הִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין:
יֵש בִכללן שמוֹנה מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה ושֵש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;שלֹא לאכֹל קדשים שנִפסלוּ אוֹ שהוּטל בהן מוּם.
ב)nbsp;שלֹא לאכֹל פִגוּל.
ג)nbsp;שלֹא יוֹתיר קדשים לאחר זמנן.
ד)nbsp;שלֹא יֹאכל נוֹתר.
ה)nbsp;שלֹא יֹאכל קדשים שנִטמאוּ.
ו)nbsp;שלֹא יֹאכל אדם שנִטמא קדשים.
ז)nbsp;לִשרֹף הנוֹתר.
ח)nbsp;לִשרֹף הטמֵא.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל הפסוּלין לעבוֹדה מוּתרין לִשחֹט קדשים לכתחִלה,
ואפִלוּ קדשי קדשים,
חוּץ מִן הטמֵא,
שאינוֹ שוֹחֵט לכתחִלה,
ואף על פי שהוּא חוּץ לעזרה וּפשט ידוֹ ושחט בעזרה,
גזֵרה שמא יגע בבשר.
2
ואִם עבר ושחט הזבח כשֵר.
:וכֵן פר כֹהֵן גדוֹל של יוֹם הכִפוּרים,
אף על פי שנאמר בוֹ:
"ושחט אהרֹן" ,
אִם שחטוֹ זר כשֵר.
אף פרה אדוּמה ששחטה זר כשֵרה,
שאין לך שחיטה שנִפסלה בזר.
3
השוֹחֵט את הקדשים ולֹא נִתכוֵּן לִשחיטה,
אלא כמִתעסֵק הרי אֵלוּ פסוּלים,
עד שיִתכוֵּן לִשחיטה.
4
ולֹא ישחֹט שני ראשים כאחד בקדשים,
ואִם שחט הרי אֵלוּ כשֵרים.
5
אבל שנים שוֹחטין בהֵמה אחת בקדשים כחוּלין.
6
הקטן אינוֹ שוֹחֵט קדשים אף על פי שהגדוֹל עוֹמֵד על גביו,
שהקדשים צריכין מחשבה,
וקטן אין לוֹ מחשבה.
אפִלוּ היתה מחשבתוֹ נִכרת מִתוֹך מעשיו אינה מחשבה להקֵל אלא להחמיר.
כיצד? היתה עוֹלה עוֹמדת בדרוֹם,
וּמשכה הקטן והביאה לצפוֹן וּשחטה,
שהרי מִמעשיו נִכר שמחשבתוֹ לִשחיטת קדשים הרי זוֹ פסוּלה.
7
קדשי קדשים שנִשחטוּ בדרוֹם אוֹ שנִתקבֵל דמן בדרוֹם פסוּלין.
8
היה עוֹמֵד בדרוֹם והוֹשיט ידוֹ לצפוֹן ושחט שחיטתוֹ כשֵרה.
9
היה עוֹמֵד בדרוֹם והוֹשיט ידוֹ וקִבֵל הדם בצפוֹן קבלתוֹ פסוּלה.
10
הִכניס רֹאשוֹ ורוּבוֹ לצפוֹן הרי הוּא כעוֹמֵד בצפוֹן.
11
שחטה בצפוֹן,
וּפִרכסה ויצאת לדרוֹם,
אפִלוּ הוֹציאה לדרוֹם כשֵרה.
פִרכסה ויצאת לדרוֹם,
וחזרה לצפוֹן,
ואחר כך קִבֵל דמה בצפוֹן כשֵרה.
:וכֵן קדשים קלים שהיוּ בִפנים,
ועמד חוּץ לעזרה והִכניס ידוֹ לִפנים ושחט שחיטתוֹ כשֵרה.
12
הִכניס ידוֹ וקִבֵל קבלתוֹ פסוּלה.
אפִלוּ הִכניס רֹאשוֹ ורוּבוֹ,
אפִלוּ היה העוֹמֵד כוּלוֹ בִפנים וציציתוֹ בחוּץ עבוֹדתוֹ פסוּלה,
שנאמר: "בבֹאם אל אֹהל מוֹעֵד" עד שיבֹאוּ כוּלם.
13
פִרכסה הבהֵמה ויצאת לחוּץ אחר קבלת דמה כשֵרה,
שאפִלוּ יצאוּ האֵמוּרין והבשר קֹדם זריקה בקדשים קלים,
הזבח כשֵר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
14
היתה הבהֵמה כוּלה בִפנים ורגלה בחוּץ,
ושחט הזבח פסוּל,
שנאמר: "והביאוּם ליי" עד שתִהיה כוּלה בִפנים.
15
שחטה והיא כוּלה בִפנים,
ואחר כך הוֹציאה רגלה לחוּץ חוֹתֵך הבשר עד שמגיע לעצם,
ואחר כך מקבֵל הדם.
ואִם קִבֵל ואחר כך חתך פסוּל,
מִפני שמנוּנית הבשר שבחוּץ.
וּבקדשים קלים אינוֹ צריך לחתֹך,
אלא מחזיר רגלה לִפנים וּמקבֵל,
שבשר קדשים קלים שיצא קֹדם זריקה כשֵר.
16
תלה הבהֵמה וּשחטה באויר העזרה פסוּלה,
שנאמר: "על ירך המִזבֵח" עד שיִשחֹט בארץ.
17
היתה הבהֵמה בארץ,
ונִתלה ושחט והוּא תלוּי באויר:
בקדשי קדשים פסוּל,
וּבקדשים קלים כשֵר.
18
שחט מִעוּט סימנין בחוּץ וּגמרן בִפנים,
אוֹ ששחט מִעוּטן בדרוֹם וּגמרן בצפוֹן פסוּלים,
שהשחיטה ישנה מִתחִלה ועד סוֹף.
19
נִתלה וקִבֵל הדם מִצוּאר בהֵמה המוּנחת בקרקע פסוּל,
שאין דרך שֵרוּת בכך.
20
היה עוֹמֵד בעזרה ותלה המִזרק בידוֹ וקִבֵל הדם באויר,
אוֹ שהִגביה הבהֵמה וקִבֵל הדם באויר כשֵר,
שאויר המקוֹם כמקוֹם.
21
נתן מִזרק לתוֹך מִזרק וקִבֵל כשֵר; מין במינוֹ אינוֹ חוֹצֵץ.
הִניח סיב בתוֹך המִזרק וקִבֵל כשֵר,
מִפני שהסיב חלוּל,
והרי הדם יוֹרֵד לתוֹך המִזרק,
ואין כאן חציצה.
אבל אִם עשה כֵן בִקמיצת המִנחה,
וקמץ מִתוֹך הסיב פסוּלה.
22
קבלת הדם,
והוֹלכתוֹ למִזבֵח,
וּזריקתוֹ, וכֵן הוֹלכת אֵברים לכבש כל אחת מֵאֵלוּ אינה כשֵרה אלא בכֹהֵן הכשֵר לעבוֹדה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִקמיצת המִנחה וּבִמליקת העוֹף.
23
והוֹלכה שלֹא ברגל אינה הוֹלכה.
לפיכך כֹהֵן שקִבֵל את הדם ועמד בִמקוֹמוֹ וּזרקוֹ למִזבֵח נִפסל הזבח.
24
קִבֵל בימינוֹ ונתן לִשמֹאלוֹ יחזיר לימינוֹ.
קִבֵל בִכלי חֹל נִפסל הזבח.
קִבֵל בִכלי קֹדש ונתן לִכלי חֹל יחזיר לִכלי קֹדש.
25
נִשפך מִן הכלי על הרִצפה ואספוֹ כשֵר.
אבל אִם נִשפך מִצוּאר הבהֵמה על הרִצפה ואספוֹ וּנתנוֹ לִכלי השרֵת נִפסל הזבח.
26
נִשפך מִקצת הדם מִצוּאר בהֵמה על הארץ ולֹא אספוֹ,
וקִבֵל מִקצתוֹ מִצוּאר בהֵמה הרי זה כשֵר,
וּבִלבד שיִהיה זה הדם שנִתקבֵל דם הנפש,
לֹא דם התמצית ולֹא דם העוֹר.
27
כל הזבחים שקִבֵל דמן אחד מִן הפסוּלים לעבוֹדה,
אוֹ שהוֹליך את הדם למִזבֵח,
אוֹ שזרקוֹ במִזבֵח כהִלכתוֹ נִפסל הזבח.
קִבֵל הכשֵר ונתן לפסוּל,
ולֹא הלך בוֹ הפסוּל אלא עמד בִמקוֹמוֹ יחזיר לכשֵר.
:אבל דם שהוֹליכוֹ הפסוּל לעבוֹדה והחזירוֹ לכשֵר והוֹליכוֹ,
אוֹ שהוֹליכוֹ הכֹהֵן תחִלה והחזירוֹ וּנתנוֹ לפסוּל והוֹליכוֹ,
הוֹאיל והוֹליכוֹ הפסוּל בין בתחִלה בין בסוֹף נִפסל הזבח,
שהרי אי אפשר לתקֵן דבר זה.
28
קִבֵל הפסוּל,
אִם נִשאר דם הנפש חוֹזֵר הכשֵר וּמקבֵל וּמוֹליך וזוֹרֵק,
שאין הפסוּלין לעבוֹדה עוֹשין הדם הנִשאר שירים,
חוּץ מִן הטמֵא; הוֹאיל והוּא ראוּי לעבוֹדה בקרבן הבא בטוּמאה,
כמוֹ שבֵארנוּ עוֹשה שירים.
כיצד? קִבֵל הטמֵא,
אף על פי שקִבֵל אחריו הכשֵר דם הנפש וּזרקוֹ נִפסל הזבח,
שזה שקִבֵל הכשֵר באחרוֹנה שירים הוּא,
ואינוֹ כלוּם.
29
בהֵמה שחסר מֵאֵבריה כל שהוּא אחר שחיטה קֹדם קבלת הדם נִפסלה.
אפִלוּ צרם באזנה קֹדם קבלה הרי זה לֹא יקבֵל,
שנאמר: "ולקח מִדם הפר" שיִהיה שלֵם כוּלוֹ בִשעת קבלה.
ואִם קִבֵל מִן החסֵרה וזרק הרי זה פסוּל.
30
אבל אִם חסרה אחר קבלה קֹדם זריקה,
אפִלוּ אבד הבשר קֹדם זריקת הדם אוֹ נִשרף:
אִם נִשתיֵר כזית מִן הבשר אוֹ כזית מִן האֵמוּרין זוֹרֵק את הדם; ואִם לאו אינוֹ זוֹרֵק.
וּבעוֹלה אפִלוּ כחצי זית מִן הבשר וכחצי זית מִן האֵמוּרין,
מִפני שכוּלה לאִשים.
31
נִשאר פחוֹת מִכזית לֹא יזרֹק,
ואִם זרק לֹא הוּרצה.
:נִפסל הבשר קֹדם זריקה אוֹ שיצא חוּץ לעזרה לֹא יזרֹק הדם,
ואִם זרק הוּרצה.
32
בשר קדשים קלים שיצא חוּץ לעזרה קֹדם זריקת דמים,
אף על פי שנִזרק הדם והבשר בחוּץ הזבח כשֵר,
מִפני שסוֹף הבשר לצֵאת.
וּזריקה מוֹעלת ליוֹצֵא לשרפוֹ,
אבל לֹא לאכלוֹ.
33
וכֵן אֵמוּרי קדשים קלים שיצאוּ לִפני זריקת דמים,
ונִזרק הדם והֵן בחוּץ לֹא נִפסל הזבח,
ואִם החזירן,
מקטירין אוֹתן.
ואף על פי שלֹא החזירן חיבין עליהן מִשוּם פִגוּל ונוֹתר וטמֵא.
34
כל הזבחים של יחיד,
בין שנִטמא בשר והחֵלב קים בין שנִטמא חֵלב והבשר קים זוֹרֵק את הדם.
נִטמאוּ שניהן לֹא יזרֹק,
ואִם זרק הוּרצה,
שהציץ מרצה על הטמֵא.
וכֵן אֵמוּרין אוֹ אֵברי עוֹלה שנִטמאוּ והִקטירן הציץ מרצה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכל קרבנוֹת הצִבוּר שנִטמא הבשר והחֵלב כוּלוֹ הרי זה זוֹרֵק את הדם.
35
דם קדשים שיצא חוּץ לעזרה נִפסל הזבח,
ואף על פי שחזר והִכניסוֹ וּזרקוֹ על המִזבֵח,
לֹא נִרצה.
36
וכל דם הקדשים אינוֹ מקבֵל טוּמאה כלל,
שנאמר בדם:
"על הארץ תִשפכנוּ כמים" דם שנִשפך כמים הוּא נחשב כמים ויקבֵל טוּמאה,
אבל דם קדשים,
שאינוֹ נִשפך כמים,
אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
37
ודם ששקעה עליו חמה ולֹא נִזרק נִפסל הזבח,
ואִם זרקוֹ לֹא הוּרצה.