1
המפריש מעוֹת לחטאתוֹ וּמֵת יֵלכוּ המעוֹת לים המלח.
וכֵן המפריש מעוֹת לחטאתוֹ ואבדוּ,
והִקריב חטאת תחתיהן,
ונִמצאוּ המעוֹת אחר כפרה יֵלכוּ לים המלח.
2
המפריש מעוֹת לחטאתוֹ ואבדוּ,
והִפריש מעוֹת אחֵרוֹת תחתיהן,
לֹא הִספיק לִקח בהן חטאת עד שנִמצאוּ מעוֹת הרִאשוֹנוֹת יביא מֵאֵלוּ ואֵלוּ חטאת,
והשאר יפלוּ לִנדבה.
3
הִפריש מעוֹת לחטאתוֹ ואבדוּ,
והִפריש חטאת תחתיהן,
לֹא הִספיק להקריבה עד שנִמצאוּ המעוֹת,
והרי החטאת בעלת מוּם תִמכֵר,
ויביא מֵאֵלוּ ואֵלוּ חטאת,
והשאר יפלוּ לִנדבה.
4
הִפריש חטאתוֹ ואבדה,
והִפריש מעוֹת תחתיה,
לֹא הִספיק לִקח בהן עד שנִמצֵאת חטאתוֹ,
והרי היא בעלת מוּם תִמכֵר,
ויביא מֵאֵלוּ ואֵלוּ חטאת,
והשאר יפלוּ לִנדבה.
5
הִפריש שני צִבוּרי מעוֹת לאחריוּת מִתכפֵר באחד מֵהן,
והשֵני יפֹל לִנדבה.
6
המפריש חטאתוֹ אוֹ דמי חטאתוֹ וּכסבוּר שהוּא חיב,
ונִמצא שאינוֹ חיב הרי אֵלוּ חוּלין ולֹא נִתקדשוּ.
הִפריש שתים אוֹ דמי שתים וּכסבוּר שהוּא חיב שתים,
ונִמצא שאינוֹ חיב אלא אחת יביא אחת,
והשאר יפלוּ לִנדבה.
7
הלוֹקֵח מעוֹת בידוֹ אוֹ שהיה מלקֵט,
ואמר: 'אֵלוּ אביא מֵהן חטאתי' המוֹתר חוּלין.
וכֵן יֵראה לי שהדבר קל וחֹמר בִשאר הקרבנוֹת,
שהמוֹתר חוּלין.
8
המפריש מעוֹת למִנחת חוֹטֵא והֵביא מֵהן מִנחתוֹ,
אוֹ שהִפריש מִנחת חוֹטֵא והוֹתירה המוֹתר יבֹא מִנחת נדבה.
אבל מוֹתר עשירית האיפה של כֹהֵן גדוֹל,
שהיא החבִתין ירקב.
וכֵן מוֹתר לחמי תוֹדה וּמוֹתר לחמוֹ של נזיר ירקבוּ,
וּמוֹתר דמי נסכיו יפלוּ לִנדבה.
:כבר בֵארנוּ בִשקלים שמוֹתר השקלים חוּלין.
9
מוֹתר קִני זבים,
קִני זבוֹת,
קִני יוֹלדוֹת,
חטאוֹת ואשמוֹת מוֹתריהן יפלוּ לִנדבה ויקרבוּ עוֹלוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
מוֹתר עוֹלה לעוֹלה.
מוֹתר שלמים לִשלמים.
מוֹתר מִנחה למִנחה.
מוֹתר פסח לִשלמים.
מוֹתר נזירים לִנזירים.
מוֹתר נזיר לאוֹתוֹ נזיר.
:במה דברים אמוּרים שמוֹתר חטאת לִנדבה? בחטאת קבוּעה.
אבל מי שהוּא חיב בקרבן עוֹלה ויוֹרֵד שהִפריש מעוֹת לחטאת בהֵמה,
והעני מֵביא תחתיהן עוֹף,
וּמחללן על העוֹף,
ויֵהנה בהן.
:וכֵן אִם הִפריש דמי עוֹף,
והעני מֵביא תחתיהן עשירית האיפה,
ויחלֵל המעוֹת עליה,
ויֵהנה בהן.
10
הִפריש בהֵמה,
ונפל בה מוּם תִמכֵר ויביא בדמיה עוֹף.
אבל אִם הִפריש עוֹף ונִפסל לֹא יביא בדמיו עשירית האיפה,
שאין לעוֹף פִדיוֹן,
כמוֹ שבֵארנוּ באִסוּרי המִזבֵח.
11
כל חיבי קִנין שבתוֹרה שהִפרישוּ מעוֹת לקִניהן,
רצה להביא בכל המעוֹת חטאת העוֹף לבדה יביא,
רצה להביא בהן עוֹלת העוֹף לבדה יביא.
אפִלוּ אמר:
'אֵלוּ דמי חטאתי ואֵלוּ דמי עוֹלתי' יֵש לוֹ לערֵב המעוֹת ולִקח בהן כאחד חטאתוֹ ועוֹלתוֹ,
אוֹ לִקח בכֹל חטאת,
אוֹ עוֹלה,
שאין הקִנין מִתפרשוֹת אלא בִלקיחת הבעלים אוֹ בעשית כֹהֵן.
12
לפיכך, אִם הִפריש מעוֹת לקִנין סתם,
וּמֵת יפלוּ כל אוֹתן המעוֹת הסתוּמין לִנדבה,
שהרי כוּלן ראוּיין לבֹא עוֹלה.
13
מי שהיה מחוּיב חטאת ואמר:
'הרי עלי עוֹלה',
והִפריש מעוֹת ואמר:
'אֵלוּ לחוֹבתי' רצה להביא בהן חטאת בהֵמה,
יביא, עוֹלת בהֵמה,
יביא. מֵת והִניח המעוֹת יֵלכוּ לים המלח.