1
כל המחשֵב מחשבה שאינה נכוֹנה בקדשים הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שהרי הוּא אוֹמֵר:
"לֹא יֵחשֵב"
2
מִפי השמוּעה למדוּ שבִכלל דין זה שלֹא יפסיד הקדשים במחשבה,
שהרי זה דוֹמה למטיל מוּם בקדשים.
ואף על פי כֵן אינוֹ לוֹקה,
שאין המחשבה מעשה.
3
כל קרבן שנאמר שהוּא פסוּל,
בין שנִפסל במחשבה בין במעשה בין שאֵרע לוֹ דבר שפסלוֹ כל האוֹכֵל מִמנוּ כזית במֵזיד לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תֹאכל כל תוֹעֵבה"
4
מִפי השמוּעה למדוּ שאין הכתוּב מזהיר אלא על פסוּלי המוּקדשין.
5
וכֵן קדשים שהוּטל בהן מוּם האוֹכֵל מֵהן כזית לוֹקה; הרי הֵן בִכלל "כל תוֹעֵבה",
עד שיִוּלֵד להן מוּם אחֵר ויֵאכלוּ במוּמן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכל שפסוּלוֹ מִספֵק אין לוֹקין עליו.
6
כל קרבן שנִתפגֵל במחשבת הזמן,
כמוֹ שבֵארנוּ כל האוֹכֵל מִמנוּ כזית במֵזיד חיב כרֵת,
שנאמר: "והנפש האֹכלת מִמנוּ עוֹנה תִשא" ,
ואִם אכל בִשגגה מֵביא חטאת קבוּעה.
7
אין חיבין כרֵת אלא על אכילת דברים שהוּתרוּ,
בין לאדם בין למִזבֵח.
אבל אִם אכל מִן המתיר עצמוֹ אינוֹ חיב כרֵת אלא לוֹקה,
כאוֹכֵל פסוּלי המוּקדשין שאין בהן פִגוּל.
:כיצד? מִנחה שנִתפגלה,
האוֹכֵל כזית מִשיריה במֵזיד חיב כרֵת.
אבל אִם אכל מִן הקֹמץ שלה אוֹ מִן הלבֹנה אינוֹ חיב כרֵת,
לפי שהֵן מִן המתירין את השירים לאדם.
וכֵן זבח שנִתפגֵל,
האוֹכֵל כזית מִבשרוֹ אוֹ מֵאֵמוּריו אוֹ מִבשר העוֹלה חיב כרֵת.
:אבל אִם אכל כזית מִן הדם אינוֹ חיב עליו מִשוּם פִגוּל,
שהדם מתיר את האֵמוּרין לִקרב למִזבֵח,
והאֵמוּרין מתירין את הבשר לאדם,
ודם העוֹלה מתיר בשרה למִזבֵח,
ודם חטאת העוֹף מתיר בשרה לכֹהנים,
ודם עוֹלת העוֹף מתיר בשרה למִזבֵח,
ודם חטאוֹת הנִשרפוֹת מתיר אֵמוּריהן למִזבֵח,
לפיכך חיבין על אֵמוּריהן מִשוּם פִגוּל.
:הקֹמץ והלבֹנה מתירין השירים לכֹהנים,
שני כִבשי עצרת מתירין שתי הלחם לכֹהנים,
וכֵן שני בזיכי לבֹנה מתירין לחם הפנים לכֹהנים.
אבל דברים שאין להן מתירין,
כגוֹן בשר חטאוֹת הנִשרפוֹת וּמנחוֹת הנִשרפוֹת אינן מִתפגלין לעוֹלם.
8
ואֵלוּ דברים שאין חיבין עליהם מִשוּם פִגוּל לעוֹלם:
הקֹמץ, והלבֹנה,
והקטֹרת, והדם,
והיין, בין יין הבא עִם הנסכים בין היין הבא בִפני עצמוֹ,
וּמנחוֹת הנִשרפוֹת כוּלן,
שהרי אין להן קֹמץ להתירן,
כגוֹן מִנחת כֹהנים וּמִנחת נסכים,
וּבשר חטאוֹת הנִשרפוֹת,
ולֹג שמן של מצֹרע.
ואִם תֹאמר:
והלֹא דם האשם מתירוֹ? אינוֹ תלוּי בוֹ,
שהרי אדם מֵביא אשמוֹ היוֹם ולוּגוֹ אחר כמה ימים,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
9
אסוּר להוֹתיר מִבשר הקדשים לאחר זמן אכילתן,
שנאמר בקרבן תוֹדה:
"לֹא תוֹתירוּ מִמנוּ עד בֹקר" ,
והוּא הדין לִשאר הקדשים כוּלן.
והמוֹתיר אינוֹ לוֹקה,
שהרי נִתקוֹ הכתוּב לעשֵה,
שנאמר: "והנֹתר מִמנוּ עד בֹקר באֵש תִשרֹפוּ" .
10
האוֹכֵל כזית מִבשר קדשים שנוֹתר:
במֵזיד חיב כרֵת,
ואִם היה שוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה,
שנאמר: "ואֹכליו עוֹנוֹ ישא כי את קֹדש יי חִלֵל ונִכרתה הנפש ההיא מֵעמיה" .
וּמֵאימתי יתחייב כרֵת על אכילת הנוֹתר? אִם קדשי קדשים הֵן חיב עליהן מֵאחר שיעלה עמוּד השחר,
ואִם קדשים קלים הֵן חיב עליהן מִשקיעת החמה של יוֹם שֵני,
שהוּא תחִלת הלילה של יוֹם שלישי.
:והיכן הִזהיר הכתוּב על הפִגוּל ועל הנוֹתר? במִלוּאים,
שהרי נאמר שם:
"לֹא יֹאכל כי קֹדש הֵם" להזהיר על כל שפסוּלוֹ בקֹדש שהוּא בלֹא תעשה על אכילתוֹ.
11
והפִגוּל והנוֹתר מִצטרפין זה עִם זה לכזית,
וכל הפִגוּלין והנוֹתרין מִצטרפין.
12
אסוּר לטמֵא את הקדשים אוֹ לסבֵב להן טוּמאה,
שהרי פוֹסֵל אוֹתן.
והמטמֵא את הקדשים אינוֹ לוֹקה.
אבל אדם טהוֹר שאכל כזית מִקדשים שנִטמאוּ לוֹקה,
שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמֵא לֹא יֵאכֵל" .
והוּא הדין לִשאר הקרבנוֹת,
שאִם אכל כזית מִלבֹנת המִנחה שנִטמֵאת אחר שנִתקדשה בכלי לוֹקה.
:אחד קדשים שנִטמאוּ לִפני כפרה אוֹ לאחר כפרה,
בין שנִטמאוּ באב הטוּמאה אוֹ בִולד הטוּמאה של דִברי תוֹרה.
אבל אִם נִטמאוּ בטוּמאוֹת של דִבריהן אינוֹ לוֹקה על אכילתן,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
ואינוֹ לוֹקה אלא האוֹכֵל אחר זריקת דמים,
אבל אִם אכל קֹדם זריקה אינוֹ לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל קֹדש טמֵא,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
13
כל אדם שנִטמא טוּמאה שחיבין עליה כרֵת על ביאת המִקדש,
ואכל כזית מִן הקדשים,
בין קֹדש טהוֹר בין קֹדש טמֵא:
במֵזיד הרי זה חיב כרֵת,
שנאמר: "והנפש אשר תֹאכל בשר מִזבח השלמים אשר ליי וטוּמאתוֹ עליו ונִכרתה" וכו' ; ואִם אכל בִשגגה מֵביא קרבן עוֹלה ויוֹרֵד.
וּמִנין שאינוֹ מדבֵר אלא בטוּמאת הגוּף? שנאמר:
"ונפש כי תִגע בכל טמֵא בטוּמאת אדם אוֹ בִבהֵמה טמֵאה" וכו' .
והוּא הדין לִשאר קדשי מִזבֵח.
:והיכן הִזהיר על עוֹן זה? ביוֹלדת,
שהרי נאמר בה:
"בכל קֹדש לֹא תִגע"
14
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לטמֵא שלֹא יֹאכל קֹדש קֹדם שיִטבֹל.
והאוֹכֵל קֹדש אחר שטבל קֹדם שיעריב שִמשוֹ אוֹ קֹדם שיביא כפרתוֹ לוֹקה ואינוֹ חיב כרֵת,
שנאמר: "וטוּמאתוֹ עליו" עד שתִהיה כל טוּמאתוֹ עליו.
15
היה טמֵא בטוּמאוֹת של דִבריהם אינוֹ לוֹקה,
ואין צריך לוֹמר שאינוֹ חיב כרֵת,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
16
אינוֹ חיב כרֵת על אכילת קֹדש שיֵש לוֹ מתירין,
עד שיֹאכל מִמנוּ אחר שקרבוּ מתיריו.
אבל אִם אכל את הבשר קֹדם זריקת הדם אינוֹ לוֹקה מִשוּם טמֵא שאכל את הקֹדש.
זה הכלל:
כל שיֵש לוֹ מתירין אין חיבין עליו מִשוּם פִגוּל אוֹ מִשוּם נוֹתר אוֹ מִשוּם טמֵא,
עד שיִקרבוּ מתיריו כהִלכתן; וכל שאין לוֹ מתירין כיון שקדש בכלי,
חיבין עליו מִשוּם טוּמאה.
אפִלוּ נִטמא הבשר קֹדם שיִתטמֵא האוֹכֵל,
הוֹאיל וקרבוּ המתירין ואחר כך אכל חיב כרֵת.
וכֵן אִם אכל מִבשר חטאוֹת הנִשרפוֹת והוּא טמֵא,
אחר שנִזרק דמן הרי זה חיב כרֵת.
17
כבר נִתבאֵר לך שאף דברים שאין חיבין עליהן מִשוּם פִגוּל,
חיבין עליהן מִשוּם נוֹתר וטמֵא.
כיצד? דברים שאין להן מתירין אין חיבין עליהן מִשוּם פִגוּל,
וחיבין עליהן מִשוּם נוֹתר וטמֵא.
וכֵן המתירין עצמן,
אף על פי שאין חיבין עליהן מִשוּם פִגוּל,
כמוֹ שבֵארנוּ חיבין עליהן מִשוּם נוֹתר וטמֵא,
חוּץ מִן הדם,
שאין חיבין עליו לעוֹלם אלא מִשוּם דם בִלבד.
18
טמֵא שאכל אֵמוּרין חיב כרֵת.
19
אכל פסח שלֹא נִצלה,
ולחמי תוֹדה שלֹא הוּרמה חלתן הרי זה חיב כרֵת מִשוּם טוּמאת הגוּף,
אף על פי שאינן ראוּיין למה שהֵן.
:אי אפשר שיִתחיֵב אדם על אכילה אחת מִשוּם פִגוּל וּמִשוּם נוֹתר,
שהפִגוּל הוּא הקרבן הנִפסל במחשבת הזמן,
ואינוֹ עוֹלה לשֵם קרבן,
ולֹא נִרצה כלל,
והנוֹתר הוּא הנִשאר מִקרבן שקרב כמִצותוֹ לאחר זמן אכילתוֹ.
20
הפִגוּל והנוֹתר והטמֵא שבללן זה בזה ואכלן חיב.
אף על פי שרִבה מין על חבֵרוֹ אינוֹ מבטלוֹ,
שאין האִסוּרין מבטלין זה את זה.
21
וּפִגוּל אוֹ נוֹתר אוֹ טמֵא שהעלן לרֹאש המִזבֵח,
מִשמשלה האוּר ברוּבן פקע אִסוּרן מֵהן.
והאֵמוּרין מִצטרפין עִם הבשר לכזית,
בין בעוֹלה בין בִשאר קדשים,
לחיֵב עליו מִשוּם פִגוּל אוֹ נוֹתר אוֹ טמֵא.
22
זבח שנִתפגֵל אוֹ שנוֹתר לאחר זמנוֹ,
ואכל מִמנוּ מִן העוֹר,
אוֹ מִן המרק,
אוֹ מִן התבלין,
אוֹ מִן האלל,
אוֹ מִן המוּרא,
אוֹ מִן הגידים,
מִן הקרנים,
מִן הטלפים,
מִן הצִפרנים,
מִן החרטוֹם,
מִביצי העוֹף,
מִן הנוֹצה אינוֹ חיב כרֵת.
וכֵן טמֵא הגוּף שאכל דברים אֵלוּ מִקרבן כשֵר אינוֹ חיב כרֵת,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
23
אבל מִן השליל אוֹ מִן השִליה חיב מִשוּם פִגוּל ונוֹתר וטמֵא כאוֹכֵל מִשאר בשר הזבח.
24
קדשי גוֹים אין חיבין עליהן מִשוּם פִגוּל ונוֹתר וטמֵא.
וכֵן דם הקדשים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן הלבֹנה והקטֹרת והעֵצים אין חיבין עליהן כרֵת,
לֹא מִשוּם פִגוּל ולֹא מִשוּם נוֹתר ולֹא מִשוּם טוּמאת הגוּף.