1
מִצות עשֵה לִהיוֹת אֵש יקוּדה תמיד על המִזבֵח,
שנאמר: "אֵש תמיד תוּקד על המִזבֵח לֹא תִכבה" .
ואף על פי שהאֵש יוֹרדה מִן השמים,
מִצוה להביא אֵש מִן ההדיוֹט,
שנאמר: "ונתנוּ בני אהרֹן הכֹהֵן אֵש על המִזבֵח" .
2
בבֹקר עוֹרכין עֵצים,
ועוֹשין ברֹאש המִזבֵח מערכה גדוֹלה של אֵש,
שנאמר: "וּבִעֵר עליה הכֹהֵן עֵצים בבֹקר בבֹקר" .
וכֵן מִצוה לעלוֹת בִשני גזרים של עֵץ עִם תמיד של שחר יתֵר על עצי המערכה,
שנאמר: "וּבִעֵר עליה הכֹהֵן עֵצים" .
וכֵן מוֹסיפין שני גזרין עִם תמיד של בין הערבים,
שנאמר: "וערכוּ עֵצים על האֵש" .
מִפי השמוּעה למדוּ שבתמיד של בין הערבים הכתוּב מדבֵר.
3
שני גזרין של בין הערבים מעלין אוֹתן שני כֹהנים,
כל אחד ואחד בעֵץ יחידי בידוֹ,
שנאמר: "וערכוּ" הרי כאן שנים.
אבל של שחר בכֹהֵן אחד.
4
שלֹש מערכוֹת של אֵש עוֹשין ברֹאש המִזבֵח בכל יוֹם:
רִאשוֹנה מערכה גדוֹלה,
שעליה מקריבין התמיד עִם שאר הקרבנוֹת.
וּמערכה שניה בצִדה קטנה,
שמִמנה לוֹקחין אֵש במחתה להקטיר קטֹרת בכל יוֹם.
וּמערכה שלישית אין עליה כלוּם,
אלא לקיוּם מִצות האֵש,
שנאמר: "אֵש תמיד תוּקד" .
5
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר:
"על מוֹקדה על המִזבֵח כל הלילה עד הבֹקר" זוֹ מערכה גדוֹלה; "ואֵש המִזבֵח תוּקד בוֹ" זוֹ מערכה שניה של קטֹרת; "והאֵש על המִזבֵח תוּקד בוֹ" זוֹ מערכה שלישית של קיוּם האֵש.
אבל אֵברים וּפדרים שלֹא נִתאכלוּ מִבערב נוֹתנין אוֹתן בצִדי מערכה גדוֹלה.
6
המכבה אֵש המִזבֵח לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תִכבה" .
אפִלוּ גחלת אחת,
ואפִלוּ הוֹרידה מֵעל המִזבֵח וכִבה לוֹקה.
אבל אֵש מחתה ואֵש מנוֹרה שהכינה במִזבֵח להדליק מִמנה,
אף על פי שכִבה אוֹתן ברֹאש המִזבֵח פטוּר,
שהרי נִתקה למִצוה אחרת,
ואין אני קוֹרֵא בהן אֵש המִזבֵח'.
7
כשמסדֵר עצי מערכה גדוֹלה,
מסדֵר אוֹתה במִזרח המִזבֵח,
ויהיוּ מראיה שהִתחיל לסדֵר מִן המִזרח.
ורוח היה בין הגזרין,
וראשי הגזרין הפנימין היוּ נוֹגעין בדשן שבאמצע המִזבֵח,
והוּא הנִקרא תפוּח.
8
ואחר שמסדֵר מערכה גדוֹלה,
חוֹזֵר וּבוֹרֵר עצי תאֵנה יפים,
וּמסדֵר מערכה שניה של קטֹרת מִכנגד קרן מערבית דרוֹמית,
משוּכה מִן הקרן כלפי צפוֹן ארבע אמוֹת,
וּבה כמוֹ חמֵש סאין גחלים.
וּבשבת עוֹשין בה כמוֹ שמוֹנת סאין גחלים,
מִפני שעליה מקטירין בכל שבת שני בזיכין לבוֹנה של לחם הפנים.
9
מערכה שלישית של קיוּם האֵש עוֹשה אוֹתה בכל מקוֹם שיִרצה מִן המִזבֵח,
וּמצית בה את האֵש.
ולֹא יצית למטה ויעלה אוֹתה למִזבֵח,
אלא במִזבֵח עצמוֹ מציתין,
שנאמר: "ואֵש המִזבֵח תוּקד בוֹ" מִכאן להצתה שלֹא תִהיה אלא ברֹאשוֹ של מִזבֵח.
10
הרמת הדשן מֵעל המִזבֵח בכל יוֹם מִצות עשֵה,
שנאמר: "והֵרים את הדשן" ,
והיא עבוֹדה מֵעבוֹדוֹת כהוּנה.
וּבִגדי כהוּנה שתוֹרֵם בהן הדשן יהיוּ פחוּתין מִן הכֵלים שמשמֵש בהן בִשאר עבוֹדוֹת,
שנאמר: "וּפשט את בגדיו ולבש בגדים אחֵרים" ,
"והֵרים את הדשן" :
אינוֹ אוֹמֵר "אחֵרים" שיִהיוּ בגדים חֹל,
אלא שיִהיוּ פחוּתין מִן הרִאשוֹנוֹת,
לפי שאין דרך ארץ שיִמזֹג כוֹס לרבוֹ בבגדים שבִשֵל בהן קדֵרה לרבוֹ.
11
אימתי תוֹרמין הדשן? בכל יוֹם מִשיעלה עמוּד השחר.
וּברגלים מִשליש אחרוֹן של לילה.
וּביוֹם הכִפוּרים מֵחצוֹת הלילה.
12
כיצד תוֹרמין? מי שזכה לִתרֹם טוֹבֵל ולוֹבֵש בִגדי הרמה,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
ואוֹמרין לוֹ:
הִזהֵר שמא תִגע בכלי עד שתקדֵש ידיך ורגליך'.
ואחר כך לוֹקֵח המחתה,
ושל כסף היתה,
והיא היתה נתוּנה במִקצוֹע בין כבש למִזבֵח במערבוֹ של כבש.
ונוֹטֵל את המחתה,
ועוֹלה לרֹאש המִזבֵח,
וּמפנה את הגחלים הילך והילך,
וחוֹתה מִן הגחלים שנִתאכלוּ בלֵב האֵש,
ויוֹרֵד למטה לארץ.
:והוֹפֵך פניו לצפוֹן,
וּמהלֵך בארץ למִזרח הכבש כמוֹ עשר אמוֹת כלפי הצפוֹן,
וצוֹבֵר את הגחלים שחתה על גבי הרִצפה,
רחוֹק מִן הכבש שלֹשה טפחים,
במקוֹם שנוֹתנין מוּראת העוֹף ודִשוּן המִזבֵח הפנימי והמנוֹרה.
וחתיה זוֹ שחוֹתה במחתה וּמוֹריד לרִצפה אֵצל המִזבֵח היא המִצוה של כל יוֹם.
13
אחר שירד זה שתרם,
רצין אחיו הכֹהנים וּמקדשין ידיהן ורגליהן בִמהֵרה,
ונוֹטלין את המגרֵפוֹת ואת הצִנוֹרוֹת ועוֹלין לרֹאש המִזבֵח,
וכל אֵברי העוֹלוֹת ואֵמוּרי הקרבנוֹת שלֹא נִתאכלוּ כל הלילה מחזירין אוֹתן לִצדדי המִזבֵח.
ואִם אין הצדדין מחזיקין סוֹדרין אוֹתן בכבש כנגד הסוֹבֵב.
:ואחר כך גוֹרפין את הדשן במגרֵפוֹת מִכל צדדי המִזבֵח,
וּמעלין אוֹתוֹ ערֵמה על גבי התפוּח.
וגוֹרפין מֵאוֹתה הערֵמה בִפסכתֵר,
והוּא כלי גדוֹל שמחזיק לתך,
וּמוֹרידין אוֹתוֹ למטה.
וּברגלים לֹא היוּ מוֹרידין אוֹתוֹ,
אלא מניחין הערֵמה גבוֹהה באמצע המִזבֵח,
מִפני שהוּא נוֹי למִזבֵח.
14
כל מי שרצה מִן הכֹהנים ממלֵא מִן הדשן שהוֹרידוּ למטה,
וּמוֹציא חוּץ לעיר לשפך הדשן.
ואין להוֹצאת הדשן לחוּץ פיס,
אלא כל הרוֹצה.
וּמֵעוֹלם לֹא נִתעצֵל כֹהֵן מִלהוֹציא את הדשן.
15
ואף על פי שאין הוֹצאתוֹ לחוּץ עבוֹדה אין בעלי מוּמין מוֹציאין אוֹתוֹ.
:וּכשמוֹציאין אוֹתוֹ חוּץ לעיר מניחין אוֹתוֹ במקוֹם שאין הרוּחוֹת מנשבוֹת בוֹ בחזקה ולֹא הזרמים גוֹרפין אוֹתוֹ.
ולֹא יפזרנוּ שם,
שנאמר: "ושמוֹ" שיניחנוּ בנחת.
ואסוּר לֵהנוֹת בוֹ.