1
ביוֹם צוֹם הכִפוּרים מקריבין מוּסף כמוֹ מוּסף רֹאש השנה,
פר ואיל,
ואיל זה הוּא הנִקרא איל העם,
ושִבעה כבשים,
כוּלן עוֹלוֹת,
וּשעיר חטאת,
והוּא נאכל לערב.
2
ועוֹד מקריבין הצִבוּר שעיר חטאת,
והוּא נִשרף,
שבן זוּגוֹ שעיר המִשתלֵח.
3
ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג הסוּכוֹת מקריבין מוּסף היוֹם שלֹשה עשר פרים וּשני אילים וארבעה עשר כבשים,
כוּלן עוֹלוֹת,
וּשעיר חטאת נאכלת.
וכֵן בכל יוֹם ויוֹם מִשִבעת ימי החג מקריבין שני אילים וארבעה עשר כבשים וּשעיר חטאת,
4
אבל הפרים פוֹחתין אחד אחד בכל יוֹם:
מקריבין בשֵני שנים עשר פרים,
וּבשלישי אחד עשר פרים,
עד שיִמצֵא קרבן שביעי פרים שִבעה אילִם שנים כבשים ארבעה עשר,
הכֹל עוֹלוֹת,
וּשעיר חטאת.
5
ביוֹם שמיני עצרת מקריבין מוּסף היוֹם פר ואיל ושִבעה כבשים,
כוּלם עוֹלוֹת,
וּשעיר חטאת.
וזה מוּסף בִפני עצמוֹ.
6
כל שִבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המִזבֵח,
ודבר זה הלכה למֹשה מִסיני.
ועִם נִסוּך היין של תמיד של שחר היה מנסֵך המים לבדוֹ.
7
ואִם עֵרה המים לתוֹך היין אוֹ היין לתוֹך המים,
ונִסֵך שניהן מִכלי אחד יצא.
ואִם הִקדים נִסוּך המים לזבח,
אפִלוּ נִסכן בלילה יצא.
וּבקרן דרוֹמית מערבית היה מנסֵך,
למעלה מֵחצי המִזבֵח,
והכֹל יוֹרֵד לשיתין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:כיצד היוּ עוֹשין? צלוֹחית של זהב מחזקת שלֹשת לוּגין היה ממלֵא אוֹתה מִן השילוֹח.
הִגיעוּ לשער המים,
תקעוּ והֵריעוּ ותקעוּ.
עלה לכבש וּפנה לִשמֹאלוֹ,
ונוֹתֵן המים מִן הצלוֹחית לתוֹך הסֵפל שהיה שם.
וּשני ספלים של כסף היוּ שם,
מערבי היה בוֹ המים,
וּמִזרחי היה בוֹ היין של נסך.
וּמנוּקבין היוּ כמין שני חטמין דקין,
ושל מים היה נקב שלוֹ דק מִשל יין,
כדי שיִכלה המים עִם היין כאחד.
8
זה שמנסֵך המים היוּ אוֹמרין לוֹ:
הגבה ידך',
שפעם אחת נִסֵך על רגליו,
וּרגמוּהוּ כל העם באתרוֹגיהן,
שאמרוּ מין הוּא,
שהֵן אוֹמרין שאין מנסכין מים.
9
וּכמעשֵהוּ בחֹל כֵן מעשֵהוּ בשבת,
אלא שהיה ממלֵא מֵערב שבת חבית של זהב,
ואינה מִכלי השרֵת,
וּמניחה בלִשכה,
וּלמחר ממלֵא מִמנה.
10
אִם נִשפכה אוֹ נִתגלתה ממלֵא מִן הכיוֹר וּמנסֵך.
11
בכל יוֹם ויוֹם מימי החג היוּ אוֹמרין שירה בִפני עצמה על מוּסף היוֹם:
ברִאשוֹן מימי חוּלוֹ של מוֹעֵד היוּ אוֹמרין:
"הבוּ ליי בני אֵלים" ,
בשֵני: "ולרשע אמר אלֹהים" ,
בשלישי: "מי יקוּם לי עִם מרֵעים" ,
ברביעי: "בינוּ בֹערים בעם" ,
בחמישי: "הסירוֹתי מִסֵבל שִכמוֹ" ,
בשִשי: "ימוֹטוּ כל מוֹסדי ארץ" .
ואִם חל שבת לִהיוֹת באחד מֵהן ימוֹטוּ' ידחה.
12
כבר בֵארנוּ שכל מִשמרוֹת כהוּנה ארבעה ועשרים,
וכוּלן עוֹבדין בשוה ברגלים.
וּבחג הסוּכוֹת היה כל מִשמר מקריב פר אחד אוֹ איל אחד אוֹ שעיר החטאת.
אבל הכבשים יֵש מִשמר שמקריב מֵהן שני כבשים,
ויֵש מִשמר שמקריב כבש אחד.
:כיצד? יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג היוּ שם שלֹשה עשר פרים וּשני אילים ושעיר,
כל מִשמר מקריב בהֵמה אחת מֵהן.
נִשארוּ שם ארבעה עשר כבשים לִשמוֹנה מִשמרוֹת:
שִשה מִשמרוֹת מקריבין שנים שנים,
וּשני מִשמרוֹת מקריבין אחד אחד.
:בשֵני היוּ שם שנים עשר פרים וּשני אילים ושעיר,
כל מִשמר מקריב אחד.
נִשארוּ שם ארבעה עשר כבשים לתִשעה מִשמרוֹת:
חמִשה מקריבין שנים שנים,
וארבעה מקריבין אחד אחד.
:בשלישי היוּ שם אחד עשר פרים וּשני אילים ושעיר,
כל מִשמר מקריב אחד.
נִשתירוּ שם ארבעה עשר כבשים לעשרה מִשמרוֹת:
ארבעה מקריבין שנים שנים,
ושִשה מקריבין אחד אחד.
:ברביעי היוּ שם עשרה פרים וּשני אילים ושעיר,
כל מִשמר מקריב אחד.
נִשארוּ שם ארבעה עשר כבשים לאחד עשר מִשמר:
שלֹשה מקריבין שנים שנים,
וּשמוֹנה מקריבים אחד אחד.
:בחמישי היוּ שם תִשעה פרים וּשני אילים ושעיר,
כל מִשמר מקריב אחד.
נִשארוּ שם ארבעה עשר כבשים לִשנים עשר מִשמר:
שני מִשמרוֹת מקריבין שנים שנים,
ועשרה מקריבין אחד אחד.
:בשִשי היוּ שם שמוֹנה פרים וּשני אילים ושעיר,
כל מִשמר מקריב אחד.
נִשארוּ שם ארבעה עשר כבשים לִשלֹשה עשר מִשמר:
מִשמר אחד מֵהן מקריב שנים,
וּשנים עשר מִשמר מקריבין אחד אחד.
:בשביעי היוּ שם שִבעה פרים וּשני אילים ושעיר וארבעה עשר כבשים,
כמִנין המִשמרוֹת.
נִמצא כל מִשמר מקריב בהֵמה אחת.
13
וכל מי שהיה מקריב פר היוֹם לֹא היה מקריב פר למחר,
אלא חוֹזרים חלילה.
וּבשמיני חוֹזרים לפיֵס כוּלן כאחד כִשאר הרגלים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג שחל לִהיוֹת בשבת,
היה שם מִנחת נסכים של מוּספין ושל תמידין אחד ושִשים עִשרוֹן,
ולֹא היוּ מערבין אוֹתם.
15
וּלעוֹלם אין מערבין נסכים,
אלא נִסכי הפרים לבדן,
ונִסכי אילים לבדן,
ונִסכי כבשים לבדן,
בין בקרבנוֹת צִבוּר בין בקרבנוֹת יחיד.
16
וכֵן החלבים של קרבנוֹת,
בין קרבנוֹת צִבוּר בין קרבנוֹת יחיד אין מערבין אוֹתן זה בזה,
אלא מקטירין אֵמוּרי כל קרבן וקרבן בִפני עצמן.
ואִם נִתערבוּ מקטירין הכֹל כאחד.
17
מנחוֹת של נסכים שנִתערבוּ זוֹ בזוֹ אחר שנִבללה כל מין ומין בִפני עצמוֹ כשֵרוֹת.
18
וכיון שנִבללוּ המנחוֹת ונִתערֵב שמנן וסלתן הרי זה מוּתר לערֵב יין שלהן לכתחִלה.
וכֵן אִם הִקטיר מנחוֹת של נסכים כל אחת ואחת בִפני עצמה הרי זה מוּתר לערֵב היין שלהן.
19
כשמערבין היין של נסכים,
יֵש לוֹ לערֵב יין נסכים של אמש בשל יוֹם,
ושל יחיד בשל צִבוּר.
וּכשמערֵב מערֵב נִסכי פרים ביין נִסכי אילים,
ביין נִסכי כבשים,
אבל אין מערבין יין נִסכי כבשים ביין נִסכי פרים ואילים.
20
וּלעוֹלם אין מערבין היין לכתחִלה אלא אחר שנִתערבה הסֹלת אוֹ אחר שהִקטירה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:בריך רחמנא דסיען