1
כל העבוֹדוֹת האֵלוּ שעוֹשין בכל יוֹם בפיס היוּ עוֹשין אוֹתן.
וכיצד היוּ עוֹשין? כל כֹהני בתי אבוֹת של יוֹם נִכנסין ללִשכת הגזית אחר שיעלה עמוּד השחר והֵן מלוּבשין בבִגדי כהוּנה,
והממוּנה שעל הפיסוֹת עִמהן,
והֵן עוֹמדין בהקפה,
והממוּנה נוֹטֵל מִצנפת מֵעל רֹאשוֹ של אחד מֵהן וּמחזירה,
והוּא האיש שמתחילין לִמנוֹת מִמנוּ.
:וּמפיסין כמוֹ שיִתבאֵר,
2
ויוֹצאין לעבוֹדה אנשים שעוֹבדין.
וּשאר הכֹהנים מוֹסרין אוֹתן לחזנין,
וּמפשיטין אוֹתן את בִגדי הקֹדש,
ולֹא היוּ מניחין עליהן אלא המִכנסים בִלבד,
עד שלוֹבשין בִגדי חֹל,
וחוֹזרין וּפוֹשטין את המִכנסים של קֹדש,
וּמחזירין החזנין את הכֵלים לחלוֹנוֹת.
3
כיצד מפיסין? עוֹמדין בהקֵף,
וּמסכימין על מִנין שמוֹנין,
מֵאה אוֹ אלף אוֹ כל מִנין שיסכימוּ עליו,
והממוּנה אוֹמֵר להן:
הצביעוּ', והֵן מוֹציאין אצבעוֹתיהם,
אחת אוֹ שתים.
ואִם הוֹציא לוֹ שלֹש מוֹנין לוֹ שלֹש.
ואין מוֹציאין גוּדל במִקדש,
מִפני הרמאין,
שהגוּדל קצר,
ונוֹח להוֹציאוֹ ולִכפוֹתוֹ,
והמוֹציא גוּדל אין מוֹנין אוֹתוֹ לוֹ.
:וּמתחיל הממוּנה לִמנוֹת מִן האיש הידוּע שהֵסיר מִצנפתוֹ תחִלה,
וּמוֹנה על אצבעוֹתיהן,
וחוֹזֵר חלילה,
עד שישלים המִנין שהִסכימוּ עליו.
והאיש ששלם המִנין אֵצל אצבעוֹ הוּא שיצא בפיס רִאשוֹן לעבוֹדה.
4
ולמה מוֹנין המִנין שהִסכימוּ עליו על האצבעוֹת שהוֹציאוּ,
ולֹא היה מוֹנה על האנשים עצמן? לפי שאסוּר לִמנוֹת את ישראֵל,
אלא על ידי דבר אחֵר,
שנאמר: "ויִפקדֵם בטלאים" .
5
ארבעה פיסוֹת היוּ מפיסין בכל יוֹם בשחרית:
הפיס הרִאשוֹן מי תוֹרֵם את המִזבֵח.
הֵפיסוּ, וזכה מי שזכה לִתרֹם,
והוּא מסדֵר את המערכה,
והוּא מעלה שני גִזרי עֵצים למִזבֵח,
והוּא מכניס מחתה מלֵאה אֵש מִן המִזבֵח החיצוֹן למִזבח הזהב להקטיר עליה קטֹרת.
6
הפיס השֵני זוֹכין בוֹ שלֹשה עשר על סֵדר עמידתן.
כיצד? הממוּנה אוֹמֵר להן:
הצביעוּ', וּמוֹנה כדרך שבֵארנוּ.
וזה שיצא בפיס רִאשוֹן הוּא שוֹחֵט תמיד של שחר.
והשֵני, שהוּא עוֹמֵד בצִדוֹ הוּא מקבֵל את דם התמיד והוּא זוֹרקוֹ.
והשלישי, הסמוּך לשֵני מדשֵן המִזבֵח הפנימי שהוּא מִזבח הקטֹרת.
והרביעי שבצִדוֹ מדשֵן את המנוֹרה וּמֵטיב את הנֵרוֹת.
החמישי מעלה רֹאש התמיד ורגלוֹ לכבש,
והשִשי מעלה שתי הידים,
והשביעי מעלה העֹקץ והרגל,
והשמיני מעלה החזה והגֵרה,
והתשיעי מעלה שתי הדפנוֹת,
והעשירי מעלה הקרבים,
והאחד עשר מעלה סֹלת הנסכים,
והשנים עשר מעלה החבִתין,
והשלֹשה עשר מעלה היין של נסכים.
7
הפיס השלישי אוֹמֵר להן הממוּנה לכל אנשי בית אב של אוֹתוֹ היוֹם:
מי שלֹא הִקטיר קטֹרת מימיו יבֹא ויפיס'.
יתקבצוּ אֵצל הממוּנה,
ויפיסוּ, וּמי שיצא בפיס זה רִאשוֹן הוּא שיִזכה להקטיר קטֹרת.
8
הפיס הרביעי מִתקבצין כוּלן וּמפיסין לידע מי מעלה אֵברים מִן הכבש למִזבֵח.
הֵפיסוּ, וזכה מי שזכה.
:תמיד של בין הערבים אין מפיסין לוֹ פיס אחֵר,
אלא כל כֹהֵן שזכה בעבוֹדה מִן העבוֹדוֹת שחרית יזכה בה בין הערבים,
חוּץ מִן הקטֹרת,
שהֵן מפיסין לה פיס אחֵר בין הערבים,
ויבֹאוּ כל מי שלֹא הִקטיר קטֹרת מֵעוֹלם מֵאנשי אוֹתוֹ בית אב ויפיסוּ עליה.
ואִם כבר הִקטירוּ כוּלם מימיהן מפיסין לה כוּלה בשחרית בפיס שלישי,
וזה שזכה בה שחרית מקטירה בין הערבים.
9
בשבת, שיֵש שם תמידין וּמוּספין וּשני בזיכי לבוֹנה כיצד הֵן עוֹבדין? מפיסין בשחר אנשי אוֹתוֹ בית אב של מִשמר היוֹצֵא,
וּמקריבין תמיד של שחר וּשני כִבשי עוֹלה של מוּספין,
וכל שזכה בעבוֹדה מֵעבוֹדוֹת התמיד של שחר,
הוּא זוֹכה בה בִשני כִבשי מוּסף.
:והמִשמר האחֵר שיִכנֵס בשבת מפיסין פיסוֹת אחֵרוֹת לתמיד של בין הערבים.
ואֵלוּ ואֵלוּ חוֹלקין בלחם הפנים.
10
ואין אוֹכלין את הלחם עד שיקטירוּ שני בזיכי לבוֹנה על האֵש.
והלבוֹנה טעוּנה מלח,
כִשאר הקרבנוֹת.
11
ואחר קרבן המוּספין מקטירין שני הבזיכין,
וּשני כֹהנים מקריבין את שני הבזיכין.
12
כיצד חוֹלקין לחם הפנים? בכל שבתוֹת השנה מִשמר הנִכנס נוֹטֵל שֵש חלוֹת,
וּמִשמר היוֹצֵא נוֹטֵל שֵש.
הנִכנסין חוֹלקין ביניהן בצפוֹן,
שהרי הֵן מוּכנין לעבוֹדה,
והיוֹצאין חוֹלקין בדרוֹם.
וּבִזמן שיִהיה יוֹם טוֹב של אחד מִשלֹש רגלים בשבת,
וכֵן בשבת שבתוֹך החג חוֹלקין כל המִשמרוֹת בשוה בלחם הפנים.
:וכֵן אִם חל יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג באחד בשבת חוֹלקין כל המִשמרוֹת בשוה מֵערב יוֹם טוֹב שהוּא שבת בלחם הפנים,
מִפני שהִקדימוּ לעבוֹדה.
וכֵן אִם חל יוֹם טוֹב האחרוֹן לִהיוֹת בערב שבת חוֹלקין כל המִשמרוֹת בשוה בלחם הפנים באוֹתה שבת שהיא מוֹצאי החג.
ודבר זה תקנה,
כדי שיִתאחרוּ הכֹהנים בִשביל חִלוּק לחם הפנים,
ואִם נִתאחֵר אחד מִבעלי מִשמר ולֹא בא,
ימצֵא אחֵר.
13
חל יוֹם אחד להפסיק בין השבת וּבין יוֹם טוֹב,
כגוֹן שהיה יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג בשֵני,
אוֹ יוֹם טוֹב האחרוֹן בחמישי,
אוֹ יוֹם טוֹב של עצרת שחל לִהיוֹת בשֵני אוֹ בחמישי מִשמר שזמנוֹ קבוּע באוֹתה שבת נוֹטֵל עשר חלוֹת,
וזה הנִכנס נוֹטֵל שתים,
שהרי לֹא נִשאר להן לעבוֹדה הֵן לבדן אלא יוֹם אחד,
שהוּא ערב שבת אוֹ אחד בשבת,
וּמִתעצלין, ואין בא מֵהן אלא מעט.
14
כֹהֵן גדוֹל לעוֹלם נוֹטֵל מִכל מִשמר חצי החלוֹת שזכה בהן,
שנאמר: "והיתה לאהרֹן וּלבניו" מחצה לאהרֹן וּמחצה לבניו.
ואין כֹהֵן גדוֹל נוֹטֵל פרס,
שאין זה כבוֹדוֹ.