1
השליח שעוֹשה האִשה לקבֵל לה גִטה מיד בעלה הוּא הנִקרא שליח קבלה,
וּמִשיגיע הגֵט לידוֹ תִתגרֵש כאִלוּ הִגיע לידה.
וּצריכה לעשוֹתוֹ בִשני עֵדים.
וּצריכה שני עֵדים שיעידוּ שהִגיע הגֵט ליד שלוּחה; ואפִלוּ הֵן הרִאשוֹנים,
אוֹ אחד מִן הרִאשוֹנים ואחֵר הרי זוֹ עֵדוּת גמוּרה.
2
במה דברים אמוּרים? בשאבד הגֵט אוֹ נִקרע.
אבל אִם היה הגֵט יוֹצֵא מִתחת ידי שליח הקבלה אינוֹ צריך עֵדים; בין שנִמסר לוֹ בעֵדים בין שנתנוֹ לוֹ הבעל בינוֹ לבינוֹ יציאתוֹ מִתחת ידוֹ כיציאתוֹ מִתחת ידי האִשה.
ואף על פי כֵן לכתחִלה לֹא יתֵן לוֹ הגֵט אלא בעֵדי מסירה,
כמוֹ האִשה עצמה.
3
הבעל אינוֹ יכוֹל לעשוֹת שליח לקבֵל גֵט לאִשתוֹ,
אבל נוֹתֵן לשליח להוֹליך גֵט לאִשתוֹ,
וזה הוּא הנִקרא שליח הוֹלכה.
4
וכֵן האִשה שוֹלחת שליח להביא לה גִטה מיד בעלה,
וזה הוּא הנִקרא שליח הבאה.
ואין שליח הוֹלכה והבאה צריך עֵדים.
5
ואין האִשה מִתגרשת בגֵט ששלח הבעל אוֹ שהֵביא לה שליח הבאה,
עד שיגיע גֵט לידה.
וכל מקוֹם שנֹאמר בעִנין הגִטים 'שליח' סתם,
הוּא שליח הוֹלכה אוֹ שליח הבאה.
6
הכֹל כשֵרים לִשליחוּת הגֵט,
בין שליח קבלה בין שליח הוֹלכה והבאה,
חוּץ מִן החמִשה:
הנכרי, והעבד,
והחֵרֵש, והשוֹטה,
והקטן. ואִם קִבֵל אוֹ הֵביא אחד מֵהן גֵט אינוֹ גֵט.
7
אבל הנשים והקרוֹבים כשֵרים.
ואפִלוּ הפסוּלים מִדִברי סוֹפרים בעבֵרה כשֵרים לִשליחוּת.
אבל הפסוּלים בעבֵרה מִדִברי תוֹרה פסוּלין להבאת הגֵט,
ואִם הֵביאוּ הרי זה פסוּל.
במה דברים אמוּרים? בשנִתקיֵם הגֵט בחוֹתמיו.
אבל אִם לֹא נִסמֹך בוֹ אלא על דִברי פסוּל מִן התוֹרה בעבֵרה אינוֹ גֵט.
8
היה השליח קטן כשנִתן לוֹ הגֵט וגדוֹל כשהביאוֹ,
חֵרֵש ונִתפקח,
שוֹטה ונִשתפה,
נכרי ונִתגיֵר,
עבד ונִשתחרֵר הרי זה בטֵל.
אבל אִם נִתן לוֹ הגֵט והוּא פִקֵח ונִתחרֵש וחזר ונִתפקח,
היה שפוּי כשנִתן לוֹ ונִשתטה וחזר ונִשתפה כשהביאוֹ ליד האִשה הרי זה גֵט כשֵר,
מִפני שתחִלתוֹ וסוֹפוֹ בדעת.
9
האִשה שעשת שליח בעֵדים ואמרה לוֹ:
'טֹל לי גִטי',
'יהֵא לי בידך',
הרי זה שליח קבלה,
וּכאִלוּ אמרה לוֹ:
'הִתקבֵל לי גִטי'.
ויֵש לאִשה לעשוֹת שליח קבלה לקבֵל לה גִטה מיד שלוּחוֹ של בעלה.
וּקטנה אינה עוֹשה שליח לקבלה,
אף על פי שחצֵרה קוֹנה לה גִטה כִגדוֹלה,
מִפני ששליח קבלה צריך עֵדים,
ואין מעידים על הקטן,
שאינוֹ בן דעת גמוּרה.
10
האִשה שעשת שליח לקבלה,
ואמר לוֹ הבעל:
'אין רצוֹני שתקבֵל לה,
אלא הרי זה גִטה,
הוֹלֵך אוֹתוֹ לה' הרשוּת ביד הבעל,
ונעשה זה שליח הוֹלכה,
לֹא שליח קבלה.
אבל אִם אמר לוֹ:
'הִתקבֵל לה' אוֹ 'זכֵה לה' אוֹ 'הֵא לך' לֹא עקר שליחוּת הקבלה.
אמר לוֹ:
'הוֹלֵך לה' עקר שליחוּת הקבלה ונעשה שליח הבעל.
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'הוֹלֵך ותֵן לה' עקר שליחוּת הקבלה.
11
שליח האִשה שבא לִטֹל גֵט מִן הבעל ואמר לוֹ:
'שליח קבלה אני',
ואמר לוֹ הבעל:
'הֵא לך גֵט זה כמוֹ שאמרה',
כלוֹמר: איני עוֹקֵר שליחוּתה,
אלא בין שעשת אוֹתך שליח קבלה אוֹ שליח הבאה הרי את כמוֹ שאמרה,
והֵביא את הגֵט,
ואמרה לוֹ:
'לֹא שמתיך אלא שליח הבאה' אפִלוּ הִגיע הגֵט לידה,
אינה מגֹרשת,
שהרי עקר השליח שליחוּת שאמרה היא,
ואמר לבעל:
מֵעוֹלם לֹא נעשיתי שליח הבאה לה.
12
אמר השליח לבעל:
'שליח הבאה אני',
ואמר לוֹ הבעל:
'הֵא לך כמוֹ שאמרה',
והֵביא את הגֵט,
ואמרה לוֹ:
'שליח קבלה שמתיך' כיון שהִגיע הגֵט לידה,
מגֹרשת, שהרי לֹא עקר שליחוּת שאמרה,
אלא גרע אוֹתה,
שהרי היא אוֹמרת 'לקבלה',
והוּא אמר לבעל 'להבאה' בִלבד.
13
הבעל ששלח גֵט לאִשתוֹ,
בא שליח לִתנוֹ לה,
לֹא נטלתוּ אלא אמרה לוֹ בִפני עֵדים:
'יהיה לי גֵט זה פִקדוֹן אצלך',
אוֹ שאמרה לוֹ:
'הרי את שליח לקבלוֹ לי' הרי זוֹ מגֹרשת בספֵק עד שיגיע גֵט לידה,
וּמִשיגיע גֵט לידה תִתגרֵש ודאי.
14
שליח שהֵביא גֵט כשהוּא נוֹתנוֹ לה,
נוֹתנוֹ בִפני שנים,
ואוֹתן השנים צריכין לִקרוֹתוֹ ואחר כך ינתֵן לה בִפניהם,
שדין השליח עִם האִשה כדין הבעל עִמה,
שתחתיו הוּא קם.
:לפיכך אִם נתנוֹ השליח לה ולֹא קראוּהוּ עֵדי מסירה,
וּנטלתוּ וּזרקתוּ לים הרי זה ספֵק מגֹרשת.
15
עבר השליח ונתן הגֵט בינוֹ לבינה יטלנוּ מִמנה ויחזֹר ויתננוּ בִפני שנים.
ואִם מֵת,
הוֹאיל והגֵט יוֹצֵא מִתחת ידה וּמקוּים בחוֹתמיו הרי זה כשֵר.
16
שליח שנטל את הגֵט,
וקֹדם שיגיע ליד האִשה חזר הבעל ואמר לוֹ:
'גֵט ששלחתי עִמך בטֵל',
אוֹ שקדם ואמר לאִשה:
'גֵט ששלחתי לך בטֵל',
אוֹ ששלח שליח אחֵר לבטלוֹ,
אוֹ שאמר לאחֵרים:
'גֵט ששלחתי לאִשתי בטֵל' הרי זה בטֵל,
ואף על פי שהִגיע לידה.
וכל המבטֵל בִפני אחֵרים צריך לבטֵל בִפני שנים.
ואִם אחר שהִגיע גֵט לידה אוֹ ליד שליח הקבלה אינוֹ יכוֹל לבטלוֹ.
ואף על פי שחזר בתוֹך כדי דִבוּר וּבִטלוֹ,
הוֹאיל ואחר שהִגיע לידה אוֹ ליד שליח קבלה אוֹ לחצֵרה בִטלוֹ אינוֹ בטֵל,
והרי זה גֵט כשֵר.
17
היה מחזֵר וּמבקֵש השליח כדי לבטלוֹ,
אוֹ שהיה מבקֵש שנים שיבטלוֹ בִפניהם,
וּבין שהוּא מחזֵר ורוֹדֵף הִגיע הגֵט לידה ואחר כך בִטֵל אינוֹ בטֵל,
ואף על פי שהיה מחזֵר לבטלוֹ קֹדם שיגיע לידה.
18
אמר לעשרה:
'כִתבוּ גֵט וּתנוּ לאִשתי' יכוֹל לבטֵל זה שלֹא בִפני זה,
ואפִלוּ בִפני שנים אחֵרים.
שלח הגֵט ביד שנים הרי זה יכוֹל לבטלוֹ זה שלֹא בִפני זה.
ואפִלוּ היוּ עשרה,
מִשבִטלוֹ בִפני אחד בטל הגֵט.
19
וכֵן מי שאמר לִשנים:
'גֵט שאני כוֹתֵב לאִשתי בטֵל הוּא',
וכתב אחרי כֵן גֵט וּנתנוֹ לה בִפני שנים אחֵרים הרי זה גֵט בטֵל,
וזוֹ היא מסירת המוֹדעא על הגֵט.
וכֵן אִם אמר להם:
'כל גֵט שיִכתֹב לי פלוֹני בטֵל',
'כל גֵט שאכתֹב בבית דינוֹ של פלוֹני הרי הוּא בטֵל',
אוֹ: 'כל גֵט שאכתֹב מֵהיוֹם עד עשרים שנה בטֵל' הרי זה בטֵל.
:וכֵן אִם אמר לִשנים:
'כל גֵט שאכתֹב לִפלוֹנית אִשתי בטֵל הוּא,
וכל דבר שאבטֵל בוֹ מוֹדעא זוֹ הרי הוּא בטֵל',
וכתב אחר כֵן גֵט וּנתנוֹ לה,
אף על פי שבִטֵל המוֹדעא קֹדם שיִכתֹב הגֵט ויתנוֹ לה הרי הגֵט בטֵל.
20
אִם כֵן,
מה תקנת דבר זה? שיֹאמרוּ לוֹ העֵדים קֹדם כתיבת הגֵט:
'אמֹר בפנינוּ שכל הדברים שמסרת שגוֹרמין כשיִתקימוּ אוֹתן הדברים לבטֵל גֵט זה,
הרי הֵן בטֵלין',
והוּא אוֹמֵר:
'הין', ואחר כך אוֹמֵר להן לִכתֹב ולחתֹם ולִתֵן לה.
ולֹא יניחוּהוּ לילֵך עד שיגיע גֵט לידה,
כדי שלֹא יֵצֵא ויבטלוֹ.
ואין המוֹסֵר מוֹדעא ולֹא המבטֵל מוֹדעא צריך קִנין.
21
השוֹלֵח גֵט ביד שליח,
וּבִטֵל הגֵט הרי זה חוֹזֵר וּמגרֵש בוֹ כשיִרצה,
שלֹא בִטלוֹ מִתוֹרת גֵט אלא מִתוֹרת שליחוּת.
לפיכך, אִם היה הגֵט ביד הבעל וּבִטלוֹ,
כגוֹן שאמר:
'גֵט זה בטֵל הוּא' אינוֹ מגרֵש בוֹ לעוֹלם,
והרי הוּא כחרש,
ואִם גֵרֵש בוֹ אינה מגֹרשת.
וכֵן אִם פֵרֵש בעֵת שבִטלוֹ והוּא ביד השליח,
ואמר: 'גֵט ששלחתי הרי הוּא בטֵל מִלִהיוֹת גֵט' אינוֹ מגרֵש בוֹ לעוֹלם.
22
באי זה לשוֹנוֹת מבטֵל הגֵט? אמר:
'בטֵל הוּא',
'אי אפשי בוֹ',
'גֵט זה לֹא יוֹעיל',
'לֹא יעזֹב',
'לֹא ישלח',
'לֹא יגרֵש',
'יהֵא כחרס',
'יהֵא חרס',
'הרי הוּא כחרס',
אִם אמר אחד מֵאֵלוּ וּמִן הדוֹמה להן הרי זה בִטלוֹ.
23
אבל אִם אמר:
'גֵט זה אינוֹ גֵט',
'פסוּל הוּא',
'אינוֹ מוֹעיל',
'אינוֹ מתיר',
'אינוֹ משלֵח',
'אינוֹ מגרֵש',
'חרס הוּא' לֹא אמר כלוּם,
שאין זה לשוֹן מבטֵל אלא לשוֹן מוֹדיע אמִתת הדבר,
והרי הוֹדיע לנוּ דבר שאינוֹ כֵן,
כמי שאוֹמֵר על דבר האסוּר שהוּא מוּתר אוֹ על הטמֵא שהוּא טהוֹר.
24
אמר: 'גֵט זה בטל',
שמשמעוֹ פֹעל שעבר,
כגוֹן 'חמק',
'עבר' הרי זה ספֵק; לפיכך,
אִם נִתגרשה בגֵט זה הרי היא ספֵק מגֹרשת.
25
מי ששלח גֵט לאִשתוֹ,
וּבא שליח ואמר לוֹ:
'לֹא מצאתיה' אוֹ 'לֹא רצת לִקח הגֵט',
ואמר הבעל:
'ברוּך הטוֹב והמֵטיב' אוֹ כיוֹצֵא בדברים האֵלוּ,
שמשמען שאין בדעתוֹ לגרשה,
שהרי הוּא שמֵח בעִכוּב הגֵט לֹא בטל הגֵט,
אלא יתֵן ותִהיה מגֹרשת,
עד שיֹאמר לוֹ בפֵרוּש:
'לֹא תִתֵן',
אוֹ יבטֵל בפֵרוּש.
26
מי ששלח גֵט לאִשתוֹ וחזר וּבִטלוֹ בִפני שנים אחֵרים,
וכֵן מי שמסר מוֹדעא על הגֵט מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
מִפני שגוֹרֵם לִהיוֹת ממזֵרין,
שהרי יגיע גֵט לידה ותִנשֵא בוֹ,
ואחר זמן יֵצאוּ העֵדים שבִטֵל בִפניהם אוֹ שמסר מוֹדעא בִפניהם קֹדם שיִכתֹב הגֵט,
ונִמצא הוּלד ממזֵר.
27
שליח שהֵביא גֵט וּנתנוֹ לאִשה אין אוֹמרין:
שמא בִטלוֹ הבעל,
אלא נוֹתנין אוֹתוֹ לה בחזקת שהוּא כשֵר,
ותִנשֵא בוֹ,
ואִם נִמצא אחר כך שבִטלוֹ תֵצֵא,
והוּלד ממזֵר.
וכֵן הכוֹתֵב גֵט וּנתנוֹ לאִשתוֹ אין אוֹמרין:
שמא מסר מוֹדעא על גֵט זה,
אלא הרי הוּא בחזקת כשרוּת,
ותִנשֵא בוֹ.
28
וכֵן המֵביא גֵט והִניח הבעל חוֹלה אוֹ שהיה זקֵן נוֹתנוֹ לה בחזקת שהוּא קים.
אבל אִם הִניחוֹ גוֹסֵס רֹב גוֹססין למיתה,
ואף על פי שנתנוֹ לה הרי זה ספֵק גֵרוּשין,
שאין גֵט לאחר מיתה.
וכֵן עיר שהִקיפה החיל והיא במצוֹר,
וּספינה המִטרפת בים,
והיוֹצֵא לִדוֹן הרי אֵלוּ בחזקת חיים,
ואִם היה גֵט אחד מֵהן ביד השליח,
נוֹתנוֹ לאִשתוֹ,
ותִהיה בחזקת מגֹרשת.
29
אבל עיר שכבשה הגיִס והבקעה,
וּספינה שאבדה בים,
והיוֹצֵא לֵהרֵג מִבית דין של גוֹים,
וּמי שגררתוּ חיה אוֹ שטפוֹ נהר אוֹ נפלה עליו מפֹלת נוֹתנין עליהן חוּמרי חיים וחוּמרי מֵתים; ואִם היה גֵט אחד מֵהן ביד השליח,
אינוֹ נוֹתנוֹ לאִשתוֹ,
ואִם נתנוֹ לה הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת.
ואִם נוֹדע שמֵת הבעל קֹדם שיגיע גֵט לידה אינוֹ גֵט.
30
הבעל ששלח גֵט לאִשתוֹ הרי הוּא חיב בִמזוֹנוֹתיה וּבכל תנאי כתוּבה,
עד שיגיע הגֵט לידה אוֹ ליד שליח קבלה.