, אִם עמדה ונִתקדשה אחר שגדלה תוֹפסין בה קִדוּשי שֵני; ואִם גֵרֵש הרִאשוֹן יכניס שֵני.
אבל אִם גֵרֵש שֵני לֹא יקיֵם רִאשוֹן,
שמא יֹאמרוּ:
החזיר גרוּשתוֹ מֵאחר שנִתארסה.
ואִם בא עליה שֵני קֹדם שיגרֵש רִאשוֹן תֵצֵא מִזה וּמִזה,
מִפני שהיא דוֹמה לאִשה ששמעה שמֵת בעלה ונִשֵאת ואחר כך בא בעלה.
ואין הוּלד מִן השֵני ממזֵר.
ואִם בא עליה רִאשוֹן קֹדם שיגרֵש השֵני הוּלד ממזֵר.
7
אי זוֹ היא קטנה שצריכה למאֵן? מִבת שֵש עד בת עשר,
בוֹדקין אוֹתה לפי יפי דעתה:
אִם יוֹדעת לִשמֹר קִדוּשיה ושהֵן קִדוּשין,
לֹא שתִשמֹר אוֹתן כמוֹ שמשמרת האגוֹז והתמרה וכיוֹצֵא בהן הרי זוֹ צריכה מֵאוּן; ואִם אינה יוֹדעת לִשמֹר קִדוּשיה אינה צריכה למאֵן,
אלא הוֹלכת לבית אִמה כאִלוּ לֹא נִתקדשה מֵעוֹלם.
וּפחוּתה מִבת שֵש אפִלוּ יוֹדעת לִשמֹר,
אינה צריכה מֵאוּן.
ויתֵרה על בת עשר אפִלוּ סכלה ביוֹתֵר,
צריכה מֵאוּן.
וכל מי שהִשיאוּה אחיה אוֹ קרוֹביה אוֹ אִמה שלֹא לדעתה אינה צריכה למאֵן.
8
כיצד ממאנת? אוֹמרת בִפני שנים:
'אין רצוֹני בִפלוֹני בעלי' אוֹ 'אין רצוֹני בקִדוּשין שקִדשוּני אִמי ואחי' וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
אפִלוּ היוּ אוֹרחים מסוּבין בבית בעלה והיא עוֹמדת וּמשקה עליהם,
ואמרה: 'איני רוֹצה בִפלוֹני בעלי' הרי זה מֵאוּן.
9
השנים שממאנת הקטנה בִפניהם,
כוֹתבין לה:
'ביוֹם פלוֹני מֵאנה פלוֹנית בת פלוֹני בפנינוּ בִפלוֹני בעלה',
וחוֹתמין ונוֹתנין לה; זה הוּא גוּפוֹ של גֵט מֵאוּן.
וגֵט מֵאוּן אינוֹ כגֵט הגֵרוּשין שנתינתוֹ מגרשת,
ואינוֹ צריך כתיבה לִשמה,
ולֹא מסירה,
ולֹא דבר מִמִשפטי גֵט הגֵרוּשין.
ואין כוֹתבין בוֹ טפסי הגֵט,
שמא יֵראה כגֵט גֵרוּשין,
לפי שאינוֹ אלא כמעשֵה בית דין.
10
השנים שממאנת בִפניהם צריכין שיִהיוּ מכירין אוֹתה ואת בעלה שמֵאנה בוֹ.
לפיכך כל מי שראה אוֹתה שמֵאנה ושמע מֵאוּניה,
יֵש לוֹ לִכתֹב לה גֵט המֵאוּן,
אף על פי שאינן מכירין.
וּכבר נהגוּ ישראֵל לִכתֹב בגֵט מֵאוּן בנֹסח זה:
11
בכך בשבת,
כך וכך יוֹם לחֹדש פלוֹני,
שנת כך וכך למִנין פלוֹני,
מֵאנה פלוֹנית בת פלוֹני בפנינוּ ואמרה שאִמי אוֹ אחי הִטעוּני והִשיאוּני אוֹ קִדשוּני ואני קטנה לִפלוֹני בן פלוֹני.
והשתא גִליתי דעתי קדמיכוֹן דלא צבינא ביה ולא קיֵמנא עִמיה.
וּבדקנא פלוֹנית דא ואִתברר לנא דעדין קטנה היא,
וּכתבנא וחתמנא ויהֵבנא לה לזכוּ ולִראיה ברוּרה.
12
המגרֵש את אִשתוֹ ונִתקדשה לאחֵר אף על פי שלֹא בעלה,
נאסרה על הרִאשוֹן.
ואִם החזירה הרִאשוֹן וּבעלה לוֹקה,
וכוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא,
שנאמר: "לֹא יוּכל בעלה הרִאשוֹן" וכו' .
13
זִנת עִם אחֵר כשהיא גרוּשה הרי זוֹ מוּתרת לחזֹר לבעלה,
שנאמר: "ויצאה מִביתוֹ והלכה והיתה לאיש אחֵר" הויתה לאיש אחֵר,
שהיא הקִדוּשין,
היא שאוֹסרת אוֹתה לחזֹר לוֹ.
14
וּבִכלל לאו זה,
שכל אִשה שזִנת תחת בעלה,
נאסרת על בעלה,
ולוֹקה עליה,
שנאמר: "אחרי אשר הוּטמאה" ,
והרי נִטמאה,
אלא אִם כֵן היתה אֵשת ישראֵל שנאנסה.
לפיכך, כל אִשה שנאסרה על בעלה על ידי קִנוּי וּסתירה:
אִם בעל אוֹתה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת; ואִם עבר והחזירה אחר שגֵרשה יוֹציא בגֵט.
15
חֵרֵש שגֵרֵש בִרמיזה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
והלכה ונִתקדשה לחֵרֵש אחֵר,
ואין צריך לוֹמר לפִקֵח אסוּרה לחזֹר לבעלה החֵרֵש.
אבל אִשתוֹ של פִקֵח שנִתגרשה והלכה ונִשֵאת לחֵרֵש ונִתגרשה מוּתרת לחזֹר לבעלה הפִקֵח.
16
הממאנת באיש אינה מגֹרשת מִמנוּ,
ודינה עִם בעלה שמֵאנה בוֹ כדינה עִם מי שלֹא קִדשה מֵעוֹלם:
היא מוּתרת בִקרוֹביו והוּא מוּתר בִקרוֹבוֹתיה,
ולֹא פסלה מִן הכהוּנה; ואִם נִשֵאת לאחֵר,
וגֵרשה האחֵר אוֹ מֵת אוֹ מֵאנה בוֹ מוּתרת לחזֹר לרִאשוֹן.
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ גֵרשה הרִאשוֹן והחזירה וּמֵאנה בוֹ,
ונִשֵאת לאחֵר אחר שמֵאנה בוֹ וגֵרשה האחֵר מוּתרת לחזֹר לרִאשוֹן,
שכל היוֹצאה במֵאוּן,
אף על פי שקדמוֹ גֵט,
הרי זוֹ כמי שלֹא נִתגרשה מִמנוּ בגֵט,
וּמוּתרת לחזֹר לוֹ.
אבל המגרֵש את הקטנה בגֵט,
ונִשֵאת לאחֵר וּמֵאנה באחֵר אסוּרה לחזֹר לרִאשוֹן,
מִפני שיצאת מִמנוּ בגֵט,
אף על פי שיצאת מִן האחרוֹן במֵאוּן; ואין צריך לוֹמר אִם גֵרשה האחרוֹן אוֹ מֵת.
וכֵן אסוּרה לאבי הרִאשוֹן ולִבנוֹ וּלאחיו כִשאר הגרוּשוֹת,
אף על פי שיצאת מִן האחרוֹן במֵאוּן.
17
הממאנת ביבם אסוּרה לאביו,
מִפני שנִראית ככלתוֹ בעֵת שמֵת בנוֹ,
אבל לִשאר קרוֹביו מוּתרת.
לפיכך, אִם מֵאנה באחד מִן היבמין מוּתרת לאחיו.
18
כל אִשה שנִתגרשה אוֹ שנִתאלמנה הרי זוֹ לֹא תִנשֵא ולֹא תִתארֵס עד שתמתין תִשעים יוֹם,
חוּץ מיוֹם שנִתגרשה אוֹ שמֵת בעלה בוֹ,
וחוּץ מיוֹם שנִתארסה בוֹ,
כדי שיִוּדע אִם היא מעוּברת אוֹ אינה מעוּברת,
להבחין בין זרעוֹ של רִאשוֹן לזרעוֹ של אחרוֹן.
19
וּמיוֹם כתיבת הגֵט מוֹנין למגֹרשת.
ואפִלוּ היה על תנאי,
אוֹ שלֹא הִגיע לידה אלא אחר כמה שנים מיוֹם הכתיבה מוֹנין,
שהרי אינוֹ מִתיחֵד עִמה מִשכתבוֹ לה.
20
וּגזֵרת חכמים היא שאפִלוּ אִשה שאינה ראוּיה לולד,
ואפִלוּ נִתגרשה אוֹ נִתאלמנה מִן האֵרוּסין,
צריכה להמתין תִשעים יוֹם.
אפִלוּ קטנה אוֹ זקֵנה אוֹ עקרה אוֹ אילוֹנית,
ואפִלוּ בעלה בִמדינת הים אוֹ חוֹלה אוֹ חבוּש בבית האסוּרים,
אפִלוּ בתוּלה מִן האֵרוּסין צריכוֹת להמתין תִשעים יוֹם.
21
שִפחה שנִשתחררה וגיֹרת שנִתגירה ממתינין תִשעים יוֹם.
אפִלוּ גֵר ואִשתוֹ שנִתגירוּ מפרישין אוֹתן תִשעים יוֹם,
כדי להבחין בין זרע שנִזרע בִקדוּשה לזרע שלֹא נִזרע בִקדוּשה.
וכֵן יפת תֹאר,
אף על פי שנתנה לה תוֹרה שלֹשים יוֹם לתקנת עצמה צריכה להמתין תִשעים יוֹם לתקנת הוּלד,
והשלֹשים מִכלל התִשעים.
22
הממאנת אינה צריכה להמתין תִשעים יוֹם; לֹא גזרוּ אלא בִגרוּשה.
וכֵן המזנה אינה צריכה להמתין,
מִפני שהיא משמרת עצמה שלֹא תִתעבֵר.
וכֵן אנוּסה וּמפוּתה אינן צריכוֹת להמתין.
23
מי שנִשֵאת בטעוּת,
ונוֹדע שהיא אסוּרה לבעלה,
והוֹציאוּה בית דין מִתחתיו אִם היתה קטנה שאינה ראוּיה לולד,
אינה צריכה להמתין,
שזה דבר שאינוֹ מצוּי הוּא,
וכל דבר שאינוֹ מצוּי ברֹב לֹא גזרוּ בוֹ.
24
המארֵס בתוֹך תִשעים יוֹם מנדין אוֹתוֹ.
אֵרֵס וּברח אין מנדין אוֹתוֹ.
כנס בתוֹך תִשעים יוֹם מפרישין אוֹתן עד אחר הזמן,
ויעמֹד עִם אִשתוֹ.
25
וכֵן גזרוּ חכמים שלֹא ישא אדם מעוּברת חבֵרוֹ וּמינקת חבֵרוֹ,
ואף על פי שהזרע ידוּע למי הוּא:
מעוּברת שמא יזיק הוּלד בִשעת תשמיש,
שאינוֹ מקפיד על בן חבֵרוֹ; וּמניקה שמא יתעכֵר החלב,
והוּא אינוֹ מקפיד לרפֹאות החלב בִדברים המוֹעילין לחלב כשתִתעבֵר.
26
כמה הוּא זמן היניקה? ארבעה ועשרים חֹדש,
חוּץ מיוֹם שנוֹלד בוֹ וּמיוֹם שתִתארֵס בוֹ.
27
וּכשֵם שאסוּר לִשא,
כך אסוּר לארֵס עד אחר זמן זה.
אפִלוּ נתנה בנה לִמניקה אוֹ שגמלתהוּ בתוֹך ארבעה ועשרים חֹדש לֹא תִנשֵא.
מֵת בנה מוּתרת להִנשֵא,
ואין חוֹששין שמא תהרגנוּ.
28
עבר ונשא מעוּברת אוֹ מניקה בתוֹך זמן יוֹציא בגֵט,
ואפִלוּ היה כֹהֵן.
ואִם היה ישראֵל יחזירה אחר עשרים וארבעה חֹדש של מניקה.
נשאה וּברח,
וּלאחר זמן בא יֵשֵב עִם אִשתוֹ ואין בכך כלוּם.
אֵרֵס מעוּברת אוֹ מניקה אין כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא,
ולֹא יכנֹס עד אחר זמן היניקה אוֹ עד שימוּת הוּלד.