1
המגרֵש את אִשתוֹ לאחר זמן קבוּע הרי זוֹ מגֹרשת כשיגיע הזמן שקבע.
והרי זה דוֹמה לִתנאי,
ואינוֹ תנאי:
דוֹמה לִתנאי שהיא מִתגרשת כשיגיע הזמן שקבע,
ואינוֹ תנאי שהמגרֵש על תנאי הרי גֵרֵש,
וזה עדין לֹא גֵרֵש עד שיגיע אוֹתוֹ זמן.
לפיכך המגרֵש על תנאי צריך לִכפֹל דברוֹ,
וזה אינוֹ צריך לִכפֹל דברוֹ,
ולֹא לִשאר מִשפטי התנאין שבֵארנוּ.
2
כיצד? האוֹמֵר לאִשתוֹ:
'הרי זה גִטיך,
ולֹא תִתגרשי בוֹ אלא לאחר שלֹשים יוֹם' אינה מִתגרשת בוֹ אלא לאחר שלֹשים יוֹם.
ואִם מֵת הבעל אוֹ אבד הגֵט אוֹ נִשרף בתוֹך שלֹשים יוֹם אינה מגֹרשת.
3
הלכה והִניחתוּ בצִדי רשוּת הרבים ונִגנב אוֹ אבד מִשם לאחר שלֹשים יוֹם הרי זוֹ מגֹרשת,
הוֹאיל והיה הגֵט קים ביוֹם שהיא מִתגרשת בוֹ,
ויחדה אוֹתוֹ במקוֹם שאינוֹ רשוּת הרבים,
שצִדי רשוּת הרבים אינן כִרשוּת הרבים.
4
וכֵן אִם תלה הגֵרוּשין במעשה דינוֹ כדין מגרֵש אחר זמן.
כיצד? כגוֹן שאמר לאִשה:
'הרי זה גִטיך,
ולֹא תִתגרשי בוֹ עד שתִתני לי מאתים זוּז' הרי זוֹ מִתגרשת אחר שתִתֵן.
ואינוֹ צריך לִכפוֹל תנאוֹ ולֹא לִשאר מִשפטי התנאין שבֵארנוּ,
שהרי לֹא גֵרֵש על תנאי,
אלא עדין לֹא גֵרֵש זה,
אלא תלה הגֵרוּשין בעשית כך וכך ואחר כך תִתגרֵש.
5
וּמה בין המגרֵש על תנאי לזה שקבע זמן לגֵרוּשין אוֹ תלין במעשה? שהמגרֵש על תנאי יֵש שם גֵרוּשין,
ואינן גמוּרין עד שיִתקיֵם התנאי.
לפיכך, כשיִתקיֵם התנאי נִתגרשה,
אִם היה הגֵט קים,
אף על פי שאינוֹ בִרשוּתה; ואינה צריכה לחזֹר ולִטלוֹ אוֹ לִהיוֹתוֹ בִרשוּתה אחר שנִתקיֵם התנאי,
שהרי הִגיע לידה תחִלה בתוֹרת גֵרוּשין.
ואִם נִשֵאת קֹדם שיִתקיֵם התנאי לֹא תֵצֵא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל התוֹלה גֵרוּשין בִזמן אוֹ במעשה לֹא הִגיע גֵט לידה בתוֹרת גֵרוּשין,
אלא בתוֹרת פִקדוֹן עד הזמן שקבע אוֹ עד שתעשה המעשה.
לפיכך כשיגיע הזמן צריכה לִהיוֹת הגֵט בִרשוּתה אוֹ תחזֹר ותִטלנוּ אוֹ שיִהיה במקוֹם שיִחדה אוֹתוֹ בוֹ אף על פי שאינוֹ רשוּתה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואחר כך תִתגרֵש בוֹ.
ואִם נִשֵאת קֹדם שיגיע הזמן שקבע אוֹ קֹדם שתעשה המעשה שתלה בוֹ הגֵרוּשין תֵצֵא,
והוּלד ממזֵר,
שעדין היא אֵשת איש גמוּרה ואין כאן שֵם גֵרוּשין.
6
הנוֹתֵן גֵט ביד אִשתוֹ ואמר לה:
'אִם לֹא תִתני לי מאתים זוּז אין זה גֵט' אוֹ 'אין את מגֹרשת' הרי זה לֹא גֵרֵש כלל,
ואין כאן גֵט לֹא על תנאי ולֹא תלוּי במעשה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
הרוֹצה לגרֵש על תנאי ויהיה עִנין תנאוֹ שלֹא תִתגרֵש עד זמן פלוֹני הרי זה מוֹציא עִנין זה בִלשוֹן תנאי,
ויתלה התנאי בביאתוֹ בִזמן קבוּע אוֹ בהליכתוֹ.
כיצד? כגוֹן שיֹאמר לה:
'אִם לֹא באתי מִכאן ועד שלֹשים יוֹם הרי זה גֵט,
ואִם באתי בתוֹך שלֹשים יוֹם לֹא יהֵא גֵט',
ונוֹתֵן הגֵט בידה,
אוֹ יֹאמר לה:
'הרי זה גִטיך מֵעכשו אִם לֹא באתי מִכאן ועד שלֹשים יוֹם' אוֹ 'הרי זה גִטיך על מנת שלֹא אבֹא לִמדינה זוֹ עד שלֹשים יוֹם'.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
הִתנה עליה שיִהיה גֵט אִם לֹא בא עד שלֹשים יוֹם לִמדינה זוֹ,
והיה בא בדרך בתוֹך שלֹשים יוֹם,
וחלה אוֹ עִכבוֹ נהר ולֹא בא עד אחר שלֹשים יוֹם הרי זה גֵט,
אפִלוּ עוֹמֵד וצֹוֵח:
'הריני אנוּס',
שאין אֹנס בגִטים,
ואף על פי שגִלה דעתוֹ שאין רצוֹנוֹ לגרֵש.
9
הִתנה עליה שתִתגרֵש כשיעבֹר מִכנגד פניה שלֹשים יוֹם,
והיה הוֹלֵך וּבא,
הוֹלֵך וּבא,
ולֹא נִתיחֵד עִמה כשיֵלֵך וישהה שלֹשים יוֹם,
תִהיה מגֹרשת.
ואף על פי שהיה הוֹלֵך וּבא בתוֹך שלֹשים יוֹם,
הוֹאיל ולֹא נִתיחֵד עִמה הרי זה גֵט כשֵר.
:במה דברים אמוּרים? בשהִתנה ואמר:
'הרי היא נאמנת עלי לוֹמר שלֹא פיסתי אוֹתה'.
אבל אִם לֹא האמינה חוֹששין שמא פיֵס אוֹתה כשהיה הוֹלֵך וּבא,
וּמחלה לוֹ,
וחזר לה וּבִטֵל הגֵט כשפיסה; וּמִפני חשש זה יהֵא הגֵט פסוּל לאחר השלֹשים יוֹם.
:וכֵן האוֹמֵר לאִשה:
'הרי זה גִטיך לאחר שנים עשר חֹדש',
והיה עִמה במדינה חוֹששין שמא פיֵס,
עד שיֹאמר:
'נאמנת עלי שלֹא פיסתי'.
10
וכֵן כל התנאים שהֵן תלוּיין בִרצוֹנה ואִם רצת וּמחלה אוֹתן וּבעלה בִטֵל הגֵט חוֹששין לוֹ שמא פיֵס,
עד שיֹאמר:
'נאמנת עלי'.
במה דברים אמוּרים? במִתגרשת מִן הנִשוּאין,
שלִבוֹ גס בה.
אבל במִתגרשת מִן האֵרוּסין אין חוֹששין לה שמא פיֵס.
11
'הרי זה גִטיך מֵעכשו אִם לֹא באתי מִכאן ועד שנים עשר חֹדש' אין חוֹששין שמא בא בסֵתר,
שאין דרך בני אדם לבֹא בצִנעה.
ואִם תם הזמן שקבע ולֹא בא הרי זוֹ מגֹרשת.
מֵת בתוֹך שנים עשר,
אף על פי שאי אפשר שיבֹא והרי היא מגֹרשת לֹא תִנשֵא בִמקוֹם יבם עד אחר שנים עשר חֹדש,
כשיִתקיֵם התנאי.
12
בריא שהִתנה שיִהיה זה גֵט אִם מֵת,
אוֹ חוֹלה שהִתנה שיִהיה זה גֵט אִם מֵת מֵחֹלי זה לֹא אמר כלוּם,
שמשמע 'אִם מתי' לאחר מיתה,
וּמשמעוֹ מֵעתה.
לפיכך אִם אמר:
'אִם מתי' הרי זה כאוֹמֵר:
'לאחר מוֹתי',
ואין גֵט לאחר מיתה.
13
אמר לה:
'הרי זה גִטיך מֵעכשו אִם מתי' אוֹ 'מֵהיוֹם אִם מתי' הרי זה גֵט,
וּכשימוּת תִהיה מגֹרשת.
14
אמר לה:
'הרי זה גִטיך מֵעכשו' אוֹ 'מֵהיוֹם' 'לאחר מיתתי',
וּמֵת הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת,
שמא אחר שאמר 'מֵעכשו' חזר בוֹ,
וסמכה דעתוֹ על לאחר מיתה,
שאין גֵט לאחר מיתה.
15
'הרי זה גִטיך לִכשתֵצֵא חמה',
וּמֵת בלילה אינוֹ גֵט.
'על מנת שתִזרח חמה',
וּמֵת בלילה הרי זוֹ מגֹרשת,
וּכשתִזרח חמה יתקיֵם התנאי.
הִתנה עליה שאִם זרחה חמה יהיה גֵט ואִם לֹא זרחה לֹא יהיה גֵט,
וּמֵת בלילה אינוֹ גֵט,
שהרי לֹא נִתקיֵם התנאי עד שמֵת,
ואין גֵט לאחר מיתה.
16
שכיב מֵרע שכתב גֵט לאִשתוֹ וגֵרשה,
ועמד אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
שאין גִטוֹ כמתנתוֹ; שאִם תֹאמר:
יחזֹר בוֹ,
יֹאמרוּ: גִטוֹ לאחר מיתה יגרֵש,
כמוֹ מתנתוֹ שאינה קוֹנה אלא לאחר מיתה.
17
'הרי זה גִטיך מֵהיוֹם אִם מתי מֵחֹלי זה',
ונפל עליו בית אוֹ נשכוֹ נחש אוֹ טרפוֹ ארי וכיוֹצֵא בזה,
וּמֵת אינוֹ גֵט.
18
אמר לה:
'אִם לֹא יעמוֹד מֵחֹלי זה',
ונפל עליו בית אוֹ טרפוֹ ארי הרי זה ספֵק מגֹרשת.
:'הרי זה גִטיך מֵעכשו',
'מֵהיוֹם', 'אִם מתי מֵחֹלי זה',
ועמד והלך בשוּק וחלה וּמֵת אוֹמדין אוֹתוֹ:
אִם מֵחמת חֹלי הרִאשוֹן מֵת הרי זה גֵט; ואִם לאו אינוֹ גֵט.
ואִם נִתק מֵחֹלי לחֹלי ולֹא עמד בשוּק הרי זה גֵט ואינוֹ צריך אֹמד.
19
וּבכל אֵלוּ התנאין,
כל הימים שמִנתינת הגֵט עד שימוּת ויתקיֵם התנאי הרי היא מגֹרשת לכל דבר,
וּבִלבד שלֹא יתיחֵד עִמה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
20
חוֹלה שרצה לגרֵש אִשתוֹ על תנאי כשימוּת כדי שלֹא תִפֹל לִפני יבם,
ואִם עמד לֹא תִהיה מגֹרשת,
ולֹא רצה לגרשה מֵעכשו כדי שלֹא תִטרֵף דעתוֹ כך הוּא כוֹתֵב בגֵט אחר שכוֹתֵב התֹרף,
אוֹ אוֹמֵר לה כשנוֹתֵן לה הגֵט:
'אִם לֹא מתי לֹא יהיה גֵט,
ואִם מתי יהיה גֵט,
ואִם לֹא מתי לֹא יהיה גֵט',
כדי שיִהיה תנאי כפוּל,
והין קוֹדֵם ללאו,
ולֹא יפתח פיו תחִלה לפוּרענוּת.
ואִם מֵת תִהיה מגֹרשת כשימוּת,
והוּא כשיגיע הגֵט לידה קֹדם מיתה.
21
בעל שנתן גֵט לאחֵר,
ואמר לוֹ:
'זכֵה בגֵט זה לאִשתי כדי שלֹא תִפֹל לִפני יבם',
וּמֵת הבעל קֹדם שיגיע גֵט לידה הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת,
שרֹב הנשים זכוּת היא להם שלֹא יפלוּ לִפני יבם,
וּלפיכך תִהיה ספֵק מגֹרשת אף על פי שלֹא הִגיע גֵט לידה,
הוֹאיל וזכה לה בוֹ אחֵר.
22
אמר לעֵדים:
'לאחר שנים עשר חֹדש כִתבוּ גֵט וּתנוּ לאִשתי',
אוֹ שאמר להם:
'כִתבוּ וּתנוּ גֵט לאִשתי לאחר שנים עשר חֹדש' הרי אֵלוּ כוֹתבין אחר הזמן שקבע ונוֹתנין לה.
ואִם כתבוּהוּ בתוֹך הזמן,
אף על פי שנתנוּהוּ לה אחר זמן שאמר אינוֹ גֵט.
כתבוּהוּ אחר הזמן שאמר,
וּמֵת קֹדם שיִנתֵן לה אינוֹ גֵט.
ואִם לֹא נוֹדע אִם מיתה קדמה לִנתינת הגֵט אוֹ נתינת הגֵט קדמה למיתה הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת.
23
אמר להם:
'כִתבוּ וּתנוּ לה אחר השבוּע' אין כוֹתבין אלא עד שנה מֵאחר השבוּע.
אמר להם:
'לאחר השנה' כוֹתבין לאחר חֹדש מִשנה שניה.
אמר להם:
'לאחר החֹדש' כוֹתבין לאחר שבת מֵחֹדש שֵני.
אמר להם:
'לאחר השבת' כוֹתבין מֵאחר יוֹם השבת עד סוֹף יוֹם שלישי.
אמר להם:
'כִתבוּ וּתנוּ לה קֹדם השבת' כוֹתבין מיוֹם רביעי ועד סוֹף יוֹם שִשי,
ונוֹתנין לה.
24
הרי שאִחרוּ אחר הזמן שאמר ואחר כך כתבוּ ונתנוּ לה,
כגוֹן שאמר להם:
'לאחר החֹדש' וכתבוּ ונתנוּ לה לאחר שתי שבתוֹת מֵחֹדש שֵני הרי זה פסוּל.
25
נִתיחֵד עִמה אחר שאמר להם לִכתֹב ולחתֹם ולִתֵן לה הרי אֵלוּ לֹא יכתבוּ.
וקל וחֹמר הדברים:
אִם הגֵט שנִתן לה לידה כשנִתיחֵד עִמה נִפסד הגֵט שמא בעל,
קל וחֹמר לזה שלֹא נִכתב.
ואִם כתבוּ ונתנוּ לה אחר שנִתיחֵד עִמה אינוֹ גֵט.
26
אמר לעשרה:
'כִתבוּ גֵט לאִשתי' אחד כוֹתֵב על ידי כוּלם.
'כוּלכם כתֹבוּ' כוֹתֵב אחד מֵהם במעמד כוּלם.
'הוֹליכוּ גֵט זה לאִשתי' מוֹליכוֹ אחד מֵהם על ידי כוּלם.
'כוּלכם הוֹליכוּ גֵט זה לאִשתי' מוֹליכוֹ אחד מֵהם במעמד כוּלם.
27
אמר לעשרה:
'כִתבוּ גֵט וחִתמוּ וּתנוּ לאִשתי' אחד מֵהם כוֹתֵב,
וּשנים מֵהן חוֹתמין,
ואחד מֵהם נוֹתנוֹ לה.
ואפִלוּ היה הכוֹתֵב הוּא אחד מִשני העֵדים שחתמוּ בוֹ והוּא השליח שנתנוֹ לה הרי זה כשֵר.
אמר להם:
'כוּלכם חתֹמוּ' כוּלם חוֹתמין.
ואִם מנאן,
בין שמנה כוּלן בין שמנה מִקצתן,
ואמר להם:
'חתֹמוּ' הרי זה כאוֹמֵר 'כוּלכם חתֹמוּ',
וּשנים שחוֹתמין בתחִלה הֵן מִשוּם עֵדים,
והשאר מִשוּם תנאי.
:לפיכך, אִם היוּ השאר פסוּלין,
אוֹ חתמוּ זה היוֹם וזה למחר,
אפִלוּ לימים הרבֵה הרי זה כשֵר.
מֵת אחד מֵהם קֹדם חתימה הרי זה גֵט בטֵל.
היה אחד מִשנים הרִאשוֹנים פסוּל הרי זה גֵט פסוּל,
שמא יֹאמרוּ:
עֵד פסוּל כשֵר בעֵדוּת שאר שטרוֹת בעֵת שיִהיוּ העֵדים רבים.
ולֹא הִכשירוּהוּ בגֵט שעֵדיו רבים אלא מִפני שעֵדי מסירה הֵם העִקר.
28
תִקנוּ חכמים,
שהאוֹמֵר לרבים לִכתֹב גֵט אוֹ לחתֹם אוֹ להוֹליך גֵט לאִשתוֹ:
אִם לִכתיבה אוֹמֵר להם:
'כל אחד מִכם יכתֹב גֵט לאִשתי',
וכֵן להוֹלכה יֹאמר:
'כל אחד מִכם יוֹליך'; ואִם לחתימה יֹאמר להם:
'כל שנים מִכם יחתמוּ בגֵט זה,
וּתנוּ לאִשתי'.
29
ולמה אמרוּ חכמים:
עֵדי הגֵט אין חוֹתמין אלא זה בִפני זה? גזֵרה שמא יֹאמר לרבים:
'כוּלכם חתֹמוּ'.
אִם תֹאמר:
חוֹתמין זה שלֹא בִפני זה שמא יעידוּ שנים,
ותִטֹל הגֵט בידה,
ותחשֹב שכבר הֵעידוּ בוֹ,
ועדין לֹא נִתקיֵם התנאי.
30
אמר לִשלֹשה:
'שנים מִכם יכתבוּ גֵט לאִשתי ויחתמוּ ויתנוּ לה',
והיה בהם אב וּבנוֹ,
בין שחתם האב עִם האחֵר בין שחתם הבֵן עִם האחֵר הרי זה כשֵר,
שהאדם עוֹשה הבֵן שליח בִמקוֹם האב.
31
אמר לִשנים:
'כִתבוּ וחִתמוּ וּתנוּ לִפלוֹני שיוֹליך לאִשתי' אוֹ 'תנוּ לשליח שיוֹליך לה' אחד מֵהן כוֹתֵב,
וּשניהן חוֹתמין ונוֹתנין לשליח.
ואִם הוֹליכוּ הֵן בעצמן ונתנוּ לה אינוֹ גֵט,
שלֹא עשה אוֹתם שליח לגֵרוּשין.
כיצד יעשוּ? יטלוּ אוֹתוֹ מִמנה ויתנוּהוּ לשליח,
וחוֹזֵר ונוֹתנוֹ לה בִפניהם אוֹ בִפני אחֵרים.
ורבוֹתי הוֹרוּ בגֵט זה בדבר שאינוֹ נִראה,
מִפני שִבוּש שהיה בנוּסחאוֹת שלהם.
32
אמר לסוֹפֵר:
'כתֹב לי גֵט לאִשתי',
כתבוֹ וּנתנוֹ לבעל בלֹא עֵדים,
וּנטלוֹ הבעל וּנתנוֹ לשליח ואמר לוֹ:
'תֵן גֵט זה לאִשתי בִפני עֵדים',
והלך השליח וּנתנוֹ לה בִפני עֵדים הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת,
שאין השליח נאמן להתיר הערוה אף על פי שהוּא עֵד אחד,
אלא מִפני כתב העֵדים שחתמוּ על הגֵט,
שהֵן כמי שנחקרה עֵדוּתן,
עד שיִהיה שם מערעֵר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם היוּ שם שני עֵדים שיעידוּ שגֵט זה הבעל נתנוֹ לשליח לגרשה בוֹ הרי זוֹ מגֹרשת.
33
האוֹמֵר לשליח:
'תֵן גֵט זה לאִשתי במקוֹם פלוֹני',
וּנתנוֹ לה במקוֹם אחֵר אינוֹ גֵט.
'הרי היא במקוֹם פלוֹני',
וּנתנוֹ לה במקוֹם אחֵר כשֵר,
מִפני שמראה מקוֹם הוּא לוֹ.
אמר לוֹ:
'אל תִתנֵהוּ לה אלא בבית',
וּנתנוֹ לה בעליה,
'אל תִתנֵהוּ אלא בימין',
וּנתנוֹ לה בִשמֹאל,
'תנֵהוּ לה ביוֹם פלוֹני',
וּנתנוֹ בתוֹך הזמן אינוֹ גֵט.
'אל תִתנֵהוּ לה אלא ביוֹם פלוֹני',
וּנתנוֹ לה מִלפניו אוֹ מֵאחריו אינוֹ גֵט,
שהרי הִקפיד על עצמוֹ של יוֹם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
34
וכֵן האִשה שאמרה לִשלוּחה:
'הִתקבֵל לי גִטי במקוֹם פלוֹני',
וקִבלוֹ לה במקוֹם אחֵר אינוֹ גֵט.
'הבֵא לי גִטי למקוֹם פלוֹני',
והביאוֹ לה במקוֹם אחֵר כשֵר.
35
האוֹמֵר לִשלוּחוֹ:
'הוֹלֵך גֵט לאִשתי',
בין שאמר לוֹ 'הוֹלֵך' בין שאמר לוֹ 'את הוֹלֵך',
וחלה אוֹ נאנס משלחוֹ ביד אחֵר.
ואִם אמר לוֹ:
'טֹל לי מִמנה חֵפץ פלוֹני ותֵן לה גֵט זה' הרי זה לֹא ישלחוֹ ביד אחֵר; ואִם שִלחוֹ ביד אחֵר,
ויצאת האִשה לִקראת השליח,
ונתנה החֵפץ בתחִלה ואחר כך נתן לה הגֵט הרי זוֹ מגֹרשת.
36
נתן לה הגֵט ואחר כך נטל החֵפץ,
אפִלוּ מיד השליח הרִאשוֹן אינוֹ גֵט,
שהרי עבר על דִברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו,
שהרי הבעל אמר לוֹ:
'טֹל החֵפץ ותֵן לה',
והוּא נתן ואחר כך נטל.
37
אמר לוֹ:
'תֵן לה הגֵט וטֹל מִמנה חֵפץ פלוֹני' הרי זה לֹא ישלחנוּ ביד אחֵר,
שאין רצוֹנוֹ שיִהיה פִקדוֹנוֹ ביד אחֵר.
ואִם שִלחוֹ ביד אחֵר הרי זה גֵט,
בין שנתנה החֵפץ תחִלה בין שלֹא נתנה אלא בסוֹף.
38
נתן הגֵט לשליח ואמר לוֹ:
'אל יתנֵהוּ לה אלא אתה',
וּנתנוֹ לאחֵר וּנתנוֹ לה אינוֹ גֵט.
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'אל תִתנֵהוּ לה אתה,
אלא תנֵהוּ לִפלוֹני והוּא יתננוּ לה',
וּנתנוֹ לה השליח הרִאשוֹן אינוֹ גֵט,
לפי שלֹא עשהוּ שליח לגֵרוּשין.
39
נתן לוֹ הגֵט ואמר לוֹ:
'הוֹלֵך גֵט זה לאִשתי',
אמר לוֹ השליח:
'איני מכירה',
אמר לוֹ הבעל:
'תנֵהוּ לִפלוֹני,
הוּא מכירה' הרי זה שליח שלֹא נִתן לגֵרוּשין,
ואינוֹ נוֹתֵן הגֵט אלא לִפלוֹני שאמר הבעל,
ואוֹתוֹ פלוֹני הוּא שליח הגֵרוּשין,
והוּא שמוֹליכוֹ לה אוֹ משלחוֹ ביד אחֵר אִם חלה אוֹ נאנס.
40
נתן הגֵט לשליח ואמר לוֹ:
'אל תִתנֵהוּ לה עד שלֹשים יוֹם',
וחלה אוֹ נאנס בתוֹך השלֹשים משלחוֹ ביד אחֵר,
שאף על פי שאינוֹ עכשיו שליח לגֵרוּשין,
הוֹאיל וּלאחר שלֹשים יוֹם יהיה שליח גֵרוּשין,
עוֹשה שליח אחֵר בתוֹך השלֹשים.
41
במה דברים אמוּרים? בשלֹא היה בעלה עִמה במדינה,
אוֹ שהיתה מִתגרשת מִן האֵרוּסין.
אבל מִתגרשת מִן הנִשוּאין וּבעלה עִמה במדינה חוֹששין לוֹ שמא פיֵס,
ואינוֹ עוֹשה שליח בתוֹך השלֹשים אלא אִם כֵן אמר:
'נאמנת עלי שלֹא פיסתי'.
אבל נוֹתֵן הגֵט לה לאחר השלֹשים,
וחוֹששין לה כמוֹ שבֵארנוּ,
עד שיֹאמר:
'נאמנת עלי שלֹא פיסתי'.