1
כל גֵט שנִכתב שלֹא לשֵם האיש המגרֵש וּלשֵם האִשה המִתגרשת אינוֹ גֵט.
כיצד? סוֹפֵר שכתב גֵט ללמֵד אוֹ להִתלמֵד,
וּבא הבעל וּמצא שֵם שנִכתב בגֵט כִשמוֹ ושֵם האִשה כשֵם אִשתוֹ ושֵם העיר כשֵם עירוֹ,
וּנטלוֹ וגֵרֵש בוֹ אינוֹ גֵט.
2
יתֵר על זה:
כתב לגרֵש את אִשתוֹ,
וּמצאוֹ בן עירוֹ ואמר לוֹ:
'שמי כשִמך,
ושֵם אִשתי כשֵם אִשתך',
וּנטלוֹ מִמנוּ וגֵרֵש בוֹ אינוֹ גֵט,
אף על פי שנִכתב לשֵם גֵרוּשין.
3
יתֵר על כֵן:
מי שיֵש לוֹ שתי נשים ששמוֹתיהן שוין,
וכתב לגרֵש את הגדוֹלה,
ונִמלך וגֵרֵש בוֹ את הקטנה אינוֹ גֵט.
אף על פי שנִכתב לשֵם האיש המגרֵש,
לֹא נִכתב לשֵם זוֹ שנִתגרשה בוֹ.
4
יתֵר על כֵן:
אמר לסוֹפֵר:
'כתֹב, ואי זוֹ שארצה אגרֵש בוֹ',
וכתב הסוֹפֵר על דעת זוֹ,
וגֵרֵש בוֹ אחת מֵהן הרי זוֹ ספֵק גֵרוּשין.
וכל גֵט שכתבוֹ שלֹא לִשמה,
אף על פי שהעביר עליו קוּלמוֹס לִשמה אינוֹ גֵט.
5
מי שכתב גֵט לגרֵש את אִשתוֹ ונִמלך ולֹא גֵרשה,
ונִתיחֵד עִמה אחר שכתבוֹ לה לֹא יגרשנה באוֹתוֹ הגֵט פעם אחרת כשיִרצה לגרשה.
ואִם גֵרשה באוֹתוֹ הגֵט הישן הרי זוֹ מגֹרשת,
ותִנשֵא בוֹ לכתחִלה,
שהרי נִכתב לִשמה,
והרי נִתן לה עתה בעֵדים כהִלכתוֹ.
ולמה לֹא יגרֵש בוֹ לכתחִלה? גזֵרה שמא יֹאמרוּ:
גִטה קוֹדֵם לִבנה.
6
אמר לסוֹפֵר:
'כתֹב גֵט לִפלוֹנית,
יהיה עִמי,
לִכשאשאנה אגרשנה בוֹ',
ונִכתב וּנשאה וגֵרשה בוֹ אינוֹ גֵט,
מִפני שלֹא היתה בת גֵרוּשין מִמנוּ כשנִכתב גֵט זה,
ונִמצא כנִכתב שלֹא לשֵם גֵרוּשין.
אבל אִם אמר לוֹ:
'כתֹב גֵט לארוּסתי,
לִכשאשאנה אגרשנה בוֹ',
וּכנסה וגֵרשה בוֹ כשֵר.
כתבוֹ ליבִמתוֹ,
ואחר שיִבמה גֵרשה בוֹ הרי זה ספֵק גֵרוּשין,
הוֹאיל ואינה אִשה גמוּרה כשכתבוֹ.
7
סוֹפֵר שכתב טפסי גִטין,
והִניח מקוֹם האיש וּמקוֹם האִשה וּמקוֹם הזמן וּמקוֹם 'הרי את מוּתרת לכל אדם' עד שיִכתבֵם לשֵם האיש המגרֵש וּלשֵם האִשה המִתגרשת,
וכֵן יחתמוּ העֵדים לִשמה ולִשמוֹ הרי זה פסוּל.
8
סוֹפֵר שכתב הגֵט לִשמוֹ ולִשמה כהִלכתוֹ,
וחתמוּ העֵדים שלֹא לִשמה הוֹאיל וּמסרוֹ לה בעֵדים,
הרי זה פסוּל,
שאין העֵדים חוֹתמין על הגֵט אלא מִפני תִקוּן העוֹלם.
:יֵש מי שאוֹמֵר שאִם חתמוּ העֵדים שלֹא לִשמה,
הוֹאיל והוּא כִמזוּיף מִתוֹכוֹ הרי זה גֵט בטֵל.
וכֵן אִם היה אחד מֵעֵדיו פסוּל,
אוֹ שהיה בוֹ עֵד אחד בִלבד כשֵר,
אף על פי שנִמסר בעֵדים הרי זה גֵט בטֵל.
ולֹא יֵראה לי דבר זה,
אלא 'כִמזוּיף',
לֹא מזוּיף ודאי,
והוֹאיל ונִמסר בעֵדים כשֵרים הרי זה פסוּל מִדִבריהם.
9
המֵביא גֵט ואבד מִמנוּ וּמצאוֹ,
אִם אבד מִמנוּ במקוֹם שאין השירוֹת מצוּיוֹת,
אפִלוּ מצאוֹ לאחר זמן מרוּבה הרי זה בחזקת שהגֵט שאבד הוּא הגֵט הנִמצא,
ותִתגרֵש בוֹ.
:אבד במקוֹם שהשירוֹת מצוּיוֹת,
אִם מצאוֹ מיד ועדין לֹא שהה שם אדם מִן העוֹברין,
אוֹ שמצאוֹ בכלי שהִניחוֹ בוֹ ויֵש לוֹ בוֹ טביעוּת עין בארכוֹ ורחבוֹ של גֵט כשהיה כרוּך הרי זה בחזקתוֹ,
ותִתגרֵש בוֹ.
10
הוּחזק באוֹתוֹ המקוֹם איש אחֵר ששמוֹ כשֵם האיש שבגֵט חוֹששין שמא גֵט זה הנִמצא של אוֹתוֹ האיש האחֵר הוּא,
הוֹאיל ועבר אדם שם,
ואף על פי שלֹא שהה; ואִם נִתגרשה בוֹ הרי זוֹ ספֵק מגֹרשת.
אבל אִם לֹא עבר אדם שם הרי זה בחזקתוֹ,
אף על פי שהוּחזקוּ שם שנים ששמוֹתיהן שוין.
11
היה לעֵדים בגֵט סימן מוּבהק,
כגוֹן שאמרוּ:
'נקב יֵש בוֹ בצד אוֹת פלוֹנית',
אוֹ שאמרוּ:
'מֵעוֹלם לֹא חתמנוּ על גֵט אחֵר שיֵש בוֹ שֵמוֹת כשֵמוֹת אֵלוּ' הרי זה בחזקתוֹ ותִתגרֵש בוֹ,
ואף על פי שמצאוֹ אחר זמן מרוּבה וּבמקוֹם שהשירוֹת מצוּיוֹת,
והוּחזקוּ שם שנים ששמוֹתיהן שוין.
12
שנים ששלחוּ שני גִטים,
ונִתערבוּ נוֹתנין שניהם לזוֹ וּשניהן לזוֹ בעֵדי מסירה.
לפיכך, אִם אבד אחד מֵהן הרי השֵני בטֵל.
13
מי שהיוּ לוֹ שני שֵמוֹת,
וכֵן אִשה שיֵש לה שני שֵמוֹת כשמגרֵש,
כוֹתֵב שמה וּשמוֹ שהֵן רגילין בוֹ וידוּעים בוֹ ביוֹתֵר,
ואוֹמֵר: 'איש פלוֹני וכל שֵם שיֵש לוֹ גֵרֵש אִשה פלוֹנית וכל שֵם שיֵש לה'.
ואִם כתב חניכתוֹ וחניכתה כשֵר.
14
כתב השֵם שאינם ידוּעים בוֹ ביוֹתֵר,
וכתב: 'כל שֵם שיֵש לוֹ' הרי זה פסוּל.
שִנה שמוֹ אוֹ שמה,
ושֵם עירוֹ אוֹ שֵם עירה,
אף על פי שכתב:
'כל שֵם שיֵש לוֹ' ו'כל שֵם שיֵש לה' אינוֹ גֵט.
15
הכֹל כשֵרים לִכתֹב את הגֵט,
חוּץ מֵחמִשה:
גוֹי, ועבד,
וחֵרֵש, ושוֹטה,
וקטן. אפִלוּ האִשה עצמה כוֹתבת את גִטה.
ישראֵל שנִשתמֵד לעבוֹדה זרה אוֹ מחלֵל שבת בפרהסיא הרי הוּא כגוֹי לכל דבריו.
16
ולמה אין כוֹתבין אֵלוּ החמִשה? מִפני שצריך הכוֹתֵב לִכתֹב לשֵם האיש המגרֵש וּלשֵם האִשה המִתגרשת,
והגוֹי על דעת עצמוֹ הוּא כוֹתֵב; וחֵרֵש שוֹטה וקטן אינם בני דֵעה; והעבד אינוֹ בתוֹרת גִטין וקִדוּשין,
וּלפיכך הוּא כגוֹי לכל דבריו.
ואִם כתבוּ הגֵט אחד מֵחמִשה אֵלוּ אינוֹ גֵט,
אף על פי שחתמוּ בוֹ עֵדים כשֵרים ונִמסר לה בִכשֵרים.
17
כתב אחד מִן החמִשה טֹפס הגֵט,
והִניח מקוֹם התֹרף,
שהוּא מקוֹם האיש וּמקוֹם האִשה וּמקוֹם הזמן וּמקוֹם 'הרי את מוּתרת לכל אדם',
וּכתבן הפִקֵח הגדוֹל היִשראֵלי לִשמה הרי זה גֵט כשֵר.
18
מוּתר להניח חֵרֵש שוֹטה וקטן לִכתֹב טֹפס הגֵט לכתחִלה,
והוּא שיִהיה גדוֹל עוֹמֵד על גבן.
אבל גוֹי ועבד אין כוֹתבין הטֹפס לכתחִלה,
ואפִלוּ ישראֵל עוֹמֵד על גבן,
שלֹא הִתירוּ לִכתֹב טפסי גִטין שלֹא לִשמה אלא מִפני תקנת סוֹפֵר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
הכוֹתֵב גֵט בשבת אוֹ ביוֹם הכִפוּרים בִשגגה,
וּנתנוֹ לה הרי זוֹ מגֹרשת.
כתבוֹ, וחתמוּ בוֹ ביוֹם טוֹב בזדוֹן,
וּנתנוּהוּ לה אינה מגֹרשת,
שהרי העֵדים פסוּלין מִן התוֹרה.
כתבוֹ ביוֹם טוֹב בזדוֹן ונִמסר לה בִפני עֵדים כשֵרים ביוֹם טוֹב הרי זה פסוּל.