הִלכוֹת תמידין וּמוּספין:
יֵש בִכללן תשע עשרֵה מִצווֹת,
שמוֹנה עשרֵה מִצווֹת עשֵה ואחת מִצות לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;להקריב שני כבשים בכל יוֹם עוֹלוֹת.
ב)nbsp;להדליק אֵש על המִזבֵח בכל יוֹם.
ג)nbsp;שלֹא לכבוֹתה.
ד)nbsp;להרים את הדשן בכל יוֹם.
ה)nbsp;להקטיר קטֹרת בכל יוֹם.
ו)nbsp;להדליק נֵרוֹת בכל יוֹם.
ז)nbsp;שיקריב כֹהֵן גדוֹל מִנחה בכל יוֹם,
והיא הנִקרֵאת חבִתין.
ח)nbsp;להוֹסיף שני כבשים עוֹלוֹת בשבת.
ט)nbsp;לעשוֹת לחם הפנים.
י)nbsp;מוּסף ראשי חדשים.
יא)nbsp;מוּסף הפסח.
יב)nbsp;להקריב עֹמר התנוּפה.
יג)nbsp;לִספֹר כל איש שִבעה שבוּעוֹת מיוֹם הקרבת העֹמר.
יד)nbsp;מוּסף עצרת.
טו)nbsp;להביא שתי הלחם עִם הקרבנוֹת הבאוֹת בִגלל הלחם ביוֹם עצרת.
יו)nbsp;מוּסף רֹאש השנה.
יז)nbsp;מוּסף יוֹם צוֹם.
יח)nbsp;מוּסף החג.
יט)nbsp;מוּסף שמיני עצרת.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה להקריב שני כבשים עוֹלוֹת בכל יוֹם,
והֵן הנִקראין תמידין,
אחד בבֹקר ואחד בין הערבים,
שנאמר: "שנים ליוֹם עֹלה תמיד" וכו' .
2
ואימתי זמן שחיטתן? של בֹקר שוֹחטין אוֹתוֹ קֹדם שתעלה החמה,
מִשיאיר פני כל המִזרח.
וּפעם אחת דחקה שעה את הצִבוּר בבית שֵני,
והִקריבוּ תמיד של שחר בארבע שעוֹת ביוֹם.
3
תמיד של בין הערבים שוֹחטין אוֹתוֹ מִשיאריך הצֵל ויוּכר לכֹל שהאריך,
והוּא מִשֵש שעוֹת וּמחצה ומעלה,
עד סוֹף היוֹם.
ולֹא היוּ שוֹחטין אוֹתוֹ בכל יוֹם אלא בִשמוֹנה שעוֹת וּמחצה,
וקרֵב בתֵשע וּמחצה.
:ולמה מאחרין אוֹתוֹ שתי שעוֹת אחר תחִלת זמן שחיטתוֹ? מִפני הקרבנוֹת של יחידים אוֹ של צִבוּר,
לפי שאסוּר להקריב קרבן כלל קֹדם תמיד של שחר,
ולֹא שוֹחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים.
חוּץ מִקרבן פסח לבדוֹ,
שאי אפשר שיקריבוּ כל ישראֵל פִסחיהן בִשתי שעוֹת.
4
אין שוֹחטין את הפסח אלא אחר תמיד של בין הערבים,
וכֵן מחוּסרי כִפוּרים מקריבין כפרתן אחר תמיד של בין הערבים ביוֹם ארבעה עשר,
כדי שיִהיוּ טהוֹרין לאכֹל פִסחיהן לערב.
5
ערב פסחים,
בין בחֹל בין בשבת,
היה התמיד נִשחט בשבע וּמחצה,
וקרֵב בִשמוֹנה וּמחצה,
כדי שיִהיה להם פנאי לִשחֹט פִסחיהן.
ואִם חל ערב פסחים לִהיוֹת ערב שבת,
היוּ שוֹחטין אוֹתוֹ בשֵש וּמחצה בִתחִלת זמנוֹ,
וקרֵב בשבע וּמחצה,
כדי שיִהיה להן רוח לִצלוֹת קֹדם שיִכנֵס השבת.
6
אף על פי שאין שוֹחטין אחר תמיד של בין הערבים,
מקטירין כל דבר הראוּי להקטרה כל היוֹם.
וּמקטירין אֵברי עוֹלוֹת והאֵמוּרין עד חצי הלילה,
כמוֹ שבֵארנוּ במעשֵה הקרבנוֹת.
ואֵברים ואֵמוּרים שלֹא נִתאכלוּ,
בין מִן התמיד בין מִשאר הקרבנוֹת מהפכין בהן כל הלילה עד הבֹקר,
שנאמר: "כל הלילה עד הבֹקר" .
7
אֵברים של תמיד דוֹחין את הטוּמאה,
ואינן דוֹחין את השבת,
אלא בערב שבת בִלבד מקטירין אֵברי תמיד של ערב שבת,
שהתמיד תחִלתוֹ דוֹחה שבת,
וסוֹפוֹ אינוֹ דוֹחה.
:חלבי שבת קרֵבין בלילי יוֹם טוֹב אִם חל יוֹם טוֹב לִהיוֹת במוֹצאי שבת,
אבל אין קרֵבין בלילי יוֹם הכִפוּרים,
שנאמר: "עֹלת שבת בשבתוֹ" ולֹא בשבת אחרת,
ולֹא עוֹלת חֹל ביוֹם טוֹב.
8
ארבעה עשר שחל לִהיוֹת בשבת מקטירין חלבי הפסחים בלילי יוֹם טוֹב,
מִפני שהֵן כחלבי שבת.
9
אין פוֹחתין מִשִשה טלאים המבוּקרין בלִשכת הטלאים שבמִקדש,
ויהיוּ מוּכנים קֹדם יוֹם הקרבתן בארבעה ימים.
ואף על פי שהיוּ מבקרין אוֹתוֹ מִתחִלה,
לֹא היוּ שוֹחטין את התמיד עד שמבקרין אוֹתוֹ שניה קֹדם השחיטה לאוֹר האבוּקוֹת.
וּמשקין אוֹתוֹ מים בכוֹס של זהב,
כדי שיִהיה נוֹח להפשֵט.
10
כמעשֵה תמיד של שחר,
כֵן מעשֵה תמיד של בין הערבים,
והכֹל כמעשֵה העוֹלה שכתבנוּ במעשֵה הקרבנוֹת.
ולֹא היוּ כוֹפתין את הטלה,
שלֹא יחקוּ את המינים,
אלא אוֹחזים ידיו ורגליו בידיהן.
וכך היתה עקֵדתוֹ:
רֹאשוֹ לדרוֹם וּפניו למערב.
11
תמיד של שחר היה נִשחט על קרן צפוֹנית מערבית של בית המִטבחים,
על טבעת שניה,
ושל בין הערבים על קרן צפוֹנית מִזרחית מִמנה,
על טבעת שניה,
כדי שיִהיה כנגד השמש; דִברי קבלה הֵן שיִהיוּ נִשחטין כנגד השמש.
12
טעוּ אוֹ שגגוּ,
אפִלוּ הֵזידוּ,
ולֹא הִקריבוּ תמיד של שחר יקריבוּ תמיד של בין הערבים.
במה דברים אמוּרים? בשנִתחנֵך המִזבֵח.
אבל אִם היה מִזבֵח חדש שעדין לֹא קרב עליו כלוּם לֹא יקריבוּ עליו תחִלה בין הערבים,
שאין מחנכין מִזבח העוֹלה אלא בתמיד של שחר.