1
אין המחשבה הוֹלכת אלא אחר העוֹבֵד.
אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מוֹעלת כלוּם,
שאפִלוּ שמענוּ הבעלים שפִגלוּ והיתה מחשבת העוֹבֵד נכוֹנה הרי זה כשֵר.
2
ואין המחשבה מוֹעלת אלא מִמי שהוּא ראוּי לעבוֹדה,
וּבדבר הראוּי לעבוֹדה,
וּבמקוֹם הראוּי לעבוֹדה.
:מִמי שהוּא ראוּי לעבוֹדה כיצד? אחד מִכל הפסוּלין לעבוֹדה שקִבֵל הדם אוֹ הוֹליך אוֹ זרק,
וחִשֵב בִשעת העבוֹדה מחשבת מקוֹם אוֹ מחשבת הזמן לֹא פסל במחשבתוֹ,
לפי שאינוֹ ראוּי לעבוֹדה.
ואוֹתוֹ הדם שקִבֵל אוֹ שזרק מִקצתוֹ ישפֵך לאמה,
ואִם נִשאר דם הנפש יחזֹר הראוּי לעבוֹדה ויקבֵל במחשבה נכוֹנה.
אבל אִם חִשֵב הפסוּל בִשעת שחיטה פסל במחשבתוֹ,
שהשחיטה כשֵרה בִפסוּלין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:יֵש קרבנוֹת שאִם נעשוּ שלֹא לִשמן כשֵרין,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לפיכך אִם קִבֵל הדם בהן זה שאינוֹ ראוּי לעבוֹדה,
אוֹ הוֹליכוֹ אוֹ זרקוֹ פסל הזבח כאִלוּ עשהוּ לִשמוֹ,
שהוּא פסוּל.
ואף על פי שיֵש דם הנפש וחזר הכשֵר וקִבֵל וזרק כבר נִפסל הזבח,
ולֹא מִפני מחשבת שִנוּי השֵם פסל אוֹתן,
אלא מִפני שהוּא פסוּל לעבוֹדה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
בדבר הראוּי לעבוֹדה כיצד? מִנחת העֹמר שקמצה שלֹא לִשמה הרי זוֹ כמה שנעשת לִשמה,
וּשיריה נאכלין,
מִפני שהיא מִן השעוֹרים,
ואין השעוֹרים דבר הראוּי לִשאר קרבנוֹת.
וכֵן המחשֵב במִנחת קנאוֹת והלבֹנה עליה,
קֹדם שילקֵט הלבֹנה אין מחשבתוֹ מוֹעלת,
שהרי אינה דבר הראוּי לעבוֹדה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
במקוֹם הראוּי לעבוֹדה כיצד? מִזבֵח שנִפגם,
וחִשֵב מחשבת זמן אוֹ מחשבת מקוֹם לֹא פסל הזבח במחשבה זוֹ,
שהרי אין המקוֹם עתה ראוּי לעבוֹדה.
קמץ את המִנחה בחוּץ,
וחִשֵב בִשעת קמיצה מחשבת זמן אוֹ מחשבת מקוֹם אין מחשבה זוֹ כלוּם.
5
אֵלוּ דברים שאינם ראוּיין לאכילה מִן הקרבנוֹת וּראוּיין להקטרה:
הדם, והאֵמוּרין,
וּבשר העוֹלה,
והקֹמץ והלבֹנה מִן המנחוֹת הנִקמצוֹת.
6
ואֵלוּ ראוּיין לאכילה ואינן ראוּיין להקטרה:
הבשר הנאכל מִכל הזבחים,
בין הנאכל לכֹהנים בין הנאכל לכל אדם,
וּשירי המנחוֹת,
וּשתי הלחם,
ולחם הפנים.
7
ואֵלוּ דברים שאינן ראוּיין לֹא לאכילה ולֹא להקטרה:
בשר חטאוֹת הנִשרפוֹת,
והעוֹר של בהֵמה כוּלוֹ,
חוּץ מֵעוֹר האליה,
שהוּא ראוּי לאכילה.
אבל המוּרא,
והוּא הקרוּם הדק הדבֵק בבשר המבדיל בין העוֹר והבשר אינוֹ ראוּי לאכילה.
וכֵן העצמוֹת,
והגידים, והקרנים,
והטלפים, והנוֹצה של עוֹף,
והצִפרנים, והחרטוֹם שלוֹ,
וראשי אגפים,
ורֹאש הזנב,
אפִלוּ מקוֹמוֹת הרכים מִכל אֵלוּ הדבוּקין בבשר,
שאִלוּ יֵחתכוּ מִן החי יבצבֵץ הדם ויֵצֵא הוֹאיל ואינן חשוּבין,
נִקראין דבר שאינוֹ ראוּי לאכילה לעִנין הקרבנוֹת.
:וכֵן המרק,
והתבלין, והשליל,
והשִליה, וּביצי העוֹף,
והבשר שפוֹלטתוֹ הסכין בִשעת הפשֵט וישאֵר מוּדבק בעוֹר,
והוּא הנִקרא אלל כל אֵלוּ אינן חשוּבין לעִנין מחשבת הקרבנוֹת,
והרי הֵן כדבר שאינוֹ ראוּי לאכילה.
8
וּמחשבין על דבר העוֹמֵד לאִבוּד,
ועל דבר העוֹמֵד לִשרֵפה.
:המחשֵב באחת מֵאוֹתן הארבע העבוֹדוֹת אוֹ בכוּלן לאכֹל דבר שאין דרכוֹ לאכילה אוֹ להקטיר דבר שאין דרכוֹ להקטרה,
בין במחשבת המקוֹם בין במחשבת הזמן הזבח כשֵר.
כיצד? חִשֵב לִשתוֹת מִדם הזבח אוֹ לאכֹל מֵאֵמוּריו אוֹ לאכֹל מִן הקֹמץ וּמִן הלבֹנה בחוּץ אוֹ למחר,
אוֹ שחִשֵב להקטיר מִבשר הזבח אוֹ מִשירי המִנחה בחוּץ אוֹ למחר הרי הזבח כשֵר.
:וכֵן אִם חִשֵב לאכֹל אוֹ להקטיר מִן העוֹר אוֹ מִן העצמוֹת והגידים והמרק אוֹ האלל וכיוֹצֵא בהן,
בין מחשבת זמן בין מחשבת מקוֹם הזבח כשֵר.
וכֵן אִם חִשֵב לאכֹל מִפרים וּשעירים הנִשרפים בחוּץ אוֹ למחר הרי הֵן כשֵרים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
חִשֵב שיֹאכלוּ הטמֵאים אוֹ הפסוּלים מִדבר הראוּי לאכילה,
אוֹ שיקטירוּ הטמֵאים אוֹ הפסוּלים דבר הראוּי להקטרה:
חוּץ לִזמן אכילה והקטרה הזבח פִגוּל,
כמוֹ שבֵארנוּ; וחוּץ לִמקוֹם אכילה והקטרה הרי זה פסוּל,
ואינוֹ פִגוּל.
10
אין אכילה פחוּתה מִכזית,
ולֹא הקטרה פחוּתה מִכזית.
לפיכך המחשֵב לאכֹל מִדבר הראוּי לאכילה פחוֹת מִכזית,
אוֹ שחִשֵב להקטיר מִדבר הראוּי להקטרה פחוֹת מִכזית,
בין במחשבת זמן בין במחשבת מקוֹם הזבח כשֵר.
:חִשֵב לאכֹל כחצי זית בחוּץ וּלהקטיר חצי זית בחוּץ,
אוֹ שחִשֵב לאכֹל כחצי זית אחר זמן אכילה וּלהקטיר כחצי זית אחר זמן הקטרה הזבח כשֵר,
שאין אכילה והקטרה מִצטרפין.
ואִם הוֹציאוֹ בִלשוֹן אכילה ואמר שיֹאכל כחצי זית ותֹאכל האֵש חצי זית הרי אֵלוּ מִצטרפים; לשוֹן אכילה אחד הוּא.
:חִשֵב לאכֹל אוֹ להקטיר כחצי זית,
וחזר וחִשֵב על חצי זית אחֵר באוֹתה המחשבה הרי אֵלוּ מִצטרפין.
חִשֵב לאכֹל כחצי זית ושתֹאכל בהֵמה אוֹ חיה כחצי זית,
בין במחשבת מקוֹם בין במחשבת זמן הרי אֵלוּ מִצטרפין,
ששֵם אכילה אחד הוּא.
:חִשֵב על כזית שיֹאכלוּהוּ שנים הרי אֵלוּ מִצטרפין.
חִשֵב לאכֹל כזית ביתֵר מִכדי אכילת פרס הרי זה מִצטרֵף.
חִשֵב בִשעת זביחה לאכֹל כחצי זית וּבִשעת זריקה לאכֹל כחצי זית הרי אֵלוּ מִצטרפין,
בין במחשבת המקוֹם בין במחשבת הזמן.
וכֵן אִם חִשֵב על כזית בִשעת קבלה ועל כזית בִשעת הוֹלכה,
שארבע העבוֹדוֹת מִצטרפוֹת,
והרי הֵן כעבוֹדה אחת.
:חִשֵב להקטיר כחצי זית מִן הקֹמץ וכחצי זית מִן הלבֹנה הרי אֵלוּ מִצטרפין,
שהלבֹנה עִם הקֹמץ למִנחה,
כאֵמוּרין לזבח.
לפיכך אִם חִשֵב להקטיר כזית מִן הלבֹנה חוּץ לִזמנוֹ הרי זה פִגוּל,
כמוֹ שנִתבאֵר.
:אחד המחשֵב לִזרֹק דם הזבח כוּלוֹ בחוּץ אוֹ למחר,
אוֹ שחִשֵב לִזרֹק מִקצת דמוֹ בחוּץ אוֹ למחר,
כיון שחִשֵב על כדי הזיה מִן הדם פסל.