1
כל המנחוֹת שקמצן אחד מִן הפסוּלין לעבוֹדה הרי הֵן פסוּלוֹת.
וכֵן אִם לִקֵט הלבֹנה פסל,
אף על פי שלֹא קמץ.
2
קמץ הכשֵר ונתן לפסוּל,
קמץ בימינוֹ ונתן לִשמֹאלוֹ ואחר כך נתנוֹ לכלי,
קמץ מִכלי קֹדש ונתן לִכלי חֹל פסל.
3
קמץ ועלה בידוֹ צרוֹר אוֹ גרגֵר מלח אוֹ קֹרט לבֹנה פסל.
4
קמץ עד שהוּא בחוּץ ונִכנס לִפנים יחזֹר ויקמֹץ בִפנים,
וכשֵר.
5
נִתפזֵר הקֹמץ על גבי הרִצפה יחזֹר ויאספנוּ.
6
היתה המִנחה שלֹא בִכלי שרֵת,
אוֹ שהיה קוּמצה שלֹא בִכלי שרֵת,
אוֹ שהעלהוּ למִזבֵח שלֹא בִכלי שרֵת,
אוֹ שבללה בשמן שלה חוּץ לעזרה פסוּלה,
עד שתִהיה בלילתה בִפנים.
7
כל המנחוֹת שיצק השמן עליהן פסוּל לעבוֹדה,
כגוֹן הזר וכיוֹצֵא בוֹ,
אוֹ שבללן אוֹ פתתן אוֹ מלחן כשֵרוֹת.
הִגישן אוֹ הניפן חוֹזֵר הכֹהֵן וּמגיש אוֹ מֵניף,
ואִם לֹא הִגיש ולֹא הֵניף הכֹהֵן כשֵרוֹת,
שנאמר: "והביאה אל בני אהרֹן.
.. וקמץ" מִקמיצה ואילך מִצות כהוּנה; לִמֵד על יציקה וּבלילה שכשֵרה בזר.
8
מִנחה שנפל לתוֹכה שמן מִנחה אחרת אוֹ שמן חוּלין כל שהוּא נִפסלה.
חִסֵר שמנה פסוּלה.
חִסֵר לבֹנתה כשֵרה,
והוּא שיִהיוּ עליה שני קרטי לבֹנה.
אבל קֹרט אחד פסוּלה,
שנאמר: "אֵת כל לבֹנתה" .
9
רִבה שמנה וּלבֹנתה עד שני לוּגין לכל עִשרוֹן וּשני קוּמצי לבֹנה לכל מִנחה כשֵרה.
שני לוּגין אוֹ שני קמצין אוֹ יתֵר על זה פסוּלה.
10
מִנחת חוֹטֵא שנתן עליה שמן אוֹ על הקֹמץ שלה נִפסלה.
נתן עליה לבֹנה ילקטנה.
היתה שחוּקה הרי זוֹ פסוּלה מִספֵק,
שהרי אי אפשר ללקֵט.
11
נתן שמן על שיריה אחר שקמץ אינוֹ לוֹקה,
ולֹא פסלה,
שהרי הקֹמץ כשֵר.
12
נתן משהוּא שמן על גבי כזית מִן המִנחה פסלה מִספֵק.
אבל אִם נתן השמן על פחוֹת מִכזית לֹא פסלה.
ואינוֹ פוֹסֵל בלבֹנה עד שיִתֵן כזית לבֹנה.
13
אפִלוּ נתן הלבֹנה על כל שהוּא מִן המִנחה פסל,
עד שילקֵט.
14
גִבלה במים וקמץ כשֵרה; לֹא נאמר "חרֵבה" אלא מִשמן.
15
מִנחה שקמצה פעמים כשֵרה,
אפִלוּ פעמים רבוֹת,
והוּא שיקטיר כזית בבת אחת,
שאין הקטרה פחוּתה מִכזית.
16
הִקטיר הקֹמץ בלֹא מלח פסוּלה,
שהמלח מעכֵב במִנחה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:מִנחה שחסרה קֹדם קמיצה יביא מִתוֹך ביתוֹ וימלאנה,
שהקמיצה היא הקוֹבעת,
לֹא נתינתה בִכלי שרֵת.
17
הִתנדֵב קֹמץ לבֹנה בִפני עצמוֹ,
אִם חסר כל שהוּא פסוּל.
וכֵן שני בזיכי לבֹנה שעִם הלחם,
אִם חסר אחד מֵהן כל שהוּא פסוּלין,
עד שיהוּ שני קמצין מִתחִלה ועד סוֹף.
18
הִפריש שני קמצין למִנחה אחת,
ואבד אחד מֵהן:
קֹדם קמיצה לֹא הוּקבע; לאחר קמיצה הוּקבע וּפסוּלה,
מִפני שרִבה לבֹנתה.
וכֵן אִם הִפריש ארבעה קמצין לִשני בזיכי לחם,
ואבדוּ שנים מֵהן:
קֹדם סִלוּק הלחם לֹא הוּקבעוּ,
וּכשֵרים; לאחר סִלוּק הבזיכים הוּקבעוּ וּפסוּלין,
מִפני הרִבוּי.
19
קֹמץ מִנחה שנִטמא והִקטירוֹ הציץ מרצה,
שנאמר: "ונשא אהרֹן" וכו' .
יצא הקֹמץ חוּץ לעזרה והִכניסוֹ והִקטירוֹ אין הציץ מרצה,
שהציץ מרצה על הטמֵא ואינוֹ מרצה על היוֹצֵא.
20
קמץ את המִנחה ואחר כך נִטמאוּ שיריה כוּלן,
אוֹ נִשרפוּ,
אוֹ יצאוּ חוּץ לעזרה,
אוֹ אבדוּ לֹא יקטיר הקֹמץ,
ואִם הִקטיר הוּרצה.
נִשאר מעט מִן השירים בכשרוּתן יקטיר הקֹמץ,
ואוֹתן השירים שנִשארוּ אסוּרין באכילה.
21
היתה מחִצה מִלמטה בִכלי שיֵש בוֹ עִשרוֹן של מִנחה,
אף על פי שהוּא מעֹרב מִלמעלה לֹא יקמֹץ,
ואִם קמץ פסוּלה.
22
היה הכלי חלוּק בִמחִצה מִלמעלה וּמעֹרב מִלמטה קוֹמֵץ מִמנוּ.
23
חלק העִשרוֹן בִכלי אחד,
ואין חלקיו נוֹגעין זה בזה,
ואין ביניהן מחִצה הרי זה ספֵק אִם מצרֵף הכלי לִקמיצה אוֹ אינוֹ מצרֵף,
לפיכך לֹא יקמֹץ,
ואִם קמץ לֹא יקטיר,
ואִם הִקטיר הוּרצה,
ולֹא יֵאכלוּ השירים.
24
קמץ ונתן הקֹמץ למעלה על השוּלחן כנגד גֹבה מערכת לחם הפנים קִדשוֹ השוּלחן להִפסֵל,
אבל אינוֹ מקדשוֹ לִקרב.
ואינוֹ קרֵב עד שיִתקדֵש בִכלי שרֵת הראוּי לקֹמץ.
25
הִדביק הקֹמץ לדֹפן הכלי וקמץ,
אוֹ שהפך הכלי על ידוֹ וקמץ מִתוֹכוֹ וּפיו למטה לֹא יקטיר,
ואִם הִקטיר הוּרצה.
26
עִשרוֹן שחִלקוֹ ואבד אחד מֵחלקיו,
והִפריש חֵלק אחֵר תחתיו,
ונִמצא האבוּד,
והרי שלשתן מוּנחין בִכלי אחד ואין נוֹגעין זה בזה נִטמא זה שאבד,
הרי הוּא מִצטרֵף עִם חֵלק רִאשוֹן ונִפסלוּ,
וזה שהִפריש אינוֹ מִצטרֵף,
אלא ישלים עליו.
:נִטמא המוּפרש מוּפרש ורִאשוֹן מִצטרפין ונִפסלוּ,
וזה שנִמצא אינוֹ מִצטרֵף עִמהן.
נִטמא החֵלק הרִאשוֹן הרי האבוּד והמוּפרש תחתיו מִצטרפין.
27
וכֵן לעִנין קמיצה:
קמץ מִן הנִמצא שיריו עִם החֵלק הרִאשוֹן נאכלין,
והמוּפרש אינוֹ נאכל.
קמץ מִן המוּפרש שיריו ורִאשוֹן נאכלין,
והנִמצא אינוֹ נאכל.
קמץ מִן הרִאשוֹן שניהן אין נאכלין,
לפי ששניהן שירים יתֵרים,
שהרי הֵן עִשרוֹן שלֵם,
ודוֹמין למִנחה שלֹא נִקמצה,
שהיא אסוּרה.
:והיאך קרֵב הקֹמץ הזה,
והרי לפניו עִשרוֹן וּמחצה? מִפני שהקמיצה תלוּיה בדעת הכֹהֵן,
וּבעֵת שקוֹמֵץ אין דעתוֹ אלא על העִשרוֹן בִלבד,
והרי החלקים אינן נוֹגעין זה בזה.
28
קֹמץ מִנחה שנִתערֵב בקֹמץ מִנחה אחרת מקטיר שניהן כאחד והֵן כשֵרוֹת.
וכֵן אִם נִתערֵב הקֹמץ במִנחת כֹהנים אוֹ במִנחת הנסכים אוֹ בחבִתי כֹהֵן גדוֹל הרי אֵלוּ כשֵרוֹת,
ויקטיר הכֹל כאחד,
שהכֹל לאִשים.
29
שתי מנחוֹת שלֹא נִקמצוּ שנִתערבוּ זוֹ בזוֹ,
אִם יכוֹל לִקמֹץ מִזוֹ בִפני עצמה וּמִזוֹ בִפני עצמה כשֵרוֹת,
ואִם לאו פסוּלוֹת.
30
קֹמץ שנִתערֵב במִנחה שלֹא נִקמצה לֹא יקטיר.
ואִם הִקטיר הכֹל זוֹ שנִקמצה עלת לבעלים,
וזוֹ שלֹא נִקמצה לֹא עלת לבעלים.
31
נִתערֵב קוּמצה בִשיריה אוֹ שנִתערבוּ שיריה בִשירי חברתה לֹא יקטיר,
ואִם הִקטיר עלת לבעלים.