1
קדשי קדשים ששחטן ברֹאש המִזבֵח כאִלוּ שחט בצפוֹן,
שנאמר: "וזבחת עליו את עֹלֹתיך ואת שלמיך" מלמֵד שכל המִזבֵח ראוּי לִשחיטת העוֹלה וּשחיטת השלמים.
2
עוֹלה ששחטה ברֹאש המִזבֵח,
אוֹ ששחטה למטה והעלה אוֹתה לרֹאש המִזבֵח יפשיט אוֹתה וינתֵח אוֹתה בִמקוֹמה,
וּמוֹריד הקרבין וּמדיחן למטה,
וחוֹזֵר וּמעלה אוֹתן,
וּמוֹריד העוֹר ונוֹתנוֹ לכֹהנים.
3
וכֵן זבחים שחוּטין שעלוּ לגבי המִזבֵח מפשיט וּמנתֵח בִמקוֹמן,
וּמוֹריד הקרבים וּמדיחן במים,
וחוֹזֵר וּמעלה אוֹתן,
וּמוֹריד את העוֹר ואת הבשר ונוֹתנוֹ לבעלים,
וחוֹזֵר וּמקטיר את השאר.
:וּמִפני מה לֹא יוֹריד הכֹל,
אלא יפשיט וינתֵח ברֹאש המִזבֵח? שכל הראוּי לאִשים אִם עלה לרֹאש המִזבֵח,
לֹא יֵרֵד,
שנאמר: "כל הנֹגֵע במִזבֵח יקדש" .
יכוֹל אף על פי שאינוֹ ראוּי? תלמוּד לוֹמר:
"היא העֹלה על מוֹקדה" וכו' מה עוֹלה שהיא ראוּיה לאִשים אִם עלת לֹא תֵרֵד,
אף כל הראוּי לאִשים אִם עלה לֹא יֵרֵד.
4
עוֹלה שהעלה חיה לרֹאש המִזבֵח תֵרֵד,
שעדין אינה ראוּיה.
5
וכֵן קֹמץ המִנחה שלֹא נִתקדֵש בִכלי שרֵת.
וכל אִסוּרי המִזבֵח שעלוּ יֵרדוּ,
לפי שאינן ראוּיין מִתחִלתן.
6
וכֵן בהמת קדשים שנִשחטה בלילה,
אוֹ שנִשפך דמה אוֹ שיצא חוּץ לעזרה,
אִם עלת תֵרֵד.
7
אבל קדשים שלנוּ,
בין שלן הדם אוֹ הבשר אוֹ האֵמוּרין,
וזבח שיצא חוּץ לעזרה,
אוֹ שנִטמא,
אוֹ שנִפסל במחשבת הזמן אוֹ במחשבת המקוֹם אוֹ במחשבת שִנוּי,
אוֹ שקִבלוּ הטמֵאים וזרקוּ את דמוֹ,
הוֹאיל וּראוּיין בעבוֹדת קרבן הבא בטוּמאה,
ושנתן דמוֹ חוּץ לִמקוֹמוֹ,
אוֹ קדשי קדשים שנִשחטוּ בדרוֹם אוֹ שנִתקבֵל דמן בדרוֹם,
אף על פי שכל אֵלוּ פסוּלים אִם עלוּ לרֹאש המִזבֵח לֹא יֵרדוּ.
8
כל שפסוּלוֹ בקֹדש הקֹדש מקבלוֹ.
:וּכשֵם שאִם עלוּ לֹא יֵרדוּ,
כך אִם ירדוּ לֹא יעלוּ שניה,
שהרי פסוּלין הֵן.
9
ואִם משלה בהן האוּר,
אף על פי שירדוּ יעלוּ שניה וישלים הקטרתן.
10
קֹמץ שנִתפגֵל,
וּמִקצתוֹ בארץ וּמִקצתוֹ משלה בוֹ האוּר יעלה כוּלוֹ.
11
אֵברים וחלבים וּקמצים שלנוּ ברֹאשוֹ של מִזבֵח כאִלוּ לנוּ בעזרה,
ואִם ירדוּ לֹא יעלוּ.
אבל אִם לֹא ירדוּ מקטירין אוֹתן לעוֹלם.
12
ואויר מִזבֵח כמִזבֵח.
ואֵמוּרי קדשים קלים שהעלן קֹדם זריקת דמים לֹא יֵרדוּ,
שהרי נעשוּ לחמוֹ של מִזבֵח.
13
הִפריש שני אשמוֹת לאחריוּת,
ושחט את שניהן,
וקדם והעלה אֵמוּרין של אחד מֵהן קֹדם זריקה הרי אֵלוּ יֵרדוּ.
14
הזבח הפסוּל והנסכים הפסוּלין שעלוּ למִזבֵח הזבח לֹא יֵרֵד,
כמוֹ שבֵארנוּ,
מִפני שהוּא ראוּי לאִשים,
והנסכים יֵרדוּ.
וכֵן נסכים הבאים בִפני עצמן שנִפסלוּ ועלוּ יֵרדוּ.
15
עוֹף שמלקוֹ זר ועלה לֹא יֵרֵד,
וקֹמץ המִנחה שקמצוֹ זר ועלה יֵרֵד.
אף על פי שזה פסוּל וזה פסוּל,
זה כאִלוּ לֹא נִתקדֵש כלל.
ואחד הזר ואחד שאר הפסוּלים.
16
ואֵלוּ אִם עלוּ יֵרדוּ:
כל שאינוֹ ראוּי לאִשים,
בשר קדשי קדשים,
בשר קדשים קלים,
מוֹתר העֹמר,
וּשירי מנחוֹת,
וּשתי הלחם,
ולחם הפנים,
והקטֹרת, וצמר שבראשי כבשים,
ושֵער שבִזקן התישים,
והעצמוֹת, והגידים,
והקרנים, והטלפים בִזמן שאינן מחוּברין אִם עלוּ יֵרדוּ.
17
קֹמץ שמִצה שמנוֹ על העצם,
וירד העצם יחזירוֹ,
שהדבר ספֵק שמא חִבוּרי עוֹלין כעוֹלין הֵן חשוּבין.
18
מִזבֵח הפנימי מקדֵש פסוּלין,
בין ראוּיין לוֹ בין שאינן ראוּיין לוֹ.
אבל מִזבֵח החיצוֹן אינוֹ מקדֵש אלא פסוּלין הראוּיין לוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
כיצד? מִזבֵח החיצוֹן שעלוּ לוֹ זבחים שנִפסלוּ לֹא יֵרדוּ.
עלת לוֹ קטֹרת זרה תֵרֵד,
שאין הקטֹרת ראוּיה למִזבֵח החיצוֹן.
אבל מִזבֵח הפנימי שעלה לוֹ קֹמץ מִנחה,
בין כשֵר בין פסוּל לֹא יֵרֵד.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:כשֵם שהמִזבֵח מקדֵש את הראוּי לוֹ,
כך הכבש וּשאר כלי השרֵת מקדשין את הראוּי להן,
שהרי נאמר בכֵלים:
"כל הנֹגֵע בהם יקדש" .
וּמִשיגיע לכבש דבר הראוּי לוֹ לֹא יֵרֵד,
ואף על פי שנִפסל.
וכֵן מִשיגיע לכלי דבר הראוּי לוֹ נִתקדֵש,
ולֹא יפדה לעוֹלם אף על פי שנִפסל,
כמוֹ שבֵארנוּ באִסוּרי המִזבֵח.
19
אין כלי הלח מקדשוֹת את היבֵש,
ולֹא כלי היבֵש מקדשוֹת את הלח.
במה דברים אמוּרים? במִדוֹת הלח והיבֵש שהיוּ במִקדש,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת כלי המִקדש.
אבל המִזרקוֹת מקדשוֹת הלח והיבֵש.
וּכלי שרֵת מקדשין דם הפסוּל לִקרב.
20
כל כלי השרֵת אין מקדשין אלא במִקדש,
ואין מקדשין אלא מִדעת,
ואין מקדשין אלא מִתוֹכן,
ואין מקדשין אלא שלֵמים.
נִקבוּ: אִם עוֹשין הֵן מֵעין מלאכתן שהיוּ עוֹשין והֵן שלֵמים מקדשין,
ואִם לאו אין מקדשין.
ואין מקדשין אלא מלֵאין.
אבל המִדוֹת אין מקדשין חסֵרין אלא אִם דעתוֹ למלוֹתן,
ואִם אין דעתוֹ למלֹאותן מקדשין להִפסֵל,
אבל לֹא לִקרב.
21
כלי שרֵת מקדשין שלֹא בִזמנן להִפסֵל,
אבל לֹא לִקרב.
כיצד? דבר שמִצותוֹ ביוֹם שנִתקדֵש בִכלי שרֵת בלילה נִפסל,
וישרֵף, אבל אינוֹ קרֵב,
כגוֹן שקמץ מִנחה בלילה ונתן קוּמצה לִכלי שרֵת הרי זוֹ נִשרפת.
22
מִזבֵח שנִפגם נִפסלוּ כל הקדשים שהיוּ שם שחוּטין במִקדש שעדין לֹא נִזרק דמן,
שהרי אין שם מִזבֵח לִזרֹק עליו,
ונאמר: "וזבחת עליו את עֹלֹתיך ואת שלמיך" ,
כלוֹמר: תִזבח והוּא עוֹמֵד כתִקנוֹ,
לֹא פגוּם.
23
אבל קדשים חיים שהיוּ שם בעזרה כשנִפגם לֹא נִפסלוּ,
אלא כשיִבנה המִזבֵח יקרבוּ,
שאין בעלי חיים נִדחים.
24
הִקדיש בהֵמוֹת עד שלֹא נִבנה המִזבֵח כשיִבנה מקריבין אוֹתן,
שהדחוּי מֵעִקרוֹ אינוֹ דחוּי.
25
וכֵן אין אוֹכלין קדשים והמִזבֵח פגוּם,
שנאמר: "ואִכלוּה מצוֹת אֵצל המִזבֵח" .
והוּא הדין לקדשים קלים,
שאין אוֹכלין אוֹתן בירוּשלים והמִזבֵח פגוּם,
עד שיִבנה.