1
זה שנאמר בתוֹרה:
"ונתן בידה" אין עִנין הכתוּב שיגיע הגֵט לידה,
אלא שיגיע הגֵט לה.
ואחד ידה אוֹ חיקה אוֹ חצֵרה אוֹ שלוּחה שעשת ידוֹ כידה הכֹל אחד הוּא; ואחת חצֵרה הקנוּיה לה אוֹ חצֵרה המוּשכרת לה אוֹ השאוּלה לה הכֹל רשוּתה היא,
וּמִשיגיע גֵט לִרשוּתה נִתגרשה.
2
הזוֹרֵק גֵט לאִשתוֹ לתוֹך חצֵרה:
אִם היתה עוֹמדת שם בצד רשוּתה נִתגרשה; ואִם לאו לֹא נִתגרשה עד שתעמֹד בצד חצֵרה,
ואף על פי שהיא חצֵר שיִשתמֵר הגֵט בתוֹכה; שחוֹבה היא לה הגֵרוּשין,
ואין חבין לאדם אלא בפניו.
3
היתה עוֹמדת ברֹאש הגג שלה,
והוּא מִלמטה בחצֵרוֹ,
וזרק לה למעלה כיון שהִגיע לאויר מחִצוֹת המעקה אוֹ לפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לגג,
נִתגרשה, וּבִלבד שיִהיה יוֹרֵד לנוּח.
אבל אִם נִמחק אוֹ נִשרף קֹדם שיגיע לה,
אף על פי שנִמחק אחר שהִגיע לאויר מחִצוֹת אוֹ אחר שהִגיע לפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לגג,
כגוֹן שנשבה הרוּח והעלתהוּ ונִמחק אוֹ נִשרף,
הוֹאיל ואינוֹ הוֹלֵך לנוּח אינוֹ גֵט,
ולֹא נִתגרשה.
4
היה הגג שלוֹ והוּא מִלמעלה בוֹ,
והיא מִלמטה בחצֵר שלה,
וזרק לה גִטה,
כיון שיצא הגֵט מִמחִצוֹת הגג והִגיע לִמחִצוֹת מקוֹמה שהיא עוֹמדת בוֹ נִתגרשה.
5
זרק לִרשוּתה לתוֹך האֵש ונִשרף,
אוֹ לתוֹך המים ואבד אינוֹ גֵט.
אבל אִם הִגיע לִרשוּתה ואחר כך באה אֵש וּשרפתוּ הרי זה גֵט.
6
זרקוֹ על גבי קנה אוֹ רֹמח הנעוּצים בִרשוּתה אינוֹ גֵט,
עד שינוּח במקוֹם המִשתמֵר בוֹ.
:שתי חצֵרוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ,
פנימית שלה וחיצוֹנה שלוֹ,
וכתלי החיצוֹנה גבוֹהוֹת על הפנימית,
כיון שזרק הגֵט לתוֹך אויר החיצוֹנה נִתגרשה,
שהפנימית בכתלי החיצוֹנה מִשתמרת,
מה שאין כֵן בקוּפוֹת.
7
כיצד? שתי קוּפוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ,
הפנימית שלה והחיצוֹנה שלוֹ,
וזרק לה גִטה לתוֹכן אפִלוּ הִגיע לאויר הפנימית,
אינה מגֹרשת,
עד שינוּח על צד הקוּפה הפנימית.
במה דברים אמוּרים? בשהיתה מוּטה על צִדה ואין לה שוּלים.
אבל אִם יֵש לה שוּלים,
אפִלוּ נח בקרקעיתה אינה מגֹרשת,
שכלי של אִשה בִרשוּת הבעל אינוֹ קוֹנה לה הגֵט,
אלא אִם כֵן אינוֹ מקפיד על מקוֹמוֹ.
8
זרק לה גִטה והיא בתוֹך ביתוֹ אוֹ בתוֹך חצֵרוֹ אינה מִתגרשת עד שיגיע הגֵט לידה אוֹ לחיקה אוֹ לִכלי מִן הכֵלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקוֹמן,
כגוֹן צלוֹחית אוֹ קפיפה קטנה וכיוֹצֵא בהן.
וכֵן אִם הִגיע למִטה שהיא יוֹשבת עליה והיתה גבוֹהה עשרה טפחים הרי זוֹ מגֹרשת,
שהרי חלקה רשוּת לעצמה,
ואין הבעל מקפיד על מקוֹם כרעי המִטה.
9
הִשאילה הבעל מקוֹם בחצֵרוֹ ולֹא יחדוֹ,
וזרק לה הגֵט,
והִגיע לארבע אמוֹת שלה שהיא עוֹמדת בהן הרי זוֹ מגֹרשת.
נִתגלגֵל ונפל על גבי קוֹרה אוֹ סלע רחוֹק מִמנה:
אִם היה המקוֹם שנפל עליו אין בוֹ ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת ואינוֹ גבֹה עשרה ואין לוֹ שֵם לוי הרי זה לֹא חלק רשוּת לעצמוֹ,
וּכאִלוּ היא והוּא במקוֹם אחד; ואִם היה שם אחד מִשלֹשה דברים אֵלוּ חלק רשוּת לעצמוֹ,
וּמקוֹם אחד הִשאיל לה,
שני מקוֹמוֹת לֹא הִשאיל,
ואינה מגֹרשת עד שיגיע לה הגֵט.
10
זרק לה גִטה לִרשוּתה,
ועבר בתוֹך רשוּתה שהיא עוֹמדת בה ונפל חוּץ לִרשוּתה,
אף על פי שעבר בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לארץ אינה מגֹרשת מִשהִגיע לאויר רשוּתה,
אלא אִם כֵן סוֹפוֹ לנוּח בִרשוּתה.
11
היתה עוֹמדת על גגה וּזרקוֹ לה,
ונפל בגג אחֵר סמוּך לוֹ,
אִם יכוֹלה לִפשֹט ידה וּלנטלוֹ הרי זוֹ מגֹרשת,
שאף על פי שדיוּרין חלוּקין למעלה כשֵם שהֵן חלוּקין למטה,
אין בני אדם מקפידין על מקוֹם כיוֹצֵא בזה.
12
היתה ידה קטפרֵס,
וזרק הגֵט על ידה ונפל לארץ:
אִם נפל לתוֹך ארבע אמוֹת שלה ונח הרי זוֹ מגֹרשת; נפל לתוֹך הים אוֹ לתוֹך האֵש אינה מגֹרשת; והוּא שהיתה עוֹמדת על גבי המים אוֹ סמוּך לאֵש,
שמִתחִלת נפילתוֹ לאִבוּד היה עוֹמֵד.
13
זרקוֹ לה בִרשוּת הרבים אוֹ בִרשוּת שאינה של שניהן:
קרוֹב לוֹ אינה מגֹרשת; היה הגֵט מחצה למחצה,
וּמִמחצה למחצה עד שיִהיה קרוֹב לה הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת; היה קרוֹב לה כדי שתשוּח ותִטלנוּ הרי זה פסוּל עד שיגיע גֵט לידה,
ואחר כך תִנשֵא בוֹ לכתחִלה.
14
כיצד הוּא קרוֹב לוֹ? היה הוּא יכוֹל לשמרוֹ והיא אינה יכוֹלה לשמרוֹ זה הוּא קרוֹב לוֹ.
שניהן יכוֹלין לשמרוֹ אוֹ שניהן אין יכוֹלין לשמרוֹ זה הוּא מחצה למחצה.
15
בא הוּא תחִלה ועמד,
ואחר כך עמדה היא כנגדוֹ וּזרקוֹ לה,
אִם היה הגֵט בתוֹך ארבע אמוֹת שלוֹ אינה מגֹרשת,
אף על פי שאִם תשוּח תִטלנוּ.
עמדה היא תחִלה,
וּבא הוּא ועמד כנגדה וּזרקוֹ לה,
אף על פי שהוּא מחצה למחצה,
הוֹאיל והוּא בתוֹך ארבע אמוֹת שלה הרי זה פסוּל,
עד שיגיע הגֵט לידה.
16
זרק הגֵט לידה והיה קשוּר בִמשיחה וּקצת המשיחה בידוֹ:
אִם יכוֹל לנתקוֹ ולהביאוֹ אצלוֹ אינה מגֹרשת,
עד שתִפסֵק המשיחה; ואִם אינוֹ יכוֹל לנתקוֹ הרי זוֹ מגֹרשת.
17
נתן את הגֵט ביד עבדה והוּא נֵעוֹר והיא משמרתוֹ,
אפִלוּ כפוּת אינוֹ גֵט.
נתנוֹ ביד העבד והוּא ישֵן,
והיא משמרתוֹ הרי זה פסוּל; ואִם היה כפוּת הרי זוֹ מגֹרשת.
18
כתב גֵט וּנתנוֹ ביד עבדוֹ,
וכתב לה שטר מתנה עליו כיון שזכת בעבד זכת בגֵט,
ונִתגרשה, אִם היה כפוּת; ואִם אינוֹ כפוּת ונֵעוֹר קנת העבד,
ואינה מגֹרשת עד שיגיע הגֵט לידה.
וכֵן אִם נתן הגֵט בחצֵרוֹ וּמכר לה החצֵר אוֹ נתנה לה כיון שקנת החצֵר בִשטר אוֹ בכסף אוֹ בחזקה,
נִתגרשה.