1
מִצות עשֵה לִשרֹף כל הקדשים שנִטמאוּ,
שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמֵא" וכו' .
וכֵן הנוֹתר מִצות עשֵה לשרפוֹ,
שנאמר: "והנוֹתר מִבשר הזבח ביוֹם השלישי באֵש ישרֵף" .
וּבִכלל הנוֹתר הפִגוּל וכל פסוּלי המוּקדשין,
הכֹל נִשרפין.
2
קרבן שנִתפגֵל אוֹ נִפסל ישרֵף במִקדש מיד.
וכל שפסוּלוֹ מִספֵק תעבֹר צוּרתוֹ ואחר כך ישרֵף במִקדש.
3
פרים וּשעירים הנִשרפין יֵש בהן ספֵק אִם הלינה והיציאה קֹדם שיגיע זמנן לצֵאת פוֹסלת בשרן כאֵמוּריהן אוֹ אינה פוֹסלת בשרן,
לפיכך פוֹסלין אוֹתן להחמיר,
וישרפוּ בעזרה.
:וכֵן אִם יצא חצי הבהֵמה ברֹב האֵבר אִם מחזיקין אוֹתן ביוֹצֵא,
הוֹאיל ויצא רֹב האֵבר,
אוֹ עדין אין יוֹצאין,
שהרי לֹא יצא רֹב הבהֵמה,
לפיכך נִפסלוּ מִספֵק,
וישרפוּ בעזרה.
וכֵן אִם נשאוּם חמִשה להוֹציאן,
ויצאוּ שלֹשה ונִשארוּ שנים,
והוֹציאוּ השלֹשה חצי הבהֵמה הרי אֵלוּ נִפסלוּ מִספֵק,
וישרפוּ בעזרה.
ויֵראה לי שאין אֵלוּ צריכין להמתין עד שתעבֹר צוּרתן,
הוֹאיל והֵן עוֹמדין לִשרֵפה לעוֹלם,
אפִלוּ לֹא נִפסלוּ.
4
בשר הנִמצא בעזרה:
אֵברים עוֹלוֹת,
וחתיכוֹת חטאוֹת.
והנִמצא בירוּשלים שלמים.
והכֹל תעבֹר צוּרתן ויֵצאוּ לבית השרֵפה,
שמא נוֹתר הוּא.
אִם כֵן,
מה הוֹעיל שתִהיה חזקתוֹ עוֹלה אוֹ חטאת אוֹ שלמים? למי שעבר ואכל.
:אין שוֹרפין את הנוֹתר אלא ביוֹם,
שנאמר: "ביוֹם השלישי באֵש ישרֵף" .
5
אף על פי שהשלמים אסוּרין באכילה מִתחִלת ליל שלישי,
אין שוֹרפין אוֹתן אלא ביוֹם,
בין בִזמנוֹ בין שלֹא בִזמנוֹ.
וכֵן הפִגוּל אינוֹ נִשרף אלא ביוֹם.
ואין שרֵפת טמֵא ונוֹתר וּפִגוּל דוֹחה את יוֹם טוֹב,
ואין צריך לוֹמר שבת.
וּמוּתר לִשרֹף טמֵא ונוֹתר וּפִגוּל כאחד.
6
בשר קדשי קדשים שנִטמא בִפנים שוֹרפין אוֹתוֹ בִפנים; נִטמא בחוּץ שוֹרפין אוֹתוֹ בחוּץ,
בין שנִטמא באב הטוּמאה בין שנִטמא בִולד הטוּמאה.
וּמימיהן של כֹהנים לֹא נִמנעוּ מִלִשרֹף את הבשר שנִטמא באב הטוּמאה,
שהרי הוּא רִאשוֹן לטוּמאה,
עִם הבשר שנִטמא בִולד ולד הטוּמאה,
שהרי הוּא שלישי,
אף על פי שמוֹסיפין לוֹ טוּמאה על טוּמאתוֹ,
שהשלישי שנגע ברִאשוֹן יחזֹר שֵני,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
:ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ שמן שנִפסל בִטבוּל יוֹם,
שהוּא שלישי מוּתר להדליקוֹ בנֵר של מתכת שנגע בה טמֵא מֵת,
שהנֵר אב,
אף על פי שזה השמן נעשה רִאשוֹן כשיִגע בנֵר; הוֹאיל ויֵש שם שוּם טוּמאה אין מקפידין על תוֹספתה,
ואין נִזהרין אלא מִן הטהוֹר שלֹא יפסֵל.
7
נוֹתר של קדשים קלים שוֹרפין אוֹתוֹ בעליו בבתיהן.
8
מי שיצא מירוּשלים ונִזכר שיֵש בידוֹ בשר קֹדש:
אִם עבר הצוֹפים שוֹרפוֹ בִמקוֹמוֹ,
ואִם לאו אִם יֵש בוֹ כזית אוֹ יתֵר,
חוֹזֵר ושוֹרפוֹ בירוּשלים.
ואִם אוֹרֵח הוּא,
שאין לוֹ בית שוֹרפוֹ לִפני הבירה מֵעצי המערכה.
9
וכל עצמוֹת הקדשים שאין בהן מֹח אינן טעוּנין שרֵפה,
חוּץ מֵעצמוֹת הפסח.
:כבר בֵארנוּ שהקרבן שנִפסל אחר שהוּפשט העוֹר לכֹהנים,
אוֹ לִבעליו בקדשים קלים.
אבל אִם נִפסל קֹדם הפשֵט הרי העוֹר כבשר,
וישרֵף הכֹל.
וכֵן זבח שהוּפשט ונִמצא טרֵפה,
אוֹ שנִפסל במחשבת הזמן אוֹ במחשבת המקוֹם,
הוֹאיל ולֹא נִרצה הזבח ישרֵף העוֹר,
בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים.
אבל אִם נעשה במחשבת שִנוּי השֵם,
אף על פי שלֹא עלת לבעלים,
הוֹאיל ונִרצה הרי העוֹר לכֹהנים אוֹ לִבעליו,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וזבח שהוּפשט קֹדם זריקה אינוֹ פסוּל.
10
אֵלוּ הֵם הנִשרפים:
בשר קֹדש שנִטמא אוֹ נוֹתר אוֹ נִפסל,
וכֵן המִנחה שנִטמֵאת אוֹ נִפסלה אוֹ נוֹתרה,
ואשם תלוּי שנוֹדע לוֹ שלֹא חטא קֹדם שנִזרק דמוֹ,
וחטאת העוֹף הבאה על הספֵק,
וּשער נזיר טהוֹר,
והערלה, וכִלאי הכרם.
ודבר שאין דרכוֹ להִשרֵף,
כגוֹן משקין של ערלה ושל כִלאי הכרם הרי אֵלוּ יקברוּ.
11
ואֵלוּ הֵן הנִקברין:
קדשים שמֵתוּ,
בין קדשי מִזבֵח בין קדשי בדק הבית.
וקדשים שהִפילוּ יקבֵר הנֵפל.
הִפילוּ שִליה תִקבֵר.
ושוֹר הנִסקל,
ועגלה ערוּפה,
וצִפרי מצֹרע,
וּשער נזיר טמֵא,
וּפטר חמוֹר,
וּבשר בחלב,
וחוּלין שנִשחטוּ בעזרה.
12
האוֹרֵג מלֹא הסיט מִשער נזיר וּמִפטר חמוֹר בשק ידלֵק.
13
כל הנִקברין אפרן אסוּר,
וכל הנִשרפין של הקדֵש אפרן מוּתר,
חוּץ מִדשן המִזבֵח החיצוֹן והפנימי,
ודִשוּן המנוֹרה.
14
כל הנִשרפין לֹא יקברוּ,
וכל הנִקברין לֹא ישרפוּ.
אף על פי שהוּא מחמיר בִשרֵפתן,
הרי הֵקֵל באפרן,
שאֵפר הנִקברין אסוּר.
15
היה מקריב עִמוֹ בזבחים,
ואמר לוֹ:
'נִתפגלוּ'; עוֹשה עִמוֹ בטהרוֹת,
ואמר לוֹ:
'נִטמאוּ' נאמן,
לֹא נחשדוּ ישראֵל על כך.
אבל אִם אמר לוֹ:
'זבחים שהִקרבתי לך באוֹתוֹ היוֹם נִתפגלוּ' ו'אוֹתן הטהרוֹת נִטמאוּ':
אִם היה נאמן לוֹ סוֹמֵך על דבריו; ואִם לאו שוּרת הדין שאינוֹ נאמן,
והרוֹצה להחמיר על עצמוֹ,
הרי זה משוּבח.
:בריך רחמנא דסיען