1
שלֹש מחשבוֹת הֵן שפוֹסלין את הקרבנוֹת,
ואֵלוּ הֵן:
מחשבת שִנוּי השֵם,
וּמחשבת המקוֹם,
וּמחשבת הזמן.
מחשבת שִנוּי השֵם כיצד? זה השוֹחֵט את הזבח שלֹא לִשמוֹ,
כגוֹן שהיה עוֹלה ויחשֵב שהוּא שלמים,
אוֹ ישחטנוּ לשֵם עוֹלה ולִשלמים אוֹ לשֵם שלמים וּלשֵם עוֹלה,
אוֹ ששחט הזבח שלֹא לשֵם בעליו זוֹ היא מחשבת שִנוּי השֵם.
:מחשבת המקוֹם כיצד? כגוֹן ששחט את הזבח לִשמוֹ על מנת לִזרֹק דמוֹ אוֹ להקטיר מִמנוּ דבר הראוּי להקטרה חוּץ לעזרה,
אוֹ לאכֹל מִמנוּ דבר הראוּי לאכילה חוּץ לִמקוֹם אכילתוֹ זוֹ היא מחשבת המקוֹם.
וּזבחים שחִשֵב בהן מחשבה זוֹ,
הֵן הנִקראין זבחים שנִשחטוּ חוּץ לִמקוֹמן.
:מחשבת הזמן כיצד? כגוֹן ששחט את הזבח לִשמוֹ על מנת לִזרֹק דמוֹ מֵאחר שתִשקע החמה,
שאינוֹ זמן זריקתוֹ,
אוֹ להקטיר מִמנוּ דבר הראוּי להקטרה למחר מֵאחר שיעלה עמוּד השחר,
שאינוֹ זמן הקטרתוֹ,
אוֹ לאכֹל מִמנוּ דבר הראוּי לאכילה לאחר זמן הראוּי לאכילתוֹ זוֹ היא מחשבת הזמן.
וּזבחים שחִשֵב בהן מחשבה זוֹ,
הֵן הנִקראין זבחים שנִשחטוּ חוּץ לִזמנן,
והֵן הנִקראין פִגוּל בכל מקוֹם,
וזה הוּא פִגוּל האמוּר בתוֹרה.
2
מִפי השמוּעה למדוּ,
שזה שנאמר בתוֹרה:
"ואִם הֵאכֹל יֵאכֵל מִבשר זבח שלמיו ביוֹם השלישי" אינוֹ מדבֵר אלא בִמחשֵב בִשעת הקרבה שיֹאכל מִמנוּ בשלישי.
והוּא הדין לכל קרבן שחִשֵב עליו בִשעת מעשיו שיֹאכל מִמנוּ לאחר זמן הראוּי לאכילת אוֹתוֹ קרבן.
:וכֵן אִם חִשֵב להקטיר מִמנוּ במִזבֵח דבר הראוּי להקטרה לאחר זמן הראוּי להקטרה.
כך למדוּ מִפי השמוּעה:
אחד אכילת אדם ואחד אכילת מִזבֵח,
אִם חִשֵב עליהן לאחר זמנן הרי הקרבן פִגוּל.
3
אבל קרבן שלֹא נִפסדה מחשבתוֹ בוֹ,
אלא נִזרק דמוֹ על המִזבֵח כהִלכתוֹ,
ונִשאר מִמנוּ לאחר זמן אכילתוֹ אוֹתוֹ הנִשאר נִקרא נוֹתר,
ואסוּר לאכלוֹ,
והקרבן כבר נִרצה וכִפֵר.
הרי הוּא אוֹמֵר בדם:
"ואני נתתיו לכם על המִזבֵח לכפֵר" כיון שהִגיע דם למִזבֵח כהִלכתוֹ,
נִתכפרוּ הבעלים ונִרצה הקרבן.
לפיכך לעוֹלם אין מִתפגֵל אלא דבר שיֵש לוֹ מתירין,
בין לאדם בין למִזבֵח,
כמוֹ שיִתבאֵר.
:אחד זבח שחִשֵב בוֹ אחת מִשלֹש מחשבוֹת אֵלוּ בִשעת שחיטה,
אוֹ שחִשֵב בִשעת קבלת הדם,
אוֹ בִשעת הוֹלכתוֹ למִזבֵח,
אוֹ בעֵת זריקתוֹ למִזבֵח.
4
ונִמצֵאת למֵד שבארבע עבוֹדוֹת הזבח נִפסל במחשבה:
בשחיטה, וּבקבלה,
וּבהוֹלכת הדם,
וּבִזריקתוֹ על המִזבֵח.
5
והעוֹף בִשני דברים:
במליקה, וּבמִצוּי הדם.
6
והמנחוֹת הנִקמצוֹת בארבעה:
בקמיצה, וּבִנתינת הקֹמץ בִכלי שרֵת,
וּבהוֹלכת הקֹמץ למִזבֵח,
וּבִזריקתוֹ על האֵש.
7
אבל אִם חִשֵב בִדברים אחֵרים חוּץ מֵאֵלוּ,
כגוֹן שחִשֵב בִשעת הפשֵט,
אוֹ בִשעת נִתוּח,
אוֹ בִשעת הוֹלכת אֵמוּרין למִזבֵח,
אוֹ בִשעת בלילת המִנחה,
אוֹ בִשעת הגשתה,
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ אין אוֹתה המחשבה מוֹעלת כלוּם,
בין שהיתה מחשבת שִנוּי השֵם,
בין מחשבת המקוֹם,
בין מחשבת הזמן.
8
וכֵן המחשֵב באחת מֵארבע עבוֹדוֹת אֵלוּ אוֹ בכוּלן מחשבה אחרת חוּץ מִשלֹש מחשבוֹת אֵלוּ אין אוֹתה המחשבה מפסדת כלוּם.
כיצד? המחשֵב בִשעת שחיטה וקבלה והוֹלכה וּזריקה,
להניח דם הזבח אוֹ אֵמוּריו למחר אוֹ להוֹציאן חוּץ לעזרה,
אוֹ שחִשֵב לִזרֹק הדם על הכבש שלֹא כנגד היסוֹד,
אוֹ לִתֵן את הנִתנין למטן למעלן ואת הנִתנין למעלן למטן,
אוֹ לִתֵן דמים הנִתנין במִזבֵח החיצוֹן במִזבֵח הפנימי אוֹ את הנִתנין בפנימי בחיצוֹן,
אוֹ להכניס דם החטאת לִפנים,
אוֹ שחִשֵב שיֹאכלוּ הזבח טמֵאים אוֹ שאר הפסוּלין לאכילה,
אוֹ שיקריבוּהוּ טמֵאים אוֹ שאר הפסוּלין לעבוֹדה,
אוֹ לערֵב דם הזבח בדם הפסוּלין,
אוֹ שחִשֵב לִשבֹר עצמוֹת הפסח ולאכֹל מִמנוּ נא,
אוֹ שחִשֵב לִשרֹף חטאת הנִשרפת חוּץ לִזמנן אוֹ חוּץ לִמקוֹמן בכל אֵלוּ המחשבוֹת וכיוֹצֵא בהן הזבח כשֵר.
:וכֵן אִם חִשֵב בִשעת קמיצת המִנחה,
וּבִשעת נתינתוֹ לכלי,
וּבִשעת הוֹלכתוֹ,
וּבִשעת זריקתוֹ על האֵש,
להניח קוּמצה אוֹ לבֹנתה למחר אוֹ להוֹציאוֹ לחוּץ הרי זוֹ כשֵרה.
9
כבר בֵארנוּ שהוֹלכה שלֹא ברגל אינה הוֹלכה,
לפיכך אין המחשבה פוֹסלת בה.
והמהלֵך במקוֹם שאינוֹ צריך הרי זוֹ הוֹלכה,
והמחשבה פוֹסלת בה.
:כיצד? קִבֵל הדם והוּא עוֹמֵד בִמקוֹמוֹ,
וּפשט ידוֹ בוֹ לזרקוֹ על המִזבֵח,
וחִשֵב בעֵת שפשט ידוֹ בדם אין המחשבה פוֹסלת.
אבל אִם קִבֵל הדם בִפנים,
ולֹא הלך בוֹ לגבי המִזבֵח אלא הלך בוֹ להוֹציאוֹ לחוּץ,
וחִשֵב בִשעת הִלוּכוֹ לחוּץ במחשבת הזמן וכיוֹצֵא בה הרי זוֹ פוֹסלת.