1
סֵדר עבוֹדוֹת התמידוֹת כך הוּא:
סמוּך לעלית השחר יבֹא הממוּנה שעל הפיסוֹת ויקיש על העזרה,
וּפוֹתחין לוֹ.
וּמבלשין את כל העזרה,
וּמעמידין עוֹשי חבִתין לעשוֹת החבִתין.
וכל הכֹהנים ששם כבר טבלוּ קֹדם שיבֹא הממוּנה,
ולבשוּ בִגדי כהוּנה.
ויבֹאוּ ויעמדוּ בלִשכת הגזית,
ויפיסוּ פיס רִאשוֹן ושֵני,
ויזכה כל אחד בִמלאכתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּמתחיל זה שזכה בִתרוּמת הדשן,
ותוֹרֵם על הסֵדר שבֵארנוּ.
:ואחר כך מסדֵר מערכה גדוֹלה,
ואחר כך מסדֵר מערכה שניה,
ואחר כך מעלה שני גִזרי עֵצים וּמניחן על מערכה גדוֹלה להרבוֹת האֵש.
ואחר כך נִכנסים ללִשכת הכֵלים,
וּמוֹציאין כל כלי השרֵת שצריכין להן כל היוֹם.
וּמשקין את התמיד מים,
וזה שזכה בִשחיטתוֹ מוֹשכוֹ לבית המִטבחים,
ויֵלכוּ אחריו הכֹהנים שזכוּ להעלוֹת האֵברים,
ושוֹהין שם עד שפוֹתחין שער ההיכל הגדוֹל.
וּבִשעת פתיחת השער שוֹחטין את התמיד.
:ואחר כך נִכנסין להיכל שני כֹהנים,
האחד שזכה בדִשוּן המִזבֵח הפנימי,
והשֵני שזכה בדִשוּן המנוֹרה.
2
והמדשֵן את המִזבֵח מדשנוֹ בשעה שהשוֹחֵט שוֹחֵט את התמיד.
ואחר כך זוֹרֵק את הדם זה שקִבלוֹ.
3
ואחר שזוֹרקין את הדם,
מֵטיב זה שבהיכל חמֵש הנֵרוֹת,
ויוֹצאין שניהן מִן ההיכל.
:ואֵלוּ שבבית המִטבחים מפשיטין וּמנתחין,
וכל אחד מעלה אֵבר שזכה בוֹ לכבש.
ונוֹתנין האֵברין מֵחצי כבש וּלמטן במערבוֹ,
ושל מוּספין היוּ נוֹתנין אוֹתן מֵחצי כבש וּלמטה במִזרחוֹ,
ושל ראשי חדשים נוֹתנוֹ על המִזבֵח מִלמעלה בין קרן לקרן בִמקוֹם הִלוּך רגלי הכֹהנים כדי לפרסמוֹ שהוּא רֹאש חֹדש.
:וּמוֹלחין שם את האֵברים,
וּבוֹזקין מלח על גבי הכבש אפִלוּ בשבת,
כדי שלֹא יחליק ויפלוּ הכֹהנים שם בעֵת הליכתן בעֵצים למערכה.
ואף על פי שהמלח חוֹצֵץ בין רגליהן וּבין הכבש הוֹאיל ואין ההוֹלכה הזֹאת עבוֹדה,
אינן חוֹששין.
4
ואחר שמעלין את האֵברים לכבש,
מִתכנסין כוּלן ללִשכת הגזית,
והממוּנה אוֹמֵר להן:
ברכוּ ברכה אחת',
והֵן פוֹתחין וקוֹראין אהבת עוֹלם',
ועשרת הדִברוֹת,
וּ'שמע', וּ'והיה אִם שמֹע',
וּ'ויֹאמר', ו'אמת ויציב',
וּ'רצֵה', ו'שים שלוֹם'.
וּבשבת מוֹסיפין ברכה אחת,
והיא שיֹאמרוּ אנשי מִשמר היוֹצֵא לאנשי מִשמר הנִכנס:
מי ששִכֵן את שמוֹ בבית הזה,
ישכֵן ביניכם אהבה אחוה שלוֹם ורֵעוּת'.
:ואחר כך מפיסין פיס שלישי וּרביעי,
וזכה בקטֹרת מי שזוֹכה,
ונִכנס וּמקטיר.
ואחר כך נִכנס זה שזכה בדִשוּן המנוֹרה וּמֵטיב שתי הנֵרוֹת,
ויוֹצֵא זה שהִקטיר עִם מדשֵן המנוֹרה,
ועוֹמֵד על מעלוֹת האוּלם,
הוּא ואחיו הכֹהנים.
5
כשיגיעוּ בין האוּלם ולמִזבֵח,
נטל אחד המגרֵפה וּזרקה בין האוּלם למִזבֵח,
והיה לה קוֹל גדוֹל,
וּשלֹשה דברים היתה משמשת:
כֹהֵן שהוּא שוֹמֵע את קוֹלה יוֹדֵע שאחיו הכֹהנים נִכנסים להִשתחווֹת והוּא רץ וּבא,
וּבן לֵוי שהוּא שוֹמֵע את קוֹלה יוֹדֵע שאחיו הלויִם נִכנסין לדבֵר בשיר והוּא רץ וּבא,
ורֹאש המעמד כשהיה שוֹמֵע את קוֹלה היה מעמיד את הטמֵאים על שער המִזרח מִפני החשד,
שיֵדעוּ הכֹל שעדין לֹא הֵביאוּ כפרתן.
:ואחר כך מעלה זה שזכה באֵברים את האֵברים מִן הכבש למִזבֵח.
ואחר שמעלין את האֵברים,
מתחילין אֵלוּ שעל מעלוֹת האוּלם וּמברכין בִרכת כֹהנים,
ברכה אחת בשֵם המפֹרש,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמה.
:אחר כך מעלין סֹלת הנסכים,
ואחר הסֹלת מקטיר החבִתין,
ואחר החבִתין מעלין את היין לנִסוּך.
וּבִשעת הנִסוּך אוֹמרין הלויִם בשיר,
וּמכין המשוֹררים במיני נִגוּן שבמִקדש,
ותוֹקעין תֵשע תקיעוֹת על פִרקי השיר.
6
כשהיוּ נוֹתנין היין למנסֵך,
היוּ שם שני כֹהנים עוֹמדין על שוּלחן החלבים וּשתי חצוֹצרוֹת בידן,
והסגן עוֹמֵד על קרן המִזבֵח והסוּדרין בידוֹ.
תקעוּ והֵריעוּ ותקעוּ,
וּבאוּ ועמדוּ אֵצל זה הממוּנה על הצִלצל,
אחד מימינוֹ ואחד מִשמֹאלוֹ.
7
שחה המנסֵך לנסֵך,
מֵניף הסגן בסוּדרין:
הִקיש זה בצִלצל,
ותקעוּ אֵלוּ בחצוֹצרוֹת,
ודִברוּ הלויִם בשיר.
הִגיעוּ לפרק תקעוּ,
והִשתחווּ כל העם שבעזרה.
על כל פרק תקיעה,
ועל כל תקיעה הִשתחויה.
וכל התקיעוֹת שעל התמיד תֵשע,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
אין אוֹמרין שירה אלא על עוֹלת צִבוּר וזִבחי שלמיהם האמוּרין בתוֹרה.
אבל עוֹלת נדבה שמקריבין מִמוֹתר תרוּמת הלִשכה,
אף על פי שהֵן של צִבוּר אין אוֹמרין עליהן שירה.
וכֵן נסכים הבאין בִפני עצמן אין אוֹמרין עליהן שירה.
9
השיר שהיוּ הלויִם אוֹמרין ביוֹם הרִאשוֹן:
"ליי הארץ וּמלוֹאה" וכו' .
בשֵני היוּ אוֹמרין:
"גדוֹל יי וּמהוּלל מאֹד" וכו' .
בשלישי: "אלֹהים נִצב בעדת אֵל" וכו' .
ברביעי: "אֵל נקמוֹת יי" וכו' .
בחמישי: "הרנינוּ לֵאלֹהים עוּזֵנוּ" וכו' .
בשִשי: "יי מלך גֵאוּת לבֵש לבֵש" וכו' .
בשבת: "מִזמוֹר שיר ליוֹם השבת" .
:במוּספי שבת אוֹמרין שירת האזינוּ,
וחוֹלקין אוֹתה לשִשה פרקים,
ה'זִ'י'ו' ל'ך',
כדרך שקוֹראין אוֹתם שִשה בבית הכנסת,
ואוֹמרין פרק בכל שבת.
גמרוּ השירה בשִשה שבתוֹת חוֹזרין לרֹאש.
במִנחה של שבת אוֹמרין:
"אז ישיר מֹשה" וּ"מי כמֹכה" וכו' .
:במוּסף של רֹאש השנה היוּ אוֹמרין:
"הרנינוּ לֵאלֹהים עוּזֵנוּ" ,
ואִם חל לִהיוֹת בחמישי,
אוֹמרין: "הסירוֹתי מִסֵבל שִכמוֹ" וכו' .
במִנחה של רֹאש השנה היוּ אוֹמרין:
"קוֹל יי יחיל מִדבר" וכו' .
10
רֹאש חֹדש שחל לִהיוֹת בשבת שירה של רֹאש חֹדש דוֹחה את שירה של שבת,
כדי לפרסמוֹ:
היוֹם רֹאש חֹדש.
11
בשבת מקטירין את שני בזיכי לבוֹנה עִם המוּספין קֹדם נִסוּך יין של מוּספין.
וכסֵדר שעוֹשין כל יוֹם בבֹקר,
כך עוֹשין בין הערבים,
חוּץ מֵהרמת הדשן מִמִזבֵח החיצוֹן וסִדוּר המערכוֹת והפיסוֹת,
שאין עוֹשין דברים אֵלוּ אלא בכל יוֹם בשחר בִלבד,
כמוֹ שבֵארנוּ.