1
אין כוֹתבין את הגֵט אלא בדבר שרִשוּמוֹ עוֹמֵד,
כגוֹן דיוֹ וסִקרא וקוֹמוֹס וקלקנתוֹס וכיוֹצֵא בהן.
אבל אִם כתבוֹ בדבר שאינוֹ עוֹמֵד,
כגוֹן משקין וּמי פֵרוֹת וכיוֹצֵא בהן אינוֹ גֵט.
כתבוֹ באבר,
בִשחוֹר וּבשיחוֹר כשֵר,
ואין כוֹתבין בהן לכתחִלה.
2
כוֹתבין במי עפצא לכתחִלה על גבי הניר והעוֹר וכיוֹצֵא בהן,
אבל לֹא על גבי מגִלה עפיצא,
מִפני שאינוֹ נִכר.
ואִם כתב אינוֹ גֵט.
וכֵן כל כיוֹצֵא בוֹ.
על הכֹל כוֹתבין את הגֵט,
אפִלוּ על אִסוּרי הניה.
וכוֹתבין על דבר שיכוֹל להִזדיֵף,
והוּא שיִתננוּ לה בעֵדי מסירה.
3
כיצד? כוֹתֵב על הניר המחוּק ועל הדִפתרא ועל החרס ועל העלין ועל ידוֹ של עבד ועל קרן הפרה,
וּמוֹסֵר לה העבד והפרה אוֹ הניר המחוּק וכיוֹצֵא בוֹ בִפני עֵדים.
4
היה הגֵט חקוּק על ידוֹ של עבד בִכתֹבת קעקע,
והיה יוֹצֵא מִתחת ידה,
והיוּ העֵדים חקוּקים על ידוֹ הרי זוֹ מגֹרשת,
אף על פי שאין לה עֵדי מסירה,
שהרי אין יכוֹל להִזדיֵף.
ואפִלוּ היוּ מוּחזקין בעבד שהוּא שלוֹ,
וגֵט חקוּק על ידוֹ והוּא יוֹצֵא מִתחת ידה,
והיא אוֹמרת:
'בעֵדים נִמסר לי' הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת,
שמא מֵעצמוֹ נִכנס לה,
שהגוֹדרוֹת אין להן חזקה.
5
היה הגֵט חקוּק על הטבלה והעֵדים עליו,
והוּא יוֹצֵא מִתחת ידה,
אף על פי שהֵן מוּחזקין בטבלה שהיא שלה הרי זוֹ מגֹרשת,
שהאִשה עצמה כוֹתבת גִטה,
שאין קיוּם הגֵט אלא בחוֹתמיו אִם אין שם עֵדי מסירה.
6
חקק הגֵט על הלוּח אוֹ על האבן אוֹ על טס של מתכת:
אִם חפר ירֵכי האוֹתיוֹת כשֵר,
שזה כתב הוּא; הרי הוּא אוֹמֵר:
"כתוּבה בעֵט ברזל" ,
כלוֹמר שהוּא חוֹפֵר.
וכֵן אִם חקק הירֵכוֹת מֵאחוֹרי הטס עד שבלטוּ בִפני הטס; אבל אִם חפר תוֹך האוֹת עד שיֵראוּ הירֵכוֹת גבוֹהוֹת מִכאן וּמִכאן כִכתב דינר הזהב אינוֹ גֵט,
שאין זה כתב.
7
המקעקֵע על העוֹר תבנית כתב,
אוֹ שרשם על העוֹר תבנית כתב הרי זה כשֵר.
:כוֹתבין את הגֵט בכל כתב וּבכל לשוֹן.
גֵט שכתוּב בִכתב מִן הלשוֹנוֹת ועֵדיו חוֹתמין בִכתב אחֵר כשֵר,
והוּא שיִהיוּ מכירין לשוֹן הכתב וּכתבה.
8
אחד מִן העֵדים חתם בִכתב והעֵד השֵני בִכתב לשוֹן אחרת כשֵר.
אבל אִם היה מִקצת הגֵט כתוּב בלשוֹן וּמִקצתוֹ בלשוֹן אחרת פסוּל.
9
כל לשוֹן שיִכתֵב בה הגֵט צריך שיִזהֵר הסוֹפֵר בדִברי הגֵט שלֹא יהיה משמעם שני עִנינוֹת עד שנִמצא הקוֹרֵא אוֹמֵר:
שמא לכך וכך נִתכוֵּן שאין משמעוֹ לשוֹן גֵרוּשין,
אוֹ שמא לעִנין זה נִתכוֵּן שמשמעוֹ לשוֹן גֵרוּשין.
אלא יהיוּ דברים שאין בהן ספֵק באוֹתה הלשוֹן,
אלא משמען עִנין אחד:
שגֵרֵש ושִלח פלוֹני לִפלוֹנית.
10
וכֵן צריך שיִהיה הכתב מבֹאר היטֵב באוֹתוֹ הכתב שיִכתֹב בוֹ,
עֵד שיֵדעוּ לִקרוֹתוֹ הקטנים שמכירין אוֹתוֹ כתב,
שאינן לֹא נבוֹנים ולֹא סכלים בקטנים,
אלא בינוֹנים.
ולֹא יהיה כתב מעוּקם וּמבוּלבל,
שמא תִדמה אוֹת לאוֹת ונִמצא העִנין מִשתנה.
11
היה בוֹ משמע שני עִנינים,
אוֹ שהיה בִכתבוֹ עִקוּם אוֹ בִלבוּל עד שאפשר שיִקרֵא מִמנוּ עִנין אחֵר,
הוֹאיל ונִקרא לעִנין הגֵרוּשין ויֵש בוֹ משמע גֵרוּשין הרי זה פסוּל.
:כבר נהגוּ ישראֵל כוּלם לִכתֹב הגֵט בלשוֹן ארמי וּבנֹסח זה,
אף על פי שמוּתר לכתבוֹ בכל לשוֹן לכתחִלה.
:וזה הוּא נֹסח הגֵט:
12
בכך בשבת,
כך וכך לירח פלוֹני,
בִשנת כך וכך ליצירה אוֹ לשטרוֹת,
למִנינא דִרגילנא למִמני ביה במקוֹם פלוֹני.
איך אנא,
פלוֹני בן פלוֹני דמִמקוֹם פלוֹני,
וכל שוּם אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי וּלאתרי וּלאתריהוֹן דאבהתי,
צבית בִרעוּת נפשי כד לא אניסנא,
וּפטרית וּשבקית ותרוֹכית יתיכי ליכי,
אנתי פלוֹנית בת פלוֹני דמִמתא פלוֹנית,
וכל שוּם אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי וּלאתריכי וּלאתריהוֹן דאבהתיכי,
די הוית אִנתתי מִקדמת דנא.
וכדוּ פטרית וּשבקית ותרוֹכית יתיכי ליכי,
די תִהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי לִמהך להִתנסבא לכל גבר די תִצבייין,
ואנש לא ימחֵא בידיכי מִן שמי,
מִן יוֹמא דנן וּלעלם,
והרי את מוּתרת לכל אדם.
ודֵן דיהוי ליכי מִני סֵפר תֵרוּכין וגֵט פִטוּרין ואִגרת שִבוּקין,
כדת מֹשה וישראֵל.
והעֵדים חוֹתמין מִלמטה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
כשיִכתֹב הגֵט בלשוֹן זה ונֹסח זה,
לֹא יכתֹב 'ודין' ביוֹ"ד,
שמא יקרא הקוֹרֵא:
'ודין', כלוֹמר:
מִשפט יהיה ביני וּבינֵך.
ולֹא יכתֹב 'ואיגרת' ביוֹ"ד,
שמא יקרא הקוֹרֵא:
'ואי גרת',
כלוֹמר: אִם זִנת.
ולֹא יכתֹב 'לימהך' ביוֹ"ד,
שמא יקרא הקוֹרֵא:
'לי מהך',
כלוֹמר: לי שחוֹק.
ולֹא יכתֹב 'תִהויין' ו'תִצביין' בִשתי יוֹ"דין,
שמא יקרא הקוֹרֵא:
'תִהויין', כלוֹמר שהוּא מדבֵר עִם שתי נשים,
ונִמצא שאינוֹ מגרֵש לזוֹ אלא לִשתים אחֵרוֹת.
וכֵן יאריך בוא"ו דִ'וכדוּ',
שמא תִדמה ליוֹ"ד ויהיה משמעוֹ 'וּכדי',
כלוֹמר: בִתנאי זה אפטֹר אוֹתיך.
וכֵן יאריך וא"ו ד'תֵרוּכין' ו'שִבוּקין',
שמא תִדמה ליוֹ"ד,
ויהיה משמעוֹ 'תריכין' וּ'שביקין',
כלוֹמר שהוּא אוֹמֵר לה שהיא שבקה אוֹתוֹ וגֵרשה אוֹתוֹ.
ועל דרך זוֹ צריך להִזהֵר בכל לשוֹן וּבכל כתב שיִכתֹב,
שלֹא יהיה בוֹ כמשמע שני עִנינוֹת.
14
הרי שכתב בנֹסח זה ולֹא האריך ו"וין אֵלוּ,
אוֹ לֹא כתב היוֹ"דין היתֵרוֹת,
אוֹ שכתב היוֹ"דין שאמרנוּ שלֹא יכתבוּ הרי זה גֵט פסוּל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה בכל לשוֹן פסוּל.
15
גֵט שמחק בוֹ אוֹת אוֹ תֵבה,
אוֹ שתלה בין השיטים:
אִם מִטֹפס הגֵט הרי זה כשֵר; ואִם מִן התֹרף אינוֹ גֵט.
ואִם החזיר וּפֵרֵש בסוֹף הגֵט שאוֹת פלוֹנית תלוּיה אוֹ על מחק,
אפִלוּ מִתֹרף הגֵט כשֵר,
כִשאר שטרוֹת.
:וכֵן גֵט שנִמצא קרוּע שתי ועֵרב,
שהוּא קרע של בית דין הרי זה גֵט בטֵל כִשאר השטרוֹת.
אבל אִם נִקרע ואינוֹ קרע של בית דין כשֵר.
16
נִמוֹק אוֹ שהִרקיב אוֹ שנעשה כִכברה כשֵר.
נִמחק אוֹ נִטשטֵש וּבבוּאה שלוֹ קימת:
אִם יכוֹל להִקרוֹת כשֵר; ואִם לאו אינוֹ גֵט.
17
במה דברים אמוּרים? בשהיה הגֵט יוֹצֵא מִתחת ידה בעֵדי חתימה,
ואין שם עֵדי מסירה.
אבל אִם יֵש עֵדים שנִמסר לה הגֵט בִפניהם והיה כשֵר הרי זה כשֵר,
אף על פי שהיה תֹרף הגֵט על המחק אוֹ בין השיטים אוֹ שהיה קרוּע שתי ועֵרב כשנִתן לה בִפניהם.
18
חמִשה שכתבוּ גֵט אחד לחמֵש נשוֹתיהן:
אִם כתבוּהוּ בִכלל,
כגוֹן שכתבוּ:
'בכך בשבת גֵרֵש פלוֹני לִפלוֹנית וּפלוֹני לִפלוֹנית,
וכך אמר כל אחד מֵהן לאִשתוֹ:
... ליכי די תִהוייין' וכל טֹפס הגֵט,
וּשני עֵדים חוֹתמין מִלמטה הרי זה כשֵר,
וינתֵן לכל אחת מֵהן בעֵדי מסירה; ואִם אין שם עֵדי מסירה כל שתֵצֵא מגִלה זוֹ מִתחת ידה,
מגֹרשת.:אבל אִם כתב:
'בכך בשבת גֵרֵש פלוֹני לִפלוֹנית' והִשלים הגֵט,
והִתחיל תחתיו גֵט אחֵר באוֹתה המגִלה וכתב:
'וּביוֹם זה' אוֹ 'בכך בשבת' 'גֵרֵש פלוֹני לִפלוֹנית' והִשלים הגֵט השֵני,
וכֵן עד שהִשלים כל הגִטין,
והעֵדים מִלמטה:
אִם נִתנה מגִלה זוֹ לכל אחת מֵהן בעֵדי מסירה הרי כוּלן מגֹרשוֹת; ואִם אין שם עֵדי מסירה,
והיתה מגִלה זוֹ יוֹצאה מִתחת יד אחת מֵהן:
אִם היתה זוֹ שגִטה באחרוֹנה שהעֵדים נִקראים עִמוֹ הרי זוֹ מגֹרשת; ואִם היתה המגִלה יוֹצאה מִתחת יד אחת מִן הרִאשוֹנוֹת הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת.
19
כתב: 'אני פלוֹני וּפלוֹני וּפלוֹני גֵרשנוּ נשוֹתינוּ פלוֹנית וּפלוֹנית' והִשלים הגֵט,
אף על פי שנִמסר לכל אחת מֵהן בעֵדים אינוֹ גֵט,
שאין שתי נשים מִתגרשוֹת בגֵט אחד,
שנאמר: "וכתב לה" לֹא לה ולחברתה.
חזר וּפֵרטן בתוֹך הגֵט,
וכתב: 'פלוֹני גֵרֵש פלוֹנית וּפלוֹני גֵרֵש פלוֹנית,
בִזמן פלוֹני' הרי אֵלוּ כשֵרים.
20
כתב שני גִטין בִשני דפין בִמגִלה אחת זה בצד זה אִם יֵש שני עֵדים נִקראין בסוֹף גֵט זה וּשני עֵדים בסוֹף גֵט זה,
הרי זה כשֵר,
וכל שתֵצֵא מגִלה זוֹ מִתחת ידה,
מגֹרשת.
21
היוּ שני עֵדים בִלבד באים מִתחת זה לתחת זה:
אִם יצא מִתחת יד שהעֵדים נִקראין עִם גִטה הרי זוֹ מגֹרשת; ואִם יצא מִתחת יד השניה שאין העֵדים נִקראין עִמוֹ אינוֹ גֵט,
עד שיִמסֹר לה בעֵדים.
22
כתב שני גִטין בִשני דפין זה למעלה מִזה,
והעֵדים בין שני הגִטין,
שנִמצאוּ בסוֹף הרִאשוֹן וּלמעלה מִן השֵני אִם היה יוֹצֵא מִתחת יד שהעֵדים נִקראין בסוֹף גִטה,
הרי זוֹ מגֹרשת,
וזוֹ שהעֵדים נִקראין ברֹאש גִטה למעלה אינה מגֹרשת; שהעֵדים שחתמוּ ברֹאש הדף של גֵט אוֹ מִצִדוֹ אוֹ מֵאחוֹריו אינוֹ גֵט.
ואִם נִמסר לה בעֵדים כשֵר.
23
הִקיף רֹאש דף זה לרֹאש דף זה והעֵדים באמצע,
שנִמצאוּ העֵדים ברֹאש שני הגִטים שניהם בטֵלים.
ואִם נִמסרוּ להם בעֵדים שניהם כשֵרים.
24
שיֵר מִקצת הגֵט וּכתבוֹ בדף השֵני,
והעֵדים מִלמטה בסוֹף הדף השֵני כשֵר,
והוּא שיִהיה נִכר במגִלה שלֹא נחתכה,
ושלכך נִתכוֵּן הסוֹפֵר,
שישלים בדף השֵני.
אבל אִם אינוֹ נִכר,
אף על פי שנִמסר בעֵדים הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת,
שמא שני גִטין היוּ,
ונחתך מִקצת זה מִסוֹף הדף וּמִקצת השֵני מֵרֹאש הדף.
25
הרי שכתב את הגֵט,
ואחר שגמר כתב:
'שאלוּ בִשלוֹם פלוֹני' אוֹ 'שלוֹם עליך פלוֹני רֵעי' וכיוֹצֵא בזה,
וחתמוּ העֵדים מִלמטה,
והרי גֵט זה יוֹצֵא מִתחת ידה הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת,
שמא לֹא חתמוּ אלא על שאילת שלוֹם.
אבל אִם כתב:
'ושאלוּ בִשלוֹם פלוֹני' אוֹ 'ושלוֹם עליך רֵעי' וכיוֹצֵא בזה,
שהרי לִוּה דברים אֵלוּ על דִברי הגֵט,
ועל שניהם חתמוּ הרי זוֹ מגֹרשת.
ואִם מסר לה בעֵדים בין כך וּבין כך הרי זה גֵט כשֵר.