1
כל הדמים הנִתנין על מִזבֵח החיצוֹן שנתן מֵהן מתנה רִאשוֹנה במחשבה נכוֹנה,
ונתן מִמתנה שניה ואילך במחשבת שִנוּי השֵם אוֹ מחשבת המקוֹם אוֹ מחשבת הזמן הרי זה כִפֵר,
והוּרצה הקרבן.
ואִם נתן את הרִאשוֹנה במחשבת הזמן,
והִשלים המתנוֹת במחשבת המקוֹם הרי זה פִגוּל,
שמתנה רִאשוֹנה היא העִקר.
:אבל כל הדמים הנִתנין על המִזבֵח הפנימי,
הוֹאיל וכוּלן מעכבין זה את זה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אִם נתן אחת מֵהן שלֹא כתִקנה אלא הִפסיד בה המחשבה,
אף על פי שנתן כל השאר כתִקנן הזבח פסוּל.
2
חִשֵב ברִאשוֹנה מחשבת הזמן ושתק בשאר,
אוֹ שנתן כוּלן כתִקנן חוּץ מִן האחרוֹנה שנתנה במחשבת הזמן הרי זה פסוּל,
ואינוֹ פִגוּל,
עד שיזה כוּלן במחשבת הזמן,
שהרי כוּלן במתנה אחת הֵן.
3
וּטבילת אצבע בדם בחטאוֹת הפנימיוֹת מפגלת.
כיצד? חִשֵב בִשעת טבילת אצבע בדם מחשבת הזמן הרי זה כִמחשֵב בִשעת הזיה.
4
היה עוֹמֵד בעזרה,
וחִשֵב מחשבת זמן בחטאוֹת הנעשוֹת בִפנים בדבר הנעשה בִפנים אינוֹ פִגוּל; חִשֵב בדבר הנעשה בחוּץ הרי זה פִגוּל.
5
כיצד? היה עוֹמֵד בעזרה,
ואמר: 'הריני שוֹחֵט להזוֹת דמוֹ למחר' אינוֹ פִגוּל,
שההזיה לִפנים בהיכל.
6
היה עוֹמֵד בהיכל,
ואמר: 'הריני מזה לִשפֹך שירין למחר' אינוֹ פִגוּל,
שהרי חִשֵב בִפנים בדבר הנעשה בחוּץ.
:אבל אִם היה עוֹמֵד בעזרה,
ושחט והוּא מחשֵב לִשפֹך שירין למחר אוֹ להקטיר אֵמוּרין למחר הרי זה פִגוּל,
שהרי חִשֵב בחוּץ בדבר הנעשה בחוּץ.
7
התוֹדה מפגלת את הלחם,
והלחם אינוֹ מפגֵל את התוֹדה.
כיצד? השוֹחֵט את התוֹדה והוּא מחשֵב שיֹאכל מִבשרה אוֹ יזרֹק דמה אוֹ שיקטיר אֵמוּריה למחר הזבח עִם הלחם פִגוּל.
אבל אִם חִשֵב לאכֹל מִן הלחם למחר הלחם לבדוֹ פִגוּל,
וזבח התוֹדה אינוֹ פִגוּל.
8
וכֵן הדין בִשני כִבשי עצרת עִם שתי הלחם הבאוֹת עִמהן,
שאִם חִשֵב מחשבת זמן בכבשים נִתפגלוּ שתי הלחם; חִשֵב שיֹאכל מִשתי הלחם למחר שתי הלחם פִגוּל,
והכבשים אינן פִגוּל.
:חִשֵב באחת מֵארבע העבוֹדוֹת לאכֹל כזית מִבשר הזבח עִם הלחם למחר הלחם לבדוֹ פִגוּל,
והתוֹדה אוֹ הכבשים אינן פִגוּל.
9
המקטיר שני בזיכי לבֹנה שעִם לחם הפנים,
וחִשֵב בִשעת הקטרתן שיֹאכל לחם הפנים למחר הרי הלחם פִגוּל.
10
השוֹחֵט שני כִבשי עצרת,
וחִשֵב לאכֹל אחת מִשתי החלוֹת למחר שתיהן פִגוּל.
11
הִקטיר שני הבזיכין,
והוּא מחשֵב לאכֹל אחד מִשני הסדרים למחר שני הסדרים פִגוּל.
12
וכֵן אִם חִשֵב מחשבת הזמן באחת מֵחלוֹת התוֹדה אוֹ באחת מֵחלוֹת מִנחה מאפֵה התנוּר הרי כל החלוֹת פִגוּל.
13
אבל אִם נִטמֵאת אחת מִשתי החלוֹת אוֹ אחד מִשני הסדרים אוֹ אחת מִן חלוֹת התוֹדה,
בין לִפני זריקה בין לאחר זריקה אוֹתה החלה ואוֹתוֹ הסֵדר אסוּר,
והטהוֹר בטהרתוֹ,
ויֵאכֵל.
14
חִשֵב בעבוֹדת אחד מִשני הכבשים שיֹאכל כזית מִשתי הלחם למחר,
וכֵן אִם חִשֵב בהקטרת אחד מִשני הבזיכין שיֹאכל כזית מִלחם הפנים למחר הרי הלחם פסוּל,
ואינוֹ פִגוּל,
עד שיחשֵב בכל המתיר,
שהוּא עבוֹדת שני הכבשים והקטרת שני הבזיכין.
15
שחט אחד,
וחִשֵב לאכֹל חצי זית מֵחלה זוֹ למחר,
ושחט השֵני,
וחִשֵב לאכֹל חצי זית מֵחלה שניה למחר הרי אֵלוּ מִצטרפין לפִגוּל.
והוּא הדין בִשני הבזיכין עִם שני הסדרין.
16
חִשֵב באחד מִשני הכבשים מחשבת הזמן,
ועשה השֵני במחשבה נכוֹנה זה שעשהוּ במחשבת הזמן פִגוּל,
והשֵני כשֵר.
17
שחט אחד מֵהן,
וחִשֵב בִשעת שחיטתוֹ שיֹאכל מִבשר השֵני למחר שניהן כשֵרים,
שאין מחשבין מִזה על זה.
18
שני כִבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה.
כיצד? שחטן וזרק דמן במחשבת שִנוּי השֵם לֹא קדש הלחם.
שחטן לִשמן וזרק דמן שלֹא לִשמן הלחם קדוֹש ואינוֹ קדוֹש.
שחטן שלֹא לִשמן,
אף על פי שזרק לִשמן לֹא קדש הלחם.
19
שתי הלחם שיצאוּ בין שחיטה לִזריקה,
וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן נִתפגלוּ שתי הלחם אף על פי שהֵן בחוּץ,
שהזריקה מוֹעלת ליוֹצֵא אף על פי שעדין הוּא בחוּץ.
20
כִבשי עצרת ששחטן לִשמן,
ואבד הלחם,
אִם זרק דמן לִשמן הרי אֵלוּ פסוּלין.
זרק דמן במחשבת הזמן אחר שאבד הלחם הרי אֵלוּ ספֵק אִם הוּתרוּ באכילה אוֹ לֹא הוּתרוּ.