1
שליח שהֵביא גֵט מִמקוֹם למקוֹם בארץ ישראֵל,
אף על פי שלֹא ראה כתיבת הגֵט ולֹא ידע מי הֵם עֵדיו,
אלא נתן לוֹ הבעל גֵט ואמר לוֹ:
'תֵן גֵט זה לאִשתי' הרי זה נוֹתנוֹ לה בִפני שנים,
ואף על פי שאין עֵדיו ידוּעין אצלֵנוּ,
תִהיה מגֹרשת ותִנשֵא בוֹ.
2
בא הבעל ועִרעֵר ואמר:
'לֹא גֵרשתי מֵעוֹלם,
וגֵט שהוּבא לה מזוּיף היה' יתקיים בחוֹתמיו.
ואִם לֹא נִתקיֵם,
אוֹ לֹא נוֹדעוּ עֵדיו כלל תֵצֵא והוּלד ממזֵר,
שהרי אינה מגֹרשת.
אבד הגֵט הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת.
:לפיכך, נשים שחזקתן שוֹנאוֹת זוֹ את זוֹ אינן נאמנוֹת להביא גֵט בארץ ישראֵל זוֹ לזוֹ,
שמא מזוּיף הוּא,
ותִתכוֵּן לקלקֵל אוֹתה כדי שתִנשֵא ותֵאסֵר על בעלה.
3
ואֵלוּ הֵן הנשים שחזקתן שוֹנאוֹת זוֹ את זוֹ:
חמוֹתה, וּבת חמוֹתה,
וצרתה אפִלוּ היתה הצרה נשוּאה לאחֵר,
ויבִמתה אפִלוּ היתה אחוֹתה,
וּבת בעלה.
אבל שאר כל הנשים כשֵרוֹת.
4
המֵביא גֵט מִמקוֹם למקוֹם בארץ ישראֵל וחלה אוֹ נאנס משלחוֹ ביד אחֵר.
וכֵן השֵני אִם חלה משלחוֹ ביד אחֵר,
אפִלוּ מֵאה.
ואינוֹ צריך עֵדים לעשוֹת שליח בִפניהם.
והאחרוֹן שהִגיע הגֵט לידוֹ נוֹתנוֹ לה בִפני שנים ותִתגרֵש בוֹ,
אף על פי שמֵת השליח הרִאשוֹן.
5
שליח שהֵביא גֵט מִמקוֹם למקוֹם בחוּצה לארץ,
אוֹ מֵארץ ישראֵל לחוּצה לארץ,
אוֹ מִחוּצה לארץ לארץ ישראֵל,
אִם היה השליח עוֹמֵד שם בִשעת כתיבת הגֵט וחתימתוֹ הרי הוּא אוֹמֵר בִפני שנים:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם',
ואחר כך ינתֵן לה בִפניהם ותִתגרֵש בוֹ,
ואף על פי שאין עֵדיו ידוּעין אצלֵנוּ.
ואפִלוּ היוּ עֵדיו כִשמוֹת הגוֹים אין חוֹששין להן.
6
בא הבעל ועִרעֵר אין משגיחין בוֹ.
לפיכך אף הנשים ששוֹנאוֹת זוֹ את זוֹ נאמנוֹת להביא גֵט זה ולוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
7
וכֵן שליח שהֵביא גֵט בארץ ישראֵל ואמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם',
אף על פי שאינוֹ צריך,
אִם יבֹא הבעל ויערעֵר אין משגיחין בוֹ.
:ואִם אין השליח עוֹמֵד בִשעת כתיבה וחתימה לֹא ינתֵן לה אלא אִם כֵן נִתקיֵם בחוֹתמיו.
ויֵש לשליח לִהיוֹת מִכלל השלֹשה שיקימוּ אוֹתוֹ בחוֹתמיו.
ואִם לֹא נִתקיֵם ונִתן לה הרי זה פסוּל,
עד שיִתקיֵם.
ואִם בא הבעל ועִרעֵר ולֹא נִתקיֵם אינה מגֹרשת.
אבד הגֵט הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת.
8
וּמִפני מה הִצריכוּ לוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם' בחוּצה לארץ? כדי שלֹא תִהיה האִשה צריכה לקימוֹ אִם יבֹא הבעל ויערעֵר,
מִפני שאין העֵדים מצוּיין לקימוֹ מִמקוֹם למקוֹם בחוּצה לארץ.
9
בעל שהֵביא ראיה ברוּרה שגֵט זה שנאמר בוֹ 'בפני נִכתב וּבפני נחתם' מזוּיף הרי זה בטֵל,
שלֹא האמינוּ דבריו של אחד שאמר 'בפני נִכתב וּבפני נחתם' אלא לִדחוֹת עִרעוּר הבעל שאין עִמוֹ ראיה; אבל בִמקוֹם עֵדים שמכחישין אוֹתוֹ לֹא האמינוּהוּ.
10
הנהרוֹת שבארץ ישראֵל והננסין שבים הגדוֹל:
שבתוֹך התחוּם של ארץ ישראֵל הרי הֵן כארץ ישראֵל; ושחוּץ לתחוּם כחוּצה לארץ.
וּבהִלכוֹת תרוּמוֹת יתבארוּ תחוּמי ארץ ישראֵל.
וּבבל כארץ ישראֵל לגִטים.
11
גֵט שכתבוֹ בארץ וחתמוֹ בחוּצה לארץ צריך שיֹאמר 'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
כתבוֹ בחוּצה לארץ וחתמוֹ בארץ אינוֹ צריך לוֹמר 'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
12
נִכתב מִקצת הגֵט בפניו ונחתם כוּלוֹ בפניו אִם מִקצתוֹ הרִאשוֹן הוּא,
הרי זה אוֹמֵר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'; אפִלוּ לֹא נִכתב בוֹ אלא שיטה אחת בפניו,
ואפִלוּ שמע קן הקוּלמוֹס כוֹתֵב וחתמוּ העֵדים בפניו הרי זה אוֹמֵר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
וכֵן אִם יצא הסוֹפֵר לשוּק וחזר והִשלים את הגֵט אינוֹ חוֹשֵש שמא אחֵר מצאוֹ ואמר לוֹ וּלשֵם איש אחֵר כתבוֹ,
אלא אוֹמֵר:
'בפני נִכתב ונחתם'.
13
אמר: 'בפני נִכתב אבל לֹא בפני נחתם',
'בפני נחתם אבל לֹא בפני נִכתב',
'בפני נִכתב וחתם עֵד אחד אבל לֹא העֵד השֵני',
אפִלוּ היה הוּא העֵד השֵני הרי זה יתקיֵם בחוֹתמיו,
ואחר כך ינתֵן לה.
ואִם הֵעיד הוּא ואחֵר על העֵד השֵני שלֹא חתם בפניו הרי זה כשֵר,
וינתֵן לה.
ואין צריך לוֹמר אִם הֵעידוּ שנים אחֵרים על כתב ידי העֵד השֵני,
שזה כשֵר.
14
שנים שהֵביאוּ גֵט בחוּצה לארץ,
אף על פי שלֹא נִכתב ונחתם בִפניהם,
הוֹאיל וּנתנוֹ להם הבעל לִתנוֹ לאִשתוֹ הרי אֵלוּ נוֹתנין לה,
ותִהיה מגֹרשת,
שהרי אין הבעל יכוֹל לערעֵר בגֵט זה אף על פי שאינוֹ מקוּים,
שהרי שלוּחיו הֵן עֵדיו,
שאִלוּ אמרוּ השנים:
'בפנינוּ נִתגרשה' הרי זוֹ מגֹרשת אף על פי שאין שם גֵט.
15
במה דברים אמוּרים? בִזמן שהגֵט יוֹצֵא מִתחת יד שניהם.
אבל בִזמן שאינוֹ יוֹצֵא מִתחת ידם,
צריכין לוֹמר:
'בפנינוּ נִכתב ונחתם'.
לפיכך אִם אמר אחד:
'בפני נִכתב',
והאחֵר אוֹמֵר:
'בפני נחתם',
אפִלוּ שנים אוֹמרין:
'בפנינוּ נִכתב',
ואחד אוֹמֵר:
'בפני נחתם',
הוֹאיל ואינוֹ יוֹצֵא מִתחת יד שניהם לֹא ינתֵן לה,
עד שיִתקיֵם בחוֹתמיו.
16
אמר אחד:
'בפני נִכתב',
וּשנים אוֹמרין:
'בפנינוּ נחתם' כשֵר,
אף על פי שאינוֹ יוֹצֵא מִתחת ידם,
שהרי נִתקיֵם בחוֹתמיו.
17
שליח שהֵביא גֵט בחוּצה לארץ וּנתנוֹ לה בינוֹ לבינה,
אוֹ שנתנוֹ לה בִפני שנים ולֹא אמר 'בפני נִכתב וּבפני נחתם' אף על פי שנִשֵאת,
נוֹטלוֹ מִמנה,
וחוֹזֵר ונוֹתנוֹ לה בִפני שנים ואוֹמֵר בִפניהם:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
ואִם לֹא נטלוֹ מִמנה הרי זה פסוּל עד שיִתקיֵם בחוֹתמיו.
18
נתנוֹ לה ולֹא הִספיק לוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם' עד שנִשתתֵק הרי זה יתקיֵם בחוֹתמיו,
ואחר כך ינתֵן לה.
19
הסוּמא אינוֹ יכוֹל להביא גֵט זה של חוּצה לארץ,
מִפני שאינוֹ יכוֹל לוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
לפיכך, אִם נִכתב ונחתם לפניו כשהיה פִתֵח,
ונִסתמא הרי זה אוֹמֵר בִפני שלֹשה:
'בפני נִכתב ונחתם',
ונוֹתנוֹ לה.
:וכֵן האִשה שהֵביאה גֵט זה של חוּצה לארץ צריכה שלֹשה לוֹמר בִפניהם:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם',
שלֹא אמרוּ בִפני שנים אלא בִזמן שהשליח כשֵר לעֵדוּת,
שהרי הוּא מִצטרֵף עִם השנים ונִמצא מִכלל השלֹשה שיקימוּ גֵט זה בִדבריו,
שהעֵד נעשה דין בדבר שהוּא מִדִבריהם.
20
חלה השליח אוֹ נאנס בא לבית דין ואוֹמֵר להם:
'גֵט זה בפני נִכתב וּבפני נחתם',
והֵן משלחין אוֹתוֹ ביד שליח; ואין האחרוֹן צריך לוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם',
אלא אוֹמֵר:
'שליח בית דין אני',
ונוֹתנוֹ לה בִפני עֵדים.
21
חלה השֵני אוֹ נאנס עוֹשה שליח אחֵר בבית דין,
ואפִלוּ מֵאה,
והאחרוֹן אוֹמֵר:
'שליח בית דין אני',
ונוֹתנוֹ לה,
אף על פי שמֵת השליח הרִאשוֹן.
:וּמִפני מה צריך בית דין? מִפני שהוּא צריך לוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'.
אבל אִם נִתקיֵם הגֵט בחוֹתמיו,
אף על פי שנתנוֹ שליח לשליח,
אפִלוּ מֵאה בינם לבין עצמן עד שהִגיע הגֵט לידה הרי זה כשֵר.
ואף על פי שלֹא פֵרֵש הבעל ולֹא אמר לוֹ:
'שלחוֹ ביד אחֵר',
אִם חלה אוֹ נאנס הרי זה משלחוֹ.
22
כל העוֹשה שליח אינוֹ צריך שיִהיה השליח עִמוֹ בבית דין,
אלא אוֹמֵר להן:
'הרי פלוֹני שלוּחי',
ואפִלוּ שלֹא בפניו.
וכֵן השליח עוֹשה שליח אחֵר שלֹא בפניו,
אפִלוּ הֵן מֵאה.
23
האיש שנתן גֵט לאִשתוֹ,
ונִכתב ונחתם בפניה,
ואמר לה:
'הרי את שלוּחה להוֹלכה עד בית דין פלוֹני,
והֵם יעמידוּ שליח ויתנוּ לך גֵט זה ותִתגרשי בוֹ' הרי זוֹ נאמנת לוֹמר בִפניהם:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם',
והֵן נוֹטלין אוֹתוֹ ונוֹתנין אוֹתוֹ לשליח לִתנוֹ לה כמאמר הבעל.
24
במה דברים אמוּרים? בשהִתנה עליה הבעל תנאי זה.
אבל אִם לֹא הִתנה עליה,
אלא נתן גִטה,
והרי הגֵט יוֹצֵא מִתחת ידה אינה צריכה לוֹמר כלוּם,
והרי היא בחזקת מגֹרשת,
הוֹאיל וגֵט שבידה כתוּב כהִלכתוֹ והעֵדים חוֹתמין עליו.
ואף על פי שאין אנוּ מכירין כתב העֵדים ולֹא נִתקיֵם אין חוֹששין לה שמא זיפה אוֹתוֹ,
שהרי אינה מקלקלת על עצמה.
ועוֹד, שהעֵדים החתוּמין על הגֵט הרי הֵן כמי שנחקרה עֵדוּתן בבית דין,
עד שיִהיה שם מערעֵר.
לפיכך נעמיד הגֵט בחזקתוֹ ותִנשֵא,
ואין חוֹששין שמא ימצֵא מזוּיף,
כמוֹ שנעמיד הגֵט בחזקת כשֵר כשיביא אוֹתוֹ השליח עד שיערעֵר הבעל אוֹ עד שיביא ראיה שהוּא מזוּיף אוֹ בטֵל.
:שאִם תבֹא לחוּש לִדברים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן,
כך היה לנוּ לחוּש גֵט שיִתֵן אוֹתוֹ הבעל בפנינוּ,
שמא בִטלוֹ ואחר כך נתנוֹ,
אוֹ שמא עֵדים פסוּלים חתמוּ בוֹ והרי הוּא כִמזוּיף מִתוֹכוֹ,
אוֹ שמא שלֹא לִשמה נִכתב.
וּכשֵם שאין חוֹששין לזה וכיוֹצֵא בוֹ אלא נעמידוֹ על חזקתוֹ עד שיִוּדע שהוּא בטֵל,
כך לֹא נחוּש לֹא לשליח ולֹא לאִשה עצמה שהגֵט יוֹצֵא מִתחת ידה,
שאין דיני האִסוּרין כדיני הממוֹנוֹת.