167
לִשבֹת בשמיני של חג,
שנאמר: "וּביוֹם השמיני מִקרא קֹדש" .
168
לישֵב בסוּכה שִבעת ימים,
שנאמר: "בסוּכֹת תֵשבוּ שִבעת ימים" .
169
לִטֹל לוּלב,
שנאמר: "וּלקחתם לכם ביוֹם הרִאשוֹן פרי עֵץ הדר" וכו' .
170
לִשמֹע קוֹל שוֹפר ברֹאש השנה,
שנאמר: "יוֹם תרוּעה יהיה לכם" .
171
לִתֵן מחצית השקל בכל שנה,
שנאמר: "זה יתנוּ כל העֹבֵר" וכו' .
172
לִשמֹע מִכל נביא שיִהיה בכל דוֹר ודוֹר אִם לֹא יוֹסיף ולֹא יגרע,
שנאמר: "אֵליו תִשמעוּן" .
173
למנוֹת מלך,
שנאמר: "שוֹם תשים עליך מלך" .
174
לִשמֹע מִכל בית דין הגדוֹל שיעמדוּ להם לישראֵל,
שנאמר: "ועל המִשפט אשר יֹאמרוּ לך תעשה" .
175
לִנטוֹת אחרי רבים אִם תִהיה מחלֹקת בין הסנהדרין בדינין,
שנאמר: "אחרי רבים להטֹת" .
176
למנוֹת שוֹפטים ושוֹטרים בכל קהל וקהל מיִשראֵל,
שנאמר: "שֹפטים ושֹטרים תִתן לך" .
177
להשווֹת בין בעלי דינין בשעה שעוֹמדין בדין,
שנאמר: "בצדק תִשפֹט עמיתך" .
178
להעיד בבית דין למי שיֵש לוֹ עֵדוּת,
שנאמר: "והוּא עֵד אוֹ ראה אוֹ ידע" .
179
לחקֹר העֵדים הרבֵה,
שנאמר: "ודרשת וחקרת ושאלת היטֵב" וכו' .
180
לעשוֹת לעֵדים זוֹממים כמוֹ שדִמוּ לעשוֹת,
שנאמר: "ועשיתם לוֹ כאשר" וכו' .
181
לערֹף את העגלה כמִצותה,
שנאמר: "וערפוּ שם את העגלה בנחל" .
182
להכין שֵש ערי מִקלט,
שנאמר: "תכין לך הדרך ושִלשת את גבוּל ארצך" וכו' .
183
לתֵת ללויִם ערים לשבת,
וגם הֵם קוֹלטוֹת,
שנאמר: "ונתנוּ ללויִם.
.. ערים" .
184
לעשוֹת מעקה,
שנאמר: "ועשית מעקה לגגך" .
185
לאבֵד עבוֹדה זרה וכל משמשיה,
שנאמר: "אבֵד תאבדוּן את כל המקֹמוֹת" .
186
להרֹג אנשי עיר הנִדחת ולִשרֹף את העיר,
שנאמר: "ושרפת באֵש" וכו' .
187
לאבֵד שִבעה עממים מֵארץ ישראֵל,
שנאמר: "החרֵם תחרימֵם" .
188
להכרית זרעוֹ של עמלֵק,
שנאמר: "תִמחה את זֵכר עמלֵק" .
189
לִזכֹר מה שעשה עמלֵק תמיד,
שנאמר: "זכוֹר אֵת אשר עשה" וכו' .
190
לעשוֹת במִלחמת הרשוּת כמִשפט הכתוּב בתוֹרה,
שנאמר: "כי תִקרב אל עיר" .
191
לִמשֹח כֹהֵן למִלחמה,
שנאמר: "והיה כקרבכם אל המִלחמה ונִגש הכֹהֵן" .
192
להתקין יד במחנה,
שנאמר: "ויד תִהיה לך מִחוּץ למחנה" וכו' .
193
להתקין יתֵד,
שנאמר: "ויתֵד תִהיה לך על אזֵנך" .
194
להשיב את הגזֵל,
שנאמר: "והֵשיב את הגזֵלה אשר גזל" .
195
לִתֵן צדקה,
שנאמר: "פתֹח תִפתח את ידך לאחיך לעניך" וכו' .
196
להעניק לעבד עִברי,
שנאמר: "העניק תעניק לוֹ" וכו' ,
וכֵן לאמה עִבריה.
197
להלווֹת לעני,
שנאמר: "אִם כסף תלוה את עמי את העני" וכו' .
"אִם" זה אינוֹ רשוּת אלא מִצוה,
שנאמר: "והעבֵט תעביטנוּ" .
198
להלווֹת לנכרי ברִבית,
שנאמר: "לנכרי תשיך" .
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ מִצות עשֵה.
199
להשיב המשכוֹן לִבעליו,
שנאמר: "השֵב תשיב לוֹ את העבוֹט" .
200
לִתֵן שכר שכיר בִזמנוֹ,
שנאמר: "ביוֹמוֹ תִתֵן שכרוֹ" .
201
לִהיוֹת השכיר אוֹכֵל בִזמן שכירוּתוֹ,
שנאמר: "כי תבֹא בכרם רֵעך.
.. כי תבֹא בקמת רֵעך" .
202
לעזֹב מֵעל חבֵרוֹ אוֹ מֵעל בהמתוֹ,
שנאמר: "עזֹב תעזֹב עִמוֹ" .
203
להקים המשא על הבהֵמה,
שנאמר: "הקֵם תקים עִמוֹ" .
204
להשיב האבֵדה,
שנאמר: "השֵב תשיבֵם לאחיך" .
205
להוֹכיח החוֹטֵא,
שנאמר: "הוֹכֵח תוֹכיח את עמיתך" .
206
לאהֹב כל אדם מִבני ברית,
שנאמר: "ואהבת לרֵעך כמוֹך" .
207
לאהֹב את הגֵר,
שנאמר: "ואהבתם את הגֵר" .
208
לצדֵק מֹאזנים עִם המִשקלוֹת,
שנאמר: "מֹאזני צדק אבני צדק" וכו' .
209
לכבֵד החכמים,
שנאמר: "מִפני שיבה תקוּם" .
210
לכבֵד אב ואֵם,
שנאמר: "כבֵד את אביך ואת אִמך" .
211
ליראה מֵאב ואֵם,
שנאמר: "איש אִמוֹ ואביו תיראוּ" .
212
לִפרוֹת ולִרבוֹת,
שנאמר: "פרוּ וּרבוּ" .
213
לִבעֹל בקִדוּשים,
שנאמר: "כי יקח איש אִשה וּבא אֵליה" .
214
לשמֵח חתן את אִשתוֹ שנה,
שנאמר: "נקי יהיה לביתוֹ שנה אחת" .
215
למוּל את הבֵן,
שנאמר: "וּביוֹם השמיני ימוֹל בשר ערלתוֹ" .
216
ליבֵם אֵשת אח,
שנאמר: "יבמה יבֹא עליה" .
217
לחלֹץ ליבם,
שנאמר: "וחלצה נעלוֹ מֵעל רגלוֹ" .
218
לִשא אוֹנֵס את אנוּסתוֹ,
שנאמר: "ולוֹ תִהיה לאִשה" .
219
לישֵב מוֹציא שֵם רע עִם אִשתוֹ כל ימיו,
שנאמר: "ולוֹ תִהיה לאִשה" .
220
לדוּן בִמפתה בחמִשים שקל עִם שאר דיניו,
שנאמר: "כי יפתה איש" וכו' .
221
לעשוֹת ליפת תֹאר ככתוּב,
שנאמר: "וראית בשִביה אֵשת יפת תֹאר" .
222
לגרֵש בִשטר,
שנאמר: "וכתב לה סֵפר כריתוּת ונתן בידה" .
223
לעשוֹת לשוֹטה בתוֹרתה,
שנאמר: "ועשה לה הכֹהֵן אֵת כל התוֹרה הזֹאת" .
224
להלקוֹת הרשעים,
שנאמר: "והִפילוֹ השֹפֵט והִכהוּ" .
225
להגלוֹת רוֹצֵח בִשגגה,
שנאמר: "וישב שם עד מוֹת הכֹהֵן" וכו' .
226
לִהיוֹת בית דין הוֹרגין בסיף,
שנאמר: "נקֹם ינקֵם" .
227
לִהיוֹת בית דין הוֹרגין בחנק,
שנאמר: "מוֹת יוּמת הנֹאֵף והנֹאפת" .
228
לִהיוֹת בית דין שוֹרפין באֵש,
שנאמר: "באֵש ישרפוּ אֹתוֹ ואתהן" .
229
לִהיוֹת בית דין סוֹקלין באבנים,
שנאמר: "וּסקלתם אֹתם" .
230
לִתלוֹת מי שנִתחיֵב תליה,
שנאמר: "ותלית אֹתוֹ על עֵץ" .
231
לִקבֹר הנהרג ביוֹמוֹ,
שנאמר: "כי קבוֹר תִקברנוּ ביוֹם ההוּא" .
232
לדוּן בעבד עִברי כהִלכוֹתיו,
שנאמר: "כי תִקנה עבד עִברי" וכו' .
233
ליעֵד אמה עִבריה,
שנאמר: "אשר לא יעדה.
.. ואִם לִבנוֹ ייעדנה" .
234
לִפדוֹת אמה עִבריה,
שנאמר: "והפדה" .
235
לעבֹד בעבד כנעני לעוֹלם,
שנאמר: "לעֹלם בהם תעבֹדוּ" .
236
לִהיוֹת החוֹבֵל משלֵם ממוֹן,
שנאמר: "וכי יריבוּן אנשים והִכה" .
237
לדוּן בנִזקי בהֵמה,
שנאמר: "כי יגֹף שוֹר איש את שוֹר רֵעֵהוּ" .
238
לדוּן בנִזקי הבוֹר,
שנאמר: "כי יפתח איש בוֹר" .
239
לדוּן בגנב בתשלוּמין אוֹ במיתה,
שנאמר: "וכי יגנֹב" וכו' ,
"אִם במחתרת" וכו' ,
"וגֹנֵב איש" וגו' .
240
לדוּן בנִזקי הבעֵר,
שנאמר: "כי יבער איש שדה אוֹ כרם" .
241
לדוּן בנִזקי האֵש,
שנאמר: "כי תֵצֵא אֵש וּמצאה קֹצים ונאכל" .
242
לדוּן בדין שוֹמֵר חִנם,
שנאמר: "כי יתֵן איש אל רֵעֵהוּ כסף אוֹ כֵלים" .
243
לדוּן בדין נוֹשֵא שכר ושוֹכֵר,
שנאמר: "כי יתֵן איש אל רֵעֵהוּ חמוֹר אוֹ שוֹר" וכו' .
244
לדוּן בדין השוֹאֵל,
שנאמר: "וכי ישאל איש מֵעִם רֵעֵהוּ" .
245
לדוּן בדין מקח וּמִמכר,
שנאמר: "וכי תִמכרוּ מִמכר לעמיתך" .
246
לדוּן בדין טוֹעֵן וכוֹפֵר,
שנאמר: "על כל דבר פשע על שוֹר" וכו' .
247
להציל הנִרדף ואפִלוּ בנפש הרוֹדֵף,
שנאמר: "וקצֹתה את כפה" .
248
לדוּן בדיני נחלוֹת,
שנאמר: "איש כי ימוּת וּבֵן אין לוֹ וכו' והיתה לִבני ישראֵל" .