1
באחד בתִשרי מקריבין מוּסף היוֹם פר ואיל ושִבעה כבשים הכֹל עוֹלוֹת,
וּשעיר חטאת הנאכלת.
וזה מוּסף היוֹם יתֵר על מוּסף רֹאש חֹדש הקרֵב בכל יוֹם רֹאש חֹדש.
לפיכך אִם חל לִהיוֹת בשבת היוּ שם שלֹשה מוּספין:
מוּסף שבת,
וּמוּסף החֹדש,
וּמוּסף היוֹם.
2
וכיצד סִדוּר הקרבתן? מוּסף שבת תחִלה,
ואחר כך מוּסף החֹדש,
ואחריו מוּסף יוֹם טוֹב,
שכל התדיר מֵחבֵרוֹ קוֹדֵם את חבֵרוֹ,
וכל המקוּדש מֵחבֵרוֹ קוֹדֵם את חבֵרוֹ.
היה לפניו תדיר וּמקוּדש יקדים אי זה מֵהן שיִרצה.
3
עבר אוֹ שכח ושחט את שאינוֹ תדיר אוֹ הפחוּת בקדוּשה תחִלה מקריבוֹ,
ואחר כך שוֹחֵט את התדיר אוֹ את המקוּדש.
4
ואִם נִשחטוּ שניהן כאחד יהיה זה ממרֵס בדם עד שיִזרֹק דם התדיר אוֹ דם המקוּדש.
5
דם החטאת קוֹדֵם לדם העוֹלה,
מִפני שדם החטאת מכפֵר.
אֵברי עוֹלה קוֹדמין לאֵמוּרי חטאת,
מִפני שהעוֹלה כוּלה לאִשים.
דם חטאת ואֵברי עוֹלה אי זה שיִרצה יקדים.
וכֵן דם עוֹלה ואֵמוּרי חטאת,
אוֹ דם עוֹלה ודם אשם אי זה שיִרצה יקדים.
6
חטאת קוֹדמת לעוֹלה,
אפִלוּ חטאת העוֹף קוֹדמת לעוֹלת בהֵמה,
שנאמר: "את אשר לחטאת רִאשוֹנה" בִנין אב לכל חטאת שהיא קוֹדמת לעוֹלה הבאה עִמה.
וכֵן בִשעת הפרשה,
מפריש חטאת תחִלה ואחר כך העוֹלה.
7
בקרבנוֹת החג אינוֹ כֵן,
אלא קרֵבין על הסֵדר הכתוּב בתוֹרה,
שנאמר: "כמִשפטם" .
כיצד? בתחִלה פרים,
ואחריהם אילים,
ואחריהן כבשים,
ואחריהם שעירים,
אף על פי שהשעירים חטאוֹת וכל אֵלוּ שקדמוּ אוֹתן עוֹלוֹת.
:וכֵן בשִגגת צִבוּר בעבוֹדה זרה,
שהֵן מביאין פר עוֹלה וּשעיר חטאת הפר קוֹדֵם,
שנאמר בוֹ:
"כמִשפט" . וּפר כֹהֵן משיח קוֹדֵם לפר העלֵם דבר של צִבוּר,
וּפר העלֵם קוֹדֵם לפר עבוֹדה זרה,
וּפר עבוֹדה זרה קוֹדֵם לשעיר שלה,
אף על פי שהפר עוֹלה והשעיר חטאת,
שכך הוּא סֵדר הכתוּב בתוֹרה.
:שעיר עבוֹדה זרה קוֹדֵם לִשעיר נשיא שהנשיא יחיד,
וּשעיר נשיא קוֹדֵם לִשעירת יחיד,
וּשעירת יחיד קוֹדמת לכִבשה אף על פי ששניהן חטאת,
שהשעירה ראוּיה לבֹא על כל הכרֵתוֹת שמביאין עליהן חטאת והכִבשה אינה באה על שִגגת עבוֹדה זרה.
8
אפִלוּ חטאת העוֹף של יוֹלדת קוֹדמת לכִבשה.
:חטאת קוֹדמת לאשם,
מִפני שדמה נִתן על ארבע קרנוֹת ועל היסוֹד.
וכל חטאוֹת שבתוֹרה קוֹדמין לכל האשמוֹת,
חוּץ מֵאשם מצֹרע,
מִפני שהוּא בא על ידי הכשֵר.
:האשם קוֹדֵם לתוֹדה ואיל נזיר,
מִפני שהוּא קדשי קדשים.
תוֹדה ואיל נזיר קוֹדמין לִשלמים,
מִפני שהֵן נאכלין ליוֹם אחד וּטעוּנין לחם.
והתוֹדה קוֹדמת לאיל נזיר,
מִפני שיֵש בה ארבעה מיני מִנחה.
:שלמים קוֹדמין לבכוֹר,
מִפני שהֵן טעוּנין מתן שתים שהֵן כארבע,
וּטעוּנין סמיכה וּתנוּפה וּנסכים.
הבכוֹר קוֹדֵם למעשר בהֵמה,
מִפני שקדוּשתוֹ מֵרחם ונאכל לכֹהנים בִלבד.
:המעשֵר קוֹדֵם לעוֹפוֹת,
מִפני שהוּא זבח,
ויֵש בוֹ קדשי קדשים דמוֹ ואֵמוּריו.
והעוֹפוֹת קוֹדמין למנחוֹת,
מִפני שהֵן מיני דמים.
:הרי שהיוּ לפניו חטאת העוֹף וּמעשֵר המעשֵר קוֹדֵם,
מִפני שהוּא זבח.
היוּ שם חטאת העוֹף וּמעשֵר ועוֹלת בהֵמה,
הוֹאיל ועוֹלה קוֹדמת למעשֵר וחטאת העוֹף קוֹדמת לעוֹלת בהֵמה מקריב חטאת העוֹף תחִלה,
ואחר כך העוֹלה,
ואחר כך המעשֵר.
9
הרי שהיוּ מיני בהֵמה הרבֵה מִמין קרבן אחד,
כיצד הֵן קרֵבין? הפרים קוֹדמין לאילים שכֵן נִתרבוּ בנסכים,
ואילים קוֹדמין לכבשים שכֵן נִתרבוּ בנסכים,
וּכבשים קוֹדמין לשעירים שכֵן נִתרבוּ באֵמוּרין,
שבִכלל אֵמוּרי כבשים האליה ואין בשעירים אליה.
:העֹמר קוֹדֵם לכבש הבא עִמוֹ,
וּשתי הלחם קוֹדמין לִשני כבשים.
זה הכלל:
דבר הבא בִגלל היוֹם קוֹדֵם לדבר הבא בִגלל הלחם.
10
מִנחת האיש קוֹדמת למִנחת האִשה.
מִנחת חִטין קוֹדמת למִנחת שעוֹרים.
מִנחת חוֹטֵא קוֹדמת למִנחת נדבה,
מִפני שהיא באה על חֵטא.
מִנחת נדבה וּמִנחת שוֹטה אי זה שיִרצה מֵהן יקדים.
11
מנחוֹת קוֹדמוֹת ליין,
והיין קוֹדֵם לשמן,
והשמן קוֹדֵם ללבוֹנה,
והלבוֹנה קוֹדמת למלח,
וּמלח קוֹדֵם לעֵצים.
אימתי? בִזמן שבאוּ כוּלם כאחד.
אבל הבא רִאשוֹן קרֵב רִאשוֹן,
והבא אחרוֹן קרֵב אחרוֹן.
12
כל הקוֹדֵם בהקרבה קוֹדֵם באכילה.
13
היוּ לפניו שלמים של אמש וּשלמים של יוֹם של אמש קוֹדמין,
שהרי קרב זמנן.
שלמים של אמש וחטאת אוֹ אשם של יוֹם חטאת ואשם קוֹדמין,
מִפני שהֵן קדשי קדשים,
כמוֹ שבֵארנוּ.