1
כל הזבחים שנִתערֵב בהן אחת מֵחטאוֹת המֵתוֹת אוֹ שוֹר הנִסקל,
אפִלוּ אחד ברִבוֹא כוּלם ימוּתוּ,
לפי שבעלי חיים חשוּבין הֵן ואינן בטֵלין.
ואִם הִקריב הוּרצה,
שאין בעלי חיים נִדחים.
2
נִתערֵב בהן אחד מֵאִסוּרי המִזבֵח ירעוּ כוּלן עד שיִפֹל בהן מוּם,
וימכרוּ, ויביא בִדמי היפה שבהן מֵאוֹתוֹ המין של קדשים שנִתערֵב.
3
נִתערבוּ קדשים בחוּלין תמימין ימכרוּ החוּלין שבתערֹבת לצרכי אוֹתוֹ המין,
ויקרבוּ כוּלן.
כיצד? ארבע בהֵמוֹת שלמים שנִתערבוּ בארבע בהֵמוֹת חוּלין תמימין ימכרוּ הארבע של חוּלין למי שהוּא צריך להביא שלמים,
ויקרבוּ הכֹל שלמים.
וכֵן בעוֹלה אוֹ באשם.
והדמים חוּלין לכל דבר,
שהרי דמי חוּלין הֵן.
4
נִתערֵב שוֹר הקדֵש בִשורים חֹל גדוֹל שבכוּלם הקדֵש,
וימכרוּ השאר לצרכי אוֹתוֹ המין.
:נִתערבוּ קדשים בקדשים,
מין במינוֹ זה יקרב לשֵם בעליו וזה יקרב לשֵם בעליו,
אף על פי שאין כל אחד מֵהן מכיר קרבנוֹ.
במה דברים אמוּרים? בקרבנוֹת נשים,
שאין בהן סמיכה.
אבל בקרבנוֹת אנשים,
הוֹאיל וכל אחד צריך לִסמֹך על רֹאש קרבנוֹ הרי אֵלוּ לֹא יקרבוּ,
עד שיִתֵן האחד חלקוֹ לחבֵרוֹ,
אוֹ עד שיִפֹל מוּם בכֹל וימכרוּ,
ויביא כל אחד בִדמי היפה שבהן מֵאוֹתוֹ המין.
5
נִתערֵב מין בשאינוֹ מינוֹ,
כגוֹן עוֹלה בִשלמים לֹא יקרבוּ אפִלוּ כחמוּר שבהן,
שאין מביאין קדשים לבית הפסוּל.
6
וּכשֵם שאין ממעטין בִזמן אכילתן,
כך אין ממעטין באוֹכליהן ולֹא בִמקוֹם אכילתן.
אלא כיצד יעשה? ירעוּ הכֹל עד שיִפֹל בהן מוּם,
וימכֵר כל אחד מֵהן לבדוֹ,
ויביא בִדמי היפה שבהן מִמין זה וּבִדמי היפה שבהן מִמין האחֵר,
ויפסיד המוֹתר מִביתוֹ.
7
אף על פי שכבר הִקריב עוֹלה שחיב בה אוֹ שלמים שהיה חיב להקריבן הרי זה מקריב מִדמי התערֹבת עוֹלה אחרת וּשלמים אחֵרים.
8
חטאת שנִתערבה בִשלמים ירעוּ הכֹל עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויביא בִדמי היפה שבהן שלמים וּבִדמי היפה שבהן חטאת.
ואִם קדם והִקריב חטאת אחרת על חֵטא שהִפרישה לוֹ כוּלם ימוּתוּ.
9
וכֵן אִם נִתערבוּ מעוֹת חטאת בִמעוֹת אשם לוֹקֵח שתי בהֵמוֹת,
וּמחלֵל דמי חטאת בכל מקוֹם שהוּא על חטאת,
וּדמי אשם על אשם.
ואִם כבר קרבה חטאתוֹ יוֹליך כל המעוֹת לים המלח.
ואִם כבר קרב אשמוֹ יפלוּ הכֹל לִנדבה.
10
תוֹדה שנִתערבה בִתמוּרתה שניהם יקרבוּ,
ויניף הלחם עִמהן.
וכֵן אִם נִתערבה תוֹדה בִשאר זבחים,
אף על פי שקרבה תוֹדתוֹ ירעוּ הכֹל עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויביא בִדמי היפה תוֹדה אחרת וּבִדמי היפה זבח אחֵר.
11
תוֹדה שנִתערבה באיל נזיר שניהן יקרבוּ,
ויניף הלחם עִמהן.
12
בכוֹר שנִתערֵב בפסח שניהן ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויֵאכלוּ כבכוֹר.
ולמה לֹא יקרבוּ? לפי שהפסח נאכל לכל אדם עד חצוֹת,
והבכוֹר לִשני ימים,
ואינוֹ נאכל אלא לכֹהנים,
ואין מביאין קדשים לבית הפסוּל,
ואין ממעטין באכילתן.
13
וכֵן מעשֵר שנִתערֵב בפסח,
כשיִפֹל בהן מוּם יֵאכלוּ כמעשֵר.
הבכוֹר והמעשֵר שנִתערבוּ יֵאכלוּ במוּמן.
14
וכֵן שאר קדשים שנִתערבוּ בבכוֹר וּבמעשֵר ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויֵאכלוּ כִבכוֹר שנפל בוֹ מוּם אוֹ כמעשֵר שנפל בוֹ מוּם.
15
אשם שנִתערֵב בִשלמים,
אף על פי שאין מקריבין מִשניהם אלא האֵמוּרין,
אבל הבשר נאכל לֹא יקרבוּ,
אלא ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויביא בִדמי היפה אשם וּבִדמי היפה שלמים,
ויפסיד המוֹתר מִביתוֹ.
ואִם קדם והִקריב אשמוֹ שניהם יפלוּ לִנדבה.
16
כל הקדשים אפשר שיִתערבוּ מין במין,
חוּץ מִן החטאת עִם האשם,
שאין האשם אלא מִזִכרי הכבשים,
ואין לך חטאת מִן הכבשים אלא נקֵבה.
17
וכל אֵלוּ המִתערבין בחיים,
אִם הִקריב הוּרצה,
שאין בעלי חיים נִדחים.
18
בהֵמה שנִמצֵאת מירוּשלים ועד מִגדל עֵדר וּכמִדתה לכל רוּח:
אִם נקֵבה בת שנתה היא כוֹנסה לכִפה עד שתמוּת,
שמא חטאת היא; היתה בת שתים יביא אוֹתה שלמים,
ויביא עִמה לחם,
שמא תוֹדה היא.
:מצא זכר בן שתי שנים אין לוֹ תקנה,
שמא אשם הוּא ועדין לֹא כִפרוּ בעליו.
מצא זכר בן שנה מניח אוֹתוֹ עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
וּמֵביא שתי בהֵמוֹת תחתיו,
וּמתנה ואוֹמֵר:
'אִם עוֹלה היה זה עוֹלה תחתיו,
ואִם שלמים היה זה שלמים תחתיו',
וּמקריב האחד עוֹלה,
וּנסכיו מִשל צִבוּר,
והאחד שלמים עִם הלחם,
שמא תוֹדה היה.
:וּמה יעשה בזה הנִמצא? יֵאכֵל במוּמוֹ,
שאפִלוּ היה בכוֹר אוֹ מעשֵר במוּמוֹ הוּא נאכל,
ואִם פסח אחר זמנוֹ הוּא הרי זה שלמים,
וּבִזמנוֹ הכֹל נִזהרין בוֹ.
ואִם תֹאמר:
שמא אשם נזיר אוֹ מצֹרע הוּא? אינם מצוּיין תמיד,
לפיכך לֹא חשוּ להם.
19
נִתערבוּ קדשים בקדשים אחר שנִשחטוּ יֵאכלוּ כחמוּר שבהן.
נִתערבוּ בִפסוּלי המוּקדשין אוֹ בחוּלין שנִשחטוּ בעזרה תעבֹר צוּרתן,
ויֵצאוּ לבית השרֵפה.
20
אֵברי חטאת שנִתערבוּ באֵברי עוֹלה מניחין הכֹל עד שיִפסדוּ ותעבֹר צוּרתן,
ושוֹרפין אוֹתן בעזרה,
במקוֹם ששוֹרפין פסוּלי המוּקדשין.
21
אֵברים של בעלי מוּמין שנִתערבוּ באֵברי קדשים,
אפִלוּ אֵבר באלף אֵברים יֵצאוּ הכֹל לבית השרֵפה.
ואפִלוּ קרבוּ כוּלם חוּץ מֵאחד מִן התערֹבת הרי זה ישרֵף בעזרה,
במקוֹם ששוֹרפין פסוּלי המוּקדשין.
22
חתיכוֹת קדשי קדשים שנִתערבוּ בחתיכוֹת קדשים קלים,
אוֹ הנאכלים ליוֹם אחד בנאכלים לִשני ימים יֵאכלוּ כחמוּר שבהן.
23
חתיכה של חטאת טמֵאה שנִתערבה במֵאה חתיכוֹת של חטאת טהוֹרה,
וכֵן פרוּסה של לחם הפנים שנִטמא שנִתערבה במֵאה פרוּסוֹת של לחם הפנים הטהוֹר הרי זוֹ תעלה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִתרוּמוֹת.
24
אבל חתיכה של חטאת טהוֹרה שנִתערבה במֵאה חתיכוֹת של חוּלין,
וכֵן פרוּסה של לחם הפנים הטהוֹר שנִתערבה במֵאה פרוּסוֹת של חוּלין הרי אֵלוּ לֹא יעלוּ,
אלא יֵאכֵל הכֹל לכֹהנים ככל המדוּמעוֹת.