1
כל הזבחים שנִשחטוּ במחשבת שִנוּי השֵם,
בין בקרבנוֹת יחיד בין בקרבנוֹת צִבוּר כשֵרים,
אלא שלֹא עלוּ לבעלים לשֵם חוֹבה,
חוּץ מִן החטאת והפסח,
שאִם נעשוּ במחשבת שִנוּי השֵם פסוּלין.
ואחד המשנה שֵם הזבח בעֵת שחיטה אוֹ בִשעת קבלה אוֹ הוֹלכה אוֹ בִזריקה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:כיצד לֹא עלוּ לשֵם חוֹבה? כגוֹן ששחט עוֹלה לשֵם שלמים לֹא עלת לבעלים לֹא מִשוּם עוֹלה שהֵן חיבין בה ולֹא מִשוּם שלמים,
אלא חיבין להביא זבח אחֵר.
וכֵן אִם שחט עוֹלת ראוּבֵן לשֵם שִמעוֹן לֹא עלת לֹא לִראוּבֵן ולֹא לשִמעוֹן.
:במה דברים אמוּרים? בשעקר שֵם הזבח בזדוֹן.
אבל אִם טעה ודִמה שזוֹ העוֹלה שלמים היא,
ועשה כל עבוֹדוֹתיה לשֵם שלמים עלת לבעלים לשֵם חוֹבה.
וכֵן החטאת והפסח שעשה אוֹתן במחשבת שִנוּי השֵם בטעוּת כשֵרים,
שעקירה בטעוּת אינה עקירה.
:וכֵן עוֹלת העוֹף שמלקה אוֹ שמִצה דמה במחשבת שִנוּי השֵם כשֵרה,
ולֹא עלת לבעלים.
וחטאת העוֹף פסוּלה.
2
וכֵן כל המנחוֹת שנעשוּ במחשבת שִנוּי השֵם כשֵרוֹת,
ולֹא עלוּ לבעלים,
חוּץ מִמִנחת חוֹטֵא וּמִנחת קנאוֹת,
שאִם חִשֵב באחת מֵארבע עבוֹדוֹת שלהן מחשבת שִנוּי השֵם פסוּלוֹת.
:שִנוּי השֵם במִנחה כיצד? כגוֹן שקמץ מִנחוֹת נדבה לשֵם מִנחת חוֹטֵא,
אוֹ מרחשת לשֵם מחבת,
אוֹ מחבת לשֵם מרחשת,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
אסוּר לחשֵב בקדשים מחשבה שאינה נכוֹנה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לפיכך, זבח ששחטוֹ שלֹא לִשמוֹ אוֹ מִנחה שקמצה שלֹא לִשמה,
בין בזדוֹן בין בִשגגה חיב להשלים שאר עבוֹדוֹת לִשמן.
אפִלוּ שחט וקִבֵל והוֹליך במחשבת שִנוּי השֵם,
חיב לִזרֹק במחשבה נכוֹנה.
:וּמִפני מה נִשתנה דין החטאת והפסח מִכל הזבחים,
ודין מִנחת חוֹטֵא וּמִנחת קנאוֹת מִכל המנחוֹת? מִפני שעיֵן עליהם הכתוּב; הרי הוּא אוֹמֵר בחטאת:
"ושחט אֹתה לחטאת" שתִהיה שחיטה לשֵם חטאת,
וכֵן שאר עבוֹדוֹתיה לִשמה,
ונאמר: "על חטאתוֹ" שתֵעשה לשֵם אוֹתוֹ החֵטא,
ונאמר: "וכִפר עליו" שתִהיה לשֵם בעליה.
:ונאמר בפסח:
"ועשית פסח ליי אלֹהיך" שתִהיה כל עשיתוֹ לשֵם פסח,
ונאמר: "ואמרתם זבח פסח הוּא ליי" שתִהיה זביחתוֹ לשֵם פסח; הא אִם שִנה שמוֹ אוֹ שֵם בעליו פסוּל.
וּבמִנחת חוֹטֵא הוּא אוֹמֵר:
"כי חטאת היא" ,
וּבמִנחת שוֹטה נאמר:
"כי מִנחת קנאֹת היא" שיִהיוּ כל מעשיהן לִשמן.
4
חטאת ששחטה לשוּם זבח אחֵר,
כגוֹן ששחטה לשֵם עוֹלה אוֹ לשוּם אשם אוֹ לשֵם שלמים פסוּלה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל אִם שחטה לשֵם חוּלין הרי זוֹ כשֵרה,
ולֹא עלת לבעלים.
5
מִפי השמוּעה למדוּ שהקדשים מחללין קדשים ואין החוּלין מחללין קדשים.
6
שחטה לשֵם חֵטא אחֵר,
כגוֹן שבאה על אכילת חֵלב וּשחטה על אכילת דם פסוּלה.
7
שחטה לשֵם אדם אחֵר שהוּא מחוּיב חטאת,
אפִלוּ חטאת שאינה קבוּעה הרי זוֹ פסוּלה.
8
אבל אִם שחטה לשֵם אחֵר שהוּא מחוּיב עוֹלה הרי זוֹ כשֵרה,
ולֹא עלת לבעלים,
שנאמר: "וכִפר עליו" עליו ולֹא על חבֵרוֹ שהוּא מחוּיב חטאת כמוֹתוֹ.
9
שחטה לשֵם מֵת כשֵרה,
ולֹא עלת לבעלים,
שאין כפרה למֵתים.
:שחטה לשֵם מי שאינוֹ מחוּיב קרבן כלל,
לֹא חטאוֹת ולֹא עוֹלה ולֹא שאר קרבנוֹת הרי זוֹ פסוּלה,
שמא מחוּיב הוּא ואינוֹ יוֹדֵע.
10
שחטה לִשמה,
וחִשֵב בִשעת השחיטה לִזרֹק דמה שלֹא לִשמה הרי זוֹ פסוּלה,
לפי שמחשבין מֵעבוֹדה לעבוֹדה,
וזֹאת המחשבה שחִשֵב בִשעת שחיטה כאִלוּ חִשבה בִשעת זריקה,
וּלפיכך פסוּלה.
11
הפסח ששחטוֹ במחשבת שִנוּי השֵם,
בין ששִנה שמוֹ לשֵם זבח אחֵר בין ששִנהוּ לשֵם חוּלין פסל,
שנאמר: "ואמרתם זבח פסח הוּא ליי" .
במה דברים אמוּרים? ששחטוֹ בִזמנוֹ,
שהוּא יוֹם ארבעה עשר בניסן; אפִלוּ שחטוֹ בשחרית במחשבת שִנוּי פסוּל.
אבל אִם שחטוֹ בלֹא זמנוֹ:
במחשבת שלֹא לִשמוֹ כשֵר; שלֹא לשֵם בעליו נעשה כמי שאין לוֹ בעלים בִזמנוֹ,
וּפסוּל.
12
פסח ששחטוֹ לִשמוֹ בארבעה עשר קֹדם חצוֹת פסוּל,
לפי שאינוֹ זמנוֹ.
עברה שנתוֹ,
ושחט בִזמנוֹ לשֵם פסח,
וכֵן השוֹחֵט שאר זבחים לשֵם פסח,
אפִלוּ שחטן אחר חצוֹת הרי אֵלוּ כשֵרים,
ולֹא עלוּ לבעלים לשֵם חוֹבה.
13
תוֹדה ששחטה לשֵם שלמים עלת לבעלים,
וּשלמים ששחטן לשֵם תוֹדה לֹא עלוּ לבעלים,
לפי שהתוֹדה נִקרֵאת שלמים,
וּשלמים לֹא נִקראוּ תוֹדה.
14
עוֹלה ששחטה על מי שאינוֹ מחוּיב קרבן כלל לֹא עלת לבעלים,
שהרי שחטה שלֹא לשֵם בעליה.
ואף על פי שזה ששחטה לִשמוֹ אינוֹ מחוּיב כלוּם בעינינוּ,
אי אפשר שלֹא יהיה חיב כפרה לשמים,
שאין לך אדם בישראֵל שלֹא עבר מֵעוֹלם על מִצות עשֵה.
15
עוֹלה הבאה לאחר מיתה,
שעשיה שלֹא לשֵם בעלים עלת לבעלים לשֵם חוֹבה,
שאין בעלים לאחר מיתה.
16
שני כִבשי עצרת ששחטן לשֵם אילים לֹא עלוּ לצִבוּר לשֵם חוֹבה.
ואִם דִמה שהֵן אילים,
וּשחטם לשֵם אילים עלוּ להן,
מִפני שהיא עקירה בטעוּת.
17
אשם מצֹרע ששחטוֹ שלֹא לִשמוֹ,
אוֹ שלֹא נתן מִדמוֹ על גבי בֹהנוֹת טעוּן נסכים,
שאִם יקריב בלֹא נסכים נִמצא כמקריב נדבה,
ואין האשם בא נדבה.
18
כבש הבא עִם העֹמר ששחטוֹ שלֹא לִשמוֹ לֹא יביא מִנחת נסכים שלוֹ שני עשרוֹנים,
אלא עִשרוֹן אחד כִשאר הנדבוֹת,
שהרי לֹא עלה לשֵם חוֹבתוֹ.
וכֵן תמיד ששחטוֹ שלֹא לִשמוֹ לֹא יעלה עִמוֹ שני גִזרי עֵצים כִשאר התמידין,
שהרי לֹא עלת לחוֹבת התמיד,
אלא הרי הוּא ככל הנדבוֹת.
19
שני כִבשי עצרת ששחטן שלֹא לִשמן,
אוֹ ששחטן בין לִפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרֵק והבשר יֵאכֵל,
אף על פי שלֹא עלוּ לצִבוּר לשֵם חוֹבה.
ואִם היתה שבת לֹא יזרֹק,
ואִם זרק הוּרצה להקטיר אֵמוּרין לערב.
20
וכֵן שלמי נזיר ששחטן שלֹא לִשמן,
אף על פי שלֹא עלוּ לבעלים הרי הֵן נאכלין ליוֹם ולילה,
ואין טעוּנין לחם.
וכֵן אשם נזיר ואשם מצֹרע ששחטן שלֹא לִשמן,
אף על פי שלֹא עלוּ לבעלים הרי הֵן נאכלין.